במגילה כז ע"ב במשנה הראשונה מצאנו: "אמרו לו א"כ אף לא מעיר גדולה לעיר קטנה". היכול מישהו מחו"ר הפורום לבאר לי מכירת בי"כ מעיר גדולה לעיר קטנה (לא מקהילה גדולה לקהילה קטנה)?
ואגב, אציג כמה הערות באותו הפרק:
א. מגילה כז ע"ב רש"י ד"ה ורבנן. צריך להבין מש"כ "ולא משכחת מכירה בביהכ"נ", שלכאו' גם אם נאמר שחוששים לברב עם הדרת מלך, אכתי משכחת מכירה בביהכ"נ מעיר קטנה לעיר גדולה.
ב. מגילה ל ע"א רש"י ד"ה לא נפקי. צ"ב מש"כ שמכיון ששולחנות לא יוצאים עד ט"ו ע"כ כדי שלא נצטרך לסרג בשבתות מעדיפים לאחר, שלכאו' מה הבעיה לסרג בשבתות שננסה להמנע מזה, ולכאו' הטעם הוא פשוט שרוצים להסמיך את הקריאה למעשה ככל הניתן.
ג. במגילה ל ע"א. צריך להבין לרב למה בצרי להו יומי שולחנות אם קוראים בב' באדר, שמעתה ישנם י"ד יום עד צאת השולחנות. ובפי' הר"ח נר' שהרגיש בזה, וכתב: "דבעינן משעה שמשמיען בשקלים עד ט"ו...". אלא שצ"ב הא גופא מנ"ל, והרי שיטת רשב"ג מתבססת על מה שמשה לימדם בר"ח ניסן את דיני הקרבן שקרב בי"ד, ואמנם אפשר להסביר שעברו י"ד שעות מעת לעת עד שהקריבו את הפסח בין הערביים, אך מנ"ל לומר כן.
וילה"ק עוד, שלכאו' גם לרבנן קשה שבכך בצרי להו יומי מל' יום שקודם הדבר שבהם שואלים [ועי' ברשב"א].
ונראה, דהנה לעיל ה ע"א מצינו לימוד מיוחד שאין מונים שעות לחדשים, ומשמע שבלא לימוד זה ההבנה הפשוטה היא שמונים כל דבר מעת לעת. וא"כ בשיעור י"ד יום מונים מעת לעת ארבע עשרה פעמים, אך בשיעור שלושים יום מסתבר לומר שיש כאן שלמות אחת של חודש, וע"כ לא קשה. ואולי נכון הוא.
ואמנם אולי כל מה שאמרנו שאין מונים שעות לחדשים הוא רק כאשר אמר לשון "חדש", אך אם אמר "שלושים יום" – שאני, ומונים מעת לעת. וא"כ לא יתבאר לנו למה קשה רק משיטת רשב"ג ונצטרך לאחד מהיישובים שנאמרו בזה.
וגם – אולי אי"ז גילוי מילתא רק בחודש, אלא בכל מקום במונים כמה ימים [ולהפך ממש מהצד הנ"ל שרק בלשון "חודש" אומרים שאין מונים שעות]. וליתא לכל ההסבר דלעיל.
ד. מגילה ל ע"ב רש"י ד"ה ואי זו. צריך להבין מש"כ שהטעם לשמואל שמקדימין פרשת החודש כשחל להיות בע"ש משום שאל"כ קדמה עשיה לשמיעה, והא לכאו' איננו קוראים בפרשה זו אלא משום קרבן הפסח שנזכר בה וכמשנ"ת ברש"י לעיל כט ע"א ד"ה ברביעית.