שרויה לדעת הגר"א...מסורה הפוך מהידוע.

[לעמל יולד]

הגאב"ד מפונוביז' הגרי"ש כהנמן לא אכל שרויה בפסח.
ומסר לאמו"ר שליט"א שהטעם שנמנע מלאכול שרויה היה בגלל שראה שכך נהג מורו ורבו החפץ חיים, והמשיך שהחפץ חיים נמנע כי כן נהג הגר"א שלא לאכול שרויה.

בעולם ידוע הפוך, וכן הוא במע"ר, האם יש למישהו סימוכין בכלל למסורה זו? או למנהג החפץ חיים בעניין זה?

[קו ירוק]

אודות הגר"א אין זו שאלה בכלל.
אודות הח"ח אכן מעניין.

[בברכה המשולשת]

ראיתי בספר מקראי קודש (של הרה"ג משה הררי), פרק ז, סעיף לג, הערה פ"ט, בשם ספר חפץ חיים על שבת ומועדים עמ' צ"ה, בשם בנו של מרנא הח"ח שאכן הח"ח לא אכל שרויה, ובזה לא נהג כאדוננו הגר"א, ויעו"ש עוד

[נוטר הכרמים]

הגאב"ד מפונוביז' הגרי"ש כהנמן לא אכל שרויה בפסח.
ומסר לאמו"ר שליט"א שהטעם שנמנע מלאכול שרויה היה בגלל שראה שכך נהג מורו ורבו החפץ חיים, והמשיך שהחפץ חיים נמנע כי כן נהג הגר"א שלא לאכול שרויה.

בעולם ידוע הפוך, וכן הוא במע"ר, האם יש למישהו סימוכין בכלל למסורה זו? או למנהג החפץ חיים בעניין זה?

ראיתי בספר אליבא דשמואל דברים בשם מו"ר הגרש"א זצוק"ל, שעל שרויה שמבשלים את המצה במים ע"ז לא התיר הגר"א, יעו"ש, ואינו תח"י.

[לעמל יולד]

ראיתי בספר מקראי קודש (של הרה"ג משה הררי), פרק ז, סעיף לג, הערה פ"ט, בשם ספר חפץ חיים על שבת ומועדים עמ' צ"ה, בשם בנו של מרנא הח"ח שאכן הח"ח לא אכל שרויה, ובזה לא נהג כאדוננו הגר"א, ויעו"ש עוד

יישר כחכם!
האם בנו כתב "ובזה לא נהג כאדוננו הגר"א", או זה הערת המחבר שם?

[בברכה המשולשת]

הלשון בספר מקראי קודש היא: "בספר חפץ חיים על שבת ומועדים (עמ' צ"ה) כתב בשם בנו שהח"ח החמיר באכילת מצה שרויה. ומששאלוהו שהרי אף הגר"א היקל בכך, השיב: "מי יתן לי ממצוותיו של הגאון, ואוכל גם אני שרויה"... והב"ד הסה"ע (פרק ח' הערה 17.)"

[איקטורין]

במכתבי חפץ חיים בדוגמא מדרכי אבי זצ"ל אות ס"ג ס"ק ח' כתב וז"ל: בפסח לא אכל שרויה ולא קניידלאך, רק תפוחי אדמה. מקרה קרה בהיותי עוד נער, התארח אצלנו אורח נכבד וזקן, דוד אמי, ליום אחרון של פסח. ועשו לכבודו חרעמזלאך וטעם גם הוא בשביל כבודו.

[מצפה לישועת השם]

באחש"פ גם אצל החסידים המחמירים ביותר מקילים בזה.
יש בזה כמדומני גם עניין של לכתחילה.

[דרומי]

אם נכון שהחפץ חיים החמיר בשרויה, סביר להניח שעשה את זה עד הסוף...

[אגב, חלק מהחסידים המקילים ביום השמיני של פסח - מקילים גם ביום השמיני של סוכות...]

[מצפה לישועת השם]

מקוה שהבנת שכוונתי היתה לתושבי חו"ל..

[לבי במערב]

באה"ק ת"ו אין שמיני של פסח, ופשוט שלזה כוונת הרב 'דרומי'.

[מצפה לישועת השם]

באה"ק ת"ו אין שמיני של פסח, ופשוט שלזה כוונת הרב 'דרומי'.

גם פשוט היה למה היתה כוונתי, כך שהציניות שלו היתה שלא במקומה!
כמדומני גם שמרנא החפץ חיים חי בחו"ל, ולא באה"ק ת"ו.
הלא כן?

[דרומי]

חשבתי שרמיזותיי יובנו אך אני רואה שצריך לפרש:

חלק מהחסידים שמקילים ב'שרויה' באחרון של פסח - מקילים גם בישיבה בסוכה ביום שמיני עצרת.

כמובן הכל בחו"ל.

