הערות והארות במסכת יומא

[אִיךְ-מֶיְין]

יומא ב: בתוד"ה ואימא צוה (בעניין הפסוק האמור במילואים "ומפתח אהל מועד לא תצאו שבעת ימים וכו' כאשר עשה ביום הזה צוה ה' לעשות לכפר עליכם" שלומדים ממנו פרישת שבעה ימים בפרה וביו"כ).
כתבו התוס': "ואי לא כתב אלא לעשות לכפר, ה''א לכפר זה יוה''כ, לעשות זה קרבנות, דפרישתו לקדושה, אבל פרה לא, דבין בפרה ובין בקרבנות לא כתב לעשות אלא מייתורא דרשינן מלעשות לרבות וטפי הוה מסתבר לרבויי קרבנות להכי כתב צוה זה פרה"
והיינו דקרבנות רק מסתבר לרבות מלעשות, אבל לא כתיב לשון 'לעשות' בקרבנות.
ולכאורה תמוה מאד: דהרבה מקראות מצינו דכתיב בהו לשון עשיה בקרבנות:
א) וַאֲלֵהֶם תֹּאמַר אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵּר אֲשֶׁר יָגוּר בְּתוֹכָם אֲשֶׁר יַעֲלֶה עֹלָה אוֹ זָבַח: וְאֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא יְבִיאֶנּוּ לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ לַה' וְנִכְרַת הָאִישׁ הַהוּא מֵעַמָּיו: (ויקרא י"ז ח'-ט').
ב) וְהָאִישׁ אֲשֶׁר הוּא טָהוֹר וּבְדֶרֶךְ לֹא הָיָה וְחָדַל לַעֲשׂוֹת הַפֶּסַח וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ כִּי קָרְבַּן ה' לֹא הִקְרִיב בְּמֹעֲדוֹ חֶטְאוֹ יִשָּׂא הָאִישׁ הַהוּא: (במדבר ט' י"ג).
ג) וַעֲשִׂיתֶם אִשֶּׁה לַה' עֹלָה אוֹ זֶבַח לְפַלֵּא נֶדֶר אוֹ בִנְדָבָה אוֹ בְּמֹעֲדֵיכֶם לַעֲשׂוֹת רֵיחַ נִיחֹחַ לַה' מִן הַבָּקָר אוֹ מִן הַצֹּאן: (במדבר ט"ו ג').

ויש עוד הרבה פסוקים שמופיע בהם השורש 'עשה' גבי קרבנות

רבותי הבו עצה!!! הרבה חיפשתי ולא מצאתי מי שעמד בזה.

[יאיר1]

א. מדובר במי שאינו עושה קרבן אלא שוחט בחוץ.
ב. מדובר במי שאינו עושה קרבן בלי טעם וסיבה.
ג. כאן הוא ציווי על המנחות, ולא על הקרבנות, וגם על המנחות לא נאמר הלעשות.

בכל הנ"ל לא נאמר עשייה על הקרבת קרבנות, ובמילואים נאמר, שכן ציוה ה' לעשות לכפר, ובשום מקום לא נאמר לעשות קרבן פלוני.

אבל אם בתוס' זה עסקינן, אולי יבאר לי מר קושי אחר שהיה לנו.
בתחילה אומר תוס' [בסוף השורות הצרות ותחילת הרחבות] שאם מרבים פרה שפחות מסתבר לרבות ודאי שגם מרבה קרבנות. אם כן באי נמי בתירוץ שנראה יותר מהראשון, כן מרבה פרה ולא קרבנות.
[יש לי אולי איזו הגדרה לבאר את זה, אבל מעדיף לשמוע מה אומרים]

[אִיךְ-מֶיְין]

א.ומה תענה על פסוק זה:
[לגבי קרבנות זבה]
וְעָשָׂה הַכֹּהֵן אֶת הָאֶחָד חַטָּאת וְאֶת הָאֶחָד עֹלָה וְכִפֶּר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן לִפְנֵי ה' מִזּוֹב טֻמְאָתָהּ (ויקרא ט"ו ל').

