הודעהעל ידי הוגה ומעיין » ב' מרץ 29, 2021 1:25 am
בחג ובמוצאו הגיעה שעת הכושר לעבור בין בתרי הכרך הגדוש, ואוסיף אף אני מעט רשמים, בשיפולי גלימת ידידי הנוטר.
אקדים ברכותי לידידי ר' חנוך רוזנברג שנראה שהצטרף לרשימת עורכי כתב העת.
בראש הגנוזות, פירושו של רבינו אליקים למסכת יומא בההדרתו של ידידי הרה"ג ר' אליהו חיים לרנר, המוכר מספריו "הדרת קודש" בתבנית המשנה ברורה על כמה וכמה מהלכות הרמב"ם בספר עבודה. כבר כמה שנים עוסק בחיבורו של רבינו אליקים, שלמרות שכבר זכה למהדורה אחת, בדברי ההקדמה לא הרחיב הרב לרנר בבעיותיה, ודי בשנרמוז שיש מאות תיקונים כבר בהעתקת כתב היד. ההערות של הרב לרנר הם מופת מעורר קנאה כיצד ניגשים לההדרת ראשונים. לומדים את הסוגיא כולה בעיון היותר גדול, ואחר כך מדקדקים בדברי הראשון שמהדירים אותו, ומתמצתים את מה שמועיל ללומד.
הרב סנדומירסקי מהדיר פירוש על הרי"ף מכ"י פריס 321. הפרטים שבראשו מועתקים (בלי לציין את המקור) מאתר הסה"ל (או שבכרטסת הסה"ל כבר הספיקו להעתיק מהמאמר בישורון ונשמט מהם לציין את הפרסום מכתב היד...). לא נוספו פרטים שניתן היה להעלות על המחבר, מקומו, מקורות השפעתו, רמת קירבת פירושו לרש"י, וכדומה. לא הבנתי את ההחלטה להכניס את כל האותיות שהמעתיק הכניס בסוף השורות לשם יישור, כדרך המעתיקים במקומו (והן האותיות הראשונות של המילה הראשונה בשורה הבאה), בתוך סוגריים. לא נעשה דבר עם האוצר של התרגומים לערבית (למרות שהפירוש מוגדר כמעט כ"גלוסר"), והדברים מגיעים לכך שבמקום שבו נכתב בכתב היד "פי' מפיגין מחלישין, פי' בער יצעפו כמו ויפג לבו", כתב המהדיר בהערה על "בער יצעפו": ל"מ משמעות לתיבות אלו. וחבל שלא חיפש במקום שבו אמורה המציאה להימצא. "פי'רושו בער'בית יצעפו" - צעף בערבית היינו חלש; יצעפו - יחלשו.
אני מצטרף לכתרי השבח שקשר הרב הנוטר ל"צרי היגון" במהדורתו של הרב צפניה שרעבי. יש לקוות שהפרסום מבשר את חזרת הפרסומים של מכון מרא"ה. החיבור מלא חכמת זקנים וההדרה משובחת, ניקוד מדויק ומאיר עיניים, הערות מלאות ידע ומרחיבות דעת. ה"מורה" המצויין בעמ' נו הוא בח"א פל"א, ובראש עמוד נז יש לנקד "עם" (פעמיים) בפתח ולא בחיריק.
בנוגע לעיקרו של הספר, "עדת יעקב" לזכר הנובומינסקער, קריאה של שעות ארוכות הועילה לצייר דמות שלמה, מגוונת מצד אחד, ובעלת אחריות של מנהיג ציבור מצד שני. אם מחפשים מוצאים גם את שושלת נובומינסק למעלה בקודש, מצירוף משפט פה ומשפט שם, אבל מיותר לחפש את זה כאן. כאן באה דמותו שלו, על כל יפעתה.
לאור מה שכתב הרב גוטסמן שהרבי סירב לשנות את סגנון הכתיבה למודרני, מעניין השימוש במונחים לועזיים בפירוש לתהלים - שם הדברים נכתבו על ידי השומעים ולכן כמובן אין ראיה - אבל גם בפירוש ל"פתח אליהו" שכתב בצעירותו בלמדו אותו עם הרב הוטנר. בכלל, המאמר ההוא מעניין מאוד, ויש שם לצד ביאורים "פשוטים", גם מהלכים מחודשים, בעיקר בביאור ה"נמשל" של תורת הסוד, כעניין עיגולים ויושר.
הוזכר כאן מאמרו נגד ספר "הגאון", ומעניינת החשיפה בעמ' קסא על הרקע לפרסומו של המאמר הזה, בלשון זהירה ועדינה, ובלי לקרוא ל"ספר" ולמחבר בשמם.
מצאתי טעם בהשוואה של דין שמירת מקדש מפני הכבוד, למה שנמצא במלכותא דארעא כעניין זה, ב"משמר המלכה" באנגליה (עמ' תסד); ההתייחסות המעניינת לאי הטלת תכלת גם בזמן הזה שהיא כבר נמצאה (עמ' תעט); השוואה (שיש לדון בה...) בין ציניות לליצנות (עמ' תפח-תפט); וגילוי מאחורי הפרגוד מה אמר ר' אהרן קוטלר על דרכו של הגרי"ז, תוך היתממות מסוימת על שהדברים הושמטו ב"משנת רבי אהרן" (עמ' תקעד).
מאמרו של רח"א אשכנזי על הרא"ה והמסתעף מעורר התפעלות בהיקף המקורות ובחתירה הבלתי מתפשרת לדיוק היסטורי. מאלפת במיוחד ה"ירידה" על החוקר המוערך, י"מ תא-שמע, ביחס להערכת מכתבו המפורסם של ר' הלל מוירונה בעל "תגמולי הנפש" על עמדת רבינו יונה לרמב"ם בפולמוס הראשון ואחריו. רבים עסקו בצדדים שונים של איגרת זו, אבל כאן מופיע לראשונה פקפוק אבני האגרת אבן אחר אבן, וככל שהמסקנות אודותיה הולכות ומתגבשות, כך מתעצמת התמיהה על תא-שמע שקיבל אותה כהיסטורית.
(נוספה סקירה נוספת בהמשך הקריאה...)
נערך לאחרונה על ידי
הוגה ומעיין ב א' אפריל 11, 2021 9:25 am, נערך פעם 1 בסך הכל.