"היהודים האלה" - מהודו ועד כוש

[תוכן]

ישנה תפיסה, אולי אפילו רווחת, בקרב אזור מסוים באורתודוקסיה המודרנית הגורסת שהיות ועניין הגיור הוא הצטרפות לעם ישראל, כהיום הזה עם ישראל אינו מוגדר דווקא ע"י תורה ומצוות, אלא ע"י (או עכ"פ גם ע"י) מדינת ישראל, וכיון שכך הצהרת אמונים למדינה שוות ערך לקבלת עול תורה ומצוות. ואין כמו שירות בצה"ל להוכיח את רצינותו של המתגייר.

איני יודע האם אנשים אלה עוסקים בגיור בפועל, אבל הם כותבים מאמרים ומפרסמים את דעתם, ואני חושש שרעיונות כאלה מנחים כמה מן העוסקים בגיור.

כך היה סבור הר' נחום אליעזר רבינוביץ.

[עליך עיננו]

נכון כך זה נראה.
אני מכיר אישית אנשים שניסו להתגייר בחו"ל בגיור אורתודוקסי ולא עלתה בידם כי לא היו מספיק רציניים.
ובארץ לא היה להם שום עיכובים.. כלומר הקהילה בחו"ל שמכירה אותם אישית לא המליצה לגייר אבל בארץ הצהרת נאמנות הספיקה..
(ויותר מזה נוכחתי בעצמי על רב ברבנות שעוסק בגיורים בחו"ל שכבר קבע תאריך לגיור לגויה שחייה עם יהודי שלא היתה לה שום כוונה לשמור תו"מ, הראיה שבקשנו שבמשך כמה חודשים תגור בבית אחר וסירבה. ולולי הזהרתי אותו שאם יגייר אפרסם את שמו וכ'ו זה מה שהיה קורה.)

[בן אליהו]

מה האמת לגבי גירי צה"ל - האם זה נכון שרובם ככולם לא משנים כלום מאורחות חייהם לאחר הגיור?

לא זו אף זו, גם בגיורי הרבנות כן הוא (ונכב"ב).

יש כאן כשל בטיעון. כיוון שאם זה רק רוב, ממילא אין אנן סהדי שסותר את הקבלה שבפה, ושוב אמרינן שמחשבותיו שבליבו הוו דברים שבלב.
כל זאת, מבלי להיכנס לעובי הקורה ההלכתית וההכרעה למעשה. ובעיקר, מבלי להיכנס לשאלה האם המדיניות הנכונה הינה לגייר כאשר יודעים שרבים רבים לא ישמרו תומ"צ.

אתה מניח כדבר פשוט ששייך דברים שלב אינם דברים לעניין קבלת גירות. וכידוע רבים החולקים של"ש במקום שעיקרו קבלה בלב.

אבהיר את דברי:
עיון בסוגיות בקידושין וכתובות דף צ"ז מעלה שיש שתי דרגות של דברים שבלב:
א. היכא שידעינן מקודם שבאמת כוונתו הייתה למכור על דעת לעלות לא"י, ובסוף לא עלה, ועכשיו ברצונו לבטל את המכר. ועל זה מחדשת הגמרא שתי חידושים:
א. שאף שידענו מקודם שכוונתו למכור על דעת לעלות לא"י, כיוון שלא התנה כן בפירוש בשעת המכר, הוו דברים שבלב.
ב. דברים שבלב שלא נאמרו במפורש בשעת עשיית המעשה לא היו דברים.
כלומר: למרות שבאמת יש לנו הערכה מה מתחולל בליבו, כל שלא התנה במפורש לא הוו דברים. והמעשה קיים ללא הגבלה.
יעויין היטב כל ההסבר בהרחבה עם הראיות בשיעור הגרי"ז גוסטמן לסוגייה ובשיעורי ר' שמואל. שם גם מוסבר מדוע לא הווי חיסרון בגמירות דעת, עם הראיות לכך.
ובעיקר היסוד קדמם כבר רבם הגרש"ש, עם ראייה חותכת ממחלוקת ר' יוחנן ור"ל, אי אתי דיבור מובטל דיבור.
על דברים שבלב מסוג זה, יש בדברי רבותינו כל מיני חידושים, שיש מקומות מסויימים, שהוו דברים. בית הלוי בעניין מתנה ורעק"א הידוע בעניין מקח טעות, ועוד. וכן, יש שחידשו שלעניין גיור דברים שבלב הוו דברים.
ב. היכא שאין כל אינדיקציה למה שמתחולל בליבו, והוא טוען טענות שחשב כך או כך. בכה"ג פשיטא שאין כל משמעות לאמירותיו כל שאין לנו כל אחיזה במציאות לחשוב שאכן היו הדברים בליבו, ובכה"ג בכל מקרה לא הוו דברים.

והשתא נחזי אנן. מתחיל תהליך גיור, יש נשירה גדולה בדרך, בנוסף ידוע לנו שבאופן קבוע יש אחוזים, גם אם קטנים, של מתגיירים ששומרים תומ"צ.
האם נוכל לומר שיש דברים שבלב מהסוג הראשון שאין כוונת המתגייר לשמור תומ"צ? בוודאי שלא.
אין כל אינדיקציה ספציפית לגביו שזה המתחולל בליבו. וא"כ גם אם כוונתו בלב שלא לשמור תומ"צ, אין כאן אלא דברים שבלב מהסוג השני שלעולם לא הוו דברים.

[עקביה]

ישנה תפיסה, אולי אפילו רווחת, בקרב אזור מסוים באורתודוקסיה המודרנית הגורסת שהיות ועניין הגיור הוא הצטרפות לעם ישראל, כהיום הזה עם ישראל אינו מוגדר דווקא ע"י תורה ומצוות, אלא ע"י (או עכ"פ גם ע"י) מדינת ישראל, וכיון שכך הצהרת אמונים למדינה שוות ערך לקבלת עול תורה ומצוות. ואין כמו שירות בצה"ל להוכיח את רצינותו של המתגייר.

איני יודע האם אנשים אלה עוסקים בגיור בפועל, אבל הם כותבים מאמרים ומפרסמים את דעתם, ואני חושש שרעיונות כאלה מנחים כמה מן העוסקים בגיור.

כך היה סבור הר' נחום אליעזר רבינוביץ.

אתה יכול להפנות לדבריו בנדון?

[תוכן]

ישנה תפיסה, אולי אפילו רווחת, בקרב אזור מסוים באורתודוקסיה המודרנית הגורסת שהיות ועניין הגיור הוא הצטרפות לעם ישראל, כהיום הזה עם ישראל אינו מוגדר דווקא ע"י תורה ומצוות, אלא ע"י (או עכ"פ גם ע"י) מדינת ישראל, וכיון שכך הצהרת אמונים למדינה שוות ערך לקבלת עול תורה ומצוות. ואין כמו שירות בצה"ל להוכיח את רצינותו של המתגייר.

איני יודע האם אנשים אלה עוסקים בגיור בפועל, אבל הם כותבים מאמרים ומפרסמים את דעתם, ואני חושש שרעיונות כאלה מנחים כמה מן העוסקים בגיור.

כך היה סבור הר' נחום אליעזר רבינוביץ.

אתה יכול להפנות לדבריו בנדון?

https://www.youtube.com/watch?v=uOI6Vfvi7SA

[אשי ישראל]

מו''ח שליט''א אכן אירח בשבתות במשך תקופה ''מועמד לגיור'' עולה מחבר העמים, וגם ליווה אותו לביהכ''נ וכיו''ב. באחת ההזדמנויות האלה אף אני התארחתי עם משפחתי בבית מו''ח בשבת. המועמד הנ''ל היה נחמד ומנומס וגם קצת התעניין.
מיד לאחר שהגיור התבצע בפועל. האיש נעלם. לא ניתן היה כבר ליצור עמו קשר, הוא לא הגיע שוב לא לביהכ''נ ולא להתארח בסעודות, לא אצל מו''ח ולא אצל אחרים שקירבו אותו. נעלם. מו''ח משוכנע לחלוטין שהאיש פשוט עשה עליהם סיבוב.

