רבי שמואל ברנבוים זצ"ל

[משוש דורים]

הגישה שמלמד אמור להיות למדן היא ודאי לא נחלת הכל.
אבל זה משקף את הלך הרוח של הגר"ש (וכמוהו עוד ראשי ישיבות מהזרם הליטאי הרדיקלי) שלומדות היא חזות הכל.
סיפר לי הגרא"י געלדצלער זצ"ל (חתן הגרא"א דסלר זצ"ל) שניהל ת"ת וישי"ק בקוינס, ופ"א פגש את הגר"א קוטלר זצ"ל וזה התעניין על תלמיד שלו ששימש כמחנך באחד הכיתות, והרב גלדצלער השיבו כי אין בדעתו להמשיך להעסיקו, כיון שאינו יודע 'לתפוס כיתה' וההפקרות חוגגת בכיתתו, והגרא"ק השיבו, איך יתכן הרי הוא למדן והוא בא ללמד, ואיך יתכן שאינו מצליח, וסיפר לי שראה כי הגרא"ק פשוט לא הבין מה הוא רוצה, כי מבחינתו מדד ההצלחה היחיד של המלמד היה אם הוא למדן.
האנשים הגדולים הללו הצילו את היהדות בארה"ב בכח החיבור שלהם למתיקות התורה ע"י הלומדות וע"כ ראו בזה את הכל.

ד"א, מהגרמ"ש שפירא שמעתי בשם הגרב"ד שאמר, שלעת זקנה הגיע למסקנה שראש ישיבה ת"ח ובקי בש"ס הוא מעלה, ומעיקרא היה סבור שאי"ז נצרך כלל לתפקידו, ודי לו שיהיה למדן.

[פולסברג]

כן דברת.

צריכים לדעת עם מי מדברים. אם רוצים לבוז לאונגרישער, אומרים לו 'אתה שנורר'... אך לליטאי, ידוע המעשה עם ר''ח בהגרי''ז שמישהו הרע לו באמת, והוא התחיל לקוראו רשע ואכזר וכו', ולא נתקררה דעתו עד שקרא עליו הבזיון הגדול ביותר: עם הארץ!

[עושה חדשות]

לפני הרבה שנים התפללתי בליל ש"ק בביהכנ"ס בב"ב, והגר"ש מסר שם שיעור לפני מעריב. זה היה בשבת הראשונה של בין הזמנים ניסן, והוא התחיל את השיעור עם פלוג' רש"י ותוס' על בדיקת חמץ, פסחים דף ב' ע"א. אמר את רש"י, אח"כ את התוס', ואח"כ התחיל להגיד את הקושיא של הפנ"י. התחיל אבל נתקע ולא זכר בדיוק מה הקושיא. הוא פנה לעזרת הציבור, בטח אתם זוכרים מה הקו' המפורסמת של הפנ"י שם, נו, מיד בהתחלה על התוספות. אולי אתה יודע או אתה או ההוא שיושב שם מאחורה או זה שיושב לידו. למרבה הצער, אף אחד לא זכר או לא ידע. הוא ניסה שוב להיזכר וביקש שוב את עזרת הציבור, ללא הועיל. הוא לא הסתיר את האכזבה העצומה שהיתה לו מכולנו. אברכים של ארץ ישראל, כבר נמצאים בתוך חודש ניסן, ואין אחד שיודע את הקושיא של הפנ"י בתחילת פסחים.

[רציני]

פעם הלך לאסוף כסף באיזה מקום עם שתים מתלמידיו שהיו רבנים באותו מקום כשהגיעו למשרדו של תורם א' אמר להם שעומדים לבוא אליו ממס הכנסה והוא לא יודע מה לעשות הרב אמר לתלמידיו ללמוד איתו גמרא בעיון באותו מקום, וכשלשים שנה לא באו אצלו ממס ההכנסה.

[פולסברג]

וברוח ימי החנוכה שרואים למרחוק:

אם רוצים לנסות למישהו אם הוא חסידי או לא, תגיד לו את אמרתו המפורסמת של הגר''ש, למה נקראת 'זאת חנוכה', מפני שלא צריכים להפסיק מסדר ב', ותראה אם הוא מגיב בחיוך או כאילו שרפת את התורה בפניו...

