חנוכת המקדש לעת"ל

[עושה חדשות]

יחזקאל מה,יח
כֹּה אָמַר ה' בָּרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ תִּקַּח פַּר בֶּן בָּקָר תָּמִים וְחִטֵּאתָ אֶת הַמִּקְדָּשׁ.

רש"י
הוא פר המלואים האמור בראש הענין ולימד כאן שיהיו המלואים בא' בניסן.

רמב"ם מעה"ק ב,יד
כל שיעורי הנסכים האמורין בספר יחזקאל ומנין אותן הקרבנות וסדרי העבודה הכתובים שם כולם מלואים הן ואין נוהגין לדורות אלא הנביא צוה ופירש כיצד יהיו מקריבין המלואין עם חנוכת המזבח בימי המלך המשיח כשיבנה בית שלישי.

סוף דבר, אם יבוא משיח ויבנה ביהמ"ק מיד, עדיין לא יוכלו להקריב קרבנות עד א' ניסן, כי עדיין לא חנכו את המקדש. וצ"ע.

ובאמת כ"כ הרד"ק שם, ז"ל -
בראשון זהו חדש ניסן שהוא חדש הגאולה שבו נגאלו ישראל ממצרים ובו עתידין להגאל לעתיד באחד לחדש יחנכו את המזבח בקרבנות כמו שאמר למעלה ואמר קרבן הכהנים שיקריבו פר כמו שאמר למעלה ושנה אותו הנה להשלים הענין ולומר באיזה יום יעשוהו וזה הפסוק ראיה לרבי יהושע שבניסן עתידים להגאל שאם תהיה הגאולה בתשרי איך יניחו מלהקריב במזבח עד ניסן הבא אחריו ומלחטא עליו ומלכפר את הבית ומה שאמר בניסן עתידין להגאל לא שיצאו מהגלות בניסן אלא קודם ניסן יצאו ויעלו עד שבאחד בניסן יהיה בנין הבית נשלם ויחנכו המזבח באחד בניסן.

אבל עדיין ק' למ"ד בתשרי עתידין ליגאל, ובפרט ק' למש"כ האחרו' דזמנים אלו של ניסן ותשרי הם "בעתה", אבל "אחישנה" אינו מוגבל לזמנים אלו. וכמבואר בגמ' בכמה מקומות דמשיח יכול לבוא בכל יום (פרט לשויו"ט וכו').

ולהדיא בגמ' בסוכה ור"ה "דאיבני בחמיסר", ומקריבין את העומר. וכן בגמ' בתענית דכהנים אסורים בשתיית יין כי מהרה יבנה המקדש. וכיצד יקריבו קרבנות קודם שחנכו את המקדש.

האם יש מקום לומר דאף נבואת יחזקאל היא רק על 'בעתה' (וכהרד"ק) ולא על 'אחישנה'.

[דמשק]

לא עיינתי כעת, אבל הרמב"ם הרי פסק דמקריבין אע"פ שאין בית דקדושה ראשונה קידשה לשעתה ולעת"ל,
וע"כ דאין המילואים לעת"ל מעכב הקרבת הקרבנות, אלא הוא דין בחנוכת בית המקדש או באופ"א.

[א מבקש]

מדברי הרמב"ם במו"נ [ח"ג פל"ב] משמע שלעת"ל לא יהיו קרבנות [ואף שהיעב"ץ במטפחת פ"ח אות לב תמה עליו בזה כן מבואר להדיא בויקרא רבה פרשת צו פ"ט אות ז, ופרשת אמור פכ"ז אות יב] ולכן מן הרמב"ם אין שאלה.

[דמשק]

הקראת את הודעת פותח האשכול??

וראה עוד ברמב"ם המצורף.

[א מבקש]

האם אינך יודע כי המורה נכתב לאחר משנה תורה?!

[דמשק]

האם אינך יודע כי המורה נכתב לאחר משנה תורה?!

הפלא ופלא.
ולכן מה?

[א מבקש]

על מי הפלא?
האינך יודע שבסתירות בין פיהמ"ש למשנ"ת אזלינן בתר המשנ"ת דמאוחר הוא?

[בברכה המשולשת]

בדיוק שמעתי היום בשיעור (בעניין אחר) שבסתירות בין משנ"ת למו"נ אזלינן בתר משנ"ת, כי הוא נכתב להלכה.

