ראיתי מציינים: ראה שו"ת מהרש"ם ח"ב סי' רמא, ודרכי תשובה יו"ד סי' קכא סעי' כט.לכשיבקע כתב:האם גם בכך מחמירים כהרמ''א באו''ח תנא שלא להגעיל מבשר בחלב, או דכיון דעברו יב''ח שרי אף בכה''ג.
ראיתי מציינים: ראה שו"ת מהרש"ם ח"ב סי' רמא, ודרכי תשובה יו"ד סי' קכא סעי' כט.לכשיבקע כתב:האם גם בכך מחמירים כהרמ''א באו''ח תנא שלא להגעיל מבשר בחלב, או דכיון דעברו יב''ח שרי אף בכה''ג.
איתן נוי כתב:"מש'יחין" לשון דיבור כמובן ולא הסח הדעת.
נוריאל עזרא כתב:כמובן, בגלל זה כתבתי בהלצה והוספתי גרש כנהוג אחרי הסמך.
נוריאל עזרא כתב:.....
עוד יש לעיין שלגרסא הנ"ל שבסוגריים עגולים נכתב כך: "[ולא יקנח אדם בפרוסה את הקערה ולא ילקט אדם פירורין אפילו על גבי השולחן מפני שהוא ממחה דעת הבריות ס״א]" ע"כ. ויש לעיין מאי לשון "אפילו". האם בסתמא מובן שלא ילקט על הקרקע? ומה מאיסות יש במלקט על הקרקע? ושמא כי על הקרקע החתיכות מאוסות יותר והמקבצם ממאיס אחרים והחידוש הוא דווקא על השולחן ששם הפרורין פחות מאוסין.
...
לבי במערב כתב:גם ב'פניני הלכה' פירש שהכוונה מהארץ לשולחן.
ב'בנין יהושע' על־אתר פירש הטעם: "שמא ישפך מה שבקערה עליהן וימאסו, א"נ שמא יפול לתוך הקערה".
לבי במערב כתב:גם ב'פניני הלכה' פירש שהכוונה מהארץ לשולחן.
ב'בנין יהושע' על־אתר פירש הטעם: "שמא ישפך מה שבקערה עליהן וימאסו, א"נ שמא יפול לתוך הקערה".
ונז' בט"ז (יו"ד סי' קעט) כדבר פשוט. אודות רקיקה בביהכ"נ - ראה שו"ע סי' קנא ס"ז (ובנו"כ).איתן נוי כתב:המנהג שנהגו בו מנהג חב"ד
עובדיה חן כתב:אדם שנשאל מה היום בעומר,ולא רוצה להגיד מספר, כדי לא להפסיד את הספירה. ולפיכך אמר בדולרים היום 8 דולר, והשואל הבין שזה לעומר האם יש בעיה בזה?
עזריאל ברגר כתב:עובדיה חן כתב:אדם שנשאל מה היום בעומר,ולא רוצה להגיד מספר, כדי לא להפסיד את הספירה. ולפיכך אמר בדולרים היום 8 דולר, והשואל הבין שזה לעומר האם יש בעיה בזה?
הוא צריך אח"כ לברך ולספור, כי גילה דעתו במפורש (מחשבתו ניכרת מתוך דיבורו) שאינו רוצה לצאת בזה ידי חובה.
אבל לכתחילה - כבר כתבו הפוסקים שעדיף לומר "אתמול היה כך וכך" ולא לסמוך על התחכמויות שונות ומשונות...
מן הדרום כתב:אדם שנשאל כמה היום לעומר ואמר תשע ימים ולא תשעה ימים, יכול לספור בברכה?
עליך עיננו כתב:מן הדרום כתב:אדם שנשאל כמה היום לעומר ואמר תשע ימים ולא תשעה ימים, יכול לספור בברכה?
עי' מ"ב ס"ק כ' אפי' בלשון לע"ז וודאי לא גרע..
יוסף חיים אוהב ציון כתב:איתן נוי כתב:המשתמשים בזה בימות השנה בחמץ נוהגים הכשר ע"י כביסה ותו לא. ולכאורה איך מועילה הכביסה להכשר ה"פלאס" מאחר ובולע חמץ ברתיחה הרבה יותר גבוהה?
מה גם שבולע ביבש?
