לבי במערב כתב:במחכ"ת: את זה יאמרו העולים מירונה, ולא מי שלא ביקר מימיו שם בל"ג בעומר.
לבי במערב כתב:לבי במערב כתב:במחכ"ת: את זה יאמרו העולים מירונה, ולא מי שלא ביקר מימיו שם בל"ג בעומר.
שש ושמח כתב:בפשטות מצד מה שקורה כל שנה לא נחשב פיקו"נ, דאע"פ שהרבה נכנסים לסכנה מ"מ כולם יוצאים ממנה.
והאריכו בזה כאן https://forum.otzar.org/viewtopic.php?f ... 94#p688892
שש ושמח כתב:ב. גם לפי סברתך, כ"ז אם כולם או חלק גדול היו נכנסים לסכנה, אבל כשיש רק בודדים שמסתכנים לא מסתבר כלל.
ג. ובכלל צריך לזכור שמתוך מאות אלפי אנשים באופן טבעי יהיו כמה קריאות הצלה, גם אם כולם יושבים בבית, לא ידוע לי כמה קריאות נוספות משום העליה למירון.
ג"כ מניעה. בריחוק־מקום קאי, זאגט דעות כסדר, ומי יאמר לו מה תעשה.ליטוואק פון בודאפעסט כתב:ומונע את עצמי מלכת.
א' מ'ההם' קראו לו, כמדומה, האריז"ל החי, שכתב דברים מבהילים על העדר העבודה בשמחה דוקא. אך מה לי פה ומי לי פה, העיקר - אפשר לפעור פה כנגד עדה קדושה בישראל ומנהיגי' (שאין חולק על גדולתם בתורה ויראה!).תלמוד_ישן כתב:אבל הם חושבים ששמחה עצמה היא מצוה ותכלית...
מחלוקת היא, וכנכב"ב. אם מר קים לי' כחד מ"ד, לכה"פ בל יזחיח את העומד כנגדו מלסמוך על רבותיו.ליטוואק פון בודאפעסט כתב:אם יוצאים מסכנה ע"י תרופות וממצאים
לבי במערב כתב:על כגון דא התבטא הגה"ק מהר"י ט"ב בחכמתו, שאילו הי' החת"ס שוהה על־אתר בעת ההלולא - לא היתה נכתבת תשובתו הידועה בנדון.
אם בגדולי־עולם כהחת"ס כן הוא, מה יאמרו בני־דורנו.
ליטוואק פון בודאפעסט כתב:ב. המג"א מיירי בבודדים. באמת אין שום הבדל באחוזי המתים. אם ברור שאחד ימות, צריכים לעשות הכל שיישאר בחיים. ואם ברור שע"י ההמנעות ממלחמה עם אלו השודדים הבאים על עסקי תבן וקש, יהיה טפש אחד שיעמוד כנגדם בנפשו, אזי מותר לכולם, גדולי ישראל השפויים שאינם בסכנה זו, לחלל את השבת.
האם אין מזה ק"ו להתקהלות של רשות?
ג. אולי תגיד אדרבא, שלעולם לא קוראים להצלה במירון, הכל דמיונות. אין הצלה, אין צורך להצלה, כולם מחזיקים מעמד בעצמם. בבקשה, קצת שפיות!
לבי במערב כתב:א' מ'ההם' קראו לו, כמדומה, האריז"ל החי, שכתב דברים מבהילים על העדר העבודה בשמחה דוקא. אך מה לי פה ומי לי פה, העיקר - אפשר לפעור פה כנגד עדה קדושה בישראל ומנהיגי' (שאין חולק על גדולתם בתורה ויראה!).תלמוד_ישן כתב:אבל הם חושבים ששמחה עצמה היא מצוה ותכלית...
שש ושמח כתב:א. כשם שמותר לנסוע במטוס ואע"פ שאם הטייס לא ינחית את המטוס המטוס יתרסק, כך מותר להכנס למצב של חשש עלפון וכדו' שבטיפול פשוט האדם חוזר לבריאותו. ולי פשוט שגם אם יש חשש של מחלה יותר רצינית, כל שאין חשש אמיתי של מוות אינו שייך כלל לגדרי פיקו"נ, ושלא כדברי הארחות שבת שהובאו באשכול שצינתי אליו.
