לבי במערב כתב:אדם הנמצא לבדו בחג השבועות, ללא אוירת ה'משמר' וה'רציפות', מרגיש את אותה ההתעלות?זאב ערבות כתב:וזה מה ששאלתי: האם אדם שנמצא לבדו ג"כ מרגיש איזושהי התעלות או שניתן להשיג זאת רק כשנמצאים בתוך ההמון החוגג.
במילים פשוטות: ברור שהציבור המתאסף משפיע, לטוב ולמוטב (ויש בזה עומק דברים ע"פ סוד ופשט, ואכ"מ), אך מאן יימר שיש בזה נפק"מ לנדון אם השמחה ראוי או לא?!
[לדידי פשוט וברור שהשמחה ביום זה קדושה ונעלית היא - כולל האכילה, שתי' ושמחה גשמית כפשוטה - שכן מפורש בדברי רבותינו המקובלים. ולולי דמסתפינא מחבראי, ראוי הי' לומר שהמפקפק אחר קדוש ה' האריז"ל - ותלמידו מהרח"ו אף הוא בכלל - יש לבדוק אחריו].
בשנה שעברה רבים היו בסגר בשבועות והתפללו ביחידות, האם לא הרגישו התעלות? אכן צר לי על מי שלא יכול לחוות התעלות בלי המונים סביבו. אמנם יש דברים שצריך ציבור, אך צריך לקיים את התורה אף במדבר כשנמצאים לבד (או להבדיל בתפיסה או בחדר מוגן) ולנסות עד כמה שאפשר להרגיש התעלות כל אחד לפי מדרגתו. אני מתאר לעצמי שהמהר"ם מרוטנבורג הרגיש התעלות אף בתפיסה.
ולצערי (לא לדעתי!) כל פעם כשכותבים "יש בזה עומק דברים עפ"י סוד" איני מבין במה המדובר שכן אין לי עסק בנסתרות ולא למדתי את תורת האר"י וגוריו ואני רק מבין את קיום המצוות הפשוט שניתן לנו, ואם זה חסרון - אז החסרון הוא שלי ואקווה שלא אצטרך לתת על כך את הדין יום אחד שלא קיימתי את התורה עפ"י סוד.
ומה שפשוט לדידך לא חייב להיות פשוט לאחרים ואין עליהם שום חיוב לפזז ולרקד ביום זה מפני שכן מפורש בדברי המקובלים. רב ברעוודה היה אומר בשיעוריו: אני פוסק עפ"י הלכה ולא עפ"י קבלה! וכתלמידו אני נוהג כמוהו, ולהרחיק לכת ולומר שמי שלא מתנהג עפ"י מנהג האר"י בל"ג בעומר - בין התכוונת אלי או מאן דהו אחר - שצריך לבדוק אחריו זה כבר מרחיק לכת והוצאת שם רע.