[דמשק]

אני מציע לך בפעם הבא לקרוא את ההודעות לפני שאתה מגיב עליהם.

1. הרב עושה חדשות הביא רמב"ם בהלכות מעה"ק 'הנביא צוה ופירש כיצד יהיו מקריבין המלואין עם חנוכת המזבח בימי המלך המשיח כשיבנה בית שלישי'
2. והקשה על זה מה יהיה אם יבנה המקדש בזמן אחר, האם לא יוכלו להקריב קרבנות עד א' ניסן?
3. עניתי דע"כ להרמב"ם המילואים אינו מעכב הקרבנות דהא פסק דמקריבין אע"פ שאין בית.

4. עכשיו מה נכנס לכאן מה כתוב במורה ומתי נכתב המורה ומתי נכתב פירוש המשניות??

[א מבקש]

ראשית אל תציע הצעות שאינך עומד בהם, תמהת מדברי הרמב"ם על מה שהבאתי ממורה נבוכים, וכתבתי שמו"נ הוא מאוחר ולכן הוא מכריע, שאלת אז מה? ועניתי שהוא כמו פיהמ"ש ומשנ"ת.
כעת למה שכתבת שהרמב"ם פוסק שמקריבין אע"פ שאין בית יש לעיין ממה שאתה מביא מדברי הרמב"ם במלכים שהמלך המשיח עתיד לחדש את הקרבת הקרבנות, והלוא מקריבין אע"פ שאין בית, אני מציע שתקרא את ההודעות שלך [כמובן שזה לא הערה שלי ראה בספר המפתח של פרנקל על כך, אך אתה מתעלם לגמרי מבעיה זו].

[א מבקש]

בדיוק שמעתי היום בשיעור (בעניין אחר) שבסתירות בין משנ"ת למו"נ אזלינן בתר משנ"ת, כי הוא נכתב להלכה.

ממי שמעת? ומה מקורו?
אני מצרף כאן כמה מאמרים על הנידון ויש לעיין בזה הרבה.

[בברכה המשולשת]

ממי שמעת? ומה מקורו?
אני מצרף כאן כמה מאמרים על הנידון ויש לעיין בזה הרבה.

שמעתי ממי שהעביר את השיעור (דהיינו, אני הקטן)
ומקורו (דהיינו מקורי) הוא שכך ידוע ומפורסם בכל הדורות (ללא קשר לדיון החשוב במאמרים היפים באמת שהביא כתר"ה שליט"א, שאת המהלכים האמורים בהם כבר שמעתי בעבר, בהקשרים אחרים, מהמחברים עצמם)
ויעויין בהסכמתו של מורינו הגאון רבי יעקב אריאל שליט"א לספר מנופת צוף.

[א מבקש]

אז נראה לי שהאברבנאל למד אחרת מכבודו, ראה בקוסץ המצורף עמ' 192-194 [מעמודי הספר], על החילוק בין מו"נ למשנ"ת ודו"ק.
וכן דעת הנרבוני ח"ג פמ"ח אודות שילוח הקן [שם מצדיק את דברי המו"נ לעומת המשנ"ת].
וכן נראה דעת מהר"ם אלשקר [סי' קיז] בכל התשובה שמאריך שם רבות [ובעמ' שג כותב להדיא לענין הקרבנות ואינו מביא מדבריו במשנה תורה שכתב להיפוך אלא מתייגע להבין דברי הרמב"ם במו"נ].
כמו כן יש לי עוד דוגמאות רבות ואי"ה אעלה אותם בהזדמנות.

[דמשק]

ראשית אל תציע הצעות שאינך עומד בהם, תמהת מדברי הרמב"ם על מה שהבאתי ממורה נבוכים, וכתבתי שמו"נ הוא מאוחר ולכן הוא מכריע, שאלת אז מה? ועניתי שהוא כמו פיהמ"ש ומשנ"ת.
כעת למה שכתבת שהרמב"ם פוסק שמקריבין אע"פ שאין בית יש לעיין ממה שאתה מביא מדברי הרמב"ם במלכים שהמלך המשיח עתיד לחדש את הקרבת הקרבנות, והלוא מקריבין אע"פ שאין בית, אני מציע שתקרא את ההודעות שלך [כמובן שזה לא הערה שלי ראה בספר המפתח של פרנקל על כך, אך אתה מתעלם לגמרי מבעיה זו].