ואם כי לא תמיד זה חופף, הרי שני המנהגים יש בהם רעיון דומה, שביום האחרון של החג יש קולא רצינית שאינה קיימת בכל הימים שלפניו, ובדרך כלל חילוקים 'דקים' כאלה מתקבלים יותר אצל החסידים...

[עליך עיננו]

חשבתי שרמיזותיי יובנו אך אני רואה שצריך לפרש:

חלק מהחסידים שמקילים ב'שרויה' באחרון של פסח - מקילים גם בישיבה בסוכה ביום שמיני עצרת.

כמובן הכל בחו"ל.

ואם כי לא תמיד זה חופף, הרי שני המנהגים יש בהם רעיון דומה, שביום האחרון של החג יש קולא רצינית שאינה קיימת בכל הימים שלפניו, ובדרך כלל חילוקים 'דקים' כאלה מתקבלים יותר אצל החסידים...

מחילה אבל אין לדמות כלל סוכה בשמיני עצרת זה דינא דגמ' רק נחלקו האם מספיק קידוש או סעודה
שרויה זה חומרה!!! כך שאין מה להשוות בין הדברים

[קו ירוק]

לא זו בלבד, אלא שאותו בנו המעיד שהח"ח לא אכל שרויה מעיד שהקל במקום הצורך.
כלומר הוא הכיר בכך שזה לכבוד האורח ולא משום שהיה מיקל מדינא באחרון ש"פ, במה שהחמיר לעצמו שלא לאכול שרויה.
ואדרבא מכאן שגם הח"ח נהג לעצמו אודות שרויה כסלסול חומרא בעלמא ותו לא (אף בז' ימי הפסח), שאל"כ לא היה מיקל בכך.
(דוגמא מעין זה, החזו"א היה מחמיר ביוט"ש בא"י - במלאכות דאו', במקום שלא ידוע שהגיעו השלוחים וכדעת הרמב"ם. אבל במקום מצות סנדקאות לא החמיר בכך, ויצא חוץ לתחום י"ב מיל שיש לו סמך מה"ת).

[לבי במערב]

. . ולא משום שהיה מיקל מדינא באחרון ש"פ . .

היינו מש"כ הרב 'דרומי', ולא אדע על מה יצא הקצף.

[קו ירוק]

הכי יצא קצף?
ואכן העיר כך לעיל. והודעתי מתייחסת להודעות האחרונות, עם תוספת הבנה כמה החזיק בענין זה.

[לבי במערב]

הרב 'קו ירוק', אין כוונתי לדבריו.

[עמקן]

לא זו בלבד, אלא שאותו בנו המעיד שהח"ח לא אכל שרויה מעיד שהקל במקום הצורך.
כלומר הוא הכיר בכך שזה לכבוד האורח ולא משום שהיה מיקל מדינא באחרון ש"פ, במה שהחמיר לעצמו שלא לאכול שרויה.
ואדרבא מכאן שגם הח"ח נהג לעצמו אודות שרויה כסלסול חומרא בעלמא ותו לא (אף בז' ימי הפסח), שאל"כ לא היה מיקל בכך.
(דוגמא מעין זה, החזו"א היה מחמיר ביוט"ש בא"י - במלאכות דאו', במקום שלא ידוע שהגיעו השלוחים וכדעת הרמב"ם. אבל במקום מצות סנדקאות לא החמיר בכך, ויצא חוץ לתחום י"ב מיל שיש לו סמך מה"ת).

גם החסידים שהחמירו בשרויה הכירו שאין זה מדינה אלא חומרא בעלמא, כמבואר להדיא בשו"ע הרב (שו"ת סי' ו').

[עמקן]

[אגב, חלק מהחסידים המקילים ביום השמיני של פסח - מקילים גם ביום השמיני של סוכות...]

פעם היה הכנסת ס"ת בישיבת בית התלמוד, וראש הישיבה הרב חיים ויסוק'ר ז"ל לא הרשה להם לעשות תהלוכה ברחוב. היו מבני הישיבה ששאלו את הרב יעקב קמצנקי ז"ל, בחושבם שאם הוא יאשר לא יהיה כח להרח"ו להתנגד. והוא ענה, אנחנו בגלות ולא רוקדים ברחוב של הגוים. וא"ת שהחסידים רוקדים ברחוב, חסידים אינם בגלות. והראיה, שהם אוכלים שרויה בשמיני של פסח ואוכלים בבית בשמיני עצרת.

[קו ירוק]

לא זו בלבד, אלא שאותו בנו המעיד שהח"ח לא אכל שרויה מעיד שהקל במקום הצורך.
כלומר הוא הכיר בכך שזה לכבוד האורח ולא משום שהיה מיקל מדינא באחרון ש"פ, במה שהחמיר לעצמו שלא לאכול שרויה.
ואדרבא מכאן שגם הח"ח נהג לעצמו אודות שרויה כסלסול חומרא בעלמא ותו לא (אף בז' ימי הפסח), שאל"כ לא היה מיקל בכך.
(דוגמא מעין זה, החזו"א היה מחמיר ביוט"ש בא"י - במלאכות דאו', במקום שלא ידוע שהגיעו השלוחים וכדעת הרמב"ם. אבל במקום מצות סנדקאות לא החמיר בכך, ויצא חוץ לתחום י"ב מיל שיש לו סמך מה"ת).