גם קרוב משפחה אחר שלי, המשתייך לציבור הדת''לי העממי, סיפר לי שהוא וחברי קהילתו אירחו כמה וכמה פעמים בשבתות ''מועמדים לגיור'' צה''ליים. והוא אמר לי שלאחר מעשה ובעקבות האירוחים וההיכרות שלו עם אותם מועמדים, הוא לא מאמין שמישהו מהם התכווין אפילו לרגע אחד לשמור ולו את המצוות הבסיסיות.

הסיפור עם חמיך הוא קלאסי. המועמד 'נעלם'. אין לחמיך וגם לך מושג מה הסיבה. והאם הוא עדיין שומר מצוות. חמיך ואתה "משוכנעים לחלוטין" שרק עשו עליכם סיבוב, אבל הכל בלי שום ראיה.
אנשים משקיעים במתגיירים, ואלו 'נעלמים', ואז המארח נעלב , בטוח שרימו אותו, וכו'.
אני כלל לא חושב שההנחה לא הגיונית. היא הגיונית, ולענ"ד גם נכונה פעמים רבות. אבל מהיכרות שלי, אני יודע שזה לא תמיד ככה. כמה אחוזים ככה וכמה אחוזים אחרת? אינני יודע. לעוסקים בתחום שאני מכיר יש השערות שונות זו מזו. ולא בדקתי לעומק כלל.
אני רק שואל כאן על בסיס מה מניחים הנחות, וכותבים אותן בוודאות כאן בפורום - האם רק על סמך שמועות, התרשמות, הנחות יסוד, או שיש משהו יותר מוצק?
בנוסף, אם אינני טועה, ההתרשמות של כמה מהעוסקים בתחום זמן רב, היא שרוב המתגיירים ודאי שומרים מצוות בסיסיות, כמו כשרות, שבת, חלק מהתפילות, טהרת המשפחה, ועוד. גם זה הנחות ללא ביסוס. תחושות בלבד. מה המשמעות ההלכתית של זה? אינני יודע. אני לא בקיא בנושא.

[אשי ישראל]

[ג] שנית, התופעה של ניתוק הקשר ידועה ומוכרת. אבל השאלה היא האם הם הפסיקו לשמור מצוות כשהם ניתקו את הקשר? אם אני מבין אותך נכון אין לך שום מושג על כך.
...(האם חילוני שחזר בתשובה והתחרד שומר על קשר עם אלו שהחזירו אותו בתשובה?! נוח לו להסתובב במחיצתם?! אינני יודע).
[ד] . . האם בשעת הגיור חשבו המתגיירים שהם יפסיקו לשמור מצוות אחרי הגיור? (להערכתי רובם המוחלט לא חשבו כך). אם הם התכוונו בשעת הגיור לשמור מצוות כראוי, האם הגיור טוב, למרות שבפועל אחרי הגיור הם הפסיקו לשמור מצוות?
[ה] אני מוסיף שאם הציבור הדתי והחרדי היה מקרב את העולים החדשים והמתגיירים ומקים להם בתי כנסת ומשלב אותם בקהילות ודואג להם לליווי אולי המצב היה שונה. אינני יודע. להערכתי רבים מהם שהפסיקו לשמור מצוות עושים כך בגלל שזו החברה שבתוכה הם חיים, והם לא מצליחים להשתלב בתוך החברה הדתית והחרדית. יקבלו את ילדיהם לבתי הספר ותלמודי התורה? ...

ג. היות והאנשים מהם מגיע המידע האמור עוסקים בקביעות בקירוב אחינו התועים למסגרת חיי תומ"צ מלאים - ניתן לומר בוודאות כי מר טועה בהנחתו; בד"כ נותר המתקרב במסגרת שבה התחזק באופן מכריע, ואף אם ביכר לחיות במחנה אחר - הדבר מגיע לידיעת המקרב הראשון, בפרט אם ליוה אותו באופן כה קרוב (כתיאור מר).
ד. הדבר הי' בדעתם, ללא שום ספק וספק־ספקא. זוהי תוכנית ברורה ומסודרת, בבחינת 'החתם וסע'.
ה. היות ומדובר בקהילות המתאימות לאופיים, בהן מתקבל למוסדות כל ילד יהודי ללא יוצא מן הכלל - טענת מר פשוט שגוי' מיסודה וחסרת בסיס מציאותי.
ו. כאמור, כיון שבקהילות שבסגנונם עסקינן - מצויים שם רבים החיים (ל"ע) עִם בת עַם נכר, ולכן שוב נשמט בסיס טענת מר מעיקרו.

מה שכתבת ש"הדבר הי' בדעתם, ללא שום ספק וספק־ספקא. זוהי תוכנית ברורה ומסודרת, בבחינת 'החתם וסע'", הוא לפי היכרותי ממש לא נכון. כתבתי לעיל שעל פי נסיוני "להערכתי רובם המוחלט לא חשבו כך". זו הערכה. אני משוכנע שלפחות חלקם לא חשבו כך. אם בזה אתה נחרץ הסבר נא מנין לך?

מה שכתבת באות ה' לא הצלחתי להבין. המתגיירים הרי מתקשים להשתלב בקהילות, אפילו דתיות. בבתי הספר. לא מבין מנין לך שזה כה פשוט.

[אשי ישראל]

ישנה תפיסה, אולי אפילו רווחת, בקרב אזור מסוים באורתודוקסיה המודרנית הגורסת שהיות ועניין הגיור הוא הצטרפות לעם ישראל, כהיום הזה עם ישראל אינו מוגדר דווקא ע"י תורה ומצוות, אלא ע"י (או עכ"פ גם ע"י) מדינת ישראל, וכיון שכך הצהרת אמונים למדינה שוות ערך לקבלת עול תורה ומצוות. ואין כמו שירות בצה"ל להוכיח את רצינותו של המתגייר.

איני יודע האם אנשים אלה עוסקים בגיור בפועל, אבל הם כותבים מאמרים ומפרסמים את דעתם, ואני חושש שרעיונות כאלה מנחים כמה מן העוסקים בגיור.

למיטב ידיעתי אין לתפיסה זו השפעה ממשית בבתי הדין.
שמעתי שכך פסק הגר"ש ישראלי בשו"ת עמוד הימיני [או בחוות בנימין]. כדאי להעלות כאן את הסימן. [אגב, הגר"ש ישראלי ממש לא שייך ל"אורטודקסיה המודרנית"].
הרב נחום רבינוביץ למיטב ידיעתי לא פסק כך, אך אולי אני טועה. שלחו כאן הקלטה שלו, אז מי שישמע אותה מוזמן לומר לנו האם הוא אכן אומר שם שיש לגייר חייל שמצהיר שהוא אינו מתכוון לשמור מצוות, אך הוא רואה את עצמו חלק מהעם היהודי.

[אשי ישראל]

נכון כך זה נראה.
אני מכיר אישית אנשים שניסו להתגייר בחו"ל בגיור אורתודוקסי ולא עלתה בידם כי לא היו מספיק רציניים.
ובארץ לא היה להם שום עיכובים.. כלומר הקהילה בחו"ל שמכירה אותם אישית לא המליצה לגייר אבל בארץ הצהרת נאמנות הספיקה..
(ויותר מזה נוכחתי בעצמי על רב ברבנות שעוסק בגיורים בחו"ל שכבר קבע תאריך לגיור לגויה שחייה עם יהודי שלא היתה לה שום כוונה לשמור תו"מ, הראיה שבקשנו שבמשך כמה חודשים תגור בבית אחר וסירבה. ולולי הזהרתי אותו שאם יגייר אפרסם את שמו וכ'ו זה מה שהיה קורה.)

נשמע לי סיפורי בדים.
"הצהרת נאמנות" הספיקה לגייר אדם כאן בארץ בבית דין רשמי של המדינה?!
מנסיוני זה פשוט בלתי אפשרי.
אתה בטוח????

[עקביה]

ישנה תפיסה, אולי אפילו רווחת, בקרב אזור מסוים באורתודוקסיה המודרנית הגורסת שהיות ועניין הגיור הוא הצטרפות לעם ישראל, כהיום הזה עם ישראל אינו מוגדר דווקא ע"י תורה ומצוות, אלא ע"י (או עכ"פ גם ע"י) מדינת ישראל, וכיון שכך הצהרת אמונים למדינה שוות ערך לקבלת עול תורה ומצוות. ואין כמו שירות בצה"ל להוכיח את רצינותו של המתגייר.