תלמוד_ישן כתב:ושוכחים את דברי חכם החכמים: "סוף דבר הכל נשמע, את האלקים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם". להיות בשמחה לא נאמר, אלא יראת אלקים ושמירת המצוות. (אבל הם חושבים ששמחה עצמה היא מצוה ותכלית...)
תלמוד_ישן כתב:אנשים כיום שמחים מאד כשמוצאים עוד סיכוי לשמוח ולומר עליו שהוא רצון ה'. וכשמוצאים עוד סיכוי, אוחזים בו בשתי ידים. וזה הטעם שהרבה אוהבים את החסידות של ברסלב "מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד". טאנץ טאנץ טאנץ חביבי. וזה הטעם שנוסעים ועוזבים את ארצנו הקדושה כדי לבקר קברים של צדיקים באירופה.
שמעתי בעבר בשנה שיום ראשון של ראש השנה היה ביום חמישי, שבאומן היה להם 'פורים משולש'.
ושוכחים את דברי חכם החכמים: "סוף דבר הכל נשמע, את האלקים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם". להיות בשמחה לא נאמר, אלא יראת אלקים ושמירת המצוות. (אבל הם חושבים ששמחה עצמה היא מצוה ותכלית...)
ליטוואק פון בודאפעסט כתב:המונח 'עבודת ה'' הוא של קיום מצוות, לא דברים אחרים.
מרן באורח חיים סימן רלא בסיום דבריו כתב:כללו של דבר: חייב אדם לשום עיניו וליבו על דרכיו ולשקול כל מעשיו במאזני שכלו, וכשרואה דבר שיביא לידי עבודת הבורא יתברך – יעשהו, ואם לאו – לא יעשהו. ומי שנוהג כן, עובד את בוראו תמיד.
הרמב"ם בהלכות דעות פרק ג' כתב:נמצא, המהלך בדרך זו כל ימיו עובד את ה' תמיד, אפילו בשעה שנושא ונותן ואפילו בשעה שבועל, מפני שמחשבתו בכל, כדי שימצא צרכיו עד שיהיה גופו שלם לעבוד את ה', ואפילו בשעה שהוא ישן, אם ישן לדעת כדי שתנוח דעתו עליו וינוח גופו, כדי שלא יחלה ולא יוכל לעבוד את ה' והוא חולה, נמצאת שינה שלו עבודה למקום ברוך הוא. ועל ענין זה צוו חכמים ואמרו: וכל מעשיך יהיו לשם שמים, והוא שאמר שלמה בחכמתו: בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך.
חגי פאהן כתב:שש ושמח כתב:א. כשם שמותר לנסוע במטוס ואע"פ שאם הטייס לא ינחית את המטוס המטוס יתרסק, כך מותר להכנס למצב של חשש עלפון וכדו' שבטיפול פשוט האדם חוזר לבריאותו. ולי פשוט שגם אם יש חשש של מחלה יותר רצינית, כל שאין חשש אמיתי של מוות אינו שייך כלל לגדרי פיקו"נ, ושלא כדברי הארחות שבת שהובאו באשכול שצינתי אליו.
אוסיף על דברי מר, כל יורדי הים והולכי מדבריות מסכנים נפשם בשביל ספק פרנסה. ואפשר להוסיף את כל הנוהגים ברכב, ובכלל כל מי שחוצה מדי פעם את הכביש לדבר הרשות, שבארצנו הקדושה נהרג בממוצע אדם אחד ביום בתאונות דרכים, ובאחוז מכובד מהמקרים ההרוג הוא לא האשם. ולא נדבר על אלה שמחפשים את הסכנה, יוצאים לטיולים במקומות מיוחדים וכ"ש ר' דרומי. רש"י כותב על "ואליו הוא נושא את נפשו" - אל השכר הזה הוא נושא את נפשו למות, עלה בכבש ונתלה באילן. וכל זה עבור הגשמיות.
עבור פרנסה הותר לסכן את הגוף. כמו שאתה קורא, וזיל קרי בי רב הוא 'ואליו הוא נושא את נפשו'.
