לב

[עני בן פחמא]

למה הלב לא מגיע לחנויות כשהוא מוכשר דהיינו שפתחו אותו והוציאו ממנו את הדם?

[מצפה לישועת השם]

ראשית, נתבאר ברמ"א ביו"ד סי' ע"ב שיש מחמירין לצלותו [כמו כבד], ולא סגי בקריעתו ומליחתו.
ושנית שכבר נתבאר שם בש"ך סק"ב בשם תשב"ץ שאין אוכלין [-לא רק לב בהמה אלא גם] לב עוף, וכך המנהג.

[מגדל]

היכן כך המנהג? בטח לא בירושלים המעורב'ת.

[מצפה לישועת השם]

לב של בהמה, גמרא מפורשת בהוריות שהוא אחד מה' דברים המשכחים את הלימוד וכמובא בתשב"ץ שם.
לב של עוף, הבאתי את דברי התשב"ץ לעיל, והש"ך שם כותב בסיום דבריו: "וכן ראיתי נזהרין בזה". בפמ"ג שם גם כתב: "וכן נוהגין".
יבוא מר ויחכימנו היכן נוהגין כיום לאכול לב.

[מגדל]

לב של בהמה, גמרא מפורשת בהוריות שהוא אחד מה' דברים המשכחים את הלימוד וכמובא בתשב"ץ שם.
לב של עוף, הבאתי את דברי התשב"ץ לעיל, והש"ך שם כותב בסיום דבריו: "וכן ראיתי נזהרין בזה". בפמ"ג שם גם כתב: "וכן נוהגין".
יבוא מר ויחכימנו היכן נוהגין כיום לאכול לב.

בירושלים, ברחוב אגריפס, שוכנת לה כיום מסעדה הנקראת "חצות".
המסעדה הזו היא נסיון לרכב על שמו של מותג ירושלמי עתיק, אשר נקרא אף הוא "חצות". (כמדומה לי משום שהיה פתוח עד חצות ליל.)
בדוכן הזה המציאו את מה שנקרא: "מעור'ב ירושלמי", חלקים פנימיים, ולב בכללם, צלויים בתיבול מסויים ומוגשים בתוך פיתה.
דוכן "חצות" עמד ברחוב אגריפס שנים רבות, ומכר פיתות רבות כי אין מספר. בין קהל לקוחותיו - כיאה לירושלים המעורב'ת באוכלוסייתה - ובפרט באזור הזה, היו שומרי מצוות לרוב.
ועתה, טרם תבהל להשיבני שאין למדים מן ה___, ושיש לנו להתבונן רק במנהגם של ה"יראים"; במנהגים ההיפך הוא הנכון, אין למדים אלא מן ההמונים, וחומרות החכמים חומרות יפות הם, אך אינן מנהג הכלל כפי שהצגתם.

(אגב, גילוי נאות, אינני אוכל - בל"נ - לבבות ואף לא מוח וכבד, כהוראת רבנו האר"י וכפסקו של חכם יוסף חיים.)

[פי האתון]

(אגב, גילוי נאות, אינני אוכל - בל"נ - לבבות ואף לא מוח וכבד, כהוראת רבנו האר"י וכפסקו של חכם יוסף חיים.)

למיטב ידיעתי אין מקורו מהאר"י, והמקור הראשון הוא מר' חיים פלאג'י...

[עני בן פחמא]

למיטב ידיעתי אין מקורו מהאר"י, והמקור הראשון הוא מר' חיים פלאג'י...

יש מקור בהאר"י, ואף על כבד וכמובא בכה"ח בשם אור צדיקים.

עכ"פ לא עניתם על שאלתי גם אם צולים כבד מ"מ צריחך תחילה להוציא ממנו את הדם, למה זה לא נעשה במשחטה?

[מגדל]

(אגב, גילוי נאות, אינני אוכל - בל"נ - לבבות ואף לא מוח וכבד, כהוראת רבנו האר"י וכפסקו של חכם יוסף חיים.)

למיטב ידיעתי אין מקורו מהאר"י, והמקור הראשון הוא מר' חיים פלאג'י...

כתבתי: "כהוראת רבנו האר"י וכפסקו של חכם יוסף חיים".

כתב ר' חיים ויטאל - תלמיד רבינו האר"י - בשער המצוות (אהבת שלום עמ' קנ"ג):

צריך ליזהר במאד מאד שלא לאכול שום לב בהמה חיה ועוף, כי שם תכלית שורש התקשרות נפש הבהמית, ואם יאכלנו האדם מתקשר בו נפש הבהמית ההיא לגמרי, והיציה"ר מתקשר ומתגבר בו; ומטעם זה ג"כ ארז"ל שהאוכל לב בהמה גורם לו שכחה וטפשות הלב.

כתב רבינו יוסף חיים בספרו היקר בן איש חי(ש"ש, אחרי מות אות י"א):

הלב, קורעו ומולחו ואח"כ יבשלו אפילו עם בשר. אך הרבה נוהגין שלא לאכול לב - בין של בהמה, בין של עופות מפני דמטמטם את לבו של אדם. ולפי דעת רבנו האר"י ז"ל גם מוח וכבד מטמטמין לבו של אדם, ואין לאכלם; וסימנם: ראשי תבות "מלך". וראוי שהזכרים יזהרו בהם ביותר שלא לאכלם; וכן העוברות ומניקות גם כן יהיו נזהרים לבלתי יאכלו שלשה הנזכרים.

[עני בן פחמא]

אז מה למעשה?
למה לא מוכרים את הלב כשהוא מוכשר?

[שמש]

לב של בהמה, גמרא מפורשת בהוריות שהוא אחד מה' דברים המשכחים את הלימוד וכמובא בתשב"ץ שם.
לב של עוף, הבאתי את דברי התשב"ץ לעיל, והש"ך שם כותב בסיום דבריו: "וכן ראיתי נזהרין בזה". בפמ"ג שם גם כתב: "וכן נוהגין".
יבוא מר ויחכימנו היכן נוהגין כיום לאכול לב.

יש מנהג גם כיום לאכול לב (בהמה) בלילי ר''ה ולומר יה''ר וכו' שתפתח לבנו בתורתך.

[עני בן פחמא]

כושרות ענו שיש לב מוכשר אך הוא נמכר רק למסעדות, לבתים הוא לא נמכר לאחר מליחה כיון שרגילים לצלותו, אך עדיין לא מובן למה לא פותחים אותו ומוציאים אותו מדמו