גם החסידים שהחמירו בשרויה הכירו שאין זה מדינה אלא חומרא בעלמא, כמבואר להדיא בשו"ע הרב (שו"ת סי' ו').

כמדומה שזה קיבל פרופורציות מוגזמות ביותר אצל ההמון, ברבות השנים.

[עמקן]

כמדומה שזה קיבל פרופורציות מוגזמות ביותר אצל ההמון, ברבות השנים.

נכון.
לא רציתי להעלות את זה, אבל מאחר שהזכרת, לו דמסתפינא הייתי אומר שהיום זה כבר יצא מגדר הידור הלכתי ונעשה סמל מגזרי. מצד אחד דומני שהרבה חסידים מקפידים על זה ביותר לא מצד חשש חמץ [לשפוט ע"פ הנהגתם בשאר חששות של איסור] אלא משום שזה מבטא 'חסידותם'. ומאידך יש ליטאים שאולי היו חוששים לזה מצד חשש חמץ [לשפוט ע"פ הנהגתם בשאר חששות של איסור], אבל בדוקא אינם מקפידים כיון שזה דברי 'חסידי'.

[לבי במערב]

צ"ל: 'סמל מגזרי'. ההבדל עצום הוא...

[הבאר ההיא]

הגאב"ד מפונוביז' הגרי"ש כהנמן לא אכל שרויה בפסח.
ומסר לאמו"ר שליט"א שהטעם שנמנע מלאכול שרויה היה בגלל שראה שכך נהג מורו ורבו החפץ חיים, והמשיך שהחפץ חיים נמנע כי כן נהג הגר"א שלא לאכול שרויה.

בעולם ידוע הפוך, וכן הוא במע"ר, האם יש למישהו סימוכין בכלל למסורה זו? או למנהג החפץ חיים בעניין זה?

ראיתי בספר אליבא דשמואל דברים בשם מו"ר הגרש"א זצוק"ל, שעל שרויה שמבשלים את המצה במים ע"ז לא התיר הגר"א, יעו"ש, ואינו תח"י.

ישנה שמועה שמסר רבי שמואל מועד מפי זקנו שהיה תלמידו של רמ"מ משקלוב וז"ל שרויה אכל רק אם היתה שרויה ביין, וקניידלעך היו עושים במצה ובצק בלי מים, והיו זורקים אחת אחת במרק כשהרתיח, דהיינו כשנתבשלה אחת היו מוציאים אותה ואח"כ זורקים השניה.
בישורון ל"ד הביאו שמועה זו ובהערות שם רצו לדון שכיון שאין הדברים מתאימים עם המובא במעשה רב יש לומר שדברי ר' שמואל מועד נסובו על הנהגת זקינו או על הנהגת רמ"מ משקלוב ולא על הגר"א עצמו.

האם דברי הגר"ש המובאים באליבא דשמואל מתאימים עם דברי ר' שמואל מועד?

[לבי במערב]

שרויה אכל רק אם היתה שרויה ביין

במילים פשוטות: לא אכל שרוי'.

[הבאר ההיא]

שרויה אכל רק אם היתה שרויה ביין

במילים פשוטות: לא אכל שרוי'.

כמדומני שרבים מהחסידים מחמירים גם באופן זה.

הרי במרק כן היה מים והגר"א סמך על חליטה במים רותחים, לא נראה לי שהמקפידים בשרויה נוהגים כך.

[דורשי יחודך]

ראיתי בספר אליבא דשמואל דברים בשם מו"ר הגרש"א זצוק"ל, שעל שרויה שמבשלים את המצה במים ע"ז לא התיר הגר"א, יעו"ש, ואינו תח"י.

מה הפשט? מדוע זה יותר חמור?

[הבאר ההיא]

ראיתי בספר אליבא דשמואל דברים בשם מו"ר הגרש"א זצוק"ל, שעל שרויה שמבשלים את המצה במים ע"ז לא התיר הגר"א, יעו"ש, ואינו תח"י.

מה הפשט? מדוע זה יותר חמור?

הכונה שהגר"א התיר רק במי פירות שאינם מחמיצין.

[לבי במערב]

כמדומני שרבים מהחסידים מחמירים גם באופן זה. הרי במרק כן היה מים והגר"א סמך על חליטה במים רותחים, לא נראה לי שהמקפידים בשרויה נוהגים כך.

אינו כן. ראה בארוכה 'אוצר מנהגי חב"ד - ניסן' ע' מה ואילך.