ביטול ההתקהלות במירון בל"ג בעומר - לדעת המג"א

[ליטוואק פון בודאפעסט]

לא לא, זה לא אותו מג"א שאתם חושבים.

אני מתכוון למשהו אחר לגמרי.

מבואר בש"ס וכן נפסק בשו"ע, עכו"ם שצרו על עיירות ישראל, אם באו על עסק ממון אין מחללין עליהם את השבת; באו על עסקי נפשות, ואפי' סתם, יוצאים עליהם בכלי זיין ומחללין עליהם את השבת; ובעיר הסמוכה לספר, אפילו לא באו אלא על עסקי תבן וקש מחללין עליהם את השבת. יש מי שאומר שבזמן הזה אפי' באו על עסקי ממון מחללין, שאם לא יניחנו ישראל לשלול ולבוז ממונו יהרגנו, והוי עסקי נפשות (ומ"מ הכל לפי הענין)

וכ' המג"א, שאם לא יניחנו - וצ"ע דיניחנו ליקח הממון ולא יחלל שבת ואפשר כיון דאין אדם מעמיד עצמו על ממונו חיישי' שמא יעמוד אחד נגדם ויהרג ולכן מחללין אבל באדם יחיד יניח ליקח ממונו ולא יחלל שבת עיין מה שכתבתי ססי' רמ"ח:

והיינו, שהואיל ומסתבר שאיש אחד מבין הציבור יעמוד על ממונו ויסתכן, ע"כ לכולם הותר לחלל את השבת.

הנה בכל שנה מתעלפים אנשים במירון, וצריכים טיפול של ההצלה. מעולם לא היה שנה שלא השתמשו באנשי הצלה, ואם לא היו שמה, היו מתים הרבה בכל שנה. ובביטול האירוע כליל, ברור שינצלו כל האנשים האלו. האם אין לנו לבטל את האירוע רק מחמת הסכנה הזאת? וכ"ש אחרי שקרה השנה הזאת, אבל לי יקשה גם ללא הסיפור הנורא הזאת.

[שש ושמח]

בפשטות מצד מה שקורה כל שנה לא נחשב פיקו"נ, דאע"פ שהרבה נכנסים לסכנה מ"מ כולם יוצאים ממנה.
והאריכו בזה כאן viewtopic.php?f=17&t=54842&p=689399&hilit=%D7%97%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%91+%D7%A9%D7%99%D7%A2%D7%95%D7%A8+%D7%94%D7%A1%D7%9B%D7%A0%D7%94#p688892

[לבי במערב]

במחכ"ת: את זה יאמרו העולים מירונה, ולא מי שלא ביקר מימיו שם בל"ג בעומר.

[תלמוד_ישן]

הרבה אנשים כיום צריכים טיולים כדי לחיות, ואתה רוצה להסיר אחד מהרשימה?

[ליטוואק פון בודאפעסט]

במחכ"ת: את זה יאמרו העולים מירונה, ולא מי שלא ביקר מימיו שם בל"ג בעומר.

כגון המג"א?

אדרבא, אני שומר את ההלכה, ומונע את עצמי מלכת.

מי שלא אכל חזיר, אסור לו להביע דעה לאיסור?!

אני אומר שאדרבא, מי שהיה אי פעם במירון בל"ג בעומר, כבר נסחב לאווירה השוררת שמה, ואין ראשו שפוי עליו להגיד דעה ברורה על הענין, ע"כ עליו להמנע מלהביע כל דעה בענין מירון בל"ג בעומר.

[ליטוואק פון בודאפעסט]

בפשטות מצד מה שקורה כל שנה לא נחשב פיקו"נ, דאע"פ שהרבה נכנסים לסכנה מ"מ כולם יוצאים ממנה.
והאריכו בזה כאן https://forum.otzar.org/viewtopic.php?f ... 94#p688892

אם יוצאים מסכנה ע"י תרופות וממצאים, אין לקרות לזה 'לא נחשב לפקו"נ'. ובקורונה אכן מתו, נמצא ששם ברור שדברי המג"א שייכים.

[שש ושמח]

א. כשם שמותר לנסוע במטוס ואע"פ שאם הטייס לא ינחית את המטוס המטוס יתרסק, כך מותר להכנס למצב של חשש עלפון וכדו' שבטיפול פשוט האדם חוזר לבריאותו. ולי פשוט שגם אם יש חשש של מחלה יותר רצינית, כל שאין חשש אמיתי של מוות אינו שייך כלל לגדרי פיקו"נ, ושלא כדברי הארחות שבת שהובאו באשכול שצינתי אליו.
ב. גם לפי סברתך, כ"ז אם כולם או חלק גדול היו נכנסים לסכנה, אבל כשיש רק בודדים שמסתכנים לא מסתבר כלל.
ג. ובכלל צריך לזכור שמתוך מאות אלפי אנשים באופן טבעי יהיו כמה קריאות הצלה, גם אם כולם יושבים בבית, לא ידוע לי כמה קריאות נוספות משום העליה למירון.

[ליטוואק פון בודאפעסט]

ב. גם לפי סברתך, כ"ז אם כולם או חלק גדול היו נכנסים לסכנה, אבל כשיש רק בודדים שמסתכנים לא מסתבר כלל.
ג. ובכלל צריך לזכור שמתוך מאות אלפי אנשים באופן טבעי יהיו כמה קריאות הצלה, גם אם כולם יושבים בבית, לא ידוע לי כמה קריאות נוספות משום העליה למירון.

ב. המג"א מיירי בבודדים. באמת אין שום הבדל באחוזי המתים. אם ברור שאחד ימות, צריכים לעשות הכל שיישאר בחיים. ואם ברור שע"י ההמנעות ממלחמה עם אלו השודדים הבאים על עסקי תבן וקש, יהיה טפש אחד שיעמוד כנגדם בנפשו, אזי מותר לכולם, גדולי ישראל השפויים שאינם בסכנה זו, לחלל את השבת.
האם אין מזה ק"ו להתקהלות של רשות?

ג. אולי תגיד אדרבא, שלעולם לא קוראים להצלה במירון, הכל דמיונות. אין הצלה, אין צורך להצלה, כולם מחזיקים מעמד בעצמם. בבקשה, קצת שפיות!

