הודעהעל ידי תוכן » א' מרץ 14, 2021 10:40 pm
אני רוצה להשיב פה על כמה נקודות שהעלו הכותבים החשובים, ומבלי להפנות לדבריהם בפרוטרוט ואקוה שיהיה בדברי מהחידוש.
א. אין ספק שהקבלה התפתחה והתחדשה במשך הדורות, באופן ובהיקף, שאם זה היה קורה למשל בתחום ההלכה, היינו פוסלים התפתחות זו מכל וכל. בעלי הקבלה עצמם מודים בהתפתחות זו, ומייחסים חידושים אלו לאליהו הנביא או לרוח הקדש. למה הקבלה יכולה להתפתח ולהתחדש בעוד ששאר תחומי התורה משועבדים למסגרת המקובלת מדור דור, זה נושא שלא התברר כל צורכו. התפתחויות אלו הביאו למחלוקות ופולמוסים בין בעלי התלמוד ובעלי הקבלה, כגון אם יבום קודם לחליצה או להיפך, ואין צורך להאריך.
ב. לצד החידושים בתורת הקבלה, ישנה גם חלק העובר במסורת מדור לדור. למשל, אם בעלי הזוהר מדברים על עשר ספירות, חסד, גבורה, חכמה, בינה וכיוצא ומסדרים אותה בסדר השתלשלות מלמעלה למטה, גם בעלי ההיכלות מדברים על חסד וגבורה וכיוצא, אם כי בדרכים אחרות.
ג. מעט שרד מתורת הקבלה הקדומה. רוב מה ששרד נמצא בחיבורי ההיכלות, ומעט ממנו שרד גם בתלמודים והמדרשים. בספרות ההיכלות אנו מוצאים איזכורים למעט חכמים, בעיקר ר' עקיבא ור' ישמעאל, אבל כיום ידוע לנו שהיו עוד חכמים שעסקו בקבלה. בקערות ההשבעה הבבליים אנו מוצאים את ר' יהושע בן פרחיה. ויש עוד סיפורים בש"ס שלפי זה אנו מבינים שדמויות אלו היו עוסקים בקבלה. אחד מדמויות אלו הוא רשב"י תלמידו של ר"ע, שכמה פעמים מצאנו בש"ס שבכוחו לחולל פלאות. ועל כן אין להתפלא אם מצאנו את רשב"י מוזכר כאחד מגדולי בעלי הקבלה, אע"פ שלא שרדו מסמכים קדומים המעידים על כך.
ד. הקבלה עצמה מתחלקת לכמה בתי מדרש, ובעיקר לשתי בתי מדרש, חוג ספרי האקסטזה, וחוג ספרי העיון. רוב ככל החומר הקבלי הקדום ששרד הוא מספרות האקסטזה, ומעט מאד שרד מחוג העיון. זה שלא שרד מחוג העיון לא אומר שזה היה לא קיים, אלא נמצאים רמזים מובהקים לתפיסות עיוניות קבליות בספרי חז"ל, שרק בזוהר מתפרשים ביתר ביאור. ומה שכתב המהרש"א בחגיגה שלא נמצא זכר לקבלה בחז"ל, כוונתו איזכור מפורש.
ה. תורת הקבלה עצמה היא תורה נסתרת, הן מבחינת האדם עצמו, את ההשגות שהוא משיג, שאי אפשר להראות לחבריו מה הוא ראה, אלא הם צריכים להאמין לו שהוא ראה כך וכך. וגם אחרי שהוא מסכים לספר מהו ראה או למד או הבין, בדרך כלל יש הגבלות מה אפשר לספר הלאה. זאת מחמת שהחומר הוא רגיש, קדוש, מורכב, בקלות אפשר לשבש אותו וכיוצא, באופן שבעלי הקבלה עצמם אינם מעוניינים לפרסם דבריהם יותר מדי. זה מה שהביא אותם לפרסם סודותיהם באופן שפחות נגיש לרבים. אם זה במגילת סתרים, ואם זה בשפה זרה - ארמית, ואם זה בלשון הקודש בצירוף המון מילים שחידשו שבהם מסתירים ומערפילים את דבריהם וכיוצא בזה.