חוסר הבנת הנקרא.
אני לא תמהתי על דברי המורה שאתה הבאת, אלא (ושוב):

1. הרב עושה חדשות הביא רמב"ם שלעת"ל יקריבו מילואים (בא' בניסן).
2. והקשה מה יהיה אם יבנה המקדש בזמן אחר, האם לא יוכלו להקריב קרבנות עד א' ניסן?
3. ועניתי דלהרמב"ם מקריבים אע"פ שאין בית ולכן ע"כ שמילואים לא יעכב הקרבת קרבנות.

4. ועל התירוץ שלי אתה הבאת מהמו"נ משהו שעדיין לא הבנתי מה ואיך זה קשור למה שכתבתי.
5. ומשמה התחלת לדון מתי התחברו ספרי הרמב"ם,
6. וחוזר חלילה...

[עושה חדשות]

מש"כ שהרמב"ם במו"נ חזר בו, לו יהי כן, השאלה קיימת על מה שכתב לפני שחזר בו, וכן דעת ראשונים אחרים.

מש"כ על דין מקריבין אע"פ שאין בית, ראה להלן מד' הגרי"ז, ועכ"פ ודאי ק' למ"ד לא קדשה לעת"ל.

בגמ' רב אשי אמר מילואים הקריבו בימי עזרא, והנה לכאורה נראה דזה תלוי דאי קדושה ראשונה קדשה לשעתה ולעתיד לבוא א"כ מקריבין אעפ"י שאין בית ואי"צ מילואים בימי עזרא, אלא דזה צ"ע מדברי הרמב"ם שפסק בהל' בה"ב (פ"ו הלט"ו) דקדשה לעתיד לבוא ופסק ג"כ בהל' מעה"ק (פ"ב הלט"ו) שהיו מילואים בימי בית שני ע"כ דלא תלוי זה בזה, והנה אף רש"י דמוקי דמלואים הקריבו בימי עזרא היינו כמו שהקריבו הכא ה"נ יקריבו לעתיד לבוא וע"ז קאי הנבואה של יחזקאל וכן מפורש בהרגמ"ה הכא וכן מפרש הר"מ דפסק דקרבו מילואים בימי עזרא וגם לעתיד לבוא יקריבו מילואים.

ואחד החכמים מאתרא הדין שלח לי אריכות נפלאה מתוך כתביו על ההערה הנ"ל, ונמתין לו אם ימצא זמן להביא בקצרה את מה שהעלה בזה.

[דרומי]

יעויין בספר 'ימות המשיח בהלכה' חלק ב' סימן כא.

[אליהו חיים]

נראה מתוך דברי הרמב"ן על שרשי המצוות להרמב"ם (שורש ג) דנתחלק לתרתי דין חנוכת המזבח, א' חינוך המזבח להקרבה עליו ולזה הביא שם הא דאין מחנכין אלא בתמיד של שחר, ופרשת הקרבת ב' תמידין של המילואים בפ' תצוה, ב' חינוך המזבח כחלק מחינוך הבית ולזה הביא קרבנות המיוחדים שבמילואים בימי המשכן בימי עזרא ובנבואת יחזקאל לעתיד. ומדוקדק דבריו טובא לזה דבא ליישב דברי הבה"ג דמנה חינוך המזבח במנין המצוות, והמעיין בבה"ג יראה דמנה פעמים מצוות חינוך המזבח במנין הפרשיות מצוה ד' וז"ל פרשת המשכן וכל כליו ושמן המאור בגדי שרד קידוש כהנים וחינוך מזבח ובמצוה ל"ג שם מנה שנית פרשת חנוכת המזבח וכך גם לשון הרמב"ן וכן פרשת המזבח שמנה וכתב בפרשת משכון חנוך המזבח ומבואר דקיים בזה ב' מצוות שונות ובמנין המצוות נמנה לב' מצוות. [ואולי נפק"מ בענין שהבית קיים אך יש חינוך של המזבח לבד כגון בימי חשמונאים].
ועפ"י הנ"ל נראה דמיושב עיקר הקושיא דאף אם חינוך מעכב הקרבה היינו חנוכת המזבח להקרבה ובזה יתחנך במהרה בימינו בכל יום שיבוא עם הקרבת תמיד של שחר, וחינוך הבית ימתין עד ר"ח ניסן. [ואולי י"ל גם עד"ז לדברי הרד"ק, דאם נגאל 'בעתה' יהא הגאולה בניסן [דהיינו לדבריו ר"ח ניסן] ויהא החינוך השלם בשתי חלקיו באותו יום, ואם נזכה ל'אחישנה' נעשה תיכף חינוך המזבח עם התמידין ונמתין עד ר"ח ניסן של הזמן 'בעתה', [ומי יודע אולי גם זה יוקדם אחרי ה'אחישנה' להיות בהאי שתא בר"ח ניסן].

