אני מחבב את הכינוי הזה, היות שמלבד הדמיון בצליל, הוא מבטא גם את לב העניין:
מחד, מדינת יהודים באר''י אחרי אלפיים שנות גלות בנכר היא אכן פלא נשגב, והיכולת שלה לשרוד בס''ד בתוך הים הערבי שמסביב, עם כל הכאב על השכול הנלווה לכך של הרוגי המלחמות והפיגועים, היא בוודאי פלא פלאים. יד ה' החופפת עלינו נראית כמעט בחוש, לכל המתבונן.
ומאידך, מדינת יהודים חילונית היא בלי ספק אצבע בעין של כל יהודי ירא אלוקים, היא חילול ה' נורא, היא בגידה מזעזעת במטהסטוריה של עם ה'. והלא כה אמר ה' ביד הנביא ירמיהו: "ואביא אתכם אל-ארץ הכרמל, לאכול פרייה וטובה, ותבואו ותטמאו את-ארצי, ונחלתי שמתם לתועבה"!
ואעפ''כ הדימוי שעולה בדעתי הוא חזון העצמות היבשות של יחזקאל נביא ה'.
ראו נא גם ראו את עדותו של הג''ר לייב פופקא זצ''ל אודות אביו רבינו הח''ח נ''ע:
"זכורני כי בשניו האחרונות של אבא, הזמינוני אלופי וורשא לדבר ע"ד התייחסות אבא ז"ל אל הבחירות של הקהילה, ובתוך הדברים והויכוחים העירו אותי ע"ד עמידת אבא מנגד לציונות, וחשבו כי בכוחי להשפיע על אבי ז"ל ולקרבו אל הציונים הדתיים, ועניתי להם כי כגבוה שמים מארץ כן גבוה אמונתו מאמונתנו בדבר הבטחות ה', יש לנו שט"ח ישן על הקב"ה מכמה אלפים שנה, וכמו בכל שט"ח ישן, מאושר בעל השטר אם משיג בעדו אף חלק עשירי מסכום הכתוב. כן אנחנו שמחים אנו בבניין איזה עשרות כפרים שזכינו, ומשאת נפשנו הוא להתכונן בעתיד עכ"פ כאחת הממלכות השפלות כבולגריה או כאלבניה.
לא כן מר אבא, אצלו השט"ח הישן בתוקפו, לא ינוכה ממנו אפילו פחות מפרוטה, ואם ה' הבטיח ביד עבדיו הנביאים (זכריה ח'): 'ובאו עמים רבים וגויים עצומים לבקש את ה' צבקות בירושלים ולחלות את פני ה' ', ויאמר עוד 'כה אמר ה' צבקות בימים ההמה אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל לשונות הגויים, והחזיקו בכנף איש יהודי לאמר נלכה עמכם כי שמענו אלוקים עמכם', וכמו זה נבאו כל הנביאים, לא יפול צרור ארץ מכל הבטחותיו, וכמו שאנו אומרים בברכת הפטרה 'ודבר אחד מדבריך אחור לא ישוב ריקם', ואיך ילך ביחד עמנו?".
(מתוך "קיצור תולדות חייו" של רבינו החפץ חיים נ"ע מאת בנו בכורו הג"ר אריה לייב פופקא זצ"ל [עמ' ס"ח], בספר "מכתבי חפץ חיים", "כל כתבי חפץ חיים השלם" חלק ג').
הנה כי כן, מדינת ישראל עם כל הצלחותיה (בראש ובראשונה הפריחה של עולם התורה, אלא שאת הפריחה הזו יש לייחס להזורעים אותה בדמעה והנוטרים את חומתה, קרי- חכמי ישראל והיהדות הנאמנה), היא לכל היותר כמו פרוטות מועטות מתוך שטר החוב של הייעוד הגדול שעוד נכון לנו.
יתירה מכך, מדינת יהודים חילונית היא לכל היותר ''עצמות יבשות''... בשר אין כאן, דגים אין כאן. אמנם גם עצמות יבשות ראויות לאכילה, ועבור נפוחי כפן רעבים גם צמאים גם הן מחיות את הנפש. אבל מכלל עצמות לא יצאו, ולא עצמות בלבד, כ''א עצמות יבשות, ללא לחלוחית, טעם הבשר נשכח מלב.
הלא את הימים הגדולים והעצומים בהם בורא העולם התגלה לעיניי אמהות עבדיו, הימים הגדולים בהם היה לנו קשר גלוי ורצוף עם בורא כל ע''י חזון נביאיו, הימים הללו כה רחוקים מאיתנו. סנהדרין, אורים ותומים, ביהמ''ק ועשרה ניסיים תמידיים איה כל אלו?
ומה נשאר בידינו? א שמייכעל, חיוך! הארת פנים מופלאה של השגחתו יתברך על עמו, אכן פלא נשגב, גם היא כמים קרים על הנפשות העייפות של עם ה'. אבל עדיין, ''מדינת ישראל" בארץ ה', שאפילו לא מעלה על דעתה לקרוא את שם ה' עליה, לא כל שכן שאין היא מעלה על דעתה להכפיף את עצמה תחת חוקת משפטו ותורתו. מדינה חילונית מוצהרת. "מדינת התורה" הס מלהזכיר. בשר אין כאן, דגים אין כאן. עצמות. עצמות יבשות.
וכה אמר יחזקאל נביא ה': "ויאמר אליי בן אדם התחיינה העצמות האלה"?
התחיינה? התחיינה העצמות האלה?
יתן ה' שנזכה כולנו יחד להחיות את העצמות, שנזכה לתת בהם את הלחלוחית האמיתית של דבקות בה', תורה מצוות ויראת אלוקים, זו משימה שבס''ד כבר התחלנו בה- "פריחת עולם התורה" כבר אמרנו? אלא שעלינו להמשיך בה בכל כוחינו, להגדיל תורה בתי מדרשות "חדרים" וישיבות, לברוח כמטחווי קשת מריצת האמוק המטורפת אחרי החומריות, לדבוק בתפילה, בהתבוננות בהשגחתו יתברך עלינו, בידיעת ה', במידות טובות ובמעשים טובים, בחיי צניעות ופשטות, בהערצת הרוח וחיי הפנימיות, בדחיקת החיצוניות והשטחיות, בהחדרת חיי התורה והאמונה בפנים קירות לבבינו ולבב צפיעינו, בעדינות הנפש והמעשים, בלב טהור, בנקיות, באמונת חכמים.
ויום יבוא, במהרה ובימינו, שהעצמות היבשות הללו גם תקרומנה בשר עור וגידים, ונראהו עין בעין בשובו אל נווהו, כנבואת ישעיהו, "קול צופיך נשאו קול יחדו ירננו כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון".
ונראהו עין בעין. ונראהו עין בעין! ונראהו. איי איי.. "ונראהו".
"אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רינה, אז יאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה".