ומאידך, לנסוע לקיים דברי הבת קול "עולו ואתכנשו להילולא דבר יוחאי" ולהיטען בכח רוחני שיעזור לי להתפלל וללמוד ולעמוד בנסיונות למשך תקופה - אולי אסור, שמא יתעלף. האם לא על זה נאמר "ושפחה תירש גבירתה"? על ביזנס אנשים טסים מסוף העולם ועד סופו ואף אחד לא העלה בדעתו להגביל אותם, ואדרבה מחזקים אותם שיעשו קידוש השם וכדומה, אבל כשנוסעים נסיעה עבור הרוחניות "העולם" מתרגז, בשביל מה צריך את זה? סתם בזבוז כסף! בטלנים! אתה לא יכול להתחזק בכולל? מה יש שם שאין פה? לי לא חסר כלום!
החיוב להשתדל לפרנסה הוא חיוב גמור. אין שום מצוה או חיוב להקשיב בקול 'בת קול'.
איני יודע איך הצליחו להפוך את היוצרות כ"כ.
אז ברור שכשיש כמות כזו של אנשים אז הרבה אנשים נוספים באים לשם כדי להתפרנס ממכירות וכיו"ב, אין אפשרות להפריד ביניהם. ומי שבא בשביל המיץ ענבים והצ'ולנט אה"נ פחות קריטי אם הוא יבוא או לא. אבל נסיונות הדור הזה משתרגים עולים על צווארם של רבים, ומעטים המחזיקים את עצמם, וגם הם צריכים חיזוק. והנה התורה טרחה לציין שכלב השתטח על קברי אבותינו בחברון כדי שיינצל מעצת המרגלים. ובכן מה הבעיה? הוא לא יכול להתחזק בכולל? מה יש שם שאין פה? ובכן עובדה. יש שם משהו שאין פה, והוא זכותו של הצדיק שמלמעלה עושה מה שעושה כדי להקל עלי ולעזור לי מול הנסיונות הקשים, כאשר אני בא אל ציונו ומתפלל שם (אצ"ל שמתפללים רק לה', מיותר לציין את זהבכלל לא מיותר. אחד מבני המשפחה שלי בקשני לכתוב קוויטעל לקברו של אדמו"ר אחד, ולתדהמתי אמר לי אחד מחסידי האדמו"ר ההוא, שנוסח הקוויטעל הוא בקשה מאת הנפטר 'אנא עוררה ר"ר עבור נר"ן של פלוני בן פלונית'. אוי מה היה לנו) או עושה איזו מצוה לזכותו. וזה מבואר בזוה"ק ובכתבי האריז"ל. ומלבד זאת יש את הענין של הקיבוץ דקדושה עצמו ועוד כמה ענינים, אך נלאיתי להרחיב. המשותף לכולם הוא שאדם נוסע למטרה רוחנית, ולכן יש יהודים טובים שמנסים למצוא סיבות למה לא לנסוע. אך אם מישהו היה אומר לחברו "אני נוסע למירון למכור צנצנות צבעוניות מיוחדות, אני עושה שם קופה לחודש" - ח"ו החבר לא היה מעיז בדעתו לומר משהו בגנות הנסיעה. הרי מדובר פה בממון, זה חשוב מאד!
כן כן, כי כן צוותה לנו התורה. להשתדל לפרנסה. רוחניות איננו דבר של הפקר, יש לזה חוקים קבועים ומהלך שגילה לנו הקב"ה.
ובאמת איני מבין איך בשאט נפש אתה מתעלם מגודל מעלת שמירת שבת. חוץ מכל הסיסמאות שלך, יש גם פסוקי חומש. השפחה תירש גבירתה? הנאמר ש'בת קול' שווה לפסוק חומש? מותר ומצוה לחלל שבת ולו מפני סכנת טפש אחד. למה ייגרע מצוה חדשה זו של 'שעייה לבת קול'תלמוד_ישן כתב:ושוכחים את דברי חכם החכמים: "סוף דבר הכל נשמע, את האלקים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם". להיות בשמחה לא נאמר, אלא יראת אלקים ושמירת המצוות. (אבל הם חושבים ששמחה עצמה היא מצוה ותכלית...)