ייש"כ להרב עושה חדשות שזירז אותי לכתוב ולהקדים 'אחישנה' ל'בעתה'.

[א מבקש]

הרב עושה חדשות הביא מן הראשונים שיהיה בניסן, אמנם במדרש [ילקוט שמעוני מלכים רמז קפ"ד] מבואר שעתיד להיות בחשון, ואולי זה למ"ד שבתשרי עתידין להיגאל.

הרב אליהו חיים העיר מדברי הרמב"ן בשורש ג' [דלפי הרמב"ם שם היה חיוב רק בזמן המשכן] ויש להעיר לספר מגילת אסתר על אתר. והרמב"ן חוזר על דבריו בפירושו עה"ת [במדבר ז, יג] שכתב "חנכו הנשיאים את המזבח בכל המינין הקרבים עליו על כן הביאו מנחה וקטורת ועולה וחטאת ושלמים והקטורת והחטאת הוראת שעה שאינם באים בנדבה אבל להשלים בחנוכה כל הקרבנות נעשה כן כי אין ישראל מקריבים זולתי אלו הקרבנות בלבד כי החטאת והאשם דבר אחד ושם אחד הוא ותורה אחת להם והנה השם הנכבד הסכים על דעת הנשיאים וצוה (בפסוק יא) נשיא אחד ליום יקריבו ולפיכך יתכן שהיא מצוה לדורות שיחנכו לעולם בית המקדש והמזבח ולכך עשה שלמה חנכת הבית דכתיב (דהי"ב ז ה) ויחנכו את בית האלהים המלך וכל העם וכן אנשי כנסת הגדולה עשו חנוכה דכתיב (עזרא ו טז) ועבדו בני ישראל כהניא וליואי ושאר בני גלותא חנכת בית אלהא וגו' וכן לימות המשיח שנאמר ביחזקאל (מג כו כז) שבעת ימים יכפרו את המזבח וטהרו אותו ומלאו ידיו ויכלו את הימים והיה ביום השמיני והלאה יעשו הכהנים על המזבח את עולותיכם ואת שלמיכם והיא חנכה למזבח במלואים והנה תהיה ענין זו המצוה כענין פרשת טמאים בפסח (להלן ט) ופרשת בני יוסף (להלן לו) שהסכימה דעתם לדעת העליונה ונצטוינו בהם לדורות".

כמו כן מדוע אף אחד לא מתייחס לשיטת ר' יוחנן [מנחות מה, א] שאליהו עתיד לדרוש פרשה זו האמורה ביחזקאל?

[אליהו חיים]

הרב עושה חדשות הביא מן הראשונים שיהיה בניסן, אמנם במדרש [ילקוט שמעוני מלכים רמז קפ"ד] מבואר שעתיד להיות בחשון, ואולי זה למ"ד שבתשרי עתידין להיגאל.

הרב אליהו חיים העיר מדברי הרמב"ן בשורש ג' [דלפי הרמב"ם שם היה חיוב רק בזמן המשכן] ויש להעיר לספר מגילת אסתר על אתר. והרמב"ן חוזר על דבריו בפירושו עה"ת [במדבר ז, יג]

עיקר הקושיא מעיקרא אינו לפי שי' הרמב"ם לפי המגילת אסתר שם דקרבנות אלו אינן חיוב, וכל הדברים שכתבתי הוא לפי סתימת שאר הראשונים ואף פשטות הרמב"ם בס' הי"ד בסופ"ב מהל' מעשה הקרבנות דהם חיוב כמו בימי המילואים [אלא דלא נחשב במנין המצוות להיות מצוה לדורות, מחמת התחדשותם רק לימי מילואים] וכשי' הרמב"ן, דקשה קושיא החזקה שבפתיחת האשכול דאיך נמתין עד החינוך שבר"ח ולא נקריב שאר קרבנות כלל עד החינוך (לפי הפשטות דנקטו דחינוך מעכב) וע"ז כתוב הדברים הנ"ל שבס"ד כתבתי לחלק לב' דיני חינוך.

