כח עליון כתב:תא חזי כתב:כח עליון כתב:תא חזי כתב:[3] תיאוריית ארבעת היסודות היא קדומה ומקורה אצל אמפדוקלס ואריסטו (שחיו ופעלו בתקופה החופפת לגלות בית ראשון).
מקורה קודש בתורה ונ"ך
היכן? אל תשיבני מפירושים ודרושים מאוחרים, או מהגמרא (שאני מקבל אותם כולם קבלה גמורה ושלמה לכשעצמם, בלי שום פקפוק, בוודאי, ואינה צריכה לפנים. פשוט זה לא נושא ודרך הדיון בכאן). היכן זה כתוב בתנ"ך במפורש ובמסודר כרעיון מפורט להבנת העולם?
כבר בפרשה ראשונה של תורה, החומרים שהקב"ה בורא איתם את העולם זה אש (אור ושמש) רוח מים ועפר, ובתחילת קהלת בצורה מבוררת יותר.
בצורה מפורטת החורזת את התנ"ך כולו (לא בדרוש) קראתי פעם מאמר יפה, אם אמצא אעלה.
הלשון "חומרים שהקב"ה בורא איתם את העולם" נכתב כשגגה, הוא חמור מאד וחובה ומצוה לתקנו, ויפה שעה אחת קודם. אלא י"ל כגון "החומרים היסודיים שברא/עשה ה' ומהם עשה את דברי העולם המורכבים".
לגוף הדברים, האור בעצמו נברא ביום ראשון, אחרי שכבר היו [מוזכרים בכתוב] חושך על פני תהום ורוח אלקים מרחפת על פני המים. כל שכן השמש לא קשורה שנבראה ביום רביעי והיא גוף מורכב בעצמו ואינה יסוד.
הרמב"ן בראשית א, א פירש את הנ"ל [פסוק ב] על ארבעת היסודות [וחושך הוא האש]:
ודע, כי השמים וכל אשר בהם – חומר אחד, והארץ וכל אשר בה – חומר אחד. והקב"ה ברא אלו שניהם מאין, ושניהם לבדם נבראים, והכל נעשים מהם.
ואחר שאמר כי בתחילה – במאמר אחד ברא אלהים השמים והארץ וכל צבאם, חזר ופירש, כי הארץ אחר הבריאה הזו היתה "תהו", כלומר, חומר אין בו ממש; והיתה "בֹהוּ", כי הלביש אותה צורה. ופירש שבצורה הזו צורת ד' יסודות, שהם האש והמים והעפר והאויר, ומלת "הָאָרֶץ" תכלול ארבעת אלה. והאש נקראת "חֹשֶׁךְ", מפני שהאש היסודית חשוכה; ואלו היתה אדומה, היתה מאדימה לנו הלילה. והמים שנגבל בהם העפר יקרא "תְהוֹם", ולכן יקראו מי הים "תְּהֹמוֹת", כדכתיב (שמות טו ה): "תְּהֹמֹת יְכַסְיֻמוּ"; "קָפְאוּ תְהֹמֹת" (שם ח); "תְּהוֹם יְסֹבְבֵנִי" (יונה ב ו). ויקרא קרקע הים "תְּהוֹם": "וַיִּגְעַר בְּיַם סוּף וַיֶּחֱרָב וַיּוֹלִיכֵם בַּתְּהֹמוֹת כַּמִּדְבָּר" (תהלים קו ט); "מוֹלִיכָם בַּתְּהֹמוֹת כַּסּוּס בַּמִּדְבָּר" (ישעיהו סג יג). והאוויר יקרא "רוּחַ".
וכבר נודע כי היסודות הארבעה – מקשה אחת, והעמוד שלה הוא עיגול הארץ. והמים מקיפין על הארץ, והאוויר מקיף על המים, והאש מקיף על האוויר. ואמר הכתוב כי הארץ לבשה צורה, והיה האש מקיף למעלה על המים והעפר המעורבים, והרוח מנשבת ותיכנס בחושך ותרחף על המים.
ויראה לי שהנקודה הזאת, בלובשה הצורה והיתה בהו, היא שהחכמים קורין אותה "אבן שתיה" (יומא נד ב) שממנה נשתת העולם.
והנה שיעור הכתובים: בתחילה ברא אלהים מאין את השמים, וברא מאין את הארץ, והארץ בהבראה היתה תהו והיתה בהו, ובהם חשך ומים ועפר, ורוח נושבת על המים. והנה הכל נברא ונעשה.
ע"כ. וזוהי בריאת הארץ.
ולגבי האור כתב הרמב"ן [פסוק ג] שהוא מן השמים, ולא מן הארץ. וכלומר שהוא יסוד נפרד מהארבעה יסודות. וזהו אור הגנוז "לא אמר "וַיְהִי-כֵן", כאמור בשאר הימים, לפי שלא עמד האור בתכונה הזאת כל הימים כשאר מעשה בראשית". וכ"כ שם בפסוק ד: "האור נברא לפניו יתברך, ולא נתפשט ביסודות הנזכרים. והבדיל בינו ובין החשך, שנתן לשניהם מידה. ועמד לפניו כמידת לילה, ואחר כך הזריח אותו על היסודות. וכו' וגזר עליו שיעמוד כמידת הראשון, ואחר כך ייעדר מן היסודות".