(וודאי שאין כונת התוס' למילה 'לעשות' גרידא אלא לשורש 'עשה' גבי קרבנות כפי שמוכח להדיא מלשון התוס' לעיל מיניה (שורה שניה מהרחבות)
"אימא צוה לעשות זה יו"כ דכתיב ביה 'ויעש' "
ויש באמתחתי עוד הרבה פסוקים דכתיב בהו עשיה גבי קרבנות (חיפוש בבר אילן לפי שורש 'עשה' בתורה יראה את כל התוצאות).

ב. לגבי קושייתך אם תוכל לפרט יותר ואשתדל בל"נ לעיין בזה.

ייש"כ.

[יאיר1]

א. לגבי הקושיא שלך, נכון שאפשר לדרוש בגז"ש ובא הכהן ושב הכהן, אבל אולי בתירוץ זו תוס' סברו שאין אינו ממש אותה התיבה אין לדרוש. והרי אדרבא, אי חשיב שכתיב ביה לעשות, עוד יותר יש לרבות קרבנות, וכתבו כן לרווחא דמילתא, דבפרה לא נאמר עשייה, ואף אי חשיב שבקרבנות לא נאמר, שהרי לעשות לא נאמר, ותוכל לדחות ששאר לשונות עשייה לא דמי, מכל מקום נרבה קרבנות משום שיותר מסתבר.
כנלע"ד, מה אומר? אדון בזה היום עם בני החבורה בלנ"ד.

ב. את הסברא הראשונה שתוס' אומר, שאם מרבה פרה יש לרבות קרבנות, ראית? אם כן תעיין באי נמי ותווכח ששם כן מרבה פרה ולא קרבנות, וזה סותר סברתו קודם לכן.

[פלתי]

התירוץ של יאיר1 נשמע נכון, וניכרים דברי אמת.

[יאיר1]

איך מיין או מי מהחברים יכול לשוב לדון בזה...
מה אף אחד לא לומד יומא....

[אִיךְ-מֶיְין]

א. לגבי הקושיא שלך, נכון שאפשר לדרוש בגז"ש ובא הכהן ושב הכהן, אבל אולי בתירוץ זו תוס' סברו שאין אינו ממש אותה התיבה אין לדרוש. והרי אדרבא, אי חשיב שכתיב ביה לעשות, עוד יותר יש לרבות קרבנות, וכתבו כן לרווחא דמילתא, דבפרה לא נאמר עשייה, ואף אי חשיב שבקרבנות לא נאמר, שהרי לעשות לא נאמר, ותוכל לדחות ששאר לשונות עשייה לא דמי, מכל מקום נרבה קרבנות משום שיותר מסתבר.
כנלע"ד, מה אומר? אדון בזה היום עם בני החבורה בלנ"ד.

קשה לומר שכעת ס"ל לתוס' דא"ל ושב הכהן וכו', בעוד שהגמ' בעמוד זה!!! כותבת שרק היכא דאיכא דדמי ליה מדדמי ילפי'.
וגם כמו שהראיתי: דלעיל ס"ל לתוס' דא"צ דוקא לשון 'לעשות', ואיך כעת תוס' חוזר בו מסברא זו בלי להדגיש את זה?

[יאיר1]

אבל זה נאמר לרווחא דמילתא!! זה עיקר מה שבאתי לומר.

[שמואל דוד]

יומא ג: רש״י ד״ה אלא מר מהיכא יליף אמר ליה מסיני - שמצינו שפירש משה קודם כניסתו למחנה השכינה

צ״ע מדוע העתיק תיבות אלו בד״ה?

[י. אברהם]

בכמה כת"י ליתא בגמ' 'אמר ליה' מסיני.
ויתכן שגם לפני רש"י לא היה, ובא לפרש דמסיני הוא תשובת ר"ל (וכדרך רש"י להוסיף 'ומשני')

(ובפרט דלעיל איתא 'מהיכא קא ילפת לה ממלואים' וכאן 'מהיכא יליף לה מסיני' יש מקום לטעות).

[שמואל דוד]

יישר כח גדול.

אגב, עי׳ יעב״ץ וגליון הש״ס בגמרא. ואולי אפשר לומר דזהו כוונת רש״י שאף שיש קושיא על הגמרא מ״מ הגירסא הוא ״מר״.