נראה שאתה שכחת את דבריו של אותו חכם - "וְשִׁבַּחְתִּי אֲנִי אֶת הַשִּׂמְחָה אֲשֶׁר אֵין טוֹב לָאָדָם תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ כִּי אִם לֶאֱכוֹל וְלִשְׁתּוֹת וְלִשְׂמוֹחַ", ועוד הוסיף ואמר "לֹא מָנַעְתִּי אֶת לִבִּי מִכָּל שִׂמְחָה כִּי לִבִּי שָׂמֵחַ מִכָּל עֲמָלִי וְזֶה הָיָה חֶלְקִי מִכָּל עֲמָלִי", וכמובן מדובר בשמחה של מצוה כמבואר בגמ'. ומשמע שם מהסוגיה שהכוונה שמחה שמשמח את עצמו כדי לעשות מצוה ולא שמחה הנגרמת ממצוה. ואין זה המקום, אך כל רבותינו כולל כולם הורונו שהדרך הנכונה בעבודת ה' היא בשמחה.
את דברי מהרח"ו במעלת המנהג שנהגו לעלות לציון רשב"י "ואוכלים ושותים ושמחים שם" לא שמע מר? לא נורא, תמיד יש פעם ראשונה...ליטוואק פון בודאפעסט כתב:זה לא קשור להאריז"ל כלל.
הבורות כבר 'מתקדמת'. שמא, בכ"ז, שמעו של הפיוט 'מכניסי רחמים' הגיע לאזני מר? הכרעת הפוסקים שאין חשש באמירתו, אף דהתם במלאכים מיירי (דחמירי טפי), וכ"ש בנדו"ד.ליטוואק פון בודאפעסט כתב:אוי מה היה לנו
הציבור מורכב מיחידים. כשם שעל כל פרט ופרט אין חיוב שלא לבוא, כך גם בכלל הקהל (וכשם שהוא בנדון הטיול, שאין חיוב על מנהלי המוסד לבטלו - גם אם יצאו בו עשרות אלפי איש, כשבוודאות יבוא אחד מהם ח"ו לידי סכנה ל"ע).ליטוואק פון בודאפעסט כתב:השאלה היא על הציבור.
לבי במערב כתב:את דברי מהרח"ו במעלת המנהג שנהגו לעלות לציון רשב"י "ואוכלים ושותים ושמחים שם" לא שמע מר? לא נורא, תמיד יש פעם ראשונה...ליטוואק פון בודאפעסט כתב:זה לא קשור להאריז"ל כלל.
הבה נבאר לאלו שלא לימדו אותם בילדותם, פירוש המלה 'מצוה'. 'מצוה' זה דבר שנצטוינו ע"י הקב"ה דרך משה רבינו נביאו. זה לא אימרה או הנהגה שבטית, זה ציווי. מ"ש במעלת המנהג איננה מצוה, ואינה קשורה לדברי האריז"ל במעלת העבודה בשמחה.הבורות כבר 'מתקדמת'. שמא, בכ"ז, שמעו של הפיוט 'מכניסי רחמים' הגיע לאזני מר? הכרעת הפוסקים שאין חשש באמירתו, אף דהתם במלאכים מיירי (דחמירי טפי), וכ"ש בנדו"ד.ליטוואק פון בודאפעסט כתב:אוי מה היה לנו
איני יודע מהו הכ"ש, אלא שזהו התרבות השבטית. אמנם הדבר ברור למדי. ההיתר להתפלל 'מכניסי רחמים' הוא שמתפללים להקב"ה שהמלאכים יעשו את שלהם, וחלילה וחלילה לא מדברים להמלאכים, שהוא איסור חמור ונורא, כמו כל ממוצע בין ישראל לבוראו, ממוצע המבדיל ממוצע המחבר וכל שום וחניכא דאית להו. משא"כ כאשר כותבים מכתב, שאין זה תפלה ואין יוצאים ידי תפלה בזה, הרי זה בקשה מהנמען לעשות משהו ולעורר רחמים מרובים, וזה איסור חמור ונורא.הציבור מורכב מיחידים. כשם שעל כל פרט ופרט אין חיוב שלא לבוא, כך גם בכלל הקהל (וכשם שהוא בנדון הטיול, שאין חיוב על מנהלי המוסד לבטלו - גם אם יצאו בו עשרות אלפי איש, כשבוודאות יבוא אחד מהם ח"ו לידי סכנה ל"ע).ליטוואק פון בודאפעסט כתב:השאלה היא על הציבור.
יש יחידים שמארגנים את כל ההתקהלות הזאת, ועליהם טענתי. לא אלו שנוסעים לשם.
--
הרב 'חגי פאהן', שפתים ישק!
תלמוד_ישן כתב:(אבל הם חושבים ששמחה עצמה היא מצוה ותכלית...)