מישהו סיפר לי שהיה ראיון בחדשות עם עסקן אחד שאמר שהם מתכוננים לשנות כיוון השנה הבאה, וכאשר שאלו אותו במה? ענה הלה שיבטיחו להכפיל את מספר אנשי ההצלה............. דער שפיטאל אונטערן בריק.

[לבי במערב]

ומונע את עצמי מלכת.

ג"כ מניעה. בריחוק־מקום קאי, זאגט דעות כסדר, ומי יאמר לו מה תעשה.

על כגון דא התבטא הגה"ק מהר"י ט"ב בחכמתו, שאילו הי' החת"ס שוהה על־אתר בעת ההלולא - לא היתה נכתבת תשובתו הידועה בנדון.
אם בגדולי־עולם כהחת"ס כן הוא, מה יאמרו בני־דורנו.

אבל הם חושבים ששמחה עצמה היא מצוה ותכלית...

א' מ'ההם' קראו לו, כמדומה, האריז"ל החי, שכתב דברים מבהילים על העדר העבודה בשמחה דוקא. אך מה לי פה ומי לי פה, העיקר - אפשר לפעור פה כנגד עדה קדושה בישראל ומנהיגי' (שאין חולק על גדולתם בתורה ויראה!).

אם יוצאים מסכנה ע"י תרופות וממצאים

מחלוקת היא, וכנכב"ב. אם מר קים לי' כחד מ"ד, לכה"פ בל יזחיח את העומד כנגדו מלסמוך על רבותיו.

[הפצת המעיינות]

על כגון דא התבטא הגה"ק מהר"י ט"ב בחכמתו, שאילו הי' החת"ס שוהה על־אתר בעת ההלולא - לא היתה נכתבת תשובתו הידועה בנדון.
אם בגדולי־עולם כהחת"ס כן הוא, מה יאמרו בני־דורנו.

צ"ל אם בגדולי עולם כהחת"ס כן הוא לפי דעתו של האדמו"ר מסאטמאר

[שש ושמח]

ב. המג"א מיירי בבודדים. באמת אין שום הבדל באחוזי המתים. אם ברור שאחד ימות, צריכים לעשות הכל שיישאר בחיים. ואם ברור שע"י ההמנעות ממלחמה עם אלו השודדים הבאים על עסקי תבן וקש, יהיה טפש אחד שיעמוד כנגדם בנפשו, אזי מותר לכולם, גדולי ישראל השפויים שאינם בסכנה זו, לחלל את השבת.
האם אין מזה ק"ו להתקהלות של רשות?

כאמור המג"א איירי בבודדים שימותו בפועל או שיש חשש משמעותי שכך יקרה. בנידו"ד אין כזה חשש, אלא יהיו בודדים שיסתכנו ולבסוף יתרפאו. אתה יכול לומר שמסתבר לך לאסור גם בזה, אבל להוכיח מדברי המג"א זה מופרך לגמרי.

ג. אולי תגיד אדרבא, שלעולם לא קוראים להצלה במירון, הכל דמיונות. אין הצלה, אין צורך להצלה, כולם מחזיקים מעמד בעצמם. בבקשה, קצת שפיות!

אולי תשתה כוס מים? לא אמרתי כלום וב"ה אינני נוסע למירון ואין לי שום ידיעה בנושא, רק הערתי שצריך לבדוק כמה מקרים נוספים בגלל ההילולא. אתה מוזמן להביא נתונים במקום להתרגז.
דרך אגב לדבריך גם אסור להשתתף בלוויות גדולות בימים חמים וכו'.


- אינני יודע האם מקרי ה"סכנה" שקורים במירון הם מחמת הדוחק והדחיפות או משום עצם המאמץ הגופני של האדם עצמו. אם כמו הצד השני, פשוט שאין שום סברא לאסור על אדם בריא וחזק לעלות גם אם היו מתים כתוצאה מזה כמה אנשים כל שנה, כי אין קשר בין עלייתו ובין הסתכנות הזקנים והחולים.

[דרומי]

בימי ילדותי כשהתחלתי קצת לחשוב... התעוררה לי פעם שאלה, ובשעתו היתה נראית לי כקושיא עצומה.

כאשר נסענו ל'טיול השנתי' היה מצטרף לאוטובוס איזה 'חובש' או משהו בסגנון כדי שיגיש עזרה ראשונה במקרה הצורך.

ואני התפלאתי, אם יש חשש שמישהו יסתכן וייפצע וכו' - ולכן מביאים 'חובש' - למה לא מבטלים את הטיול כולו?

[עליך עיננו]

רש"י יומא כא' ד"ה עומדים צפופים
צפופים - לשון צף מרוב העם היו נדחקים איש באחיו ואין לו מקום לנטות על צדו לכאן ולכאן וזקוף כקורה אף רגליו ניטלים מעל הארץ
סמכו שם על הנס? הרי הנס היה רק בהשתחוייה ולא בעצם העמידה.

[ליטוואק פון בודאפעסט]

אבל הם חושבים ששמחה עצמה היא מצוה ותכלית...

א' מ'ההם' קראו לו, כמדומה, האריז"ל החי, שכתב דברים מבהילים על העדר העבודה בשמחה דוקא. אך מה לי פה ומי לי פה, העיקר - אפשר לפעור פה כנגד עדה קדושה בישראל ומנהיגי' (שאין חולק על גדולתם בתורה ויראה!).

כנראה חלה כאן אי הבנה. האריז"ל לא כתב שהשמחה היא תכלית בפנ"ע, ואין לזה שום קשר למ"ש תלמוד_ישן.

והאריז"ל קשור לעבודת ה' בשמחה. כשהאדם לובש תפילין, ילבשם בשמחה. וכן הלאה. הוא לא כתב את זה על דברים שאינם עבודת ה'. המונח 'עבודת ה'' הוא של קיום מצוות, לא דברים אחרים. בענין הריקודים בל"ג בעומר, טרם מצאנו ע"ז 'מצוה', ולכן זה לא קשור להאריז"ל כלל.

ובכל אופן אף אם היה מצוה בה'חג אשר בדו מלבם', איננו חמור יותר משמירת שבת, שנדחית מחמת חשש של הבודד הטיפש ההוא.