איני יודע האם אנשים אלה עוסקים בגיור בפועל, אבל הם כותבים מאמרים ומפרסמים את דעתם, ואני חושש שרעיונות כאלה מנחים כמה מן העוסקים בגיור.

כך היה סבור הר' נחום אליעזר רבינוביץ.

אתה יכול להפנות לדבריו בנדון?

https://www.youtube.com/watch?v=uOI6Vfvi7SA

ר' תוכן,
לצערי זו הפעם השנייה שאתה תופל האשמה חמורה על הרב רבינוביץ המתבררת כעורבא פרח.
האזנתי לדבריו.
עיקר דבריו עוסקים בגיור ילדים קטנים, ובהקשר לזה הוא מזכיר שכיון שהוריהם באו לכאן והם מזדהים עם המדינה ומשרתים בצבא מסתבר שיסכימו לגייר את ילדיהם.
בהמשך, במענה לשאלת מישהו מהקהל, הוא מדבר על כך שיש הבדל מהותי בין גוי הבא להתגייר בחו"ל לבין גוי הבא להתגייר בארץ. בחו"ל המוטיבציה צריכה להיות לדחות אותו ובארץ להפך. ואז הוא אומר שכיון שהוא גר כאן ומשרת בצבא זו סיבה לראות בו כמי שבאמת רוצה להצטרף לעם ישראל. הוא לא מזכיר רעיון כזה שההזדהות עם המדינה יכולה לבוא במקום קבלת עול מצוות, אלא רק שהיא סיבה להתייחס אליו ברצינות.
----------------

ר' אשי ישראל
אני לא מאמין שהרב ישראלי אמר דברים כאלה.
בעיני זו הוצאת שם רע.
שמא אמר דברים דומים למה שאמר הרב רבינוביץ?

[לבי במערב]

. . מנין לך? [א]
[ב] . . לא מבין מנין לך שזה כה פשוט.

א. כנראה שביקומים מקבילים עסקינן. זו מציאות ברורה לכל העוסקים בשטח, אא"כ אנו מדברים על קבוצות שונות לחלוטין (אתנית וגיאוגרפית).
ב. כאמור, מדובר בקהילה המתאימה לאופיים, מעמדם ומנטליותם (שבד"כ אינה כוללת דתיים במובן הסטנדרטי). אין שום סיבה לקשיי־קליטה כלשהם.

[אשי ישראל]

הדיון כאן מחזק עוד את הערכתי שהדעות כאן [ובעוד מקומות] מבוססות על תפיסות עולם מוקדמות. והנתונים מבוססים רק על תחושות.
מי שחושד במתגיירים או לא נותן בהם אימון - דן אותם לחומרא, בלי בדיקה. ומי שנותן בהם אימון - דן אותם לקולא.
נכון, חלק מהמתגיירים 'נעלמים' אחרי הגיור, ונכון שיש בהם רמאים, אך השאלה היא מה קורה עם רובם: האם קבלת המצוות שלהם שקרית?

כתבו למעלה שמקבלים גרים בצבא על סמך 'הצהרת נאמנות' ושירות בצה"ל וכדומה. לפי ידיעתי זה כלל לא נכון! מי שכתב את זה התכוון לומר שלפי ידיעתו הם לא שינו את אורחות חייהם. אבל הוא כנראה לא היה בבית דין צבאי. החיילים לומדים לפני הגיור הרבה הלכות [לפי דבריו - בשביל מה?]. חלק מהחיילים לא עוברים גיור, למרות שהם משרתים בצבא ורואים את עצמם חלק מעם ישראל [חלקם מנסים שוב ושוב, ועוברים בנסיון השני או השלישי. חלק לא עוברים בכלל].
אז כנראה האנשים עליהם הוא דיבר הצליחו לרמות את הדיינים. [או שהידיעות שלו לא נכונות, אבל זה פחות מסתבר, כי הוא אומר שהוא מכיר אותם]

[אשי ישראל]

כנראה שביקומים מקבילים עסקינן. זו מציאות ברורה לכל העוסקים בשטח, אא"כ אנו מדברים על קבוצות שונות לחלוטין (אתנית וגיאוגרפית).

שוב אתה כותב "מציאות ברורה לכל העוסקים בשטח". ומה לעשות, גם אני הייתי בשטח, יש לי חברים בשטח, וזה ממש ממש לא מציאות ברורה.
ברור לי שחלק מהמתגיירים מתכוונים לגמרי לקבל מצוות, בלב שלם.
ליויתי כמה מהם, הייתי איתם בדיונים ובבית הדין, ועם חלקם אני שומר על קשר עד היום.
חלקם עזבו עבודה שכרוכה בחילול שבת, למרות שמצבם הכספי היה קשה מאוד. חלקם העבירו ילדים לבית ספר דתי, למרות שזה דבר לא קל עבור הילד. חלקם מתפללים איתי בבית הכנסת מדי שבת, וחלקם משתתפים בשיעור שלי מדי שבוע.

אני לא אומר שזה המציאות אצל רובם, כי ממש אין לי דרך לבדוק. ואני תוהה מהיכן הנתונים שלך ושל חבריך.
אסביר את דברי קצת יותר: חלק גדול מהמתגיירים שהכרתי הם בגילאי 20-40. הם עוברים דירה מדי 3-5 שנים. אחרי הגיור הם בדרך כלל עוברים דירה בתוך שנתיים, והקשר איתם נחלש או מתנתק [להערכתי בדרך כלל הקשר נחלש אצל כ70% מהם, כבר כשלשה חודשים אחרי הגיור, כי ההתלהבות שלהם שוככת, וכי הם רוצים להתנתק ממי שמכיר אותם כגויים, ומעוד סיבות. יש חלק שאכן כנראה רימו בבית הדין ולכן מנתקים קשר מיידית אחרי הגיור אך זה די נדיר להערכתי. הייתי אומר שזה כ15%].

אז איך ניתן לדעת האם הם ממשיכים לשמור מצוות?
1 - לדבר איתם? גם מי שאינו שומר תומ"צ ישקר ויאמר שהוא שומר.
2- לעקוב אחריהם? רעיון טוב. אין תקציב לזה.
3 - לבדוק בפייסבוק האם הם שלחו תמונות תוך כדי שבת? רעיון טוב. האם ניסיתם לעשות את זה? [יש כמובן לבדוק מה המצב בחודש שאחרי הגיור. ובנפרד מה המצב אחרי זמן רחוק יותר. יש לזה נפק"מ לכאורה בשאלה האם מראש הם התכוונו בשעת הגיור לרמות]. אפשר גם לשלוח להם הודעת ואטסאפ ממערכת אוטמאטית תוך כדי שבת ולראות האם הם ישיבו [אבל זה אולי איסור של להחטיא אחר].
4 - לבדוק את התמונות שלהם בפייסבוק? אני מכיר אנשים שמתפללים בבית הכנסת שלי מדי שבת , כמה שנים, אבל כשראיתי אותם ברחוב ביום חול לא זיהיתי אותם כמעט. הם מסתובבים בימי חול בלי כיפה, ועם גופיה, אבל שומרים את רוב המצוות. ככה שקשה לדעת לפי תמונה בלבד.

[עליך עיננו]

הדיון כאן מחזק עוד את הערכתי שהדעות כאן [ובעוד מקומות] מבוססות על תפיסות עולם מוקדמות. והנתונים מבוססים רק על תחושות.
מי שחושד במתגיירים או לא נותן בהם אימון - דן אותם לחומרא, בלי בדיקה. ומי שנותן בהם אימון - דן אותם לקולא.
נכון, חלק מהמתגיירים 'נעלמים' אחרי הגיור, ונכון שיש בהם רמאים, אך השאלה היא מה קורה עם רובם: האם קבלת המצוות שלהם שקרית?