[י. אברהם]

אגב, עי׳ יעב״ץ וגליון הש״ס בגמרא. ואולי אפשר לומר דזהו כוונת רש״י שאף שיש קושיא על הגמרא מ״מ הגירסא הוא ״מר״.

אולי אפשר לומר. אי אפשר לומר.

לגבי הערת היעב"ץ דזה חידוש שר"י נהג כבוד בר"ל יותר משעשה לו ר"ל כבוד. בכת"י א' נוסף בדברי ר"ל לעיל מר מהיכא קא יליף לה (עי' דק"ס אות פ).

[שמואל דוד]

ט:

רש״י ד״ה ועליהם - אמקדש ראשון קאי. לא הבנתי כוונתו בזה.

[י. אברהם]

עי' הגהות וציונים של עוז והדר

[שמואל דוד]

יד.

רש״י ד״ה ושאר כל הימים אם רצה - להיטיב ולהקריב כו׳

צ״ע מדוע נקט אלו דוקא ולא זריקת הדם והקטרת קטורת. ועיין במתני׳ ושאר כל הימים אם רצה ״להקריב״ מקריב כו׳ וצ״ע כנ״ל.
וברמב״ם פרק ה כלי המקדש הלכה יב נקט רק קטורת ועיין כס״מ שם וצ״ע בכל זה.

[י. אברהם]

הופיע ויצא לאור גמ' בהוצאת עוז והדר

[שמואל דוד]

איני לומד בדפוס עוז והדר, גם אין נכון ליישב דיוק ברש״י ע״י שינוי הגירסא. כל האחרונים לא למדו בדפוס עוז והדר... ואכמ״ל.

אחר החיפוש מצאתי בספר משנת חיים שהעיר בזה:
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... &pgnum=147

[אהרן תאומים]

אפשר גם שהלשון "את כל קרבן" שהוא קצת אריכות ומשמעותו אכן "הכל" זריקת הדם והקטרת קטרת

[י. אברהם]

גם אני אינני לומד בעוז והדר אבל כמובן כשיש צורך מעיינים
איך נכון ליישב דיוק ברש"י יחליט כ"א בעצמו

[שמואל דוד]

איך נכון ליישב דיוק ברש"י יחליט כ"א בעצמו

צדקת.
אולם (א) הרבה פעמים כשיש שאלה בלשון רש״י מעיינים בעוז והדר והכל יבא בשלום ע״י שינוי גירסא אבל כשמעיינים באחרונים (שלא היו לכם הכת״י כו׳) רואים שהם טרחו ליישב דבריו, והרבה פעמים מצינו חידושים נפלאים בדבריהם. (ב) קשה מאוד להגיה הספרים...

ועיין בספר מנוחת שלום חלק ד

978FDF1B-D23F-4423-B29C-77697C282F34.jpeg (285.63 KiB) נצפה 13320 פעמים

https://forum.otzar.org/download/file.php?id=62169

[י. אברהם]

(ב) קשה מאוד להגיה הספרים...

אם קשה להגיה ספרים או לא יחליט כ"א בעצמו

[שמואל דוד]

בסדר.

[שמואל דוד]

ג:

מה מילואים כל הכתוב מעכב בהן אף הכא כל הכתוב בהן מעכב בהן

עיין גבורת ארי:

F7AFE161-8104-43F4-B058-0453E6D476FC.jpeg (62.49 KiB) נצפה 11533 פעמים

מבואר מדבריו שגם על ב׳ דברים שייך לשון ״כל״. וע״ע viewtopic.php?f=17&t=27418

[אִיךְ-מֶיְין]