[א מבקש]

היום סיימתי מס' שקלים [אני קצת מאחר בדף היומי] ובעמ' האחרון של המסכת נאמר "וקינו של גר אינו צריך חדשה ואם הקדיש קדוש ויניחנה עד שיבנה בית המקדש שמא יבנה הבית כבראשונה ותתרם תרומת הלישכה מן החדשה בזמנה באחד בניסן" עיי"ש שההקשר הוא לגבי תרומה חדשה, ומהירושלמי עולה ששמא יבנה הבית השלישי כבראשונה בניסן.

וראיתי מעשה ונזכרתי בגמרא מפורשת להדיא [סוכה מא, א -ב] לגבי תקנת ריב"ז שיהא יום הנף כולו אסור ובש"ס שם "ושיהא יום הנף: מ"ט מהרה יבנה בית המקדש ויאמרו אשתקד מי לא אכלנו בהאיר מזרח השתא נמי ניכול ואינהו לא ידעי דאשתקד דלא הוה בית המקדש האיר מזרח התיר השתא דאיכא בית המקדש עומר מתיר דאיבני אימת אילימא דאיבני בשיתסר הרי התיר האיר מזרח אלא דאיבני בחמיסר מחצות היום ולהלן תשתרי דהא תנן ההרחוקים מותרין מחצות היום ולהלן לפי שאין ב"ד מתעצלים בו לא צריכא דאיבני בליליא אי נמי סמוך לשקיעת החמה"
הרי לנו גמרא מפורשת להדיא שגם אם נבנה באמצע ניסן אין צריך לחכות למילואים של א' ניסן.


ומתוך העיון ברשימותיי על סוגיא דא מצאתי שבבית יצחק או"ח סי' ג בא לתרץ תמיהת רש"י שאין המקדש נבנה בלילה, ורש"י תירץ שהמקדש יורד מן השמים אך בבית יצחק תמה דלשיטת הרמב"ם ודעימיה המצוה הוא לבנות בידי אדם מבאר שמדובר רק על בנין המזבח והוא משום שמקריבין אע"פ שאין בית מהני [והוא דומה לדברי הרב דמשק באשכול זה שהשגתי עליו בביאורו ככל הנוגע לשיטת הרמב"ם, אמנם בבית יצחק מדבר לשיטת הרבה ראשונים.


ועוד יעויין בחידושי הר"ן לסנהדרין (יא, ב) שבש"ס שם מסופר: "מעשה ברבן גמליאל שהיה יושב על גב מעלה בהר הבית והיה יוחנן סופר הלז עומד לפניו ושלוש אגרות חתוכות לפניו מונחות, אמר לו, טול איגרתא חדא וכתוב… לאחנא בני גלוותא בבבל ולאחנא דבמדי ולשאר כל גלוותא דישראל שלומכון יסגא לעלם, מהודעין אנחנא לכון דגוזליא רכיכין ואימריא עדקין (הגוזלות רכים והכבשים קטנים) וזימנא דאביבא לא מטא (זמן האביב לא הגיע) ושפרא מלתא באנפאי ובאנפי חביריי ואוסיפית על שתא דא יומין תלתין".
מהגמרא שם מוכח שהמעשה היה ברבן גמליאל דיבנה, לא ברבן גמליאל הזקן, והקשה הר"ן: אם כן הרי היה זה לאחר החורבן, ומה להם לגוזלות בשביל מחוייבי תורים ובני יונה לקרבן ומה להם לכבשים בשביל קרבן פסח, שבשבילם מעברים את השנה? אלא – אומר הר"ן –
"שאף לאחר החורבן היו מסתכלים בדברים הצריכים אילו בית המקדש היה קיים, שאם יבנה הבית בימיהם יהיו הענינים על מכונם, כמו שאמר לעניין יום הנף שיהיה כולו אסור מטעם מהרה יבנה המקדש"
ומכאן, שאף אם יבנה הבית לא יחכו עד לגמר המילואים [שלפי יחזקאל יהיה חצי שנה] אלא מיד יקריבו את הקרבנות.

