המתפלל סמוך לשקיעה ונזכר שלא ספר ספירת העומר

[יהודי טבעי]

המתפלל מנחה סמוך לשקיעת החמה, ועתיד לסיים התפילה אחר השקיעה, ובאמצע תפילתו נזכר שלא ספר ספירת העומר, מה דינו.
האם יפסיק ויספור כדי לא להפסיד המצוה,
האם מועיל ספירת העומר במחשבה בדיעבד, לכה"פ לאחת השיטות.

[עזריאל ברגר]

איסור הפסק בשמו"ע הוא ודאי, וספירה ביום היא ספק, ואין ספק מוציא מידי ודאי.
ספירה במחשבה - א. לא מכיר מ"ד שמכשיר. ב. לא מכיר מי שמתיר לכתחילה להכניס מחשבה זרה בשמו"ע.

שיספור בין השמשות, וייכנס לדיון אם לספור בימים הבאים בברכה...

[יהודי טבעי]

לגבי החלק השני אישתמיטתיה למר

רש"י סוכה דף לח/ב
וכן למתפללין בצבור ושליח צבור אומר קדיש או יהא שמיה רבא ישתקו בתפלתן וישמעו בכוונה, והרי הן כעונין, וכשיגמור הקדושה יחזרו לתפלתן, וכן יסד רב יהודאי גאון בעל הלכות גדולות:

תוספות סוכה דף לח/ב
וכן למתפללין בצבור ושליח צבור אומר קדושה או יהא שמיה רבא מברך ישתקו מתפלתן וישמעו והרי הן כעונין ולכשיגמור קדושה יחזרו לתפלתן וכן יסד רב יהודאי גאון בה"ג כדפירש בקונטרס וקשה מהא דאמרינן פרק מי שמתו (ברכות דף כא:) אם יכול להתחיל ולגמור עד שלא יגיע שליח צבור לקדושה יתפלל ואם לאו לא יתפלל וי"א שם כן במודים ולמה לן כולי האי יתפלל כדרכו ולכשיגיע שם ישתוק אלא ודאי אם היה שותק היתה שמיעתו הפסקת תפלתו ומיהו שמא אע"ג דשומע כעונה מ"מ עונה עדיף ומצוה מן המובחר:

תוספות ברכות דף כא/ב
כתב רש"י בסוכה פרק לולב הגזול (דף לח:) דאדם המתפלל ושמע מפי החזן קדיש או קדושה אינו יכול להפסיק ולענות עם הצבור אלא ישתוק וימתין מעט דשומע כעונה וי"ל דלכתחלה אין לעשות כן דענייה חשיבא טפי הדור מצוה. ור"ת ור"י היו אומרים דאדרבה אי שומע כעונה הוי הפסקה אם שותק. ומכל מקום נהגו העם לשתוק ולשמוע וגדול המנהג.

[עזריאל ברגר]

צודק.
כשכתבתי היה נראה לי לחלק ביניהם ושכחתי לכתוב, ועכשיו אינני מוצא חילוק ממשי ביניהם, מלבד זאת שקדיש וקדושה הם מעין תפילה משא"כ ספה"ע הוא ענין זר לחלוטין, ועדיין נראה לי שאתה צודק.

[ביקורת תהיה]

אולי יש עצה שיספור דרך תפילה, שיאמר שמע תפילתי ביום העשרים לעומר הזה...
מה דעתכם

[לעומקו של דבר]

משום מה זכור לי שיש דיונים על ספיה"ע בשמע קולנו בקבצים תורניים באחרונה. אולי טעיתי ומדובר על ברכה אחרת.

[עזריאל ברגר]

אולי יש עצה שיספור דרך תפילה, שיאמר שמע תפילתי ביום העשרים לעומר הזה...
מה דעתכם

הרבי מליובאוויטש התייחס לשאלת אמירת קדושה בשומע-תפילה, ושלל אותה מצד שלא אישתמיט שום פוסק קדמון להביא חידוש זה.

ולא ידעתי למה לא הביא ראיה נגדית ממה שנחלקו הפוסקים אם אפשר להשלים הבדלה בשומע תפילה.

[אמיר כרמי]

הרב זילברשטיין בשיעורו האחרון הביא מקרה כזה ואמר שאותו יהודי התחכם להזכיר באתה חונן שהיום מ' לעומר והוא עומד ביבמות דף ו וכו' ואמר שלא מהני. אך כמדומני ששאלוהו על שמע קולנו וענה שלשמע קולנו הוא היה מגיע רק אחרי השקיעה.

[מיכאל1]

בס' בר אלמוגים לגאון המופלא לשמו וזכרו תאוות נפש הגר"א גניחובסקי דן להתיר למי שעומד בשמו"ע ויעבור שיעור עיכול עד שיסיים תפילתו להמשיך לאכול בתוך התפילה, יעו"ש.

ובהסכמתו (הנדירה) של בעל הדרך אמונה כ' שבאופ זה יש לו לומר בהמ"ז דרך תפילה בשמע קולנו, ויוסיף שבזכות בהמ"ז יקבל ה' וישמע תפילתו.

ולכאורה למיעוט ערכי ה"ה שיוכל לספור ספירת העומר בשומע תפילה, ויסיים שבזכות זה ישמע הקב"ה תפילתו.