יומא ב: בתוד"ה ואימא צוה (בעניין הפסוק האמור במילואים "ומפתח אהל מועד לא תצאו שבעת ימים וכו' כאשר עשה ביום הזה צוה ה' לעשות לכפר עליכם" שלומדים ממנו פרישת שבעה ימים בפרה וביו"כ).
כתבו התוס': "ואי לא כתב אלא לעשות לכפר, ה''א לכפר זה יוה''כ, לעשות זה קרבנות, דפרישתו לקדושה, אבל פרה לא, דבין בפרה ובין בקרבנות לא כתב לעשות אלא מייתורא דרשינן מלעשות לרבות וטפי הוה מסתבר לרבויי קרבנות להכי כתב צוה זה פרה"
והיינו דקרבנות רק מסתבר לרבות מלעשות, אבל לא כתיב לשון 'לעשות' בקרבנות.
ולכאורה תמוה מאד: דהרבה מקראות מצינו דכתיב בהו לשון עשיה בקרבנות:
א) וַאֲלֵהֶם תֹּאמַר אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵּר אֲשֶׁר יָגוּר בְּתוֹכָם אֲשֶׁר יַעֲלֶה עֹלָה אוֹ זָבַח: וְאֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא יְבִיאֶנּוּ לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ לַה' וְנִכְרַת הָאִישׁ הַהוּא מֵעַמָּיו: (ויקרא י"ז ח'-ט').
ב) וְהָאִישׁ אֲשֶׁר הוּא טָהוֹר וּבְדֶרֶךְ לֹא הָיָה וְחָדַל לַעֲשׂוֹת הַפֶּסַח וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ כִּי קָרְבַּן ה' לֹא הִקְרִיב בְּמֹעֲדוֹ חֶטְאוֹ יִשָּׂא הָאִישׁ הַהוּא: (במדבר ט' י"ג).
ג) וַעֲשִׂיתֶם אִשֶּׁה לַה' עֹלָה אוֹ זֶבַח לְפַלֵּא נֶדֶר אוֹ בִנְדָבָה אוֹ בְּמֹעֲדֵיכֶם לַעֲשׂוֹת רֵיחַ נִיחֹחַ לַה' מִן הַבָּקָר אוֹ מִן הַצֹּאן: (במדבר ט"ו ג').

ויש עוד הרבה פסוקים שמופיע בהם השורש 'עשה' גבי קרבנות

רבותי הבו עצה!!! הרבה חיפשתי ולא מצאתי מי שעמד בזה.

מו"מ בקושיא זו עם הגרח"מ שטיינברג שליט"א.

מקרא מפורש - יומא.pdf

(63.23 KiB) הורד 261 פעמים

[אליהו חיים]

מו"מ בקושיא זו עם הגרח"מ שטיינברג שליט"א.

מקרא מפורש - יומא.pdf

שם בהערה מובא פסוקים הרבה דכתיב בהם עשייה, אך לכל אחד בפנ"ע יש קצת יישוב וכדלהלן, אך קשה לומר יישוב אחד שיספיק לומר בכללות דלא נאמר עשייה בקרבנות.
מחמת האריכות להביא כל פסוק ולשונו אבוא בקיצור אמרים ממש הנלע"ד,
-בפסוקים ויקרא כ"ג י"ב וי"ט לענין כבש עם העומר וכבשים ושעיר עם שתי הלחם, י"ל כעין מה שתירץ הג' הרב שטיינברג על פסוק דעשייה בנסכים דעשייה נאמר על נסכים הבאים מחמת הקרבן, דכיו"ב י"ל דהכבש עם העומר בא בגלל הלחם (הוריות י"ג א), וכבשים ואף השעיר באים בגלל הלחם (שם לענין כבשים, ובמנחות מ"ה ב' גם לענין שאר קרבנות הבאים עם הלחם), דעיקר הבאה הוא על גוף העומר והלחם.
-במדבר כ"ח ד' לענין תמיד העשייה רק פירוט לחלק ההקרבה לשתיים אחד בבוקר ואחד בין הערביים על מה שכתוב בפסוק הקודם בלשון הקרבה דוקא.
-שם כ"ט ב' לענין מוסף ר"ה ידוע דרשת חז"ל במדרש רבה (אמור סוף פכ"ט) דנשתנה כאן להיכתב בלשון עשייה כאילו היום נעשיתם לפני בריה חדשה.
-שם כ"ט ל"ט אלה תעשו לה' במועדיכם, אינו בא על הקרבה של קרבן פרטי אלא סיכום עשייה כללית על כל הקרבנות של המועדים.
-דברים ט"ז א' שמור חודש האביב ועשית פסח וגו' לא קאי על הקרבן אלא על זמן עשיית היו"ט באביב דוקא ולכן מעברין השנה (סנהדרין י"א ב).

