ברש"י בריש הפ' מביא את דברי המדרש אמור ואמרת להזהיר גדולים על קטנים. ולכא' צ"ב מדוע דין זה נאמר דוקא על טומאת כהנים?
והנה גמ' ערוכה היא ביבמות שדין זה נאמר גם על שרצים וגם על אכילת דם,
האם יש ללמוד מדינים אלו לשאר איסורים? כ"כ הרמב"ן כאן על דברי רש"י
וכ"כ המ"ב סי' שמג' בפשיטות שנלמד מכאן לשאר איסורים מפשטות הגמ',(שהוא איסור דאוריתא) ובאמת המעיין שם בסוגיה משמע שזה דין מיוחד באיסורים הנ"ל שהרי הגמ' עושה צריכותא למה צריך את ג' הפסוקים,ותי' שבכל איסור יש חי',ולמה לא תי' בפשיטות שלומדים מכאן לשאר איסורים שזה לא נאמר בהם להדיא?
ועוד צ"ע שגם בלשון השו"ע שם מחלק בין איסורי נבלות שאסור לתת לקטן בידים, לשבת, שרק אין "להרגילו" בכך וא"כ מהיכן למד כך המ"ב בפשיטות?