בגיטין מז.
אמר רבה אע"פ שאין קנין לעובד כוכבים בארץ ישראל להפקיע מידי מעשר וכו' ור"א אומר אף על פי שיש קנין לעובד כוכבים בא"י וכו'.
מיהו ר"א בר פלוגתיה דרבה?
.השוחט כתב:וא"כ הוא ר"א בן פדת, שהוא סתם ר"א, תלמידו של ריו"ח אחר שעלה לא"י וממלא מקומו.
ולפני כן תלמידו דרב, ואינו בר פלוגתיה דרבה ולא בן דורו.
ואם אין טעות בשמות, צ"ל שהגמרא כינסה לפונדק אחד שתי דעות חולקות אע"פ שלא נחלקו זה מול זה.
.השוחט כתב:וא"כ הוא ר"א בן פדת, שהוא סתם ר"א, תלמידו של ריו"ח אחר שעלה לא"י וממלא מקומו.
ןלפני כן תלמידו דרב, ואינו בר פלוגתיה דרבה ולא בן דורו.
ואם אין טעות בשמות, צ"ל שהגמרא כינסה לפונדק אחד שתי דעות חולקות אע"פ שלא נחלקו זה מול זה.
קו ירוק כתב:או שר"א סתם בירושלמי זה גם ר"א בן פדת.
קאצ'קלה כתב:ב. רבה אכן עלה לארץ ישראל (לפרק זמן מסוים, ולמד אצל ר' יוחנן), כפי שנקטו בעלי התוספות עירובין כב ע"ב ד"ה קרקפנא, ועוד.
קאצ'קלה כתב:מסדרי הש"ס מביאים לפעמים את שיטת החכם הבבלי לפני שיטתו של החכם הארץ-ישראלי.
וטעם הדבר נראה, משום שדעתו של החכם הארצישראלי לא היתה ידועה בשעת עריכת הענין, ולכשנודעה שובצה בין השיטין.אִתְּמַר. 'מָנֶה לִי בְּיָדְךָ', וְהַלָּה אוֹמֵר 'אֵינִי יוֹדֵעַ' –
רַב הוּנָא וְרַב יְהוּדָה אָמְרִי חַיָּב,
וְרַב נַחְמָן וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמְרִי פָּטוּר.
ובשעת הסידור טרם נודע כי חכם פלוני שבארץ ישראל הביע אף הוא דעתו בזה הענין.קו ירוק כתב:הרי רבינא ור"א סדרו הגמרא.
קו ירוק כתב:הם סדרו את שתי המימרות כך, והקדימו את רבה לר' אלעזר, וכך כל הסוגיא.
אָמַר רַבָּה: אַף עַל פִּי שֶׁאֵין קִנְיָן לְגוֹי בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְהַפְקִיעַ מִידֵי מַעֲשֵׂר, שֶׁנֶּאֱמַר: 'לִי הָאָרֶץ' – לִי קְדֻשַּׁת הָאָרֶץ, אֲבָל יֵשׁ קִנְיָן לְגוֹי בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לַחְפֹּר בָּהּ בּוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: 'הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַייָ וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם'.
וְרַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ קִנְיָן לְגוֹי בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְהַפְקִיעַ מִידֵי מַעֲשֵׂר, שֶׁנֶּאֱמַר: 'דְּגָנְךָ' – וְלֹא דְּגַן גּוֹי, אֲבָל אֵין קִנְיָן לְגוֹי בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לַחְפֹּר בָּהּ בּוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: 'לַייָ הָאָרֶץ'. בְּמַאי קָמִפַּלְגִי? מַר סָבַר: 'דְּגָנְךָ' וְלֹא דְּגַן גּוֹי, וּמַר סָבַר: דִּגּוּנְךָ וְלֹא דִּגּוּן גּוֹי.
אָמַר רַבָּה: מְנָא אָמֵינָא לָהּ? דִּתְנַן: הַלֶּקֶט וְהַשִּׁכְחָה וְהַפֵּאָה שֶׁל גוֹי חַיָּבִין בְּמַעֲשֵׂר, אֶלָּא אִם כֵּן הִפְקִיר. וכולה עד אָמַר רַב אַשִּׁי: שְׁתֵּי תַּקָּנוֹת הֲווּ. מֵעִקָּרָא הֲווּ מַיְתִי מִדְּאוֹרַיְתָא, כֵּיוָן דַּחֲזוּ דְּקָא מֹקְרִי וּמְזַבְּנִי, דְּסָבְרִי בִּקְדֻשָּׁתַיְהוּ קָיְמָן, תַּקִּנוּ לְהוּ דְּלָא לַיְתוּ; כֵּיוָן דַּחֲזוּ דְּמַאן דְּלָא סַגִּי לֵהּ מְזַבֵּן וְקָא מִשְׁתַּקְעָן בְּיַד גּוֹיִם, הֲדַר תַּקִּנוּ לְהוּ דְּלַיְתוּ.
ביקורת תהיה כתב:קאצ'קלה כתב:מסדרי הש"ס מביאים לפעמים את שיטת החכם הבבלי לפני שיטתו של החכם הארץ-ישראלי.
הדוגמא הקיצונית היא, כמדומה, המחלוקת בענין ברי ושמא:וטעם הדבר נראה, משום שדעתו של החכם הארצישראלי לא היתה ידועה בשעת עריכת הענין, ולכשנודעה שובצה בין השיטין.אִתְּמַר. 'מָנֶה לִי בְּיָדְךָ', וְהַלָּה אוֹמֵר 'אֵינִי יוֹדֵעַ' –
רַב הוּנָא וְרַב יְהוּדָה אָמְרִי חַיָּב,
וְרַב נַחְמָן וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמְרִי פָּטוּר.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 280 אורחים