פלאס היינו בגד שטמינים בו את החמין. (בלשון בני פרס ומדי)
בערקע חייט כתב:בלמדי משניות התקלתי כמה פעמים שמוזכרת דעת רבן שמעון בן גמליאל וכותבים הרמב"ם והרע"ב שההלכה כדעה האחרת, ותמהתי בהיותי יודע מן הכלל כי ההלכה כמותו בכל מקום חוץ משלשה מקומות. עכשיו ראיתי כי דנים עליו הפוסקים על כלל זה אם נקטינן כמותו אם לא.
אשמח אם יכול מישהו לציין מקום לדיון אודות דבר זה.
איתן נוי כתב:שאלה מעניינת:
תפילת ערבית ישנן שתי אופציות למקום התפילה:
1. מקום די חשוך המקבל אור מהבית הסמוך אך לא מכובד די הצורך.
2. מקום מואר אך אין כסאות לשבת אלא מתפללים בעמידה.
הי מנייהו עדיף?
עזריאל ברגר כתב:איתן נוי כתב:שאלה מעניינת:
תפילת ערבית ישנן שתי אופציות למקום התפילה:
1. מקום די חשוך המקבל אור מהבית הסמוך אך לא מכובד די הצורך.
2. מקום מואר אך אין כסאות לשבת אלא מתפללים בעמידה.
הי מנייהו עדיף?
מהיכי תיתי להעדיף את הראשון?!
איתן נוי כתב:שאלה מעניינת:
תפילת ערבית ישנן שתי אופציות למקום התפילה:
1. מקום די חשוך המקבל אור מהבית הסמוך אך לא מכובד די הצורך.
2. מקום מואר אך אין כסאות לשבת אלא מתפללים בעמידה.
בסופו של עניין החליטו להתפלל בחשוך מאחר וטענו שיש יותר יישוב הדעת בישיבה על כסא מאשר בעמידה.
הי מנייהו עדיף?
עזריאל ברגר כתב:איתן נוי כתב:שאלה מעניינת:
תפילת ערבית ישנן שתי אופציות למקום התפילה:
1. מקום די חשוך המקבל אור מהבית הסמוך אך לא מכובד די הצורך.
2. מקום מואר אך אין כסאות לשבת אלא מתפללים בעמידה.
בסופו של עניין החליטו להתפלל בחשוך מאחר וטענו שיש יותר יישוב הדעת בישיבה על כסא מאשר בעמידה.
הי מנייהו עדיף?
לשחרית - יש מקום לדון. לערבית - לכאורה אין כל כך הרבה זמן שיושבים, ועדיף את המקום המכובד והמואר. כנלפענ"ד.
קרוב קרוב כתב:האם מותר לאישה ביום טבילתה שחל בראש חודש לאכול בשר?
(חיפשתי קצת ולא ראיתי מוזכר במפורש , אשמח אם תחכימוני)
לבי במערב כתב:בתפלה י"ל דהכל הולך אחר הכוונה (ובפרט שע"פ הקבלה צריך לישב - דוקא - בק"ש וברכותי').
טמא מת שחל שביעי שלו להיות בארבעה עשר אע"פ שטבל והוזה עליו והרי הוא ראוי לאכול קדשים לערב אין שוחטין עליו אלא נדחה לפסח שני שנאמר ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם ולא יכלו לעשות הפסח ביום ההוא מפי השמועה למדו ששביעי שלהן היה ועל זה שאלו אם ישחט עליהן והם יאכלו לערב ופירש להן שאין שוחטין עליהן במה דברים אמורים בשנטמא בטומאות מן המת שהנזיר מגלח עליהן אבל אם היה טמא בשאר טומאות מן המת שאין הנזיר מגלח עליהן שוחטין עליו בשביעי שלו אחר שיטבול ויזה עליו וכשיעריב שמשו אוכל פסחו:
טמא מת שחל שביעי שלו להיות בשבת אין מזין עליו אלא למחר ואפילו חל שביעי שלו להיות בשלשה עשר בניסן והוא שבת ידחה ליום ארבעה עשר ומזין עליו ואין שוחטין עליו כמו שביארנו אלא ידחה לפסח שני והלא איסור הזייה בשבת משום שבות והפסח בכרת והיאך יעמידו דבריהם במקום כרת מפני שביום שהוא אסור בהזייה משום שבות אינו זמן הקרבן שחייבין עליו כרת לפיכך העמידו דבריהן במקומן אע"פ שהדבר גורם לעתיד לבוא לעמוד במקום כרת:
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 289 אורחים