חטיבת מכתביו של רח"ל הבאים בספר, הם אוצר סגולה, ומלבד הידיעות הרבות שהם כוללות, סגנונם מלא חן וטעם. רק חבל לראות שגם איש נלבב ומעודן כמוהו, אף היה שטוף בדעות פרימיטיביות ומגוחכות בענייני מתנגדים. ראו למשל את הקטע הבא.
- IMG_20210503_100008.jpg (267.81 KiB) נצפה 3336 פעמים
המדובר בר' יוסף שמעון זילברבלאס שאיני יודע עליו הרבה. חיפוש באוצר מביא את שמו בין רבני גרוזיה המצוינים ע"י הגרי"א הנקין כמי שעמד לצידם בשנות רבנותו שם.
שימו לב כמה מוטיבים ('תימות' בלשון חוקרי פולקלור) מספרות ידועה שזורים כאן.
א. מתנגד הוא טיפש. ר' חיים בריסקר (החכם מכל אדם!) שולח ליהדות גרוזיה את הלמדן הכי גדול שלו, כאילו היה מדובר ברבנות לודז' ולא איש מתאים לצרכי אותו מקום.
ב. אותו מתנגד שבסוף יתברר שהוא 'נופל', הוא גם היה התלמיד הכי חשוב (!). כך זה תמיד בסיפורים האלה. התלמיד הכי חשוב נהיה בסוף חסיד או לחילופין נופל. ובכן תלמידו החשוב ביותר של ר' חיים הוא לא העילוי ממייצ'ט למשל, אלא ר' יוסף שמעון זי'.
ג. המתנגד לא רק שאין לו הבנה לצרכי המון העם, אלא כל מגמתו הוא גאווה. כלומר לא זו בלבד שאותו רי"ש לא ממלא את תפקידו נאמנה, ורק מסתגר על תלמודו, אלא פעילותו המרכזית היא להציג לפני כולם את חריפותו ולמדנותו. (ומאליו מובן שהוא גם שוטה מופלג, שמבקש לשתף את הגרוזינים בסברותיו הדקות).
ד. לבסוף הוא נופל לשכרות. השוו עם סיפורי ר"ח וואלפער.
נכון, מדובר בס"ה בשיחה ע"פ של רח"ל עם רשד"ב, אבל עם היא באה כתובה עלי ספר, כנראה שהיא חשובה מספיק כדי לעסוק בה.
========
בחיפוש באוצר מצאתי את זכרונותיהם של ר"נ ששונקין ור' יעקב דברשווילי, הם מציינים ששפתו היתה קשה ובלתי מובנת לבני המקום ולכן שליחותו לא עלתה יפה.