כדאי לשים לב על מה הגבתי - אותן המילים שציטטתי (ורק עליהן).ליטוואק פון בודאפעסט כתב:ואינה קשורה לדברי האריז"ל במעלת העבודה בשמחה.
לבי במערב כתב:אין 'שיטה' הסוברת ככל נאצותיך, ולו מפני שאין זה הצד 'הקלאסי'...
חגי פאהן כתב:מלבד זאת, לפני מאה שנה ההילולא במירון היתה אבל היתה קטנה מאד, וגדלה עם השנים. היו שם בעיקר ספרדים, מקובלים וחסידי ברסלב. נראה מוזר לומר שכיון שארוע ציבורי מגיע לגודל מסוים צריך לבטלו. בסוגיות ציבוריות גדולי ישראל הם הקובעים, ולא שמענו אף אחד הקורא לבטל את ארועי מירון, מלבד שנים שבהן ל"ג בעומר חל במוצ"ש רבנים הנוטים לדאוג לאחינו התועים קראו לא לבטל אלא להעביר את ההדלקות לליל ב', וכן בשנה שעברה בגלל המגפה. ולמה? אולי כמו שהם קוראים לעתים לעשות הפגנה, אע"פ שיהיה בזה הרבה ביטול תורה ואע"פ שמסתמא כמה יתעלפו וההסעות עולות כסף ולא יהיה צניעות כמו בבית וכו' וכו'. ועצם ההתקבצות העצומה במירון היא ההפגנה הכי טובה שעם ישראל קשורים לה' ולתורתו. וזה לא משנה אם זו מצוה מדאורייתא או גזירה דרבנן או תקנת הקהילות או מנהג מקובלים. מכר שעדיין לא חזר בתשובה שלמה אמר לי בשבוע שעבר שהוא הופתע לשמוע בחדשות שמירון הוא המקום השני המתוייר בארץ אחרי הכותל. זה עושה משהו לאנשים. ויה"ר שבמהרה נעלה ג"פ בשנה להר ה' וזה יעשה משהו לכל העולם ויחזרו כולם לשי"ת. ומסתמא בתכנון הלוגיסטיקה יתייעצו עם אנשי מירון...
ליטוואק פון בודאפעסט כתב:צרות האופקים הוא גם להמג"א?
למה לא עונים הלכתית? ולמה זה צרות אופקים למתנגדים להביע דעה? למה זה לא צרות אופקים כאשר החסידים מביעים דעה, שאינם מבינים את הצד הקלאסי? למה זה חד סטרי? התקבל שיש שיטה שכל החינגא בל"ג בעומר הוא הבל הבלים? התקבל שיש שיטה שכל השמחה מיותרת היא, ול"ג בעומר הוא יום ככל הימים, זולת לילדים קטנים העורכים טיולים? התקבל שיש שיטה שכל שפיכת השמן למדורה הוא בזבוז כסף וזמן? התקבל שיש אנשים שחושבים שמסורות חדשות בני ארבעים וחמשים שנה אינם זכאים להקרות 'מנהג'?
או שאחרים צריכים לקבל את שלך ואתה לא חייב לקבל את של אחרים?
כיון שהכוונה היא, כנראה, אלי - ארשה לעצמי להגיב:ליטוואק פון בודאפעסט כתב:אז אלו פה שאמרו שמי שלא היה שם אסור לו להביע דעה
חגי פאהן כתב:שש ושמח כתב:א. כשם שמותר לנסוע במטוס ואע"פ שאם הטייס לא ינחית את המטוס המטוס יתרסק, כך מותר להכנס למצב של חשש עלפון וכדו' שבטיפול פשוט האדם חוזר לבריאותו. ולי פשוט שגם אם יש חשש של מחלה יותר רצינית, כל שאין חשש אמיתי של מוות אינו שייך כלל לגדרי פיקו"נ, ושלא כדברי הארחות שבת שהובאו באשכול שצינתי אליו.
אוסיף על דברי מר, כל יורדי הים והולכי מדבריות מסכנים נפשם בשביל ספק פרנסה. ואפשר להוסיף את כל הנוהגים ברכב, ובכלל כל מי שחוצה מדי פעם את הכביש לדבר הרשות, שבארצנו הקדושה נהרג בממוצע אדם אחד ביום בתאונות דרכים, ובאחוז מכובד מהמקרים ההרוג הוא לא האשם. ולא נדבר על אלה שמחפשים את הסכנה, יוצאים לטיולים במקומות מיוחדים וכ"ש ר' דרומי. רש"י כותב על "ואליו הוא נושא את נפשו" - אל השכר הזה הוא נושא את נפשו למות, עלה בכבש ונתלה באילן. וכל זה עבור הגשמיות.
