ספק דרבנן שעיקרו דאורייתא

[יהודה בן יעקב]

בדין ספק דרבנן שעיקרו דאורייתא אם הולכים לחומרא או לקולא, ראיתי כמה סתירות

בדין שביעית בזה"ז
- הרא"ש [מכות פ"א סי' ג] כתב במח' אי המלוה חבירו לעשר שנים שמיטה משמטת או לא, דאזלי' לקולא משום דשביעית בזה"ז דרבנן, ומבו' דאף שעיקר הספק בדאו' אזלי' בדרבנן לקולא.
- החזו"א [שביעית סי' כב ס"ק א ד"ה ועיקר] כתב דהיכא דעיקר הספק בדאו' לא חשיב ספק דרבנן ואזלי' לחומרא.

דינים דרבנן בשחיטה
- כתב הרשב"א בתורת הבית הארוך [ב"א סוף ש"א יא.] לענין שוחט במוכני בסרנא דפחרא, שנחלקו בזה ב' לישנות בגמ', וז"ל, והילכך מסתברא לי לענין הלכתא דבדפחרא אפילו לכתחלה שרי דהא דאורייתא ודאי מישרא שרי, וללישנא קמא כי אסרינן לכתחלה מדרבנן הוא גזירה אטו דמיא, והילכך ספיקא בדרבנן היא אי כלישנא קמא אי כלישנא בתרא, וכל בדרבנן ספיקו להקל, עכ"ל. והו"ד בב"י [יו"ד סי' ז].
- במחצית השקל [או"ח סי' קנט, כד] כתב לבאר דברי המג"א ששחיטת קוף פסולה, אע"פ שלענין נט"י השו"ע הביא ב' דעות, משום ששחיטה שהיא דאו' אזלינן לחומרא. ובי' המחצה"ש שאע"פ שלדעת הכס"מ [שאר אבות הטומאה ב, י] דין כח גברא בשחיטה הוא מדרבנן, מ"מ כיון דגוף דין שחיטה הוא דאורייתא אזלינן לחומרא.

ב' הדוגמאות המצורפות אינן שוות, אך זה מה שידוע לי כעת.
האם מישהו ערך וסיכם ענין זה?

[דמשק]

ספר 'ספק דברי סופרים' נמצא באוצר.

[יהודה בן יעקב]

יישר כח.
קיים גם בה"ב: https://beta.hebrewbooks.org/58027

[דורש טוב לעמו]

בדין ספק דרבנן שעיקרו דאורייתא אם הולכים לחומרא או לקולא, ראיתי כמה סתירות

בדין שביעית בזה"ז
- הרא"ש [מכות פ"א סי' ג] כתב במח' אי המלוה חבירו לעשר שנים שמיטה משמטת או לא, דאזלי' לקולא משום דשביעית בזה"ז דרבנן, ומבו' דאף שעיקר הספק בדאו' אזלי' בדרבנן לקולא.
- החזו"א [שביעית סי' כב ס"ק א ד"ה ועיקר] כתב דהיכא דעיקר הספק בדאו' לא חשיב ספק דרבנן ואזלי' לחומרא.

דינים דרבנן בשחיטה
- כתב הרשב"א בתורת הבית הארוך [ב"א סוף ש"א יא.] לענין שוחט במוכני בסרנא דפחרא, שנחלקו בזה ב' לישנות בגמ', וז"ל, והילכך מסתברא לי לענין הלכתא דבדפחרא אפילו לכתחלה שרי דהא דאורייתא ודאי מישרא שרי, וללישנא קמא כי אסרינן לכתחלה מדרבנן הוא גזירה אטו דמיא, והילכך ספיקא בדרבנן היא אי כלישנא קמא אי כלישנא בתרא, וכל בדרבנן ספיקו להקל, עכ"ל. והו"ד בב"י [יו"ד סי' ז].
- במחצית השקל [או"ח סי' קנט, כד] כתב לבאר דברי המג"א ששחיטת קוף פסולה, אע"פ שלענין נט"י השו"ע הביא ב' דעות, משום ששחיטה שהיא דאו' אזלינן לחומרא. ובי' המחצה"ש שאע"פ שלדעת הכס"מ [שאר אבות הטומאה ב, י] דין כח גברא בשחיטה הוא מדרבנן, מ"מ כיון דגוף דין שחיטה הוא דאורייתא אזלינן לחומרא.

ב' הדוגמאות המצורפות אינן שוות, אך זה מה שידוע לי כעת.
האם מישהו ערך וסיכם ענין זה?

יש גם בהל' מליחה בסי' סט, לעניין אישה שבישלה בשר ולא זוכרת אם מלחה, שהט"ז רצה לומר שמדובר בספק דרבנן משום דם שבישלו. והש"ך דחאהו, מטעם שאיסור דם בכללי הוא מהתורה, ואין זה ספק דרבנן.

[עושה חדשות]

קולא בתרו"מ בזמה"ז דהוי מדרבנן, הרי מצינו להדיא בגמ' לגבי "שאני אומר תרומה לתוך תרומה נפלה",
ולגבי חלה בזמה"ז מדרבנן, ג"כ נפסק ברמב"ם ושו"ע להקל לגבי האיבעיא של טבלא שאין לה לבזבזין,
אמנם בעירובין לו. מצינו סברא להחמיר בספיקות דרבנן היכא דעיקרו דאו', וצ"ע בכל זה.
(הדוגמא של שוחט בסרנא דפחרא לא הבנתי מה היא שייכת לעניננו).

[לכשיבקע]

ראה ברשב''א בתוה''ב המובא בב''י יו''ד סי' צט ס''ו גבי ביטול איסור לכתחילה, לגבי ביטול איסור דרבנן שעיקרו דאורייתא, ראה שם כמה דוגמאות.