כתב בפסקי תשובות (תלא א) שהבודקים בהעברה בעלמא כגון רק כדי למצוא את עשרת פתיתי הלחם שהטמינו בני הבית קרוב לומר שהברכה שעושים על הבדיקה ברכה לבטלה היא.
ולכאורה מברכים על הבדיקה "על ביעור חמץ" מכיוון שמבטל אח"כ החמץ ולמחרת שורפו. ובפרט שהט"ז והמג"א כתבו שאם לא בירך בבדיקה יברך בשריפה שהיא עיקר ביעור חמץ (ובזה לא שייך עניין העברה בעלמא) ובשו"ע הרב חושש לסברה זו לברך בלא שם ומלכות.
ומזה מובן שגם אם לא עבר בדקדוק הברכה עדיין חלה על הביטול והשריפה.
ומה הסברה שבבדיקת חמץ בהעברה בעלמא יהיה ברכה לבטלה?
בכלל כיצד נהוג בתפוצות ישראל לעשות בדיקת חמץ? עוברים בזריזות על כל הבית או שוכבים על כל בלטה?