ומאידך, לנסוע לקיים דברי הבת קול "עולו ואתכנשו להילולא דבר יוחאי" ולהיטען בכח רוחני שיעזור לי להתפלל וללמוד ולעמוד בנסיונות למשך תקופה - אולי אסור, שמא יתעלף. האם לא על זה נאמר "ושפחה תירש גבירתה"? על ביזנס אנשים טסים מסוף העולם ועד סופו ואף אחד לא העלה בדעתו להגביל אותם, ואדרבה מחזקים אותם שיעשו קידוש השם וכדומה, אבל כשנוסעים נסיעה עבור הרוחניות "העולם" מתרגז, בשביל מה צריך את זה? סתם בזבוז כסף! בטלנים! אתה לא יכול להתחזק בכולל? מה יש שם שאין פה? לי לא חסר כלום!
אז ברור שכשיש כמות כזו של אנשים אז הרבה אנשים נוספים באים לשם כדי להתפרנס ממכירות וכיו"ב, אין אפשרות להפריד ביניהם. ומי שבא בשביל המיץ ענבים והצ'ולנט אה"נ פחות קריטי אם הוא יבוא או לא. אבל נסיונות הדור הזה משתרגים עולים על צווארם של רבים, ומעטים המחזיקים את עצמם, וגם הם צריכים חיזוק. והנה התורה טרחה לציין שכלב השתטח על קברי אבותינו בחברון כדי שיינצל מעצת המרגלים. ובכן מה הבעיה? הוא לא יכול להתחזק בכולל? מה יש שם שאין פה? ובכן עובדה. יש שם משהו שאין פה, והוא זכותו של הצדיק שמלמעלה עושה מה שעושה כדי להקל עלי ולעזור לי מול הנסיונות הקשים, כאשר אני בא אל ציונו ומתפלל שם (אצ"ל שמתפללים רק לה', מיותר לציין את זה) או עושה איזו מצוה לזכותו. וזה מבואר בזוה"ק ובכתבי האריז"ל. ומלבד זאת יש את הענין של הקיבוץ דקדושה עצמו ועוד כמה ענינים, אך נלאיתי להרחיב. המשותף לכולם הוא שאדם נוסע למטרה רוחנית, ולכן יש יהודים טובים שמנסים למצוא סיבות למה לא לנסוע. אך אם מישהו היה אומר לחברו "אני נוסע למירון למכור צנצנות צבעוניות מיוחדות, אני עושה שם קופה לחודש" - ח"ו החבר לא היה מעיז בדעתו לומר משהו בגנות הנסיעה. הרי מדובר פה בממון, זה חשוב מאד!תלמוד_ישן כתב:ושוכחים את דברי חכם החכמים: "סוף דבר הכל נשמע, את האלקים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם". להיות בשמחה לא נאמר, אלא יראת אלקים ושמירת המצוות. (אבל הם חושבים ששמחה עצמה היא מצוה ותכלית...)
נראה שאתה שכחת את דבריו של אותו חכם - "וְשִׁבַּחְתִּי אֲנִי אֶת הַשִּׂמְחָה אֲשֶׁר אֵין טוֹב לָאָדָם תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ כִּי אִם לֶאֱכוֹל וְלִשְׁתּוֹת וְלִשְׂמוֹחַ", ועוד הוסיף ואמר "לֹא מָנַעְתִּי אֶת לִבִּי מִכָּל שִׂמְחָה כִּי לִבִּי שָׂמֵחַ מִכָּל עֲמָלִי וְזֶה הָיָה חֶלְקִי מִכָּל עֲמָלִי", וכמובן מדובר בשמחה של מצוה כמבואר בגמ'. ומשמע שם מהסוגיה שהכוונה שמחה שמשמח את עצמו כדי לעשות מצוה ולא שמחה הנגרמת ממצוה. ואין זה המקום, אך כל רבותינו כולל כולם הורונו שהדרך הנכונה בעבודת ה' היא בשמחה.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ואורח אחד