[דמשק]

וראיתי מעשה ונזכרתי בגמרא מפורשת להדיא [סוכה מא, א -ב] לגבי תקנת ריב"ז שיהא יום הנף כולו אסור ובש"ס שם "ושיהא יום הנף: מ"ט מהרה יבנה בית המקדש ויאמרו אשתקד מי לא אכלנו בהאיר מזרח השתא נמי ניכול ואינהו לא ידעי דאשתקד דלא הוה בית המקדש האיר מזרח התיר השתא דאיכא בית המקדש עומר מתיר דאיבני אימת אילימא דאיבני בשיתסר הרי התיר האיר מזרח אלא דאיבני בחמיסר מחצות היום ולהלן תשתרי דהא תנן ההרחוקים מותרין מחצות היום ולהלן לפי שאין ב"ד מתעצלים בו לא צריכא דאיבני בליליא אי נמי סמוך לשקיעת החמה"
הרי לנו גמרא מפורשת להדיא שגם אם נבנה באמצע ניסן אין צריך לחכות למילואים של א' ניסן.

וכנ"ל, זה מבואר בדברי פותח האשכול.

[מבני עליה]

מדברי הרמב"ם במו"נ [ח"ג פל"ב] משמע שלעת"ל לא יהיו קרבנות [ואף שהיעב"ץ במטפחת פ"ח אות לב תמה עליו בזה כן מבואר להדיא בויקרא רבה פרשת צו פ"ט אות ז, ופרשת אמור פכ"ז אות יב] ולכן מן הרמב"ם אין שאלה.

(האם הרמב"ם גם חזר בו מלבד מהמקומות הנזכרים וגם מחק מסדר התפילות שכתב בסוף ספר אהבה : "ואת מוסף יום המנוח הזה נעשה ונקריב כו' " "ושם נעשה לפניך את קרבנות חובותינו תמידין כסדרן ומוספין כהלכתן ואת מוסף יום טוב מקרא קדש הזה יום חג המצות הזה נעשה ונקריב לפניך כו'" ? ?)

דברי ויקרא רבה כנראה בלעתיד לבא שאחרי ימות המשיח. ויבואו היודעים במקצוע זה ויגידו.

[לבי במערב]

דברי ויקרא רבה כנראה בלעתיד לבא שאחרי ימות המשיח. ויבואו היודעים במקצוע זה ויגידו.

הוא כענין 'כל המועדים בטלים לעת"ל' (כפי שהאריכו רבות בענין זה), ותול"מ.
[מה גם, שהרי סוכ"ס מפורש שם כי קרבן תודה אינו בטל - וא"כ אינו (ממש) כנכתב במו"נ].

[מבני עליה]

דפח"ח

[עושה חדשות]

לכאו' יש לשאול ג"כ, כשיבנה ביהמ"ק בב"א, האם עד חג השבועות כאשר יקריבו שתי הלחם לא יוכלו להביא שום דבר מן החדש, וגם לא מן הישן שאף הוא לא הותר ע"י שתי הלחם בשנה שעברה.

[לבי במערב]

לעיקר האשכול - לא זכיתי להבין הקושיא:
הרי בבית שני חנכו המקדש זמן רב אחר הקמת המזבח והתחלת עבודת הקרבנות, ואיזה קושי יש אם ינהגו כן אף לעת"ל?

[לבי במערב]

לכאו' יש לשאול ג"כ . .

לכו"ע "בזמן שאין ביהמ"ק קיים האיר מזרח מתיר" (מנחות סח, א. ראה טושו"ע סי' תפט ס"י ובנו"כ).

[אליהו חיים]

לכאו' יש לשאול ג"כ . .

לכו"ע "בזמן שאין ביהמ"ק קיים האיר מזרח מתיר" (מנחות סח, א. ראה טושו"ע סי' תפט ס"י ובנו"כ).

השאלה על היתר הקרבה לפני שתי הלחם (חדש במקדש שהותר בשבועות) והתשובה על היתר אכילה להדיוט מתחילת יום שראוי להקרבת העומר! ובמליצה טענו חטים (שתי הלחם) והודה לו בשעורים (עומר)!

[לבי במערב]

מהיכי תיתי לחלק?
ומדלא הוזכר דין מחודש זה - ג"כ מוכח כדברי.

[אליהו חיים]

מהיכי תיתי לחלק?
ומדלא הוזכר דין מחודש זה - ג"כ מוכח כדברי.