[לארץ ולדרים]

אני ממש ממש לא חסידי וכשאומרים לי אמירה זאת אי מרגיש ששרפו את התורה בפני לא מקדושת יום זאת חנוכה אלא מחוסר ההבנה שהקב"ה נתן עוד מצוות חוץ מללמוד תורה

[דורשי יחודך]

אם אתה מבין שהקב"ה נתן עוד מצוות חוץ מללמוד תורה אז הפירוש שאתה ממש ממש חסידי ודו"ק היטב.

[לארץ ולדרים]

חוץ מקבוצה קטנה גם הליטאים לא חושבים כך

[מבקש חכמה]

תרחמו על הציבור עם האותיות הקטנות שלכם.
חסידים או ליטאים אנחנו מתקשים לקרא.
או שתעברו לפרטי.

[דורשי יחודך]

למען ההגינות אני חושב שראוי להדגיש שכוונת הגר"ש זצ"ל לא היתה כביכול להתלונן ח"ו על כך שמפסיקים את הלימוד כדי לקיים את מצות הדלקה, אלא שמטבעם של דברים ההפרעה נמשכת הרבה מאד מעבר למה שנצרך כדי לקיים את המצוה "ויחזור לתלמודו", כידוע שסדרי הלימוד בחנוכה הם חלשים מאד. (כך אני משער לעצמי בכוונתו זצ"ל.)

[הבאר ההיא]

ראשית, האם מלמדי תשב"ר לדורות היו תמיד (או אפילו באחוזים ניכרים) "גדולי תורה"?

מחילה על הסטייה מנושא הפורום, אבל רק במאמר המוסגר, סיפור מעניין שיעיד על גדלותם של מלמדי תשב"ר בדורות הקודמים.
פעם עבר הגרא"ז מלצר זצוק"ל ע"י ת"ת עץ חיים, ושמע את המלמד לומד עם הילדים פרשת נח, ואמר להם "את האלוקים התהלך נח" - שנח חי ב"שיוותי הוי"ה לנגדי תמיד". נכנס הגרא"ז לכיתה ושאל את המלמד, מאיפה הביא פשט מקורי כזה? ענה לו המלמד שהדברים מפורשים בבהגר"א לשו"ע על דברי רמ"א (או"ח א, א): "שיוותי... הוא כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים אשר הולכים לפני האלוקים" וע"ז כתב הגר"א: "כמ"ש איש צדיק תמים את האלהים התהלך נח...". והסכים עמו הגרא"ז.

כמובן שהגר"א רק התכוון להראות מקור לזה שצדיק הוא הולך לפני האלקים ולא לומר שזה פרוש הפסוק, ועיקר ההוכחה היא מעצם הדבר ששיותי שייך להליכה לפני ה' אבל ההוכחה היא לא מהגר"א אלא מהרמ"א.

[פולסברג]

עוד זאת שמעתי ממקור נאמן על רבנו הגר''ש:

היה מאוד שנוא עליו הדבר הזה, איך שיש ראשי ישיבות ורבנים שעוסקים בצרכי ציבור, וכל הגישמעק והחיות שלהם בחיים, הוא מהעסקנות ולא מעסק התורה.

ועל כן, כשהיה פוגש אנשים כאלו בחתונה וכדו', היה מדבר אתם בלמוד, ולא נשאר מהם כלום... כל כך היה לו גועל נפש, כשהדבר הצדדי הזה, הוא כל האדם.

[עמקן]

ווארט'ל מהרב שמואל ברנבוים, שהיה ראוי רק לאחד כמותו. הרמב"ם בהל' תלמוד תורה מתחיל, נשים ועבדים וקטנים פטורים מתלמוד תורה. וקצת מוזר, שהיה ראוי תחילה לבאר מהו מצות ת"ת, ואח"כ לכתוב הפטורים. ואמר שכשהרמב"ם ראה שיש פטור ממצות ת"ת, היה זה כ"כ חידוש אצלו שהוא לא היה יכול להתאפק מלכתוב חידוש כזה, וכתב אותו מיד.

