ליטוואק פון בודאפעסט כתב:מישהו העיר לי היום עפ"י המבואר בגמרא 'וא"ר יצחק כל שנה שאין תוקעין לה בתחלתה מריעין לה בסופה מ"ט דלא איערבב שטן'.
עקביה כתב:כמדומני שכל הרעיון הזה, כאילו בדיני שמים אמרינן "טוביה חטא וזינוד מינגד", כלומר שאנשים חוטאים ואנשים אחרים נענשים, מנוגד להבנת חז"ל.
ביקשתי מגבאי האוצר, המוסר מזמנו היקר לטובת הפורום, להרפות קצת כדי לתת לחברים אפשרות לפרוק את אשר על ליבם. אל נא אחי תרעו. אולי נקבל על עצמינו במידת האפשר שלא להצביע בהקשר של אסון מירון, על חסרונם של קבוצות ספציפיות ומוגדרות.דרומי כתב:עצה טובה קמ"ל - כל מי שכותב באשכול זה ודבריו בעלי ערך בעיניו, ישמור עותק מהם וד"ל (או שמלכתחילה ישלח לפורום השכן... ומן הסתם כבר עשו כן כמה וכמה)
קו ירוק כתב:עקביה כתב:כמדומני שכל הרעיון הזה, כאילו בדיני שמים אמרינן "טוביה חטא וזינוד מינגד", כלומר שאנשים חוטאים ואנשים אחרים נענשים, מנוגד להבנת חז"ל.
ויתפלל משה אל ה' ותשקע האש, ובפירש"י.
וביאור הדבר מפורסם.
לבי במערב כתב:יעוי' בראשונים על־אתר, שאינו שייך בקביעות כזו.
קו ירוק כתב:אילו לא היה משה מתפלל, האש היתה מקפלת את כל הצד על טובים ורעים.
ויסוד הדברים ידועים, משנתנה רשות למשחית ווכו'
הקישון33 כתב:למה מאשימים את הרבש"ע כשבני אדם פשעו? שנים שצועקים שזה לא בטיחותי "איולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו" (משלי י"ט, ג').
איש_ספר כתב:הלב שותת מאובדנם של ארבעים וחמישה נפשות ומצערם של המשפחות, אלמנות ויתומים, הורים שכולים שחייהם לא יחזרו להיות לעולם כפי שהיו מקודם, אלמנות חגורות שק על בעל נעוריהן, ויתומים שאיבדו את אביהם לעולם.
קצת מחשבות המתרוצצות בראש.הקישון33 כתב:למה מאשימים את הרבש"ע כשבני אדם פשעו? שנים שצועקים שזה לא בטיחותי "איולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו" (משלי י"ט, ג').
קודם כל, ביחס לקב"ה לעולם אין המדובר באשמה כמובן. אלא שכוונת הכותב לכאורה, שאם מדובר ב'אוולת אדם', הרי זה כצינים ופחים [ויש להזכיר דבריו הנוקבים של המבי"ט בספרו בית א'להים: 'הכל בידי שמים חוץ מצינים פחים', דצנה וקרה פח ומוקש בדרך עקש, כי בידו הדבר תלוי להשמר מן הצנה, כמו שפירש רשב"ם בפ' מי שמת שם, נראה כי הרעות הבאות על האדם לרוע בחירתו ולסבתו בעקשותו אינן נחשבות לו לכפרת עוון כיון שהוא ראוי שירחק מאותן הסבות וכמו שאמר הכתוב שומר נפשו ה' ירחק מהם] אכן לעניינו, פשוט שרוב רובם של העולים אינם מודעים לסכנות הכרוכות בשהות במקום, כדי להכיר בכך, צריך להיות מודע לכל הדוחו"ת והדיווחים וההערכות, שרובינו אינם מודעים להם. לכל היותר אנו סבורים שמדובר במקום דחוק ולא נעים. וממילא פשוט שאין כאן דמיון לאיוולת אדם וצינים ופחים.
ואם האוולת היא של המארגנים/המעודדים לעלות/הרשויות שלא מנעו וכו', הרי בזה באנו לסוגיא המפורסמת אם יש נספה בלא משפט ביד אדם בחירי, והנושא ארוך [וראו ד' הנצי"ב הבהירים: ואמנם חלילה לומר שאין ביד ההשגחה העליונה לשמור גם מבחירת האדם, אלא כך יש לנו לומר דלזה בעינן זכות יותר, והיינו שיהיה טוב גם ב"א לחבירו וכו'] אבל לכאורה ג"ז אינו עניין לכאן, שהרי אותם שדם הנקיים צרור בידם (במידה וישנם כאלה) לא ביקשו נפשו של פלוני, אלא הכינו להם מלכודת מוות, ורגלוהי דבר איניש אינון עריבין להביא אותו לפח יוקשים זה.