[כדכד]

[quote="אמיר כרמי"]הרב זילברשטיין בשיעורו האחרון הביא מקרה כזה ואמר שאותו יהודי התחכם להזכיר באתה חונן שהיום מ' לעומר והוא עומד ביבמות דף ו וכו'
לא הבנתי מה קשור הגמרא ביבמות?

[אמיר כרמי]

הרב זילברשטיין בשיעורו האחרון הביא מקרה כזה ואמר שאותו יהודי התחכם להזכיר באתה חונן שהיום מ' לעומר והוא עומד ביבמות דף ו וכו'
לא הבנתי מה קשור הגמרא ביבמות?

לא קשור זה המעשה שהיה
היהודי ציין את היום לעומר בבקשת אתה חונןוהזכיר כמה מצבו גרוע שבכל ימי הספירה לא הגיע אלא לדף ו

[הא לחמא עניא]

ראיתי היום בקובץ עץ חיים ד'באבוב שי"ל עתה בחודש ניסן שהביאו מאמר ע"כ, אך רובו ככולו של המאמר כלל לא עסוק בזה,
ואין שום משמעות לגבי זה מהו הדין.
כפי זכרוני בשנה שעברה היה פולמוס גדול ע"ז מהרבנים, אך איני זוכר עתה את הצדדים להיתר ולאיסור,
מה טוב ומה נעים דבר בעתו מה טוב, לברר וללבן ענין זה, להגדיל תורה ולהאדירה.
יתברכו כל הלומדים.

[איתן נוי]

הרב זילברשטיין בשיעורו האחרון הביא מקרה כזה ואמר שאותו יהודי התחכם להזכיר באתה חונן שהיום מ' לעומר והוא עומד ביבמות דף ו וכו' ואמר שלא מהני. אך כמדומני ששאלוהו על שמע קולנו וענה שלשמע קולנו הוא היה מגיע רק אחרי השקיעה.

והשיב לו שלא יצא יד"ח והביא ראיה מהחינוך מאחר ועיקר דין הספירה הוא כדי להראות ציפיה למשהו- "מתן תורה". וכאן אינו אלא תפילה עלמא.

[סתם שמרל']

אולי כדי לצאת את מש"כ החינוך שעיקר המצוה היא לצפות, שיאמר שנמצא ביום מ' לעומר ומבקש לזכות לצפות באמת ל"מתן תורה"...

[יוסף חיים אוהב ציון]

בכלל אינו מובן פסקו של הגרי"ז, אטו דרשינן טעמא דקרא?

[איתן נוי]

אולי כדי לצאת את מש"כ החינוך שעיקר המצוה היא לצפות, שיאמר שנמצא ביום מ' לעומר ומבקש לזכות לצפות באמת ל"מתן תורה"...

תקרא מה כתבתי.

[כדכד]

אילו הוא לא היה בתוך תפילת עמיד וסתם היה אומר בנוסח כזה שהיום כך וכך לעומר ועדיין מצבו קשה ומתפלל לה' שיעזור לו - גם אז היה פוסק שלא יצא?

[פרנקל תאומים]

המתפלל מנחה סמוך לשקיעת החמה, ועתיד לסיים התפילה אחר השקיעה, ובאמצע תפילתו נזכר שלא ספר ספירת העומר, מה דינו.
האם יפסיק ויספור כדי לא להפסיד המצוה,
האם מועיל ספירת העומר במחשבה בדיעבד, לכה"פ לאחת השיטות.

אי נימא שבדיעבד מהני ספירה גם במחשבה בלבד, א''כ בכל פעם כשאנו סופרים ולפני הברכה אנו מתבוננים בספירה של אותו יום (כדי שנדע על מה קאי הברכה וכדי למנוע הפסק בין הברכה לספירה) יש לחוש שכבר א''א לברך כיוון שהרהרנו את הספירה לפנ''כ ודלמא כבר יצאנו יד''ח בדיעבד.

[יוסף חיים אוהב ציון]

אי נימא שבדיעבד מהני ספירה גם במחשבה בלבד, א''כ בכל פעם כשאנו סופרים ולפני הברכה אנו מתבוננים בספירה של אותו יום (כדי שנדע על מה קאי הברכה וכדי למנוע הפסק בין הברכה לספירה) יש לחוש שכבר א''א לברך כיוון שהרהרנו את הספירה לפנ''כ ודלמא כבר יצאנו יד''ח בדיעבד.

שאלת מרן הקה"י בקה"י החדשים, והארכתי בזה בקובץ יתד המאיר, אודה למי שיעלה הדברים.

[יהודי טבעי]

ראיתי מובא בשם אחרונים שספירת העומר אין גדרה שהיום הוא יום מסויים בספירה, כגון שני, שלישי, רביעי, היום העשרים וחמש בספירה. אלא שהיא ספירה צוברת, היום יום אחד, היום שני ימים, היום שלשה ימים, היום חמשה ועשרים יום.
ולפי זה לא יועיל גם בדרך תפילה כגון 'שמע תפילתי ביום העשרים לעומר הזה', כי אין כל קיום בהזכרת מניין היום, אלא באמירה דרך ספירה דווקא.

[יוצא פוניבז']

לא ראיתי כל מה שכתבו, אבל לכאו' (אם מוסיף בקשה על הספירה) זה שייך לנידון קבלת תענית בשומע תפילה שנחלקו בזה הראשונים.