[גיזונטע קאפ]

ווארט'ל מהרב שמואל ברנבוים, שהיה ראוי רק לאחד כמותו. הרמב"ם בהל' תלמוד תורה מתחיל, נשים ועבדים וקטנים פטורים מתלמוד תורה. וקצת מוזר, שהיה ראוי תחילה לבאר מהו מצות ת"ת, ואח"כ לכתוב הפטורים. ואמר שכשהרמב"ם ראה שיש פטור ממצות ת"ת, היה זה כ"כ חידוש אצלו שהוא לא היה יכול להתאפק מלכתוב חידוש כזה, וכתב אותו מיד.

מיד כשהרמב"ם למד דין זה הוא רץ לכתוב אותו? הוא לא למד קודם את כל התורה ורק אח"כ התחיל לכתוב את ספרו? הוא לא הגיה את ספרו לפני זה? הרמב"ם לא "התאפק"?
נכון שהגר"ש אהב תורה, אבל הגישה הזו, מאוד לא מתאימה למירער שכלתני.

[מכון חכמי ליטא]

"ווארט'ל מהרב שמואל ברנבוים"
כוונתו שאמר בדרך צחות. (זה מותר גם למירער שכלתני).

[מה שנכון נכון]

ואולי גם ה'דרך צחות' נאמרה בסגנון דהדרך להקדים המחודש, כעין איידי דאתיא מדרשא חביבא ליה.

[דרופתקי דאורייתא]

ביאור נפלא שמעתי בשמו,

ברש"י על הפסוק ותכהינה עיני יצחק (בראשית כז א), כתב וז"ל,

דבר אחר כשנעקד על גבי המזבח והיה אביו רוצה לשחטו, באותה שעה נפתחו השמים וראו מלאכי השרת, והיו בוכים, וירדו דמעותיהם ונפלו על עיניו, לפיכך כהו עיניו.

ושאל ר' שמואל זצ"ל,
מדוע צריכים לפתוח שערי שמים, אטו אין רואים מהשמים?
וביאר, שבראיה 'מלמעלה' מהשמים, הרי שהכל בודאי 'טוב' מוחלט, ואין סיבה לבכות.
וכל מה שנפתחו השמים, כדי לראות את הראייה הארצית, כדי להיות נושא בעול, ולבכות יחד איתו.

וחיפשתי ומצאתי שכן הביא בנו בספר מרפא בכנפיה עמוד סג ועמוד צד, וכן הובא בספר אהל משה - בדי נחמה, סוף עמוד רה.

אבל לכאורה יש להעיר מנין המקור של רש"י, כי במקור הדברים במדרש בראשית רבה (פר' סה סי' י) איתא,

מראות מכח אותה ראיה שבשעה שעקד אברהם אבינו את בנו על גבי המזבח בכו מלאכי השרת, הה"ד (ישעיה לג) הן אראלם צעקו חוצה וגו', ונשרו דמעות מעיניהם לתוך עיניו והיו רשומות בתוך עיניו וכיון שהזקין כהו עיניו

ולא הוזכר מ"ש רש"י "נפתחו השמים".

הוספה:

עוד דבר שמעתי בשמו, שהיום אין ת"ח כמו פעם, כי אנו מתפללים אנו רצים והם רצים וכו', כלומר צריך שיהיה מסירות לתורה לא פחות מהם, אבל כיום אנחנו נשארנו בבחינת 'רצים' אבל הם כבר 'טסים'...

[נוטר הכרמים]

ווארט'ל מהרב שמואל ברנבוים, שהיה ראוי רק לאחד כמותו. הרמב"ם בהל' תלמוד תורה מתחיל, נשים ועבדים וקטנים פטורים מתלמוד תורה. וקצת מוזר, שהיה ראוי תחילה לבאר מהו מצות ת"ת, ואח"כ לכתוב הפטורים. ואמר שכשהרמב"ם ראה שיש פטור ממצות ת"ת, היה זה כ"כ חידוש אצלו שהוא לא היה יכול להתאפק מלכתוב חידוש כזה, וכתב אותו מיד.

מיד כשהרמב"ם למד דין זה הוא רץ לכתוב אותו? הוא לא למד קודם את כל התורה ורק אח"כ התחיל לכתוב את ספרו? הוא לא הגיה את ספרו לפני זה? הרמב"ם לא "התאפק"?
נכון שהגר"ש אהב תורה, אבל הגישה הזו, מאוד לא מתאימה למירער שכלתני.