[בקרו טלה]

ב.

הערות הגריש''א.png (55.15 KiB) נצפה 11459 פעמים

[ועי' באגרות משה אבן העזר חלק א סימן לו "וכן הזכירני ר' ברוך זלמן הכהן נ"י אדם חשוב מפה מזה שפרסמו להקל בפרה אדומה בטבול יום להוציא מחומרת הצדוקים"]

[אִיךְ-מֶיְין]

מו"מ בקושיא זו עם הגרח"מ שטיינברג שליט"א.

מקרא מפורש - יומא.pdf

שם בהערה מובא פסוקים הרבה דכתיב בהם עשייה, אך לכל אחד בפנ"ע יש קצת יישוב וכדלהלן, אך קשה לומר יישוב אחד שיספיק לומר בכללות דלא נאמר עשייה בקרבנות.

יש"כ על התשובה, אכן התמיהה הגדולה בכל זה, איך תוספות 'מתעלם' מזה שכתוב כמ"פ לשון עשיה (אחרי כל היישובים) ולכה"פ הול"ל ואף דכתיב וכו'...

[א מבקש]

ב.

הערות הגריש''א.png

[ועי' באגרות משה אבן העזר חלק א סימן לו "וכן הזכירני ר' ברוך זלמן הכהן נ"י אדם חשוב מפה מזה שפרסמו להקל בפרה אדומה בטבול יום להוציא מחומרת הצדוקים"]

וקצ"ע על מה שהביא מהגריש"א דיעויין אייל רגב, הצדוקים והלכתם – על דת וחברה בימי בית שני, יד יצחק בן צבי, ירושלים תשס"ה עמ' 204 ,שם מונה שבע הלכות שהצדוקים מחמירים בהם יחסית לפרושים, ולא מצאנו לגבי האחרים שעשו על מנת להוציא מלבם.

[אליהו חיים]

ג:
מה מילואים כל הכתוב מעכב בהן אף הכא כל הכתוב בהן מעכב בהן
עיין גבורת ארי:
מבואר מדבריו שגם על ב׳ דברים שייך לשון ״כל״. וע״ע https://forum.otzar.org/viewtopic.php?f=17&t=27418

viewtopic.php?f=17&t=27418&p=703157#p703157

[feder6806]

ד:
בגמרא מקשה, פסוק אחד אומר "ולא יכול משה לבא אל אהל מועד כי שכן עליו הענן", ופסוק אחרת כתיב "ויבא משה בתוך הענן"? מתרץ הגמרא תני דבי רבי ישמעאל שעשה הקדוש ברוך הוא שביל בתוך הענן.
רש"י על התורה בסוף משפטים בהביאו דברי המגרא אלו מוסיף "ענן זה עשן הוא... ועשה הקדוש ברוך הוא שביל"...
וקשה למה הוצרך רש"י להוסיף שענן זה הוא עשן
ועוד האם באמת ענן הוא עשן? הרי הם שני דברי נפרדים אחד בא מיסוד המים ואחד מיסוד האש?

[מיללער]

ד.

תוד"ה נכנסו. דלאו לגמרי דרשה גמורה היא הא דגמרי ממילואים אלא אסמכתא בעלמא דעיקר קרא דכאשר עשה ביום הזה יש לפרש דביום ראשון של ז' ימי המילואים אמר להם כאשר עשה ביום הזה צוה ה' לעשות כל ז' ימי המילואים וכן פי' רש"י פשוטו בפירוש חומש. עכ"ל

התוס' ציינו לרש"י בחומש (ויקרא ח, לד) שפי' פשוטו של מקרא, צוה ה' לעשות. כל שבעת הימים. ועי' שם בפי' האב"ע שפי' ג"כ כן, כאשר עשה ביום הזה. פירושו וכאשר עשה ביום הזה משה, כן צוה ה' לעשות שבעת ימי המילואים.

