סליחות כתב:ר_חיים_הקטן כתב:בסדר הדורות הביא כתב שפילוסוף ברומי בזמן יצחק אבינו המציא שימת טבעת באצבע הרביעי.
ייש"כ.
כ"כ בספר יוחסין מאמר ה':
ובימי השבטים היה חכם גדול ברומי נקרא פרומימאוש, אשר תיקן שישימו טבעת באצבע רביעי ששם וריד הלב...
למותר לציין שהדברים מפליאים ומתמיהים כאחד.
יאיר אתמר כתב:ל"מ ביוחסין; סה"ד (ב"א קח) מביא זה מן שה"ק (עמ' רכד במהדו' ירושלים תשכב), ושם:
בימיו (של יעקב) התחיל פרימיטיאו הפילוסוף ברומה לשים טבעת באצבע רביעי ששם וריד הל(ך)[ב]
(דוק בשמו של הפילוסוף.. מישהו יודע לזהות אותו?)מה מקורו של שה"ק? (בדוקטורט של אברהם דוד אין כלום ע"ז)
האצבע הרביעית מהגודל, בה נהגו לענוד טבעת, נקראת בלשון יווני
פרמסוס (παράμεσος). מקורות לנוהג זה צוינו
כאן.
ב
וויקיפדיה האנגלית: The use of the fourth finger of the left hand (the 'ring finger') is associated with an old belief that the left hand's ring finger is connected by a vein directly to the heart: the vena amoris, or vein of love. This idea was in vogue in the 16th and 17th century England, when Henry Swinburne referred to it in his book about marriage.[14] It can be traced to ancient Rome, when Aulus Gellius cited Appianus as saying that the ancient Egyptians had found a fine nerve linking the fourth finger to the heart
ובספרו של אולוס גליוס - היסטוריון רומי בן המאה השנייה לספה"נ (Noctes Atticae, X, 10, מתורגם אנגלית
כאן): (1)
I have heard that the ancient Greeks wore a ring on the finger of the left hand which is next to the little finger. They say, too, that the Roman men commonly wore their rings in that way. (2) Apion in his Egyptian History says that the reason for this practice is, that upon cutting into and opening human bodies, a custom in Egypt which the Greeks call ἀνατομαί, or "dissection," it was found that a very fine nerve proceeded from that finger alone of which we have spoken, and made its way to the human heart; that it therefore seemed quite reasonable that this finger in particular should be honoured with such an ornament, since it seems to be joined, and as it were united, with that supreme organ, the heart.