כתבו למעלה שמקבלים גרים בצבא על סמך 'הצהרת נאמנות' ושירות בצה"ל וכדומה. לפי ידיעתי זה כלל לא נכון! מי שכתב את זה התכוון לומר שלפי ידיעתו הם לא שינו את אורחות חייהם. אבל הוא כנראה לא היה בבית דין צבאי. החיילים לומדים לפני הגיור הרבה הלכות [לפי דבריו - בשביל מה?]. חלק מהחיילים לא עוברים גיור, למרות שהם משרתים בצבא ורואים את עצמם חלק מעם ישראל [חלקם מנסים שוב ושוב, ועוברים בנסיון השני או השלישי. חלק לא עוברים בכלל].

ההודעה כוונה אליי אז אני יסביר
צעיר שמגיע מחו"ל כדי להתגייס באופן אוטומטי מתייחסים אליו יותר בקלות ויש לו פחות בעיות להתגייר מאשר בחו"ל
מה שקורה למשל שאם בחור כזה חי עם נוכריה בחו"ל לא יבררו את הפרט הזה בצבא כי לא מכירים את המצב המשפחתי שלו מספיק.
וברור שכשהוא יחזור לחו"ל ברוב המקרים יחיה כגוי גמור.(מידיעה אישית) וזה מה שכ הצהרת נאמנות כלומר ברור להם שאם הוא רוצה להתגייס הוא רוצה לחיות כיהודי וזה ממש לא נכון
זה שהם לומדים הלכות לא אומר כלום,כי זה חלק מהתהליך אבל המטרה היא הגיוס ואזרחות הטבות או הרגשה טובה ותו לא.

[אשי ישראל]

וברור שכשהוא יחזור לחו"ל ברוב המקרים יחיה כגוי גמור.(מידיעה אישית) וזה מה שכ הצהרת נאמנות כלומר ברור להם שאם הוא רוצה להתגייס הוא רוצה לחיות כיהודי וזה ממש לא נכון
זה שהם לומדים הלכות לא אומר כלום,כי זה חלק מהתהליך אבל המטרה היא הגיוס ואזרחות הטבות או הרגשה טובה ותו לא.

אני חושב [אך אינני בטוח] שאכן מקילים עם מי שהתגייס, ואחת הסיבות היא שבגלל שהוא משתקע בא"י, לכן הדיינים מניחים שהוא יצליח יותר בקלות להמשיך לשמור מצוות. אם מתברר לדיינים שהמתגייר שוקל מגורים בחו"ל הם עושים לו בעיות, כי הם מניחים שהוא יתקשה להמשיך שם בשמירת מצוות. יש עוד סיבות אך זו אחת הסיבות שכמדומה לי ששמעתי מדיינים.
ושוב, ייתכן שאתה צודק במה שכתבת שמקילים יותר מדי. אבל מה שכתבת שמספיק לדיינים שהוא יהיה חייל טוב, והם יגיירו אותו גם כשברור להם שהוא מרמה ואינו מתכוון לשמור מצוות כלל - זה אינו נכון לפי נסיוני, ועל זה הגבתי.

[איש_ספר]

להשלמת התמונה אודות הגיור הצהל"י אני מפרסם מתוך מה שכתב לי אחד הכותבים החשובים כאן באישי:

דייני הגיור בצה"ל הם דיינים מכהנים בבתי הדין לגיור האזרחיים שפשוט עושים ימי מילואים, כך שמצד הידע וההתנהלות מן הסתם זה אותו דבר.
אמנם, לא בדקתי, אבל יתכן שיצרו בצה"ל במכוון הרכב של דיינים מקילים (הרב דוד בס מוכר ככזה, את האחרים אני לא מכיר).
אבל לגבי כל הרקע, לכאורה יש כאן גריעותא יחסית לבתי הדין האזרחיים, הפוך בדיוק מדבריו של ר"י בן נון: באזרחות, אדם מגיע לבית הדין מיוזמתו שלו, או לכל היותר לאחר לחץ מהוריו של בן הזוג (שרוצים שבנם יתחתן עם יהודייה). בצבא לעומת זאת, הרבה פעמים זה מגיע מיוזמה חיצונית, שפונים אל החייל ומציעים לו להתגייר. וזו הטבה לא קטנה, החייל יוצא מהיחידה שלו לקורנס הכנה לגיור על חשבון הצבא, בכל זמן הקורס הוא לא מבצע את משימותיו הצבאיות אבל הוא הוא מקבל אוכל ולינה מהצבא, נסיעות חינם בתחב"צ, והכי חשוב, הפז"ם דופק [לא יודע אם זה ביטוי מוכר אצל חרדים... הכוונה היא שהוא ישרת 3 שנים ולא יאריכו לו את השירות בגלל הזמן בו הוא לא היה ביחידה].
לכשלעצמי, כשהייתי חייל בבית המדרש להלכה בצה"ל לא היה לי קשר לגיור, כי זה ענף אחר ברבנות הצבאית, אבל שמעתי מהג"ר ==== שליט"א שפעם בכנס של הרבנות הצבאית הוא דיבר נגד הגיורים ושזה לא תופס הלכתית, והתעוררה סערה גדולה (מאז לא מזמינים אותו לאירועים פומביים ויש לו יותר זמן ללמוד...).

[אשי ישראל]

עבור הקוראים שאינם 'בתחום' אני מציין כמה נתונים שיעזרו לענ"ד להבין מדוע לדעתי יש סיכוי שהגיור הוא רציני אצל חלק משמעותי מהמתגיירים.
שוב, אינני יודע מה האחוזים, וייתכן שזה רק חלק קטן. אני לא יודע איך לבדוק את זה.

א. רוב ככל הציבור הרוסי הנכרי לא מעוניין כלל להתגייר. כך לפי מה ששמעתי. זה די ברור.

ב. אלו שפונים להתגייר, אינם מרויחים מכך זכויות [כגון אזרחות או סל קליטה]. מי שאין לו אזרחות יעשו לו המון המון המון בעיות אם ירצה להתגייר.
איזה רווח כן יש מהגיור? יש יותר אופציות להתחתן [לדוגמא, אשה מסורתית תסרב לעיתים לחיות עם גוי שלא התגייר, אע"פ שהיא לא שומרת שבת]. ובנוסף הגיור גם נותן תחושה שאני 'חלק' ממדינת ישראל [אם כי אף אחד לא שואל ברחוב את השני 'אתה יהודי'? זה גם לא כתוב בת.ז.]. אולי יש עוד סיבות.

ג. אצלי המתגיירים היו צריכים ללמוד 4-8 שעות בשבוע. במשך כתשעה חודשים. זה מאוד לא קל עבור חלק מהאנשים, כי הם עובדים קשה, ולחלקם יש כבר ילדים.

ד. בסיום הלימודים הם צריכים לדעת את סיפורי התנ"ך הבסיסיים, את רוב ההלכות המעשיות, הם צריכים לדעת ברכות, הלכות שבת וחגים, כשרות י"ג עיקרים, ועוד. חלקם לא נתקלו בזה מעולם, וזה לא קל לזכור הכל.

ה. הם צריכים בפועל להגיע לבית הדין אחרי שהם כבר מברכים ומתפללים ושומרים שבת במשך כחצי שנה. זה דבר מאוד לא קל עבור מי שהיה רגיל במשך כל חייו לבלות את השבת בראיית סרטים או הליכה לים. הם לא מכירים מה זה להיות בלי פלאפון במשך 25 שעות. הם לא רגילים ללמוד תורה, ולכן זה מאוד משמעמם להם להיות יממה בלי לעשות כלום, מבחינתם. המשפחה שלהם גוים או חילוניים, וזה אומר לוותר על מסיבות, ואירועים.

ו. הם צריכים לאכול סעודות שבת אצל משפחה מלווה במשך כמה חודשים. זה לא תמיד נעים להתארח אצל מישהו אחר, ולבקש ממנו טובות.

ז. הם צריכים להיות מחוברים לקהילה, בית כנסת, ורב המקום. בשביל מי שלא מכיר זה פחד גדול לפעמים להיכנס למקום זר, ולהיות ב'טקסים דתיים' שהם לא מכירים. זו בושה לבקש בכל דקה מהתפלל הסמוך "איפה נמצאים בתפילה", ולראות שכל ילד קטן יודע יותר ממך. זה לא נעים לגלות שעמדת במקום צריך לשבת, וכדו'.