[חגי פאהן]

א. כשם שמותר לנסוע במטוס ואע"פ שאם הטייס לא ינחית את המטוס המטוס יתרסק, כך מותר להכנס למצב של חשש עלפון וכדו' שבטיפול פשוט האדם חוזר לבריאותו. ולי פשוט שגם אם יש חשש של מחלה יותר רצינית, כל שאין חשש אמיתי של מוות אינו שייך כלל לגדרי פיקו"נ, ושלא כדברי הארחות שבת שהובאו באשכול שצינתי אליו.

אוסיף על דברי מר, כל יורדי הים והולכי מדבריות מסכנים נפשם בשביל ספק פרנסה. ואפשר להוסיף את כל הנוהגים ברכב, ובכלל כל מי שחוצה מדי פעם את הכביש לדבר הרשות, שבארצנו הקדושה נהרג בממוצע אדם אחד ביום בתאונות דרכים, ובאחוז מכובד מהמקרים ההרוג הוא לא האשם. ולא נדבר על אלה שמחפשים את הסכנה, יוצאים לטיולים במקומות מיוחדים וכ"ש ר' דרומי. רש"י כותב על "ואליו הוא נושא את נפשו" - אל השכר הזה הוא נושא את נפשו למות, עלה בכבש ונתלה באילן. וכל זה עבור הגשמיות.

ומאידך, לנסוע לקיים דברי הבת קול "עולו ואתכנשו להילולא דבר יוחאי" ולהיטען בכח רוחני שיעזור לי להתפלל וללמוד ולעמוד בנסיונות למשך תקופה - אולי אסור, שמא יתעלף. האם לא על זה נאמר "ושפחה תירש גבירתה"? על ביזנס אנשים טסים מסוף העולם ועד סופו ואף אחד לא העלה בדעתו להגביל אותם, ואדרבה מחזקים אותם שיעשו קידוש השם וכדומה, אבל כשנוסעים נסיעה עבור הרוחניות "העולם" מתרגז, בשביל מה צריך את זה? סתם בזבוז כסף! בטלנים! אתה לא יכול להתחזק בכולל? מה יש שם שאין פה? לי לא חסר כלום!

אז ברור שכשיש כמות כזו של אנשים אז הרבה אנשים נוספים באים לשם כדי להתפרנס ממכירות וכיו"ב, אין אפשרות להפריד ביניהם. ומי שבא בשביל המיץ ענבים והצ'ולנט אה"נ פחות קריטי אם הוא יבוא או לא. אבל נסיונות הדור הזה משתרגים עולים על צווארם של רבים, ומעטים המחזיקים את עצמם, וגם הם צריכים חיזוק. והנה התורה טרחה לציין שכלב השתטח על קברי אבותינו בחברון כדי שיינצל מעצת המרגלים. ובכן מה הבעיה? הוא לא יכול להתחזק בכולל? מה יש שם שאין פה? ובכן עובדה. יש שם משהו שאין פה, והוא זכותו של הצדיק שמלמעלה עושה מה שעושה כדי להקל עלי ולעזור לי מול הנסיונות הקשים, כאשר אני בא אל ציונו ומתפלל שם (אצ"ל שמתפללים רק לה', מיותר לציין את זה) או עושה איזו מצוה לזכותו. וזה מבואר בזוה"ק ובכתבי האריז"ל. ומלבד זאת יש את הענין של הקיבוץ דקדושה עצמו ועוד כמה ענינים, אך נלאיתי להרחיב. המשותף לכולם הוא שאדם נוסע למטרה רוחנית, ולכן יש יהודים טובים שמנסים למצוא סיבות למה לא לנסוע. אך אם מישהו היה אומר לחברו "אני נוסע למירון למכור צנצנות צבעוניות מיוחדות, אני עושה שם קופה לחודש" - ח"ו החבר לא היה מעיז בדעתו לומר משהו בגנות הנסיעה. הרי מדובר פה בממון, זה חשוב מאד!

ושוכחים את דברי חכם החכמים: "סוף דבר הכל נשמע, את האלקים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם". להיות בשמחה לא נאמר, אלא יראת אלקים ושמירת המצוות. (אבל הם חושבים ששמחה עצמה היא מצוה ותכלית...)

נראה שאתה שכחת את דבריו של אותו חכם - "וְשִׁבַּחְתִּי אֲנִי אֶת הַשִּׂמְחָה אֲשֶׁר אֵין טוֹב לָאָדָם תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ כִּי אִם לֶאֱכוֹל וְלִשְׁתּוֹת וְלִשְׂמוֹחַ", ועוד הוסיף ואמר "לֹא מָנַעְתִּי אֶת לִבִּי מִכָּל שִׂמְחָה כִּי לִבִּי שָׂמֵחַ מִכָּל עֲמָלִי וְזֶה הָיָה חֶלְקִי מִכָּל עֲמָלִי", וכמובן מדובר בשמחה של מצוה כמבואר בגמ'. ומשמע שם מהסוגיה שהכוונה שמחה שמשמח את עצמו כדי לעשות מצוה ולא שמחה הנגרמת ממצוה. ואין זה המקום, אך כל רבותינו כולל כולם הורונו שהדרך הנכונה בעבודת ה' היא בשמחה.

[ישראליק]

אנשים כיום שמחים מאד כשמוצאים עוד סיכוי לשמוח ולומר עליו שהוא רצון ה'. וכשמוצאים עוד סיכוי, אוחזים בו בשתי ידים. וזה הטעם שהרבה אוהבים את החסידות של ברסלב "מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד". טאנץ טאנץ טאנץ חביבי. וזה הטעם שנוסעים ועוזבים את ארצנו הקדושה כדי לבקר קברים של צדיקים באירופה.
שמעתי בעבר בשנה שיום ראשון של ראש השנה היה ביום חמישי, שבאומן היה להם 'פורים משולש'.
ושוכחים את דברי חכם החכמים: "סוף דבר הכל נשמע, את האלקים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם". להיות בשמחה לא נאמר, אלא יראת אלקים ושמירת המצוות. (אבל הם חושבים ששמחה עצמה היא מצוה ותכלית...)