והנה בתרגום יב"ע כתב בזה"ל: כמא דעבד וסדר ית סדר קורבניא ביומא הדין, היכדין פקיד ה' למעבד אתון "בתר יומי אשלמותא" למכפרא עליכון. ובפי' יונתן (שבחומש מקראות גדולות מהדורת המאור) פי' את דברי התרגום שכוונתו לדברי הגמ' שכן צוה ה' לכהן גדול ביום הכיפורים לפרוש שבעת ימים וכו'

ולבי לא כן ידמה, דלדבריו מאי האי דכתב 'בתר יומי אשלמותא' דהיינו ימי המילואים, ונראה שהתרגום יונתן מפרש כרש"י כפשוטו והראב"ע, שכן צוה ה' לעשות 'בשאר ימי המילואים' (בתר = בשאר? או שמא צריך כאן הגהה) וכה"ג ביוהכ"פ הוא אסמכתא בעלמא כמ"ש התוס'.

[שבענו מטובך]

ד:
בגמרא מקשה, פסוק אחד אומר "ולא יכול משה לבא אל אהל מועד כי שכן עליו הענן", ופסוק אחרת כתיב "ויבא משה בתוך הענן"? מתרץ הגמרא תני דבי רבי ישמעאל שעשה הקדוש ברוך הוא שביל בתוך הענן.
רש"י על התורה בסוף משפטים בהביאו דברי המגרא אלו מוסיף "ענן זה עשן הוא... ועשה הקדוש ברוך הוא שביל"...
וקשה למה הוצרך רש"י להוסיף שענן זה הוא עשן
ועוד האם באמת ענן הוא עשן? הרי הם שני דברי נפרדים אחד בא מיסוד המים ואחד מיסוד האש?

ראה ליקוטי שיחות, טז, עמ' 275 ואילך.

[א מבקש]

ראשית על הפן המדעי, ענן אכן מגיע מהמים [הוא מצב צבירה נוזלי של מים שהתאדו והתחברו יחדיו], אך עשן אינו מגיע מיסוד האש הוא נוצר מאש, ההגדרה של עשן בפיזיקה היא מצב צבירה בפני עצמו [קולואיד - תערובת אחידה של חומרים - של מוצק במצב צבירה גזי], בפיזיקה משתמשים עם מודלים סטטיסטיים לניתוח תנועות עשן [תנועה בראונית, שאגב, אחד ממפתחי התיאוריה היה פרופ' עודד שרם].

כעת לדברי רש"י כנראה שעל פי סוד יש לזה ביאור עמוק [עיין חידושי אגדות למהרש"א שמציין לרש"י בפרשת פקודי שמביא נוסח אחר של הלימוד, ועיין מה שביאר בזה ענין עמוק, שלמעלה מהשגותיי, בשיחה מפרשת משפטים תשכ"ה: https://dvarmalchus.org/Download/50E1D4 ... EF5097.pdf, תוך כדי כתיבה אני רואה שהרב 'שבענו מטובך' השביענו מטובו וציין לליקוטי שיחות וכנראה שזה השיחה].

אמנם בדרך הפשט נראה לומר שרש"י תמה שהרי איתא שמשה לא היה יכול לעבור דרך הענן, והלוא זה הוא תימה רבתי בימים ערפיליים אנו עוברים דרך עננים, וכן אף המטוסים, צנחנים וכו' עוברים דרך עננים, ומדוע לא היה משה יכול לעבור דרכו? ולכן ביאר שענן זה הוא עשן שאי אפשר לעבור דרכו כי הוא חונק את הנושם אותו, ולכך היה צריך שהקב"ה יעשה לו שביל.

[מיללער]

ד:

במקום גילה שם תהא רעדה, ופי' רש"י במקום גילה. מתן תורה של לוחות.דכתיב פקודי ה' ישרים משמחי לב.

ובתוד"ה במקום גילה. כדכתיב עוז וחדוה במקומו: סתמו ולא פירשו כוונתן מה בעי בהאי קרא - והשאג"א בספרו גבורות ארי פי' שהתוס' נחלקו בזה על רש"י וכוונתם דלר"מ בן חרש ילפי' מסיני לכה"ג ביום הכיפורים דמקום גילה לאו היינו מתן תורה כמו שפי' רש"י אלא למחנה שכינה שהוא מקום גילה כמ"ש עוז וחדוה במקומו של שכינה, ולכן כל כה"ג שנכנס למקום שכינה לפני ולפנים צריך לפרוש.

