מרא דאתרא כתב:להלן הרשום אצלי בנידון:
והנה, מש"כ הצ״צ בנוגע לותודיענו בפרט לפי שא"א לאמרו בש"ת, משא"כ אתה חוננתנו. וגם משמע קצת שבותודיענו קייל"ן מעיקר הדין כר"א. ומ״מ סיים שכ״ה גם באתה חוננתנו.
וצ״ע שלא מצינו כן בשום דוכתא, לא בנוגע לותודיענו, וכש"כ באתה חוננתנו, שמפורש בפוסקים כשאין לו כוס לאמרו בש"ת (אמנם, בפי' ר"י מלוניל ברכות לג, א והובא גם במכתם בשמו, וכן במאירי שם בשם י"מ, כתבו כן באתה חוננתנו שכדאי ר"א לסמוך עליו בשעהד"ח במקום שכחה. אבל לא הובא בשאר ראשונים ובפוסקים. וברשב"ץ ברכות שם כתב עלה: ולא מחוור). וכן בשוכח מעין המאורע שלר״א אומרה בהודאה (ביצה יז, א) לא קייל״ן הכי.
ואולי מיירי רק כשאין לו כוס, ובשכח לאומרו בש"ת. אמנם, בשו"ע אדה"ז סרצ"ד ס"ה (וראה תהל"ד שם סק"ו) שגם בכה"ג חוזר לאתה חונן. וכ"ה בשלחן שלמה שם. ועוד. ואולי לא נחית לזה. ואכן, ראה חזו"ע שבת ח"ב ע' שפג שפסק לאומרו בכה"ג בהודאה, ולא הב"ד הצ"צ.
ושוב העיר הרה״ג הרלוי״צ שליט״א ראסקין, שבאין לו כוס גרע שאמירתו הבדלה היא לעיכובא, ולהחולקים על ר״א לא יצא יד״ח, אבל כשיש לו כוס לא הפסיד כשיאמרנה בהודאה. אבל צ"ע אם דבריו נכונים שלחכמים לא יצא כשאמרו בהודאה. ולהעיר שברש"י ברכות שם פי' שנראין היינו דלא מהדרינן עובדא, ומשמע שבל"ז מהדרינן (ולכאו' צ"ל דמיירי בטעם וכדומה).
אמנם, סתימת דברי הצ״צ דבכל גוונא מיירי. גם נראה מדבריו שלמעשה קייל״ן הלכה כר״א, וא״כ אין לחוש להחולקים ורק שלכתחילה אומרה כמרגניתא טבא דרב ושמואל בותודיענו.
אבל י״א שהלכה דלא כר״א - ראה תוסהרא״ש נדה ח, א. ועוד. איברא לשונו ד"קייל"ן השתא כרב ושמואל" משמע שהוא רק בתר דתקינו מרגניתא טבא ולא מעיקר הדין.
ומחוורתא בדברי הצ״צ של״כ כהלכה למעשה כ״א כהערה בדרך לימודו, כסגנון שאר ההערות שם, שהם הערות קצרות, ולא סיימה למילתי׳. ובפרט בנוגע לאתה חוננתנו שכתב כן בדרך י"ל. וילע״ע.
להלן הנוסח המעודכן יותר - עם תיקונים אחדים והוספות אחדות:
הנה, מש"כ הצ"צ בנוגע לותודיענו בפרט היינו לפי שא"א לאמרו בש"ת, משא"כ באתה חוננתנו. וגם משמע קצת מדבריו , שבותודיענו קייל"ן מעיקר הדין כר"א. ומ"מ סיים שכ"ה גם באתה חוננתנו.
וצ״ע שלא מצינו כן בשום דוכתא, לא בנוגע לותודיענו, וכש"כ באתה חוננתנו, שמפורש בפוסקים כשאין לו כוס לאמרו בש"ת.