לגופו של דבר, ידוע לכל, שאין בדורנו מי שמסוגל לומר דבר מסויים, על מה עשה ככה לנו ומה חרי וגו', כאשר הואיל משה ביאר את התורה הזאת אחרי הרעש בתקצ"ו (וכמו שרמזו כאן). מהם שלא באו למידה זו, מהם שאם משערים לא יהינו להוציא בפיהם, וכולם אין דבריהם נשמעים, זה אינו מבין בקדושת העליה מירון וזה לא הגיע להוראה ומורה וכו'. ואין לנו שיור אלא קריאות כללית לחיזוק כללי, שאינם מותירות שום חותם ורישומם פג ברגע כמימריה.
וכיון שכן, הלב גועש ורועש, מה משמעות מיתתם של אותם יקרים הנתונים למרמס, בני ציון היקרים הנחשבים כנבלי חרש, תשתפכנה אבני קודש בראש כל חוצות. הַצֳרִי אֵין בְּגִלְעָד אִם רֹפֵא אֵין שָׁם כִּי מַדּוּעַ לֹא עָלְתָה אֲרֻכַת בַּת עַמִּי ?! 'כלומר וכי לא היו להם אנשים צדיקים ממי ללמוד ויטיבו דרכיהם' - רש"י שם.
שמעתי בעבר מהגרמ"מ שולזינגר זצ"ל שהיה חוזר בהתרגשות גדולה ע"ד בית הלוי, עה"פ שָׁמוֹעַ שָׁמַעְתִּי אֶפְרַיִם מִתְנוֹדֵד יִסַּרְתַּנִי וָאִוָּסֵר כְּעֵגֶל לֹא לֻמָּד הֲשִׁיבֵנִי וְאָשׁוּבָה כִּי אַתָּה ה' א'להי. ופי' הבה"ל, בהמה המורגלת בין בני אדם לעבודה, ומשרכת דרכה, הרי כשהאדם המנהיגה, מייסרה בשוטים, מיד היא מיטבה דרכה ושבה אל מקומה. אכן, המבקש להנהיג עגל ע"י שמייסרו בשוטים, לא יועיל כלום, משום שאין העגל יודע מה רצון אדונו כלל במכותיו. וכך אומרת כנסת ישראל לקב"ה, יסרתני ואוסר כעגל לא לומד, וממילא אין תוחלת ותקוה במכות אלו, ובכן, השיבני ואשובה כי אתה ה' אלהי!
מענה איש כתב:עצם הזינוק
עצם הבהלה
לעבר ה'למה עשה ה' זאת לנו'
ו'במה צריך להתחזק'
שלא לדבר על
חיפוש אשמים
ורשימת גורמים
דומה כאחד שלומד את דף קעו
במסכת בבא בתרא
ומכריז על סיום מסכת
כבן דורסאי הנוטל בידו
חתיכת בשר
ספק חי ספק נא
ודוחפה לתוך פיו
וַיִּשְׁמְעוּ שְׁלֹשֶׁת רֵעֵי אִיּוֹב,
אֵת כָּל-הָרָעָה הַזֹּאת הַבָּאָה עָלָיו,
וַיָּבֹאוּ אִישׁ מִמְּקֹמוֹ,
אֱלִיפַז הַתֵּימָנִי וּבִלְדַּד הַשּׁוּחִי וְצוֹפַר הַנַּעֲמָתִי,
וַיִּוָּעֲדוּ יַחְדָּו, לָבוֹא לָנוּד-לוֹ וּלְנַחֲמוֹ.
וַיִּשְׂאוּ אֶת-עֵינֵיהֶם מֵרָחוֹק וְלֹא הִכִּירֻהוּ,
וַיִּשְׂאוּ קוֹלָם וַיִּבְכּוּ,
וַיִּקְרְעוּ אִישׁ מְעִלוֹ,
וַיִּזְרְקוּ עָפָר עַל-רָאשֵׁיהֶם הַשָּׁמָיְמָה.
וַיֵּשְׁבוּ אִתּוֹ לָאָרֶץ, שִׁבְעַת יָמִים וְשִׁבְעַת לֵילוֹת,
וְאֵין-דֹּבֵר אֵלָיו דבר כִּי רָאוּ,
כִּי-גָדַל הַכְּאֵב מְאֹד.