ואולי י"ל שדברי התוס' הם כפי' רש"י, והביאו מקרא אחרת שמתן תורה נקרא מקום גילה, שהרי 'עוז' הוא מתן תורה כמ"ש ה' עוז לעמו יתן, וע"ז נאמר עוז וחדוה במקומו שמתן תורה היתה בחדוה וגילה.

[אליהו חיים]

'עוז' שם בכל הפרשה מתפרש על הארון כשהשיבו הפלשתים (עי' רש"י שם על פסוק דרשו ה' ועזו ושאר מפרשים), אך עדיין ניתן לומר דהארון מסמל התורה שניתן מסיני יחד עם שמחה. [אך דחוק יותר לפרש כן].

[בקרו טלה]

-

[נוטר הכרמים]

ד:

במקום גילה שם תהא רעדה, ופי' רש"י במקום גילה. מתן תורה של לוחות.דכתיב פקודי ה' ישרים משמחי לב.

ובתוד"ה במקום גילה. כדכתיב עוז וחדוה במקומו: סתמו ולא פירשו כוונתן מה בעי בהאי קרא - והשאג"א בספרו גבורות ארי פי' שהתוס' נחלקו בזה על רש"י וכוונתם דלר"מ בן חרש ילפי' מסיני לכה"ג ביום הכיפורים דמקום גילה לאו היינו מתן תורה כמו שפי' רש"י אלא למחנה שכינה שהוא מקום גילה כמ"ש עוז וחדוה במקומו של שכינה, ולכן כל כה"ג שנכנס למקום שכינה לפני ולפנים צריך לפרוש.

ואולי י"ל שדברי התוס' הם כפי' רש"י, והביאו מקרא אחרת שמתן תורה נקרא מקום גילה, שהרי 'עוז' הוא מתן תורה כמ"ש ה' עוז לעמו יתן, וע"ז נאמר עוז וחדוה במקומו שמתן תורה היתה בחדוה וגילה.

עי' היטב במרומי שדה להנצי"ב ריש פרק אין עומדין, ותרוה נחת.

[feder6806]

רשי ד. כותב שאפר פרת משה לא כלה. והוא ממדרש רבה במדבר יט ו, שכל הפרות בטלות ושלך לעד קיימת.
וקשה לי למה אם כן לא נגנז עם הדברים שנגנזו עם הארון כמו השמן השמחה וכו
ואם נאמר שלא נגנז למה באמת לא נגנז כיון שצריך ממנו לעתיד לבוא כמו השמן המשחה

[מיללער]

ד:

במקום גילה שם תהא רעדה, ופי' רש"י במקום גילה. מתן תורה של לוחות.דכתיב פקודי ה' ישרים משמחי לב.

ובתוד"ה במקום גילה. כדכתיב עוז וחדוה במקומו: סתמו ולא פירשו כוונתן מה בעי בהאי קרא - והשאג"א בספרו גבורות ארי פי' שהתוס' נחלקו בזה על רש"י וכוונתם דלר"מ בן חרש ילפי' מסיני לכה"ג ביום הכיפורים דמקום גילה לאו היינו מתן תורה כמו שפי' רש"י אלא למחנה שכינה שהוא מקום גילה כמ"ש עוז וחדוה במקומו של שכינה, ולכן כל כה"ג שנכנס למקום שכינה לפני ולפנים צריך לפרוש.

ואולי י"ל שדברי התוס' הם כפי' רש"י, והביאו מקרא אחרת שמתן תורה נקרא מקום גילה, שהרי 'עוז' הוא מתן תורה כמ"ש ה' עוז לעמו יתן, וע"ז נאמר עוז וחדוה במקומו שמתן תורה היתה בחדוה וגילה.

עי' היטב במרומי שדה להנצי"ב ריש פרק אין עומדין, ותרוה נחת.

תודה רבה - כנראה שהנצי"ב מפרש ממש כהשאג"א

[נהר שלום]

ו:
רש"י ד"ה הותרה היה בציבור. למה כשרק הכהן גדול טמא יש היתר טומאה בציבור, הרי יש את הסגן שתקנו תחתיו?