ו. ישנם הרבה ספרי קבלה חשובים, שמחבריהם תלו דבריהם במחברים קדומים. למשל, ספרי הקנה והפליאה, חוג ספרות העיון המיוחס לר' חמאי גאון ועוד. אין טעם להתעסק בספקלוציות למה זה כך, ודי בזה שאכן כן הוא.
ז. למרות שכמעט ולא שרדו כתבי קבלה קדומים, אין לנו ספק שהיו בתי מדרש כאלו בכל תפוצות ישראל. בבבל, כמו שמצאנו בכתבי הגאונים ובקערות השבעה. באיטליה, כמו שכתוב במגילת אחימעץ. באשכנז. בצפון צרפת, שלדברי נעמה בן שחר הר"י הזקן היה ראש המקובלים שם. ועוד. כל המרכזים האלו לא התפתחו מעצמם, אלא ינקו מאותם מקורות, ולמעשה ישנם קוים כלליים דומים המאפיינים את כל בתי המדרש האלו. למשל, תורת השמות, ציור כוחות העליונים בבחינת מידות או ספירות, האמונה שהתורה שמותיו של הקב"ה ועוד.
ח. לתוך מציאות מורכבת זו התגלה ספר הזוהר. אז כן יש בו חידושים, אבל אין לנו להתפלא אם מחבריהם ראו חידושים אלו כתורות הרשב"י, שהרי הם מבוססים על מסורות קדומות שהגיעו מהרשב"י. אכן, ניסו להסתיר סודות אלו, וכך היה מתבקש.
ט. ספר הזוהר לא התקבל מיד. בדור שהתגלה ובשני דורות לאחר מכן, כמעט ולא מצאנו ראשונים שמצטטים ממנו. אם אכן ראשונים אלו חשבו שמדובר בחיבור מקורי של הרשב"י וחבריו, אין שום אפשרות בעולם שלא היה לומדים ומעיינים בו מתחילתו ועד סופו, ומפלפלים בדבריו הקדושים. שתיקתם כהודאה, שהם לא קיבלו דברי הזוהר כדברי הרשב"י. אז מה קרה אח"כ? נראה שלאט לאט לאט הפנימו שמדובר במשהו אוטנטי שאפשר לסמוך עליו. ויותר מכך, הרי לצד מסורות קבליות הזוהריות התפתחו מסורות אחרות, שלא התקבלו בכלל ישראל, ובדרך כלל מסורות שלא התקבלו מקורם לא טהור, כמו שהראה ר' משה הלל בסדרת מחקריו. זאת אומרת, מסורה שהתקבלה, לא סתם התקבלה, אלא התקבלה משום שניכרים דברי אמת.
י. לסיכום: תמיד היה קיים תורת הסוד בישראל. תורה זו חלקה מסורה מדור דור, וחלקה התחדשה ברוה"ק או נמסרה על ידי אליהו הנביא. ספר הזוהר הוא אוסף חיבורים אינצקלופדי, המלקט כל תורת הסוד עד לימיהם, ולמצער כל מה שהשיגה ידם של המלקטים, ומשתדלת להציג שיטה אחת מגובשת המורכבת מכל המסורות השונות. המלקטים השונים בחרו להציג ספר הזוהר כמסורה מרשב"י, כי ביסודו של דבר אכן כך הוא. בתחילה חכמי ישראל לא מיהרו לקבל תורה חדשה זו, אבל בסופו של דבר הבינו שמדובר במשהו אמיתי, ודברי הזוהר התקבלו כהלכה למשה מסיני בכל תפוצות ישראל. כיום, מי שמערער על חכמת הקבלה, הוא כמו שערער על אחד מתרי"ג מצוות.