מגעיל את הנפש לראות איך שממשיכים לדרוך על אנשים שלא סוברים כמוך

מוטב לחפש אלף פעמים סיכוים לשמוח מאשר לחפש פעם אחת לעזוב ולהישבר

[חרסון]

המונח 'עבודת ה'' הוא של קיום מצוות, לא דברים אחרים.

כללו של דבר: חייב אדם לשום עיניו וליבו על דרכיו ולשקול כל מעשיו במאזני שכלו, וכשרואה דבר שיביא לידי עבודת הבורא יתברך – יעשהו, ואם לאו – לא יעשהו. ומי שנוהג כן, עובד את בוראו תמיד.

נמצא, המהלך בדרך זו כל ימיו עובד את ה' תמיד, אפילו בשעה שנושא ונותן ואפילו בשעה שבועל, מפני שמחשבתו בכל, כדי שימצא צרכיו עד שיהיה גופו שלם לעבוד את ה', ואפילו בשעה שהוא ישן, אם ישן לדעת כדי שתנוח דעתו עליו וינוח גופו, כדי שלא יחלה ולא יוכל לעבוד את ה' והוא חולה, נמצאת שינה שלו עבודה למקום ברוך הוא. ועל ענין זה צוו חכמים ואמרו: וכל מעשיך יהיו לשם שמים, והוא שאמר שלמה בחכמתו: בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך.

[ליטוואק פון בודאפעסט]

א. כשם שמותר לנסוע במטוס ואע"פ שאם הטייס לא ינחית את המטוס המטוס יתרסק, כך מותר להכנס למצב של חשש עלפון וכדו' שבטיפול פשוט האדם חוזר לבריאותו. ולי פשוט שגם אם יש חשש של מחלה יותר רצינית, כל שאין חשש אמיתי של מוות אינו שייך כלל לגדרי פיקו"נ, ושלא כדברי הארחות שבת שהובאו באשכול שצינתי אליו.

אוסיף על דברי מר, כל יורדי הים והולכי מדבריות מסכנים נפשם בשביל ספק פרנסה. ואפשר להוסיף את כל הנוהגים ברכב, ובכלל כל מי שחוצה מדי פעם את הכביש לדבר הרשות, שבארצנו הקדושה נהרג בממוצע אדם אחד ביום בתאונות דרכים, ובאחוז מכובד מהמקרים ההרוג הוא לא האשם. ולא נדבר על אלה שמחפשים את הסכנה, יוצאים לטיולים במקומות מיוחדים וכ"ש ר' דרומי. רש"י כותב על "ואליו הוא נושא את נפשו" - אל השכר הזה הוא נושא את נפשו למות, עלה בכבש ונתלה באילן. וכל זה עבור הגשמיות.

עבור פרנסה הותר לסכן את הגוף. כמו שאתה קורא, וזיל קרי בי רב הוא 'ואליו הוא נושא את נפשו'.

ומאידך, לנסוע לקיים דברי הבת קול "עולו ואתכנשו להילולא דבר יוחאי" ולהיטען בכח רוחני שיעזור לי להתפלל וללמוד ולעמוד בנסיונות למשך תקופה - אולי אסור, שמא יתעלף. האם לא על זה נאמר "ושפחה תירש גבירתה"? על ביזנס אנשים טסים מסוף העולם ועד סופו ואף אחד לא העלה בדעתו להגביל אותם, ואדרבה מחזקים אותם שיעשו קידוש השם וכדומה, אבל כשנוסעים נסיעה עבור הרוחניות "העולם" מתרגז, בשביל מה צריך את זה? סתם בזבוז כסף! בטלנים! אתה לא יכול להתחזק בכולל? מה יש שם שאין פה? לי לא חסר כלום!

החיוב להשתדל לפרנסה הוא חיוב גמור. אין שום מצוה או חיוב להקשיב בקול 'בת קול'.
איני יודע איך הצליחו להפוך את היוצרות כ"כ.

אז ברור שכשיש כמות כזו של אנשים אז הרבה אנשים נוספים באים לשם כדי להתפרנס ממכירות וכיו"ב, אין אפשרות להפריד ביניהם. ומי שבא בשביל המיץ ענבים והצ'ולנט אה"נ פחות קריטי אם הוא יבוא או לא. אבל נסיונות הדור הזה משתרגים עולים על צווארם של רבים, ומעטים המחזיקים את עצמם, וגם הם צריכים חיזוק. והנה התורה טרחה לציין שכלב השתטח על קברי אבותינו בחברון כדי שיינצל מעצת המרגלים. ובכן מה הבעיה? הוא לא יכול להתחזק בכולל? מה יש שם שאין פה? ובכן עובדה. יש שם משהו שאין פה, והוא זכותו של הצדיק שמלמעלה עושה מה שעושה כדי להקל עלי ולעזור לי מול הנסיונות הקשים, כאשר אני בא אל ציונו ומתפלל שם (אצ"ל שמתפללים רק לה', מיותר לציין את זהבכלל לא מיותר. אחד מבני המשפחה שלי בקשני לכתוב קוויטעל לקברו של אדמו"ר אחד, ולתדהמתי אמר לי אחד מחסידי האדמו"ר ההוא, שנוסח הקוויטעל הוא בקשה מאת הנפטר 'אנא עוררה ר"ר עבור נר"ן של פלוני בן פלונית'. אוי מה היה לנו) או עושה איזו מצוה לזכותו. וזה מבואר בזוה"ק ובכתבי האריז"ל. ומלבד זאת יש את הענין של הקיבוץ דקדושה עצמו ועוד כמה ענינים, אך נלאיתי להרחיב. המשותף לכולם הוא שאדם נוסע למטרה רוחנית, ולכן יש יהודים טובים שמנסים למצוא סיבות למה לא לנסוע. אך אם מישהו היה אומר לחברו "אני נוסע למירון למכור צנצנות צבעוניות מיוחדות, אני עושה שם קופה לחודש" - ח"ו החבר לא היה מעיז בדעתו לומר משהו בגנות הנסיעה. הרי מדובר פה בממון, זה חשוב מאד!
כן כן, כי כן צוותה לנו התורה. להשתדל לפרנסה. רוחניות איננו דבר של הפקר, יש לזה חוקים קבועים ומהלך שגילה לנו הקב"ה.
ובאמת איני מבין איך בשאט נפש אתה מתעלם מגודל מעלת שמירת שבת. חוץ מכל הסיסמאות שלך, יש גם פסוקי חומש. השפחה תירש גבירתה? הנאמר ש'בת קול' שווה לפסוק חומש? מותר ומצוה לחלל שבת ולו מפני סכנת טפש אחד. למה ייגרע מצוה חדשה זו של 'שעייה לבת קול'

ושוכחים את דברי חכם החכמים: "סוף דבר הכל נשמע, את האלקים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם". להיות בשמחה לא נאמר, אלא יראת אלקים ושמירת המצוות. (אבל הם חושבים ששמחה עצמה היא מצוה ותכלית...)

