הודעהעל ידי אריה הכהן » א' מאי 09, 2021 11:53 pm
וַאֲמַרְתֶּם כֹּה לֶחָי, רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחָאי:
וַאֲמַרְתֶּם כֹּה לֶחָי, רַבִּי שִׁמְעוֹן צַדִּיקָאי:
אִישׁ אֱלֹקִים קָדוֹשׁ הוּא, אַשְׁרֵי עַיִן רָאַתְהוּ, לֵב חָכָם יַשְֹכִּיל פִּיהוּ, אֲדוֹנֵנוּ בַּר יוֹחָאי. וַאֲמַרְתֶּם:
בָּרוּךְ הוּא מִפִּי עֶלְיוֹן, קָדוֹשׁ הוּא מֵהֵרָיוֹן, מְאוֹר גָלִיל הָעֶלְיוֹן, אֲדוֹנֵנוּ בַּר יוֹחָאי. וַאֲמַרְתֶּם: וכו' וכו'.
עוד פיוטים ושירים רבים שחיברום גדולי עולם משוררים ונאמרים בהילולא דבר יוחאי לכבודו. והנה יש לעיין דלא מצינו בשום מקום לא לפני רשב"י ולא לאחריו שעם ישראל שרו לכבוד צדיק, כל התהילות והתשבחות שנאמרים בכלל ישראל הם לכבוד הקב"ה בלבד ולא לכבוד בשר ודם, ומה זכה לכך רבי שמעון בר יוחאי ששרים לכבודו?
ואולי אפשר לומר דהנה מסורת קבלה היתה מדור דור שיום הסתלקותו של רבי שמעון בר יוחאי - ל"ג בעומר היה. ויום פטירתו נתמלא אור גדול של שמחה אין קץ על ידי הסודות הטמירים שגִּלה לתלמידיו באותו יום ושנכתבו בספר הזֹּהר, ולא היה העולם כדאי כאותו יום שענינים נשגבים אלה נתגלו לבריות. והיה היום הזה לו ולתלמידיו שהיו אתו, כיום ההילולא, כלומר, כיום שהחתן שמח בחופתו. והיה אותו היום ארוך משאר כל הימים ולא שקעה שמשו עד שגִּלה כל מה שנִּתנה לו רשות לגלות, אז נתן רשות לַשֶּׁמש שתשקע. שקעה השמש, יצאה נשמתו של ר' שמעון בר יוחאי ועלתה למרום. הכל כמו שכתוב ב'אדרא זוטא'.
ומן הטעם הזה נהגו שמחה ביום זה, אף על פי שיום מיתת צדיקים הוא יום תענית, אלא שכך היה רצונו של ר' שמעון בר יוחאי וכך הנהיגו הקדמונים שיעשו את יום פטירתו יום שמחה כל השנים, כשם שהיה אז.
והואיל וכך שרבי שמעון בר יוחאי שמח כשחתן ביום חופתו, והא לפני חתן כן משוררים ורוקדים ושמחים וגם אומרים לניו דברי שירות ותשבחות כמבוא' במס' כתובות ריש פרק ב', ע"ש ודו"ק.