ח. בגלל כל הנ"ל כ60% מאלו שהתחילו אצלי את הלימוד פרשו ממנו.

ט. מתוך אלו שנשארו רובם נדחו ע"י הדיינים, והתבקשו לחזור לבית הדין רק בעוד 3 חודשים, אחרי שהם שוב התחזקו יותר. להערכתי מתוך ה40% שמגיעים לסיום הקורס גיור 80% מתוכם לא עוברים גיור בדיון הראשון. ועוד 30% לא עוברים גם בדיון השני. ועוד 10% לא עוברים בכלל.

[אשי ישראל]

באזרחות, אדם מגיע לבית הדין מיוזמתו שלו, או לכל היותר לאחר לחץ מהוריו של בן הזוג (שרוצים שבנם יתחתן עם יהודייה). בצבא לעומת זאת, הרבה פעמים זה מגיע מיוזמה חיצונית, שפונים אל החייל ומציעים לו להתגייר. וזו הטבה לא קטנה, החייל יוצא מהיחידה שלו לקורנס הכנה לגיור על חשבון הצבא, בכל זמן הקורס הוא או מבצע את משימותיו הצבאיות אבל הוא הוא מקבל אוכל ולינה מהצבא, נסיעות חינם בתחב"צ, והכי חשוב, הפז"ם דופק [לא יודע אם זה ביטוי מוכר אצל חרדים... הכוונה היא שהוא ישרת 3 שנים ולא יאריכו לו את השירות בגלל הזמן בו הוא לא היה ביחידה].

[/quote]

מסכים. מה שכתבתי לעיל הוא לגבי גיור אזרחי. בגיור צבאי אכן יש אינטרס שהוזכר כאן [אבל זה אינטרס רק עד לגיור עצמו, אך כשמגיעים לקורס הסופי ניתן לפרוש ולהרויח מכל הצדדים. כך לפי זכרוני]

[תוכן]

עבור הקוראים שאינם 'בתחום' אני מציין כמה נתונים ....

אומרים לך שאתה מתעקש, ואתה אומר שלא.

מביאים לך עדויות, אתה טוען שזה 'כתבה עיתונאית'.

מביאים לך עוד עדויות מהרבנים בתחום, ואתה מתעלם.

באים אנשים עם עדות מכלי ראשון, ואתה טוען שאי אפשר להכליל.

בא לך אדם, שטיפל במאות מקרים, והוא מדבר בידיעה מכלי ראשון, ואתה טוען שאולי הוא לא מספיק מבין.

אתה אומר בפירוש, שאין לך ידיעה רחבה, ואתה מתעקש בלי סוף בהבאת סברות מתחת לאדמה, אולי תסביר מהו האינטרס שלך?

[מאיר סובל]

מכתב הרה''ר לדייני הגיור (אגב גם ראש מערך הגיור חרדי).

הרב הראשי יכול להגיב פה בשם מלא, לשם מה זקוק ללכת סחור סחור ולהוציא מכתב לדייני הגיור?

[הכתב והמכתב]

מו''ח שליט''א אכן אירח בשבתות במשך תקופה ''מועמד לגיור'' עולה מחבר העמים, וגם ליווה אותו לביהכ''נ וכיו''ב. באחת ההזדמנויות האלה אף אני התארחתי עם משפחתי בבית מו''ח בשבת. המועמד הנ''ל היה נחמד ומנומס וגם קצת התעניין.
מיד לאחר שהגיור התבצע בפועל. האיש נעלם. לא ניתן היה כבר ליצור עמו קשר, הוא לא הגיע שוב לא לביהכ''נ ולא להתארח בסעודות, לא אצל מו''ח ולא אצל אחרים שקירבו אותו. נעלם. מו''ח משוכנע לחלוטין שהאיש פשוט עשה עליהם סיבוב.

גם קרוב משפחה אחר שלי, המשתייך לציבור הדת''לי העממי, סיפר לי שהוא וחברי קהילתו אירחו כמה וכמה פעמים בשבתות ''מועמדים לגיור'' צה''ליים. והוא אמר לי שלאחר מעשה ובעקבות האירוחים וההיכרות שלו עם אותם מועמדים, הוא לא מאמין שמישהו מהם התכווין אפילו לרגע אחד לשמור ולו את המצוות הבסיסיות.

הסיפור עם חמיך הוא קלאסי. המועמד 'נעלם'. אין לחמיך וגם לך מושג מה הסיבה. והאם הוא עדיין שומר מצוות. חמיך ואתה "משוכנעים לחלוטין" שרק עשו עליכם סיבוב, אבל הכל בלי שום ראיה.
אנשים משקיעים במתגיירים, ואלו 'נעלמים', ואז המארח נעלב , בטוח שרימו אותו, וכו'.
אני כלל לא חושב שההנחה לא הגיונית. היא הגיונית, ולענ"ד גם נכונה פעמים רבות. אבל מהיכרות שלי, אני יודע שזה לא תמיד ככה. כמה אחוזים ככה וכמה אחוזים אחרת? אינני יודע. לעוסקים בתחום שאני מכיר יש השערות שונות זו מזו. ולא בדקתי לעומק כלל.
אני רק שואל כאן על בסיס מה מניחים הנחות, וכותבים אותן בוודאות כאן בפורום - האם רק על סמך שמועות, התרשמות, הנחות יסוד, או שיש משהו יותר מוצק?
בנוסף, אם אינני טועה, ההתרשמות של כמה מהעוסקים בתחום זמן רב, היא שרוב המתגיירים ודאי שומרים מצוות בסיסיות, כמו כשרות, שבת, חלק מהתפילות, טהרת המשפחה, ועוד. גם זה הנחות ללא ביסוס. תחושות בלבד. מה המשמעות ההלכתית של זה? אינני יודע. אני לא בקיא בנושא.

אני פשוט לא מבין אותך.
אתה לא מביא שום אסמכתא להשערותיך. כלום. ולעומת זאת כמה ניקים הביאו כאן סיפורים וכדו', ואתה טוען שזה לא מייצג ולא חייב להיות. נראה לך שיש לך את הלגטימיות לטעון את טענותיך?

כפי הנראה ברמת סבירות של 90 אחוז שאכן כך הם פני הדברים. אלא אם תביא אתה הוכחות או עובדות אחרות.

[מאיר סובל]

3 - לבדוק בפייסבוק האם הם שלחו תמונות תוך כדי שבת? רעיון טוב. האם ניסיתם לעשות את זה? [יש כמובן לבדוק מה המצב בחודש שאחרי הגיור. ובנפרד מה המצב אחרי זמן רחוק יותר. יש לזה נפק"מ לכאורה בשאלה האם מראש הם התכוונו בשעת הגיור לרמות]. אפשר גם לשלוח להם הודעת ואטסאפ ממערכת אוטמאטית תוך כדי שבת ולראות האם הם ישיבו [אבל זה אולי איסור של להחטיא אחר].

להחטיא גוי לחלל שבת?????????
ממקום שבאת,
הלא זו הבדיקה שהצעת כמבחן אמת, האם מחלל שבת מיד אחרי קבלת תעודת הגיור.

[עליך עיננו]

ישנה תפיסה, אולי אפילו רווחת, בקרב אזור מסוים באורתודוקסיה המודרנית הגורסת שהיות ועניין הגיור הוא הצטרפות לעם ישראל, כהיום הזה עם ישראל אינו מוגדר דווקא ע"י תורה ומצוות, אלא ע"י (או עכ"פ גם ע"י) מדינת ישראל, וכיון שכך הצהרת אמונים למדינה שוות ערך לקבלת עול תורה ומצוות. ואין כמו שירות בצה"ל להוכיח את רצינותו של המתגייר.

איני יודע האם אנשים אלה עוסקים בגיור בפועל, אבל הם כותבים מאמרים ומפרסמים את דעתם, ואני חושש שרעיונות כאלה מנחים כמה מן העוסקים בגיור.

כך היה סבור הר' נחום אליעזר רבינוביץ.