נראה שאתה שכחת את דבריו של אותו חכם - "וְשִׁבַּחְתִּי אֲנִי אֶת הַשִּׂמְחָה אֲשֶׁר אֵין טוֹב לָאָדָם תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ כִּי אִם לֶאֱכוֹל וְלִשְׁתּוֹת וְלִשְׂמוֹחַ", ועוד הוסיף ואמר "לֹא מָנַעְתִּי אֶת לִבִּי מִכָּל שִׂמְחָה כִּי לִבִּי שָׂמֵחַ מִכָּל עֲמָלִי וְזֶה הָיָה חֶלְקִי מִכָּל עֲמָלִי", וכמובן מדובר בשמחה של מצוה כמבואר בגמ'. ומשמע שם מהסוגיה שהכוונה שמחה שמשמח את עצמו כדי לעשות מצוה ולא שמחה הנגרמת ממצוה. ואין זה המקום, אך כל רבותינו כולל כולם הורונו שהדרך הנכונה בעבודת ה' היא בשמחה.

עוד פעם, שמחה הוא דרך, הוא לא המצוה. השמחה הוא היכי תימצי למצוה, לא המצוה עצמה.
מי שמתבלבל בין הקליפה להפרי, ונושך בהקליפה, יופתע כאשר אין טעמו כטעם הפרי.

[ליטוואק פון בודאפעסט]

באמת חבל שאנו גולשים לטענות בעלי רגש כאלה, בשעה שהענין הוא הלכתי נטו.

הנסיעה באוטובוס וכדו' אינו דומה כלל וכלל לזה. וגם לא נסיעות למקומות מסוכנים עבור פרנסה. הנוסע להודו וכוש עבור פרנסתו, אף אם יש בזה סכנה, על זה נאמר 'שומר פתאים ה'', משום שבדרך כלל לא מסתכנים ולא מתים שמה.
אם השאלה היתה על איש מסויים, האם מותר לו ליסוע למירון בל"ג בעומר (מחמת סוגיית הלכות שמירת הגוף והנפש), אין שום צד לומר שאסור. צד הסכנה היא קטנה עד למאד, ואין לחוש לה.

השאלה היא על הציבור. הציבור המארגן והמגבה את החינגא הזאת, חברי הכנסת שמשתמשים עם קולות הציבור לארגן את החגיגה הענקית הזאת, הם שעושים משהו שברור שתצמח מזה סכנה למישהו. האם הותר להם לעשות את זה? או שיבטלו את הכל, כדי להציל את האיש ההוא? ע"ז הבאתי את דברי המג"א, שלכאורה דומה לזה. כל הצעקות והטענות האישיות מתעלמים מהחלק ההלכתי

[לבי במערב]

זה לא קשור להאריז"ל כלל.

את דברי מהרח"ו במעלת המנהג שנהגו לעלות לציון רשב"י "ואוכלים ושותים ושמחים שם" לא שמע מר? לא נורא, תמיד יש פעם ראשונה...

אוי מה היה לנו

הבורות כבר 'מתקדמת'. שמא, בכ"ז, שמעו של הפיוט 'מכניסי רחמים' הגיע לאזני מר? הכרעת הפוסקים שאין חשש באמירתו, אף דהתם במלאכים מיירי (דחמירי טפי), וכ"ש בנדו"ד.

השאלה היא על הציבור.

הציבור מורכב מיחידים. כשם שעל כל פרט ופרט אין חיוב שלא לבוא, כך גם בכלל הקהל (וכשם שהוא בנדון הטיול, שאין חיוב על מנהלי המוסד לבטלו - גם אם יצאו בו עשרות אלפי איש, כשבוודאות יבוא אחד מהם ח"ו לידי סכנה ל"ע).


--
הרב 'חגי פאהן', שפתים ישק!

[ליטוואק פון בודאפעסט]

זה לא קשור להאריז"ל כלל.

את דברי מהרח"ו במעלת המנהג שנהגו לעלות לציון רשב"י "ואוכלים ושותים ושמחים שם" לא שמע מר? לא נורא, תמיד יש פעם ראשונה...
הבה נבאר לאלו שלא לימדו אותם בילדותם, פירוש המלה 'מצוה'. 'מצוה' זה דבר שנצטוינו ע"י הקב"ה דרך משה רבינו נביאו. זה לא אימרה או הנהגה שבטית, זה ציווי. מ"ש במעלת המנהג איננה מצוה, ואינה קשורה לדברי האריז"ל במעלת העבודה בשמחה.

אוי מה היה לנו

הבורות כבר 'מתקדמת'. שמא, בכ"ז, שמעו של הפיוט 'מכניסי רחמים' הגיע לאזני מר? הכרעת הפוסקים שאין חשש באמירתו, אף דהתם במלאכים מיירי (דחמירי טפי), וכ"ש בנדו"ד.
איני יודע מהו הכ"ש, אלא שזהו התרבות השבטית. אמנם הדבר ברור למדי. ההיתר להתפלל 'מכניסי רחמים' הוא שמתפללים להקב"ה שהמלאכים יעשו את שלהם, וחלילה וחלילה לא מדברים להמלאכים, שהוא איסור חמור ונורא, כמו כל ממוצע בין ישראל לבוראו, ממוצע המבדיל ממוצע המחבר וכל שום וחניכא דאית להו. משא"כ כאשר כותבים מכתב, שאין זה תפלה ואין יוצאים ידי תפלה בזה, הרי זה בקשה מהנמען לעשות משהו ולעורר רחמים מרובים, וזה איסור חמור ונורא.

השאלה היא על הציבור.