לדעתי בדרך הפשט אין צורך לכל זה, כי דבר השם גזרותיו ומחשבותיו וענין דרכיו והדבור יאמר בכל אלה, דברתי אני עם לבי (קהלת א טז) חשבתי מחשבה זו וזה הדבר אשר מל יהושע (יהושע ה ד) זה הענין על דבר הכסף (בראשית מג יח) וכן ותהי אשה לבן אדוניך כאשר דבר ה' (שם כד נא) גזר וכמוהו באבירם בכורו יסדה ובשגוב צעירו הציב דלתיה כדבר ה' אשר דבר ביד יהושע בן נון (מלכים א טז לד)
לפי פשוטו כתב:והמסקנה הפשוטה העולה מן האסון, היא פשוט לשמור על החיים ולהתרחק ממקום חשש סכנה.
ולהפסיק עם תרבות הדחיפות המקובלת אצלינו והדברים הללו זה גופא המציאות של האסון.
הקישון33 כתב:למה מאשימים את הרבש"ע כשבני אדם פשעו? שנים שצועקים שזה לא בטיחותי "איולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו" (משלי י"ט, ג').
יושב סתר כתב:כהמשך לדברים, אין ספק שדברי הרמב"ם על ההתבוננות בצרה ופשפוש המעשים הם נר לרגלנו ועלינו להיזהר מאד ממידת אכזריות ע"י משקפיים של מקרה.
אבל רואה אני חובה לתקן את דברי אותם שחושבים שהפקת לקחים מראה על 'קרירות' באמונה או כל שאר כינויי חיבה שהם נוטים לייחס לאנשים אחראיים.
היום אמר לי מו"ר - אם היו חז"ל עימנו מה היו אומרים?
ושוברו - הם כבר אמרו במסכת שבת במעשה הדומה מאד - שנדחקו במערה ונהרגו רבים ע"י סנדל המסומר. קמו חז"ל ותיקנו... גזירה שלא לצאת בסנדל המסומר.
הרי שאם אנחנו רוצים לדעת מהי דעת תורה בכה"ג, התשובה היא: קודם כל הפקת לקחים.
הוא הוסיף - רציתי לשלוח מכתב ליתד שיפרסמו את זה אבל לא התחשק לי להיות האפיקורס הגדול.
ושיבח את האדמו"ר מקרלין שלא פחד להיות אפיקורס וכבר מדבר על תקנות לגבי הצפיפות בטישים.
יושב סתר כתב:כהמשך לדברים, אין ספק שדברי הרמב"ם על ההתבוננות בצרה ופשפוש המעשים הם נר לרגלנו ועלינו להיזהר מאד ממידת אכזריות ע"י משקפיים של מקרה.
אבל רואה אני חובה לתקן את דברי אותם שחושבים שהפקת לקחים מראה על 'קרירות' באמונה או כל שאר כינויי חיבה שהם נוטים לייחס לאנשים אחראיים.
היום אמר לי מו"ר - אם היו חז"ל עימנו מה היו אומרים?
ושוברו - הם כבר אמרו במסכת שבת במעשה הדומה מאד - שנדחקו במערה ונהרגו רבים ע"י סנדל המסומר. קמו חז"ל ותיקנו... גזירה שלא לצאת בסנדל המסומר.
הרי שאם אנחנו רוצים לדעת מהי דעת תורה בכה"ג, התשובה היא: קודם כל הפקת לקחים.
הוא הוסיף - רציתי לשלוח מכתב ליתד שיפרסמו את זה אבל לא התחשק לי להיות האפיקורס הגדול.
ושיבח את האדמו"ר מקרלין שלא פחד להיות אפיקורס וכבר מדבר על תקנות לגבי הצפיפות בטישים.
יושב סתר כתב:כהמשך לדברים, אין ספק שדברי הרמב"ם על ההתבוננות בצרה ופשפוש המעשים הם נר לרגלנו ועלינו להיזהר מאד ממידת אכזריות ע"י משקפיים של מקרה.
אבל רואה אני חובה לתקן את דברי אותם שחושבים שהפקת לקחים מראה על 'קרירות' באמונה או כל שאר כינויי חיבה שהם נוטים לייחס לאנשים אחראיים.
מכון חכמי ליטא כתב:אלו שיודעים להצביע בגלל מה זה קרה תמיד בוחרים דבר שהם עצמם אינם לקויים בו. נמצאו מעוררים ולא מתעוררים.
מענה איש כתב:יושב סתר כתב:כהמשך לדברים, אין ספק שדברי הרמב"ם על ההתבוננות בצרה ופשפוש המעשים הם נר לרגלנו ועלינו להיזהר מאד ממידת אכזריות ע"י משקפיים של מקרה.
אבל רואה אני חובה לתקן את דברי אותם שחושבים שהפקת לקחים מראה על 'קרירות' באמונה או כל שאר כינויי חיבה שהם נוטים לייחס לאנשים אחראיים.
היום אמר לי מו"ר - אם היו חז"ל עימנו מה היו אומרים?