בסעודת הברית לבני בכורי שיחי' דברתי על הלכות ת"ת, ונסיתי ליישב את הרמב"ם הזה.
הסנדק, מורי ורבי הגרש"א זצוק"ל אמר לי, כל השטיק'ל לא רע, החלק הזה אין בו כדי ישוב, זה תמיהה רבתא הרמב"ם הזה,
וכבר מתקשה בזה שנים.

[שש ושמח]

יתכן לומר שהרמב"ם הקדים שנשים ועבדים פטורים מת"ת ללמדנו יסוד מצות ת"ת, שת"ת אינו רק היכי תמצי לידיעת ההלכות הנצרכות, אלא ת"ת הוא דבר עצמי. - וזה מוכח ממה שנשים פטורות מת"ת דהיינו גם במצוות שחייבים בהם, וכפשטות הרמב"ם וכשי' הגר"א.

[יוסף חיים אוהב ציון]

ביאור נפלא שמעתי בשמו,

ברש"י על הפסוק ותכהינה עיני יצחק (בראשית כז א), כתב וז"ל,

דבר אחר כשנעקד על גבי המזבח והיה אביו רוצה לשחטו, באותה שעה נפתחו השמים וראו מלאכי השרת, והיו בוכים, וירדו דמעותיהם ונפלו על עיניו, לפיכך כהו עיניו.

ושאל ר' שמואל זצ"ל,
מדוע צריכים לפתוח שערי שמים, אטו אין רואים מהשמים?
וביאר, שבראיה 'מלמעלה' מהשמים, הרי שהכל בודאי 'טוב' מוחלט, ואין סיבה לבכות.
וכל מה שנפתחו השמים, כדי לראות את הראייה הארצית, כדי להיות נושא בעול, ולבכות יחד איתו.

וחיפשתי ומצאתי שכן הביא בנו בספר מרפא בכנפיה עמוד סג ועמוד צד, וכן הובא בספר אהל משה - בדי נחמה, סוף עמוד רה.

אבל לכאורה יש להעיר מנין המקור של רש"י, כי במקור הדברים במדרש בראשית רבה (פר' סה סי' י) איתא,

מראות מכח אותה ראיה שבשעה שעקד אברהם אבינו את בנו על גבי המזבח בכו מלאכי השרת, הה"ד (ישעיה לג) הן אראלם צעקו חוצה וגו', ונשרו דמעות מעיניהם לתוך עיניו והיו רשומות בתוך עיניו וכיון שהזקין כהו עיניו

ולא הוזכר מ"ש רש"י "נפתחו השמים".

ראיתי מציינים שמקורו של רש"י בדברי ר' יוסף קרא, ואינו מצוי באוצר. כמו"כ יש לחקור אם ר' יוסף קרא קדם לרש"י.
וע"ע ברש"י מהדורת שעוול.

[מגופת חבית]

ראיתי מציינים שמקורו של רש"י בדברי ר' יוסף קרא, ואינו מצוי באוצר. כמו"כ יש לחקור אם ר' יוסף קרא קדם לרש"י.
וע"ע ברש"י מהדורת שעוול.

שם הגדולים מערכת גדולים אות ש [לה] רש"י הוא רבינו שלמה יצחקי
הן אמת שאני כעת מסופק אם רבי יוסף קרא היה בימי רש"י או קודם לו. שרש"י מזכירו לפעמים. וכמדומה לי שראיתי שמזכירו בל' זה וחברנו ר' יוסף קרא וכו'

[לבי במערב]

יעוי' בערכו שב'המכלול' יצ"ו.

[פולסברג]

הסכמה מעניינת ממנו, מפה https://hebrewbooks.org/16273

[עתניאל בן קנז]

הסכמה מעניינת ממנו, מפה https://hebrewbooks.org/16273

שגיאת כתיב מענינת
אסמכי

[מה שנכון נכון]

לא שגיאה. מליצה. הכוונה נסמך (קיבל הסכמה).

[פרנצויז]

לא שגיאה. מליצה. הכוונה נסמך (קיבל הסכמה).

כמדומה שאותה המליצה "איסמכי גברא" [או "אסמכי"] נזכרת בהסכמת רש"מ ברעסלויער על ס' שירת נתן (מאי) [מקואות], וכן בהסכמת הגר"י שיינר על ס' אור עולם א' (להגה"צ רבי אביגדור מילר).