הציבור מורכב מיחידים. כשם שעל כל פרט ופרט אין חיוב שלא לבוא, כך גם בכלל הקהל (וכשם שהוא בנדון הטיול, שאין חיוב על מנהלי המוסד לבטלו - גם אם יצאו בו עשרות אלפי איש, כשבוודאות יבוא אחד מהם ח"ו לידי סכנה ל"ע).

יש יחידים שמארגנים את כל ההתקהלות הזאת, ועליהם טענתי. לא אלו שנוסעים לשם.
--
הרב 'חגי פאהן', שפתים ישק!

[ארזי ביתר]

(אבל הם חושבים ששמחה עצמה היא מצוה ותכלית...)

כבר אמר הרה"ק בעל בית אהרן מקארלין זיע"א, שמחה אינה מצוה אבל למה ששמחה מביאה את האדם אף מצוה לא מביאתו. מרה שחורה אינה עבירה, אבל למה שמרה שחורה מביאה את האדם אף עבירה לא מביאתו.

יש כאן באשכול צרות אופקים לא רגילה. אין שום נכונות לקבל את זה שיש דעות נוספות מלבד דעתי האישית, ושום אמונה ב'אלו ואלו דברי אלקים חיים'. גם החסידים - עד כמה שזה יפתיע אתכם - יש רבנים ואדמו"רים המורים את דרכם.

[ליטוואק פון בודאפעסט]

צרות האופקים הוא גם להמג"א?

למה לא עונים הלכתית? ולמה זה צרות אופקים למתנגדים להביע דעה? למה זה לא צרות אופקים כאשר החסידים מביעים דעה, שאינם מבינים את הצד הקלאסי? למה זה חד סטרי? התקבל שיש שיטה שכל החינגא בל"ג בעומר הוא הבל הבלים? התקבל שיש שיטה שכל השמחה מיותרת היא, ול"ג בעומר הוא יום ככל הימים, זולת לילדים קטנים העורכים טיולים? התקבל שיש שיטה שכל שפיכת השמן למדורה הוא בזבוז כסף וזמן? התקבל שיש אנשים שחושבים שמסורות חדשות בני ארבעים וחמשים שנה אינם זכאים להקרות 'מנהג'?
או שאחרים צריכים לקבל את שלך ואתה לא חייב לקבל את של אחרים?

[חגי פאהן]

לענין השאלה, לכאורה כבודו סובר שהדבר תלוי ב"מארגנים". אין הדבר כן, אלא כיון שהמון בית ישראל באים מעצמם אם כן חייבים לדאוג לסדר הציבורי וממנים לכך אנשים. אפילו בשנה שעברה שניסו בכל הכח לבטל את ל"ג בעומר, עדיין הגיעו לאזור ההר כ-10,000 איש בדרכים לא דרכים תרתי משמע, ובערוב יום גם הצליחו חלקם להיכנס. אם יבטלו את ההסעות יגיעו ברכבת, ואם יבטלו את הרכבות יגיעו ברכבים פרטיים. אם יבטלו את ההדלקות ירקדו בלי הדלקות. אישית אני אשמח אם "הארוע" יבוטל, שאז סוף סוף אוכל להיכנס לציון עצמו בעיצומו של יום בלא דוחק כמה דזכינא השתא.

מלבד זאת, לפני מאה שנה ההילולא במירון היתה אבל היתה קטנה מאד, וגדלה עם השנים. היו שם בעיקר ספרדים, מקובלים וחסידי ברסלב. נראה מוזר לומר שכיון שארוע ציבורי מגיע לגודל מסוים צריך לבטלו. בסוגיות ציבוריות גדולי ישראל הם הקובעים, ולא שמענו אף אחד הקורא לבטל את ארועי מירון, מלבד שנים שבהן ל"ג בעומר חל במוצ"ש רבנים הנוטים לדאוג לאחינו התועים קראו לא לבטל אלא להעביר את ההדלקות לליל ב', וכן בשנה שעברה בגלל המגפה. ולמה? אולי כמו שהם קוראים לעתים לעשות הפגנה, אע"פ שיהיה בזה הרבה ביטול תורה ואע"פ שמסתמא כמה יתעלפו וההסעות עולות כסף ולא יהיה צניעות כמו בבית וכו' וכו'. ועצם ההתקבצות העצומה במירון היא ההפגנה הכי טובה שעם ישראל קשורים לה' ולתורתו. וזה לא משנה אם זו מצוה מדאורייתא או גזירה דרבנן או תקנת הקהילות או מנהג מקובלים. מכר שעדיין לא חזר בתשובה שלמה אמר לי בשבוע שעבר שהוא הופתע לשמוע בחדשות שמירון הוא המקום השני המתוייר בארץ אחרי הכותל. זה עושה משהו לאנשים. ויה"ר שבמהרה נעלה ג"פ בשנה להר ה' וזה יעשה משהו לכל העולם ויחזרו כולם לשי"ת. ומסתמא בתכנון הלוגיסטיקה יתייעצו עם אנשי מירון...

[לבי במערב]

ואינה קשורה לדברי האריז"ל במעלת העבודה בשמחה.

כדאי לשים לב על מה הגבתי - אותן המילים שציטטתי (ורק עליהן).
בענין עבודת ה' בדברים ש'אינם מצוה' לפי הגדרתו של מר (שאינני יודע מי וכיצד מחויב לה) - דבר פשוט הוא שמחובת האדם לעבוד בוראו בכל מעשיו, וכפי שכבר הובא וצוטט לעיל.

ה'כ"ש' הנזכר מבואר הוא בדברי הפוסקים שדנו בנושא, ומשם בארה. זיל קרי בי רב.
הפירוש המוזר (שאיני יודע מקורו) ד'מכניסי רחמים' היינו ש...הקב"ה[!] יכניס בלב המלאכים שיכניסו לפניו, גם הוא מוכחש מכל השקו"ט בנושא.
זכותך 'לחדש' שבמכתב אין 'גדר תפלה', ו'זכותנו' שלא לסבור כמוך, בפרט כשלא הבאת בדל ושמץ של ראי'.

על ה'יחידים' כבר השיבוך, וזו כוונתי: אין כאן מארגנים ומאורגנים, אלא הכל אחד ומאוחד, ביצה ותרנגולת יחדו.
אין 'שיטה' הסוברת ככל נאצותיך, ולו מפני שאין זה הצד 'הקלאסי'...