כוונתך להאיר המזרח ביום ו' סיון תש"פ ואם ייבנה המקדש היום יקריבו מתבואה דאשתקד עד יום ו' סיון של שנה זו, דלא נראה כוונתך על האיר המזרח של פסח תשפ"א דהרי אין זה זמן היתר הקרבה לגבוה ומהיכ"ת דהאיר מזרח יתירנו.
אך מסתבר דאין הקרבת שתי הלחם לראשונה בבחינת מתיר לומר עליו האיר המזרח מתיר [ולכן לא חל אשתקד היתר ולא דנו בזה] אלא דמעוכב להיות ראשונה לגבוה לתבואה חדשה עד העצרת, וא"כ הפשטות היא דגם כהיום דאין ביהמ"ק מעוכב התבואה מלהקריב, ולכן גם כשייבנה (אף היום ב"ב) ימשיך להיות מעוכב עד העצרת [ואולי כשיש אונס ולא הקריבו מותר התבואה למחרת (וכמדומה דכתבו כן האחרונים) ולפי"ז י"ל דהותר התבואה שנה שעברה מיום ז' ואילך ואם ייבנה מותר תבואה הישנה של אשתקד שעבר עליה שבועות תש"פ, אך יש לחלק בין זמן ביהמ"ק ואונס על הקרבה ובין זמן שאין ביהמ"ק קיים].
כעת ראיתי ה'אחרונים' שכתבתי למעלה - הגהות הגרעק"א על הרמב"ם פ"ז מהל' תמידין ומוספין הלכה י"ז בשם הטורי אבן ר"ה ז' ב'.

[לבי במערב]

כמובן שכוונתי לתבואת תש"פ.
ב'טורי אבן' כתב ממש כדברי! ייש"כ על הסייעתא...

[אליהו חיים]

כמובן שכוונתי לתבואת תש"פ.
ב'טורי אבן' כתב ממש כדברי! ייש"כ על הסייעתא...

כעת ראיתי דבריו בפנים - לא כתב מדין האיר המזרח מתיר (דאין כזה דין לענין שתי הלחם) אלא דדומה לאונס דבעבר יומו דבטל מצוותו אין כאן העיכוב של הקדמת הקרבת החדש [ומדמה אונס בזמן המקדש לאונס של חורבן הבית אהדדי], וב"ה שכיוונתי לדבריו בדברים שכתבתי מקודם (לפני שפרסתם על השלחן הטו"א המובא ברעק"א, אודה שלא עיינתי בטו"א ורק הציטוט הקצר של רעק"א בשמו) כנראה מתוך זכרון קלוש על מה שפעם למדתי הענין.

[לבי במערב]

פשוט שאין ללמדו ממש כבהקרבת העומר. הרי בשה"ל ליכא יתורא ד'עצם היום הזה'... כוונתי היתה להשוות דינם, ולא שבאותו האופן ילמדו שניהם.

[באמונתו]

במיוחס אל רש"י - מסכת תענית יז, א

רבי אומר אומר אני כהן אסור כו' - כלומר, אי חיישינן לשמא יבנה - יהא אסור לעולם, אפילו המכיר משמרתו ומשמרת בית אבותיו, דחיישינן שמא ישתנה סדר משמרות, ושמא יעבדו כולם לחנוכת הבית בבת אחת, ונמצא זה צריך לעבוד, אבל מה אעשה שתקנתו קלקלתו, דהוי כמה שנים שלא חזרה בירה, וקלקלה זו תקנתו לשתות יין בהדיא, ולשמא יבנה לא חיישינן.

[מיללער]

אבל עדיין ק' למ"ד בתשרי עתידין ליגאל, ובפרט ק' למש"כ האחרו' דזמנים אלו של ניסן ותשרי הם "בעתה", אבל "אחישנה" אינו מוגבל לזמנים אלו. וכמבואר בגמ' בכמה מקומות דמשיח יכול לבוא בכל יום (פרט לשויו"ט וכו').

