שויא אנפשיה חד"א - במצוות

[יהודה בן יעקב]

כתב בטל תורה מסכת שבועות דף כה עמוד ב

כיון דאמר לא הנחתי תפלין היום הרי מחויב להניח עוד תפלין היום מדין שאחד"א דהוי נדר או הודאה אף שעדים מכחישים אותו

הדברים מחודשים מאד.
האם יש עוד שדברו בענין זה לחיוב או לשלילה?

[יהודה בן יעקב]

ראיתי בספר שבעה שבועות אות תלח שתמה על הטל תורה בזה. אך תמיהתו היא מסברא ולא מגמרא.

[עושה חדשות]

אינני מבין מה התימה.
יש דין שאחד"א, ו(בפשטות) ב"ד כופים אדם לא לאכול חתיכה הידועה לנו כהיתר, מכיון שהוא אמר שהיא איסור.
באותה מידה, ב"ד כופים אדם לאכול מצה ולהניח תפילין, כי לפי דבריו הוא מחוייב בזה.
כל כה"ג יש גם נידון האם בחדרי חדרים הוא יכול לנהוג כפי האמת, או שהוא מחויב לנהוג כמאי ד'שויא'.
(והרב 'שבעה-שבועות' פי' את ה'טל-תורה' באופן זר, וכדבריו זה אכן מאד תמוה).
יש בהחלט מקום לחלק, אבל פשוט יותר לומר שיש שאחד"א גם במצוות.

[היא שיחתי]

אם שויא הוא מדין נדר אז ניחא.
אם אינו מדין נדר אז בעינן לכפיית בית דין, ייתכן שתפילין היא מצוות עשה שמתן שכרה בצידה שאין כופין עליה. למען ירבו ימיכם וגו'

[ביקורת תהיה]

מן הרשום בפנקסי:

מָתֵיב רַב הַמְנוּנָא: לֹא אָכַלְתִּי הַיּוֹם וְלֹא הִנַּחְתִּי תְּפִלִּין הַיּוֹם, מַשְׁבִּיעֲךָ אֲנִי וְאָמַר אָמֵן - חַיָּב;
בִּשְׁלָמָא לֹא אָכַלְתִּי אִיתֵהּ בְּלֹא אֹכַל, אֶלָּא לֹא הִנַּחְתִּי מִי אִיתֵהּ בְּלֹא אַנִּיחַ?!

ביאור הדברים:
המקרה: עמד בחלוף היום ונשבע: שבועה שלא אכלתי היום (דבר הרשות), שלא הנחתי תפלין היום (דבר עבירה).
התשובה: בשלמא שבועת 'לא אכלתי' ישנה בלהבא: שבועה שלא אוכל ביום פלוני; אבל שבועת 'לא הנחתי תפלין' כלום ישנה בלהבא?! הלוא אי אפשר להישבע שבועה שלא אניח תפלין ביום פלוני.
ולהעיר: 'שבועה שלא אכלתי אמש' – אף היא שבועה שישנה להבא היא, משום שיש לו להישבע שבועה שלא אוכל למחר וליומא אחרינא; ואין צריך שיהיה אפשר לו להישבע שלא אוכל אמש.
ולחנם תמה הגאון רבי מאיר אריק בספרו 'טל תורה' וז"ל:

מי איתא בלא אניח. לכאורה תמוה, דהא כבר הניח תפלין היום, ושפיר איתא בלא אניח היום עוד, דהא אינו מחויב להניח תפלין רק פעם אחת ביום.