לבי במערב כתב:במסתרים כתב:והכא שאני קצת ששינה אות ג"כ
טעם זה לבדו אינו פוסל הקריאה.
שו"ר דברי הערוה"ש
(סי' קמב ס"ג־ד):
(ג) ונלענ"ד דשניהם אמת. דוודאי אם הטעות בעצם התיבה, כמו 'כבש'־'כשב' 'אם'־'ואם' וכיוצא בהם, אף שאין הענין משתנה – מ"מ, מחזירין אותו; אבל אם טעה בטעמים - אין מחזירין אותו, וזהו כוונת המנהיג . . וכוונת הרמב"ם הוא על שינויי תיבות. וראי' לזה מדברי התה"ד (סי' קפ"א) שכתב: "ראיתי כמה פעמים לפני רבותי ושאר גדולים שטעו הקוראים בדקדוקי טעמים וגם בפתח וקמץ סגול וצירי, ואף על פי שגערו בהם קצת - מכל מקום לא החזירום", עכ"ל. הרי מפורש כמ"ש:
(ד) ודע דשינוי בנקודות אינו אלא במקום שלא נשתנה העניין, כמו 'שמָים' בקמץ 'שמַים' בפתח או 'אָרֶץ' בקמץ או 'אֶרֶץ' בשני סגולין וכיוצא בהם. אבל במקום שהעניין נשתנה, כמו 'חָלב' בקמץ ו'חֵלב' בצירי וכיוצא בזה – וודאי מחזירין אותו, וזהו שכתב רבינו הרמ"א: "ודווקא בשינוי שמשתנה ע"י זה העניין אבל אם טעה בנגינת הטעם או בניקוד אין מחזירין אותו אבל גוערין בו", עכ"ל, ונ"ל דה"פ דאין כוונתו על שינוי התיבה - דבשינוי תיבה אף במקום שלא נשתנה העניין, כמו כבש־כשב, מחזירין אותו; וכוונתו על נקודות כשמשתנה העניין, כמו 'חָלב'־'חֵלב', דמחזירין אותו. אבל במקום שלא נשתנה העניין אין מחזירין אותו (עמג"א וב"י וב"ח ודו"ק).
אך לפו"ר יחידאה הוא, ולא מצאנו לו חבר.