אוירא דא" מחכים - למי?

[משך חכמה]

האם ענין ההחכמה נוגע גם לפלשתיני, רוסי, פיליפיני ושאר ערב רב ופורעניות רעות שנתרגשו ובאו עלינו?

[בברכה המשולשת]

הרי בגמ' שם מדובר על תורה בדווקא, וזה ודאי לא שייך לגויים ימש"ו

[משך חכמה]

לכאורה אינה ראיה כ"כ, ונראה לפום ריהטא שיש בזה מחלוקת בראשונים.
בתוס' פסחים נא ע"א ובר"ן סנהדרין ה ע"א: י"ל דה"מ לענין הוראה שהם חכמים יותר דאוירא דארץ ישראל מחכים אבל לא לענינים אחרים:
רבנו יהונתן קידושין כ ע"ב בדה"ר, ז"ל: עשרת קבין חכמה. כלומר בחכמה ובדרך ארץ, שהאויר טוב, שהיושב שם מבין ומשכיל ויורה אליבא דהלכתא, כדאמרינן בעלמא [ב"ב קנ"ח ע"ב] אוירא דארץ ישראל מחכים.
עוד מצאתי בשם פרדס יוסף: בפרדס יוסף (פר' בראשית) ביאר לפי זה מה שאמרו במסכת סנהדרין (לח, א), 'אדם הראשון גופו מבבל ראשו מארץ ישראל ואבריו משאר ארצות, עגבותיו מאקרא דאגמא', וכתב בזה הלשון: 'הנה לדעת חז"ל אוירא דארץ ישראל מחכים, וכמה מהנוסעים לארץ ישראל בעלי ההרגש יספרו כי ירגישו רגשי קדש רעיונות נשגבים, ובהיסטוריה כתוב שהנסיך רודאלף יורש העצר האוסטרי סיפר, כי בדרכו על אדמת הקדש הרגיש חרדת קדש, ובהגיעו שערי ירושלים כמו רוח ממרום לבשה אותו, ונפשו רחפה על תענוגים רוחנים אשר לא לבני אדם המה.
אולם בבית אלוקים לרבנו המבי"ט ש"ג פמ"ג משמע כדבריך.

[מה שנכון נכון]

הרד"ק תהלים פו,ג והמהרש"א בחא"ג קדושין סט. ביארו שהוא ענין טבעי מצד האקלים הממוצע וכו', וכן כתבו עוד, ולדבריהם ה"ה גם בימחשמוניקים. [מזה שהענין מוזכר בתלמוד בקשר לחכמת התורה אין שום ראיה שאי"ז ענין טבעי העוזר להתחכם גם בשאר חכמות].

המעשה דהנסיך רודולף מזכיר יותר את סינדרום ירושלים.

[אגב בקינת ציון קחי כל צרי גלעד אומר הפייטן "בך כל בהמה ועוף חכמו, עדי כחמור היה לפנים לבן יאיר חמוריך". ולכאורה חמורו של רפב"י הוא משום בהמתן של צדיקים, ואף את"ל דבעינן להא נמי אויר א"י, סו"ס מהו כל בהמה ועוף חכמו. וצ"ע.
ומ"מ י"ל לדבריו קושית המדרש ב"ר ס,ח על ויפתח הגמלים וכי לא היו גמליו של אברהם אבינו דומים לחמורו של רפב"י, ומה הוצרך לזוממם, דהא התם הוי חו"ל].

[משך חכמה]

מדברי הפייטן ז"ל משמע שלא כל החמורים הגיעו לדרגת חמורו של רפב"י, ואולי זה וזה גורם הארץ והבעלים הצדיק, אבל מ"מ חמורי א"י וחמורי חו"ל אינם דומים.

[פולסברג]

תמוה, שהרי בגמ' איתא בהדיא אר' זירא - לאחר החורבן.

[תלמוד_ישן]

תמוה, שהרי בגמ' איתא בהדיא אר' זירא - לאחר החורבן.

עוד תמיה על המעשה:
כתוב בצפנת פענח במדבר עמוד רמ"ט "אוירא דא"י מחכים גם בזמן הזה".

וברשימתי כתבתי שיש איזה דבר הנוגע לענין בהקדמה להעמק שאלה (לא ידוע לי היכן)

[לבי במערב]

וברשימתי כתבתי שיש איזה דבר הנוגע לענין בהקדמה להעמק שאלה (לא ידוע לי היכן)

ראה שם, קדמת הראשון פ"ט ואילך.