על עצם הקושיא כבר הבאתי על הגמרא בסיום מסכת שקלים 'שמא יבנה הבית כבראשונה' לפי מה שכתב בס' דברי יואל על הגדש"פ על מה שאומרים 'לשנה הבאה בארעא דישראל' למה לשנה הבאה הרי מחכים אנו בכל יום לביאת המשיח, וכתב לפרש עפ"י דברי חז"ל במדרש איכה אלו זכיתם הייתם מונים לבנין הבית עכשיו שלא זכיתם תמנו לחורבן הבית, דהיינו כשיבנה ביהמ"ק במהרה נהי' מתחילים למנות לבנין הבית, ואיתא בר"ה בא' בניסן ר"ה למלכים שאפי' עמד המלך באדר כיון שהגיע ניסן מתחיל לו שנה חדשה, וזה 'לשנה הבאה' עכת"ד המתוקים.

ולפי"ז תיכף בזמן שנגאל במהרה נתחיל למנות שנה חדשה, וכימי צאתנו ממצרים שכתב הרמב"ן על המצוה של החודש הזה לכם ראש חדשים, כן החודש בה ניגאל יהי' לנו ראש חדשים ובראש חודש הראשונה להגאולה יהי' כמו ראש חודש ניסן ויתחילו לחנך הבית כבראשונה ודו"ק.

וראיתי בטעמא דקרא על יחזקאל שם בפרשת המילואים וביום החדש פר בן בקר וגו' הקשה למה נקטה הכא בפר' המילואים ותירץ כיון שהמילואים יתחיחו ביום ראש חודש ניסן, מצוה הנביא שמלבד קרבנות המילואים יקריבו גם מוספי ראש חודש. ולפי"ז פירש על מה שיסדו בתפלת מוסף דר"ח מזבח חדש בציון תכין ועולת ראש חודש נעלה עליו, דהיינו שתיכף ביום שיבנו מזבח חדש נעלה עליו עולת ראש חודש. ודפח"ח

ולפי"מ שכתבתי יש להוסיף למה מזכירים זה בכל ראש חודש הרי המיחואים יהיו בראש חודש ניסן, אבל להאמור אדרבא זה גופא אמרינן, דכל אימת שיבנה ביהמ"ק יתחילו למנות מנין חדש וביום ראש חודש הראשון יבנה מזבח חדש ונעלה עליו עולת ראש חודש.

[אליהו חיים]

לפי ה'דברי יואל' זצ"ל אם משיח יבוא באמצע החורף או באמצע הקיץ יהא ר"ח ניסן תיכף ומתי יהא פסח? הרי זה לא חודש האביב, ושבועות לא חג הקציר, וסוכות הרי זה לא חג האסיף לתקופת השנה? אם לא שישתנו אז גם עונות השנה ויתהפך להיות כחודש האביב וכיו"ב, וזה חידוש גדול.
[ותשעה באב יתהפך לששון ולשמחה, והרי זה לא יהא תאריך של יום החורבן?].

[מיללער]

הדברי יואל אינו מדבר על חודש ניסן, אלא שיהיה שנה חדשה ויתחילו למנות השנים למנין ביאת המשיח ובנין הבית.

אני הקטן הוספתי לפי זה שקרבנות המילואים גם כן יקריבו בראש החדשים למנין החדש וכו' כמובן בדרך דרוש ואגדה

[אליהו חיים]

הדברי יואל אינו מדבר על חודש ניסן, אלא שיהיה שנה חדשה ויתחילו למנות השנים למנין ביאת המשיח ובנין הבית.

אני הקטן הוספתי לפי זה שקרבנות המילואים גם כן יקריבו בראש החדשים למנין החדש וכו' כמובן בדרך דרוש ואגדה

ייש"כ על הבהרת הדברים וכעת בהיר ונהיר.
אך עדיין יש להעיר קצת דיוצא שאם הגאולה תהא בחודש אחרת ולא בחודש ניסן יתבטל הא דכתיב בפ' פנחס (כח טז) ובחודש הראשון בארבעה עשר יום לחדש פסח לה' ובחמשה עשר יום לחדש הזה חג, וכיו"ב שם (כט א) ובחדש השביעי באחד לחדש וגו'. וכיו"ב בפ' אמור (כג ה') בחדש הראשון וגו' פסח לה' וגו' ובחמשה עשר יום לחודש הזה וגו'.
וצ"ל דיתפרש לחודש הראשון שבמנין יצי"מ ולא לפי מנין החדש שימנו אז, [אם לא שהגאולה תהא ממש בחודש ניסן וכפשטות דבניסן נגאלו ובניסן עתידים להיגאל ואז יהיו מנין החדשים זהים].