אתה יכול להפנות לדבריו בנדון?

https://www.youtube.com/watch?v=uOI6Vfvi7SA

ר' תוכן,
לצערי זו הפעם השנייה שאתה תופל האשמה חמורה על הרב רבינוביץ המתבררת כעורבא פרח.
האזנתי לדבריו.
עיקר דבריו עוסקים בגיור ילדים קטנים, ובהקשר לזה הוא מזכיר שכיון שהוריהם באו לכאן והם מזדהים עם המדינה ומשרתים בצבא מסתבר שיסכימו לגייר את ילדיהם.
בהמשך, במענה לשאלת מישהו מהקהל, הוא מדבר על כך שיש הבדל מהותי בין גוי הבא להתגייר בחו"ל לבין גוי הבא להתגייר בארץ. בחו"ל המוטיבציה צריכה להיות לדחות אותו ובארץ להפך. ואז הוא אומר שכיון שהוא גר כאן ומשרת בצבא זו סיבה לראות בו כמי שבאמת רוצה להצטרף לעם ישראל. הוא לא מזכיר רעיון כזה שההזדהות עם המדינה יכולה לבוא במקום קבלת עול מצוות, אלא רק שהיא סיבה להתייחס אליו ברצינות.
----------------

ר' אשי ישראל
אני לא מאמין שהרב ישראלי אמר דברים כאלה.
בעיני זו הוצאת שם רע.
שמא אמר דברים דומים למה שאמר הרב רבינוביץ?

אני חושב שזה מספיק ברור..שו"ת שיח נחום.

[אשי ישראל]

הלא זו הבדיקה שהצעת כמבחן אמת, האם מחלל שבת מיד אחרי קבלת תעודת הגיור.

אולי אתה צודק. כדאי לשאול פוסק חשוב האם אין חשש שבכל זאת הגיור שלו אמיתי [כי יש דעות שגיורו גיור, בגלל כל מיני שיטות אחרות בהלכה, כי "דברים שבלב אינם דברים" וכדו']

[אשי ישראל]

אתה אומר בפירוש, שאין לך ידיעה רחבה, ואתה מתעקש בלי סוף בהבאת סברות מתחת לאדמה, אולי תסביר מהו האינטרס שלך?

יש לי שני אינטרסים:
האחד - לנסות להבין מה האמת. אני עצמי מתלבט בזה מזה כמה שנים. ואשמח לשמוע עובדות (ולא סיפורים בודדים, או השערות והרגשות). כמו שכתבתי לעיל יש גם סיפורים הפוכים, שאני מכיר אישית. וכמו שכתבתי לעיל קשה לדעתי לבדוק את העובדות, ולכן אני רוצה להבין מנין הנתונים שהוצגו כאן.
האינטרס השני - כואב לי הלב שמוציאים שם רע על "כל" המתגיירים, כשאני יודע בבירור שיש מהם שהתגיירו בלב שלם. [כאמור לעיל, אולי זה מיעוט]. יש כאן בפורום אנשים שהדבר כביכול ברור להם, והם כותבים בצורה חריפה שכל הגיורים שקר, אך בינתיים זה נשמע לי שזה סתם שם רע ע"פ תחושות, ולא ע"פ עובדות.

מביאים לך עדויות, אתה טוען שזה 'כתבה עיתונאית'.
מביאים לך עוד עדויות מהרבנים בתחום, ואתה מתעלם.
באים אנשים עם עדות מכלי ראשון, ואתה טוען שאי אפשר להכליל.
בא לך אדם, שטיפל במאות מקרים, והוא מדבר בידיעה מכלי ראשון, ואתה טוען שאולי הוא לא מספיק מבין

"עדויות" - אכן ראיתי לעיל שתי כתבות בערך. אני משער שכל יהודי חכם, ובטח תלמיד חכם יסכים שלא ניתן לסמוך על כתבות.
"עדויות מרבנים" - היה ציטוט מהרב סתיו. אולי הוא מבין בתחום [אינני יודע], אך מעניין אותי לדעת מהיכן הוא לקח את הנתונים שלו. אולי באמת הוא בדק. אשמח לדעת.
"אנשים עם עדות מכלי ראשון" - זה לא מה שחיפשתי. גם לי יש "עדויות מכלי ראשון" של עצמי. אני מחפש בדיקה רחבה ורצינית.
"אדם שטיפל במאות מקרים שמדבר מידיעה מכלי ראשון" - זה באמת רציני, ולכן שאלתי איך הבדיקה נעשתה על ידו ועל ידי חבריו. נשמע לי לא סביר שבדקו כפי שהצעתי, אבל אם כן אז מצוין. סוף סוף יועלו כאן נתונים בדוקים.

מבחינתי ההבדל בגישה ביני לבינך ברור אז חבל סתם לשפוך דיו על הנושא. אז אנסה קצת לשתוק [אם אצליח...]. אשמח למידע על צורת הבדיקה.

נ. ב. מה שהובא כאן משו"ת 'שיח נחום' אינו אומר לדעתי שלדעת הגרנ"א אין צורך בשמירת מצוות, אלא רק שלדעתו מי שמשרת בצבא ימשיך להתקדם בשמירת המצוות. נראה לי שהוא כותב זאת מפורשות בדבריו שם.
אגב, כמדומה לי שבזמנו שמעתי ממו"ח שרבי עקיבא אייגר פוסק שבכלל אסור ללמד תורה את הגר לפני הגיור, אלא רק לומר לו שיש מצוות וכו', באופן כללי, והוא רק מקבל עקרונית לשמור מצוות, בלי לדעת בדיוק על מה מדובר. האם זה נכון?

[אשי ישראל]

אגב, אולי כדאי לשנות את כותרת האשכול? מתאים יותר משהו כמו "גיור האתיופים ושאלת אמינות הגיורים מטעם המדינה"

[עקביה]

אני חושב שזה מספיק ברור..שו"ת שיח נחום.

מה מצאת שם?
הרי הוא בשום אופן לא אומר שם את מה שר' תוכן מייחס לו.

[מקדש מלך]

אני חושב שזה מספיק ברור..שו"ת שיח נחום.

נמצינו למדים שהגרנ"א הכיר זן מופלא של יהודים, שרואים טלוויזיה בשבת (מחוסר ידיעה, או שסומכים על גדולי גליציה), אבל נמנעים כמובן מכיסוס צפורניים, עישון, ניקוי כתם בבגד או ניעורו מאבק. ומן הסתם גם מכינים קפה בכלי שלישי, מהדרים לטבול בבור הפושר או הקר, חלקם מחמירים שלא לטלטל בעירוב, וכדומה.

מי כעמך ישראל!

[עליך עיננו]

אני חושב שזה מספיק ברור..שו"ת שיח נחום.

מה מצאת שם?
הרי הוא בשום אופן לא אומר שם את מה שר' תוכן מייחס לו.

כתבת בתחילה שיש כאלה שסבורים שעצם הגיוס לצה"ל מראה רצינות לגיור וענה לך ר' תוכן שזוהי דעתו של הרב רבינוביץ ולכן הראיתי שהוא צודק.

[אשי ישראל]

ר' אשי ישראל
אני לא מאמין שהרב ישראלי אמר דברים כאלה.
בעיני זו הוצאת שם רע.

אני לא מבין למה זו 'הוצאת שם רע'.
אם תלמיד חכם גדול מעיין בהלכה, בדרכים המקובלות בעמ"י, ומגיע למסקנה שלא מוצאת חן בעיני מאן דהוא, אז זו כבר 'הוצאת שם רע'?!
האם אנחנו לא מסוגלים להבין שיש דעות מיוחדות בהלכה, גם אם הן לא הדעות שמקובלות עלינו?!

ומה עם הפסק של הגדולים שנקטו שמי שהתכוון בלבו בבירור לרמות את בית הדין, ולא התכוון כלל לשמור מצוות, למרות זאת גיורו תקף, כי "דברים שבלב אינם דברים"? [אני זוכר טוב שיש כאלו פוסקים?]
ומה עם הפסק של רבי עקיבא אייגר, שהבאתי לעיל, שבכלל לא צריך שהגר ידע שום מצוה לפני שהוא מתגייר? [אם אני זוכר טוב].
ומה עם הפסק של אלו שהתירו חשמל ביום טוב? ואלו שהתירו פאות? ואלו שהתירו להיות במינוס בבנק? ואלו שאסרו לחבוש מגבעת בשבת משום 'אוהל'? ואלו שהתירו כל מיני מלאכות בשמיטה כדי לא להזדקק להיתר המכירה? [כן, אני יודע שסתם כתבתי כאן דברים לא דומים, ולא קשורים, סתם ניסיתי להיות נודניק קצת...]