[ליטוואק פון בודאפעסט]

אין 'שיטה' הסוברת ככל נאצותיך, ולו מפני שאין זה הצד 'הקלאסי'...

אכן, צרת האופקים. אנשים שלא מודעים כלל על קיומה של שיטה אחרת, חוץ ממה שהתחדשה בדור האחרון. אין מודעים ליהדות הקלאסית, למנהגים הוותיקים בכלל ישראל, ולמנהג ישראל של היום. ועוד מטיפים לאחרים על 'צרת האופקים'.

מלבד זאת, לפני מאה שנה ההילולא במירון היתה אבל היתה קטנה מאד, וגדלה עם השנים. היו שם בעיקר ספרדים, מקובלים וחסידי ברסלב. נראה מוזר לומר שכיון שארוע ציבורי מגיע לגודל מסוים צריך לבטלו. בסוגיות ציבוריות גדולי ישראל הם הקובעים, ולא שמענו אף אחד הקורא לבטל את ארועי מירון, מלבד שנים שבהן ל"ג בעומר חל במוצ"ש רבנים הנוטים לדאוג לאחינו התועים קראו לא לבטל אלא להעביר את ההדלקות לליל ב', וכן בשנה שעברה בגלל המגפה. ולמה? אולי כמו שהם קוראים לעתים לעשות הפגנה, אע"פ שיהיה בזה הרבה ביטול תורה ואע"פ שמסתמא כמה יתעלפו וההסעות עולות כסף ולא יהיה צניעות כמו בבית וכו' וכו'. ועצם ההתקבצות העצומה במירון היא ההפגנה הכי טובה שעם ישראל קשורים לה' ולתורתו. וזה לא משנה אם זו מצוה מדאורייתא או גזירה דרבנן או תקנת הקהילות או מנהג מקובלים. מכר שעדיין לא חזר בתשובה שלמה אמר לי בשבוע שעבר שהוא הופתע לשמוע בחדשות שמירון הוא המקום השני המתוייר בארץ אחרי הכותל. זה עושה משהו לאנשים. ויה"ר שבמהרה נעלה ג"פ בשנה להר ה' וזה יעשה משהו לכל העולם ויחזרו כולם לשי"ת. ומסתמא בתכנון הלוגיסטיקה יתייעצו עם אנשי מירון...

אני שאלתי שאלה הלכתית, ואתה עונה 'גדולי ישראל'?!

[ארזי ביתר]

צרות האופקים הוא גם להמג"א?

למה לא עונים הלכתית? ולמה זה צרות אופקים למתנגדים להביע דעה? למה זה לא צרות אופקים כאשר החסידים מביעים דעה, שאינם מבינים את הצד הקלאסי? למה זה חד סטרי? התקבל שיש שיטה שכל החינגא בל"ג בעומר הוא הבל הבלים? התקבל שיש שיטה שכל השמחה מיותרת היא, ול"ג בעומר הוא יום ככל הימים, זולת לילדים קטנים העורכים טיולים? התקבל שיש שיטה שכל שפיכת השמן למדורה הוא בזבוז כסף וזמן? התקבל שיש אנשים שחושבים שמסורות חדשות בני ארבעים וחמשים שנה אינם זכאים להקרות 'מנהג'?
או שאחרים צריכים לקבל את שלך ואתה לא חייב לקבל את של אחרים?

מותר להביע דעה תמיד. אבל מעולם לא שמעתי חסיד שלא הסכים לקבל את העובדה שיש כאלו שאינם 'אוחזים' מהעליה למירון בל"ג בעומר. כן שמעתי מתקפות על כל החסידים שעולים למירון, עד שהיו כאלו בשבוע האחרון שתלו את סיבת האסון בעצם העליה למירון בניגוד לדעה [דעת יחיד?] האוסרת לעלות או מתנגדת לעליה.

[ליטוואק פון בודאפעסט]

אז אלו פה שאמרו שמי שלא היה שם אסור לו להביע דעה, לא פגשת? או העלמת את העין ממנו?

[לבי במערב]

אז אלו פה שאמרו שמי שלא היה שם אסור לו להביע דעה

כיון שהכוונה היא, כנראה, אלי - ארשה לעצמי להגיב:
זהו סילוף של טענתי. מש"כ הוא, כי טענות על בטיחות ושאר ירקות (או בלשון אחרת: הלקאה והכאה על־חטא), ראוי שתבוא 'מבפנים' - ורק כזו היא בקורת ותוכחה הנשמעת.
במילא, העומד מן החוץ ומטיף ללא רחמים - אין תועלת בדבריו, ונכנס בחשש לאו ד'לא תונו', ועובר על מה שארז"ל דמצוה שלא לומר דבר שא"א להשמע.
דברי הגה"ק מסאטמאר הובאו אגב גררא, וכל היודע ומכיר בהודעותיו ושיטתו של מר יבין היטב שייכותם לכאן.

[זאב ערבות]

א. כשם שמותר לנסוע במטוס ואע"פ שאם הטייס לא ינחית את המטוס המטוס יתרסק, כך מותר להכנס למצב של חשש עלפון וכדו' שבטיפול פשוט האדם חוזר לבריאותו. ולי פשוט שגם אם יש חשש של מחלה יותר רצינית, כל שאין חשש אמיתי של מוות אינו שייך כלל לגדרי פיקו"נ, ושלא כדברי הארחות שבת שהובאו באשכול שצינתי אליו.

אוסיף על דברי מר, כל יורדי הים והולכי מדבריות מסכנים נפשם בשביל ספק פרנסה. ואפשר להוסיף את כל הנוהגים ברכב, ובכלל כל מי שחוצה מדי פעם את הכביש לדבר הרשות, שבארצנו הקדושה נהרג בממוצע אדם אחד ביום בתאונות דרכים, ובאחוז מכובד מהמקרים ההרוג הוא לא האשם. ולא נדבר על אלה שמחפשים את הסכנה, יוצאים לטיולים במקומות מיוחדים וכ"ש ר' דרומי. רש"י כותב על "ואליו הוא נושא את נפשו" - אל השכר הזה הוא נושא את נפשו למות, עלה בכבש ונתלה באילן. וכל זה עבור הגשמיות.