אמנם, בפי' ר"י מלוניל ברכות לג, א והובא גם במכתם שם בשמו, וכן במאירי שם בשם י"מ, כתבו כן באתה חוננתנו שכדאי ר"א לסמוך עליו בשעהד"ח במקום שכחה. וראה גם ס' השולחן הל' סעודה ש"ח בשם אחרים. ושם: והוא הנכון (אבל קאי על גוף הענין, עיי"ש). וכ"מ קצת בס' הנר ברכות שם. אבל לא הובא בשאר ראשונים. ובפוסקים הושמט לגמרי. וברשב"ץ ברכות שם כתב עלה: ולא מחוור.
וכן בשוכח מעין המאורע שלר״א אומרה בהודאה (ביצה יז, א) לא קייל״ן הכי.
ואולי מיירי רק כשאין לו כוס, ובשכח לאומרו בש"ת. אמנם, בשו"ע אדה"ז סרצ"ד ס"ה (וראה תהל"ד שם סק"ו) מוכח להדיא שגם בכה"ג חוזר לאתה חונן. וכ"ה בשלחן שלמה שם. ועוד. ואולי לא נחית לזה. ואכן, ראה חזו"ע שבת ח"ב ע' שפג שפסק לאומרו בכה"ג בהודאה. וכ"פ בשו"ת דברי שלום מזרחי ח"ג סנ"ט (ושם, דאילו הוו שמיע להו ד' המאירי הדרי בהו. ואין דבריו מוכרחים, שהרי שאר הראשונים ל"כ כן, והרשב"ץ כתב עלה שאינו מחוור. ומסתבר דלא קאי רק בפי' ד' הגמ'). ושניהם לא הב"ד הצ"צ.
ושוב העיר הרה״ג הרלוי״צ שליט״א ראסקין, שבאין לו כוס גרע שאמירתו הבדלה היא לעיכובא, ולהחולקים על ר״א לא יצא יד״ח, אבל כשיש לו כוס לא הפסיד כשיאמרנה בהודאה. אבל צ"ע אם דבריו נכונים שלחכמים לא יצא כשאמרו בהודאה. ולהעיר שברש"י ברכות שם פי' שנראין היינו דלא מהדרינן עובדא, ומשמע שבל"ז מהדרינן (ולכאו' צ"ל דמיירי בטעם וכדומה).
אמנם, סתימת דברי הצ״צ דבכל גוונא מיירי. גם נראה מדבריו שלמעשה קייל״ן הלכה כר״א, וא״כ אין לחוש להחולקים ורק שלכתחילה אומרה כמרגניתא טבא דרב ושמואל בותודיענו.
אבל בכ"מ שהלכה דלא כר״א - ראה רי"ף ורא"ש ברכות לג, ב. רא"ה שם. נמוק"י שם. חי' הריטב"א שם. תוסהרא״ש נדה ח, א. פסקי הרי"ד ברכות לג, ב. ועוד. וכ"ה בפיה"מ להרמב"ם ברכות פ"ה מ"ב. (ומש"כ בל' אין הלכה כר"ע ולא כר"א ולא בקיצור דהלכה כת"ק - לפי שביו"ט שחל במוצ"ש אי"ז כת"ק). וכ"כ הב"י או"ח רסי' רצד שפסקו הפוסקים הלכתא כת"ק. איברא, לשונו דהרא"ש ד"אנן קייל"ן השתא כמרגניתא דתקין רב ושמואל" משמע שהוא רק בתר דתקינו מרגניתא טבא ולא מעיקר הדין. וכן יל"פ בכ"מ בנוגע ליו"ט שחל במוצ"ש (ראבי"ה ברכות לג, ב. שו"ת התשב"ץ ח"א רסי' קנז. ועוד). ומ"מ, עדיין אי"ז בהכרח כר"א, והוא כת"ק - ראה רא"ה וריטב"א שם.
ומחוורתא בדברי הצ״צ של״כ כהלכה למעשה כ״א כהערה בדרך לימודו, כסגנון שאר ההערות שם, שהם הערות קצרות, ולא סיימה למילתי׳. ובפרט בנוגע לאתה חוננתנו שכתב כן בדרך י"ל. וילע״ע.