ושוברו - הם כבר אמרו במסכת שבת במעשה הדומה מאד - שנדחקו במערה ונהרגו רבים ע"י סנדל המסומר. קמו חז"ל ותיקנו... גזירה שלא לצאת בסנדל המסומר.
הרי שאם אנחנו רוצים לדעת מהי דעת תורה בכה"ג, התשובה היא: קודם כל הפקת לקחים.
הוא הוסיף - רציתי לשלוח מכתב ליתד שיפרסמו את זה אבל לא התחשק לי להיות האפיקורס הגדול.
ושיבח את האדמו"ר מקרלין שלא פחד להיות אפיקורס וכבר מדבר על תקנות לגבי הצפיפות בטישים.
גם פרשת שתויי יין שהיא כסוג של הפקת לקחים
נאמרה בו ביום של מיתת נדב ואביהוא(אאל''ט)
אך נתייחדה לאהרון דווקא משום שתיקתו.
ומאידך עם ישראל נצטוה
'ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השריפה אשר שרף ה'
תתפללו על הפצועים המסכנים האלה, שה' יתברך ישלח להם רפואה שלימה. זו "מכה אשר לא כתובה בספר", ארבעים וחמשה נפטרים בעוונות הרבים, שבאו לעשות מצוה. ויש שבאו מחוץ לארץ, ואין אחד שילוה אותם מקרבם. ויש שני אחים, שאתה לא יודע מה היה איתם. אנשים באו להתפלל, כי היום אין תערובת כמו בשנים שעברו, אבל יש כל מיני סיבות שלא נדע אותם. לכן מוטב לשתוק מאשר לדבר יותר מדי, "לך דומיה תהלה".
בדבריו, אמר הרב עדס כי "יש חשיבות גדולה לעורר בציבור החרדי על הנושא, לא להיכס למקום שיש בו צפיפות, אנשים צריכים להבין שגם אם הם רוצים להגיע למקומות חשובים - לא להידחף, צריך לנהוג במשנה זהירות".
עליך עיננו כתב:ולעניננו לא יתכן שנשמע מבני תורה העוסקים בתורת ה' וחכמתה על "הפקת לקחים" לקיחת אחריות וכדו' זה דבר ששיך רק אצל מי שלא לא לימדו אותם והרי דברי הרמב"ם זועקים בהלכ' תענית שמי שלא עושה תשובה ותולה את הצרה בפגעי הזמן והטבע, הרי זה מידת אכזריות, אם יש אדם שמסוגל לא להתעורר בעצמו ורק למצוא מי אשם, תיהיה האשמה אשר תיהיה(נכונה אפי' נכונה מאד) הרי הוא עונה להגדרת הרמב"ם הנ"ל.
כל אחד יודע מה הוא צריך וכמו שדרשו דורשי רשימות מה ה' שואל מעמך ולא מאחר!
ארץ חטה ושעורה וגו' ואחז"ל לשיעורים נאמר וצ"ע מה שבח א"י הוא ששיעורי תורה בפירות הללו, ועוד צלע"ג הא בברכותיה של א"י היו חטים כליות ועדשים כדנרי זהב וכן כל הפירות עיי' מס' תענית כג. וסף כתובות וא"כ איך יכלו לשער שיעורי תורה בפירות משונים הללו, עכנלע"ד לפי מה שדרשו חז"ל ארץ אשר אבינה ברזל על ת"ח בוניה כברזל עפ"ק דתענית, וברזל מרמז נמי על חריפות וחידוד שכל כדדרשינן הת ברזל בברזל יחד, וה"נ מעולם לא ראו החכמים זית בינוני אפ"ה היו משערין בשכלם בכל דור ודור לי מעשי אנשי הדור כמה ראוי שיהי' פירות גדולים וטובים מסתם פירות דעלמא ושיערו בהם [בפירות דעלמא] איסורי דאורייתא ועונשי עוברי עבירה, והוא דבר נפלא
עליך עיננו כתב:ולעניננו. לא יתכן שנשמע מבני תורה העוסקים בתורת ה' וחכמתה על "הפקת לקחים" לקיחת אחריות וכדו' זה דבר ששיך רק אצל מי שלא לא לימדו אותו! והרי דברי הרמב"ם זועקים בהלכ' תענית שמי שלא עושה תשובה ותולה את הצרה בפגעי הזמן והטבע, הרי זה מידת אכזריות, אם יש אדם שמסוגל לא להתעורר בעצמו ורק למצוא מי אשם, תיהיה האשמה אשר תיהיה(נכונה אפי' נכונה מאד) הרי הוא עונה להגדרת הרמב"ם הנ"ל.
כל אחד יודע מה הוא צריך וכמו שדרשו דורשי רשימות מה ה' שואל מעמך ולא מאחר!
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 136 אורחים