ומאידך, לנסוע לקיים דברי הבת קול "עולו ואתכנשו להילולא דבר יוחאי" ולהיטען בכח רוחני שיעזור לי להתפלל וללמוד ולעמוד בנסיונות למשך תקופה - אולי אסור, שמא יתעלף. האם לא על זה נאמר "ושפחה תירש גבירתה"? על ביזנס אנשים טסים מסוף העולם ועד סופו ואף אחד לא העלה בדעתו להגביל אותם, ואדרבה מחזקים אותם שיעשו קידוש השם וכדומה, אבל כשנוסעים נסיעה עבור הרוחניות "העולם" מתרגז, בשביל מה צריך את זה? סתם בזבוז כסף! בטלנים! אתה לא יכול להתחזק בכולל? מה יש שם שאין פה? לי לא חסר כלום!

אז ברור שכשיש כמות כזו של אנשים אז הרבה אנשים נוספים באים לשם כדי להתפרנס ממכירות וכיו"ב, אין אפשרות להפריד ביניהם. ומי שבא בשביל המיץ ענבים והצ'ולנט אה"נ פחות קריטי אם הוא יבוא או לא. אבל נסיונות הדור הזה משתרגים עולים על צווארם של רבים, ומעטים המחזיקים את עצמם, וגם הם צריכים חיזוק. והנה התורה טרחה לציין שכלב השתטח על קברי אבותינו בחברון כדי שיינצל מעצת המרגלים. ובכן מה הבעיה? הוא לא יכול להתחזק בכולל? מה יש שם שאין פה? ובכן עובדה. יש שם משהו שאין פה, והוא זכותו של הצדיק שמלמעלה עושה מה שעושה כדי להקל עלי ולעזור לי מול הנסיונות הקשים, כאשר אני בא אל ציונו ומתפלל שם (אצ"ל שמתפללים רק לה', מיותר לציין את זה) או עושה איזו מצוה לזכותו. וזה מבואר בזוה"ק ובכתבי האריז"ל. ומלבד זאת יש את הענין של הקיבוץ דקדושה עצמו ועוד כמה ענינים, אך נלאיתי להרחיב. המשותף לכולם הוא שאדם נוסע למטרה רוחנית, ולכן יש יהודים טובים שמנסים למצוא סיבות למה לא לנסוע. אך אם מישהו היה אומר לחברו "אני נוסע למירון למכור צנצנות צבעוניות מיוחדות, אני עושה שם קופה לחודש" - ח"ו החבר לא היה מעיז בדעתו לומר משהו בגנות הנסיעה. הרי מדובר פה בממון, זה חשוב מאד!

ושוכחים את דברי חכם החכמים: "סוף דבר הכל נשמע, את האלקים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם". להיות בשמחה לא נאמר, אלא יראת אלקים ושמירת המצוות. (אבל הם חושבים ששמחה עצמה היא מצוה ותכלית...)

נראה שאתה שכחת את דבריו של אותו חכם - "וְשִׁבַּחְתִּי אֲנִי אֶת הַשִּׂמְחָה אֲשֶׁר אֵין טוֹב לָאָדָם תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ כִּי אִם לֶאֱכוֹל וְלִשְׁתּוֹת וְלִשְׂמוֹחַ", ועוד הוסיף ואמר "לֹא מָנַעְתִּי אֶת לִבִּי מִכָּל שִׂמְחָה כִּי לִבִּי שָׂמֵחַ מִכָּל עֲמָלִי וְזֶה הָיָה חֶלְקִי מִכָּל עֲמָלִי", וכמובן מדובר בשמחה של מצוה כמבואר בגמ'. ומשמע שם מהסוגיה שהכוונה שמחה שמשמח את עצמו כדי לעשות מצוה ולא שמחה הנגרמת ממצוה. ואין זה המקום, אך כל רבותינו כולל כולם הורונו שהדרך הנכונה בעבודת ה' היא בשמחה.

מה זה משנה מה המטרה, פרנסה, רוחניות או כל סיבה אחרת, כאשר יוצאים לדרך צריך לעשות הכנות - כל דרך וההכנות שלה: כשיוצאים לטיול במדבר צריך להצטייד בכמות מים רצינית נגד התיבשות, מצפן לדעת לאן ללכת, נעליים גבוהות נגד עקיצת נחשיןם ועקרבים, כובע עם שוליים רחבים נגד מכת שמש וכו' וכו'. כאשר טסים צריך לברר אם זו חברת תעופה בטוחה, כלומר האם הם מתחזקים את המטוסים או חותכים פינות (יש דוחות על כך למי שמתעניין), כאשר נוסעים ברכב צריך לוודא שיש כמות נכונה של אוויר בגלגלים, שהבלמים תקינים ושלא מעמיסים על הרכב יותר נוסעים מהמשקל המותר ושכל הנוסעים חגורים בחגורת בטיחות! וכו' וכו' ונסיעה לצורך התעלות רוחנית לא שונה כלל וכלל.
אך כאן מתברר היתה בעיה אחרת והיא שבעבור הפרדת גברים ונשים הצרו את המעבר, ללא התחשבות בכמות האנשים, וזה מחדל מצד המארגנים שלא היה על המבקרים לחשוב על כך, כמו שמי שנוסע ברכבו סומך על כך שמשרד התחבורה דואג לתקינות הכבישים בכדי שהנסיעה תהיה בטוחה (למי שזוכר את צומת מוצא עד לפני כמה עשרות היתה נקראת סיבוב המוות שכן כל כמה ימים או שבועות היה מתהפך שם רכב בגלל שהמנהדסים לא חישבנו את הסיבוב למהירות, או מפני נהגים שנהגו במהירות מופרזת מבלי להבין את הסכנה שבדבר). לכאורה, מי שכבר היה במקום בעבר וידע שמקום האסון נועד לפורענות - היה עליו להמנע מלעבור שם, או לחכות עד שלא יהיה צפיפות.
בקיצור - על האדם לדאוג עד כמה שביכולתו לוודות שהוא מוכן לסיכונים, וועל הרשויות לוודות שהאמצעים העומדים לרשות האדם - כגון שדה התעופה, הרכבת, האוטובוס, המבנה וכו'.