[אשי ישראל]

אני חושב שזה מספיק ברור..שו"ת שיח נחום.

מה מצאת שם?
הרי הוא בשום אופן לא אומר שם את מה שר' תוכן מייחס לו.

כתבת בתחילה שיש כאלה שסבורים שעצם הגיוס לצה"ל מראה רצינות לגיור וענה לך ר' תוכן שזוהי דעתו של הרב רבינוביץ ולכן הראיתי שהוא צודק.

אני מבין שכוונת עקביה היא כך: ר' 'תוכן' כתב שהגרנ"א רבינוביץ סובר ש"עם ישראל אינו מוגדר דווקא ע"י תורה ומצוות, אלא ע"י (או עכ"פ גם ע"י) מדינת ישראל, וכיון שכך הצהרת אמונים למדינה שוות ערך לקבלת עול תורה ומצוות. ואין כמו שירות בצה"ל להוכיח את רצינותו של המתגייר"
אולם מתברר שהגרנ"א לא סבר כך. לא בהקלטה שנשלחה ולא בשו"ת שלו שנסרק. לדעתו כן צריך שהמתגייר יקבל על עצמו לשמור תורה ומצוות.

מה שכתבתי לעיל בשם הגר"ש ישראלי לא מצאתי כעת כך בספריו. אך מדבריו בחוות בנימין ח"ב סי' סז אותיות ט-יב אולי יוצא כך. מישהו יכול להעלות?

[אשי ישראל]

שתי שאלות:

א.
מה דעת הגדולים למעשה בענין הגיור הממלכתי כשמדובר לקולא?
כלומר: אשה שהתחתנה עם גבר שהתגייר בגיור ממלכתי, והוא נעלם. האם היא מותרת, או עגונה? מה הדין בסתם גר שלא ידוע עליו מאומה, ומה הדין במי שיש עדות על כך שהוא חילל שבת חודשיים אחרי הגיור, ומה הדין אם העדות היא רק על מעשיו שנה אחרי הגיור? ומה הדין אם העדות היא לא על חילול שבת אלא על כך שהוא לא מקפיד על ברכת מזונות וכדו'?

ב.
אשמח אם למישהו יש סיכום טוב של הדעות של הפוסקים לגבי קבלת מצוות בגיור:
לדוגמא:
האם דנים לפי כוונת המתגייר או לפי דבריו והצהרתו?
האם בשעת הגיור המתגייר צריך לדעת את כל פרטי המצוות, או רק את עיקריהם?
מה הדין במידה והוא חשב [או אמר] בשעת הגיור ש'את המצוה הזו והזו אינני מתכוון לקיים"? האם יש הבדל באיזו מצוה מדובר, והאם יש הבדל אם הוא אומר שהסיבה לדבריו היא רק כי "זה קשה לי מדי, אבל אולי אקיים אותה בהמשך" או "בטח שאשמח לקיים אותה בעתיד אם אתקדם בקיום תומ"צ", או משהו בסגנון הזה.
בכל השאלות הללו מה הדין לכתחילה ומה הדין בדיעבד? האם יש הבדל בין גוי סתם לבין מי שחי עם יהודיה או מי שהוא נכד של יהודי וכדו'? האם יש הבדל בין גיור פרטי לגיור המוני [ומהו 'המוני']?

[עליך עיננו]

[quote="עקביה"][quote="תוכן"][quote="עקביה"][quote="תוכן"][quote="עקביה"]ישנה תפיסה, אולי אפילו רווחת, בקרב אזור מסוים באורתודוקסיה המודרנית הגורסת שהיות ועניין הגיור הוא הצטרפות לעם ישראל, כהיום הזה עם ישראל אינו מוגדר דווקא ע"י תורה ומצוות, אלא ע"י (או עכ"פ גם ע"י) מדינת ישראל, וכיון שכך הצהרת אמונים למדינה שוות ערך לקבלת עול תורה ומצוות. ואין כמו שירות בצה"ל להוכיח את רצינותו של המתגייר.
התכונתי לשורה האחרונה.

[בברכה המשולשת]

מה שכתבתי לעיל בשם הגר"ש ישראלי לא מצאתי כעת כך בספריו. אך מדבריו בחוות בנימין ח"ב סי' סז אותיות ט-יב אולי יוצא כך. מישהו יכול להעלות?

הנה (וברור שלא זאת כוונתו, אלא כוונתו שצריך להיות חלק מעמ"י בנוסף לקבלת המצוות)
יצא קצת חתוך, אבל עדיין מובן לענ"ד:

ח.
לשם הבנת הדברים נקדים עוד משהו מדיני הגירות. כידוע, מעשה הגירות מורכב משלשה דברי: קבלת מצוות, מילה (בגברים) וטבילה. התוס' (יבמות מה, ב, ד"ה מי לא טבלה) וכן בקידושין סב, ב (ד"ה גר) העלו שרק קבלת המצוות, שהוא השלב הראשון בגירות, צריך להיות בפני שלשה. וזה נלמד ממ"ש (יב' מז, ב): גר צריך שלושה
"משפט" כתיב ביה. ואילו המילה והטבילה אין צריך בהם, מעיקר הדין, שיהיו דוקא בפני שלשה.
ולכאורה אינו מובן, הרי קבלת המצוות כשלעצמה אינה עדיין ולא כלום, ורשאי עוד להתחרט ולחזור בו, מבלי שתהא עליו טענה שהיא. ואפילו אם נימול, כל עוד לא טבל, אין עליו עוד תורת גרות, שכן בלי שטבל עוד לא נכנס לכלל ישראל.
(עי' בספר קטן בשם "תשובות" מהר"י שוורץ ז"ל מח"ס תבואות הארץ שמספר על ויכוח שהיה בשנת תר"ח במי שמל וטרם טבל, א יש בו איסור לשמור שבת, כדין בן נח ששבת וכו').
ואם כן, אם אמנם יש צורך שהגירות תבוצע בפני בי"ד כאמור "משפט כתיב ביה", הרי מסתבר היה לכאורה שדוקא השלב המכריע שהוא הטבילה, שיהא זה לעיכובא דוקא בפני שלשה. ואילו, אליבא דאמת, דוקא השלב הראשון, שאינו פועל כלום במעשה הגירות, הוא שצריך בי"ד של שלשה.
ט.
עוד יש לעיין, מהו התוכן "שגר צריך שלשה" שבלי זה אין כאן גירות למרות שקיבל בפני עדים המצוות וכן מל וטבל. ומה זה שבגירות הדיון על קבלתו, כלשון הגמרא (יבמות כד, ב): לא קיבלו גרים בימי דוד ושלמה, וכן לע"ל: לא יקבלו גרים. אם הפירוש של "בפני שלשה", היינו שצריכה הגירות נוכחות של שלשה (מעין מה שצריך בקידושין נוכחות של שני עדים) כי אז הלשון "קבלה" אינו הולם, שאי זה תלוי בקבלתם, אלא במעשה הגירות שהאיש עושה בעצמו. והרי חזינן שהקבלה היא לעיכובא. כמבואר במס' קידושין (סב, ב) בענין מקדש אשה "לאחר שיתגייר" שאמרו שם שאין זה בידו, שכן "מי יימר דמזדקקו לי' הני תלתא", מה תוכן "ההזדקקות", הרי יכול להצהיר בפני שלשה מישראל מבלי שיבקש הסכמתם (או אפילו בפני שלשה דיינים מומחים שיושבים במושב בי"ד) שמקבל על עצמו כל תרי"ג המצוות ודקדוקיהם. וכן יכול הוא לקפוץ ולטבול בפני שלושה ויאמר שמגייר עצמו, ומי מעכב בידו? והרי פשוט הדבר שמה שאמרו מודיעים לו מקצת מצוות קלות וחמורות, אינו לעיכובא, שאם תאמר, שיכול לטעון שטעה ולא ידע מהו מקבל על עצמו, כי אז גם "מקצת" לא הי' מספיק. ואי זה אלא שיראה משהו ממצוות התורה, אבל עיקר הדברים שמקבל על עצמו כל מה שנצטוו בהן ישראל. א"כ הרי סגי לכאורה בהצהרה סתמית מצד המתגייר, ומה תוכן "נזקקים" או "אין נזקקים" לו?
י.
ברור, אם כן, שיסוד עיקרי הגירות, כתנאי ראשון, שכלל ישראל מסכימים לקבל אותו לקהלם, וזה מתבטא בזה שבית הדין, שהוא ב"כ של עם ישראל, מחליטים לקבלו, שמודיעים לו מקצת המצוות, והוא מקבלן בפניהם. ועל כן, כל עוד לא נתקיים תנאי זה, אין בכל פעולות הגירות מצדו כל ממש.
ועל כן, גם עיקר מה שצריך שיהא בפני בי"ד הוא שקבלת המצוות מצדו, שתיעשה בפני הבי"ד, הוא גילוי דעת שמסכימים לקבלו כגר. ואילו הפעולות מצדו שלאח"כ המילה והטבילה מספיק שיהיו בפני שני עדים, שמאשרים שהוא מצדו עשה את הנדרש לכניסתו לכלל ישראל.
היסוד העיקרי המכריע בגירות הוא, איפוא, הכניסה לכלל ישראל, משום זה הוא שצריך שלשה שהם בי"ד, שמקבלים אותו בהסכמתו. והפעולה מצדו אינה אלא תנאים הכרחיים לביטוי ההסכמה מצדו.
יא.
ונלענ"ד שבזה יוסברו דברי הרמב"ם בענין גרים שנתקבלו מבלי שבדקום היטב, ואח"כ נתגלה שנשארו במעשיהם ודעותיהם הכוזבות. ואלו הם דבריו (פי"ג מאי"ב, י"ד-י"ז):...
והנה יש כאן כמה קשיי. ממה שכתב "והיו בי"ד הגדול חוששי לה, לא דוחי ולא מקרבי עד שתראה אחרית"
נראה לכאורה שא יתברר שלא היתה כוונת כנה, אינ גרי. א א"כ מהו זה שממשי ואומר שאפי' "חזר ועבד
כו" הרי הוא כישראל מומר שקדושיו קידושי". דמשמע שה ודאי קידושי כישראל מומר? ולמה לא יהא זה אלא
ספק קידושי, לכל היותר? הרי נתברר שבכלל לא כיו לקבל עליו מצוות. וא א נאמר שמ"מ מידי ספק לא יצא,
שמא מעיקרא היתה כוונתו נכונה ורק אח"כ חזר בו, מ"מ היה צרי לדונו כספק. ויותר מזה, מה שמסיי בסו באשר
לשמשו ושלמה "שלפיכ קיימו שמשו ושלמה נשותיה. אעפ"י שנתגלה סוד" שמכיו "שנתגלה סוד" הרי נתגלה
שלא היתה כוונת להתגייר ולקבל המצוות, א"כ הרי "כאילו ה עכו" ובאיסור עומדי". א"כ אי יכלו שמשו
ושלמה לקיימ? ומה הועיל בזה לתר מה שהוקשה בראשית דבריו "שאי יעלה על הדעת ששמשו המושיע את
ישראל או שלמה המל שנקרא ידיד ה'" ימשיכו להחזיק נשי אלה שאחר שמתגלה סוד הרי ה כאילו לא נתגיירו
כלל, ומאי נפ"מ א מתחילה נשאו בגיות או שהמשיכו להחזיק בה, ופשוט, שג ילדיה אשר ילדו יכנסו לכלל
ישראל?
אלא שכוונת הדברי, שכיו שעיקר גירות הוא קבלת לכלל ישראל ע"י שלשה מישראל, שתורת בי"ד הדיוטות
עליה, הרי ה גרי, אלא שאי לראות "כגרי צדק". כי הגירות שהיא קבלתו ע"י בי"ד בתנאי שמל וטבל, וכוונת
הגר היא אמנ נדרשת בכדי שבי"ד יקבלוהו. א משקבלוהו, א שעשו שלא כהוג, הרי הוא גר, וכל דיני אד
מישראל עליו. ע"כ, כשעובד ע"ז הרי הוא כמומר, א אינו יוצא בזה מכלל ישראל. וע"כ קידושיו אינ מופקעי
ונשארי בתוקפ בקידושי ודאי. "לפיכ קיימו שמשו ושלמה נשותיה, אעפ"י שנתגלה סוד". ודו"ק.
יב.
והנה יוכל לשאול השואל, והלא התורה ומצוותיה מה' ניתנו, משו מה לא יוכל הנכרי לקבל על עצמו מצוות ה' מבלי שתהא הסכמה של כנסת ישראל לקבלו לתוכה? משו מה כרו מושג גירות בהזדקקות בית די לצור קבלת המצוות, שהוא כאמור ההחלטה המאשרת קבלתו לישראל.
התשובה לזה נראית. שאמנ כ, רשאי הוא לקבל המצוות, א אזי יהיה בגדר אינו מצווה ועושה. שכ לא נצטוו בני אנוש לקיי תרי"ג מצוות, רק ישראל. על כ, בכדי להיות בגדר של מצווה ועושה, אי דר אלא לכשיחשב מישראל, ולזה דרוש התנאי שע ישראל יסכי לקבלו לתוכו!
ולפ"ז יתכ ולא נשגה באמרנו, שכל תוכ הגירות היא הסתפחות לע ישראל, אלא שלא תתכ הסתפחות זו, א אינו מוכ לקיי תורה ומצוותיה; שכ במעמד הר סיני אמר כל הע "יחדו" נעשה ונשמע, ולא נשאר א אחד מע ישראל שלא היה בקבלת התורה. נתאחד ע ישראל במעמד זה והפ לאחדי ע התורה. על כ בהצטר הנכרי מעמי
הנכר לע ישראל הוא נכלל בזה גופא למקבלי התורה במעמד הר סיני, כש שילד יהודי מצווה ועומד מכוח מעמד זה. מה שנצטר מהגר קבלת מצוות, אי זה אלא בחינת גילוי מילתא שמסכי לתנאי שבו מותנית הצטרפותו לע ישראל. על כ מספיק במה שמודיעי לו רק מקצת מ המצוות, מבלי שידע תוכנ של כל המצוות וקבלתו אות במפורש. כי בהיותו אחד מישראל, הרי הוא חייב במצוות, ככל אחד אחר. ונראה שזה מפורש בכתוב במגילת רות, שמש אנו למדי כמה מפרטי סדר הגירות. וזה מה שאמרה: "עמ עמי ואלקי אלקי". לאמר, שע"י שהופכת להיות חלק מע ישראל, אלקי ישראל הוא אלוקיה! זהו יסוד הגירות ואיד פירושא, זיל גמור!
יג.
]בזה יתנהר לנו עני עמו, שהוא לכאורה מחוסר הבנה.
נחלקו תנאי (ע"ז סד, ב) מהו "גר תושב". ודעת "אחרי" שלא מספיק לזה קבלת ז' מצוות, אלא שמקבל עליו כל המצוות כול פרט לאכילת נבילות. והדבר מפליא, אד שמקבל על עצמו כל התורה על מגבלותיה ואיסוריה, מה מעכב בידו, שיקבל כבר על עצמו ג איסור אכילת נבילות? וכי כל כ טעמה לחיכו אכילת נבילות, וכי בשביל כמה פרוטות
שירויח ממה שיתנו לו נבילה בחינ יתעכב מלהיות גר מושל? אתמהה.
אכ להנ"ל נראה שכוונת הדברי שאיש זה אמנ מוכ לקבל כל התורה, אבל אינו מסכי להכנס לכלל ישראל, להסתפח על ע ישראל. רוצה הוא להשאר ב הלאו שבתוכו נולד, ואינו רוצה להיחשב ליהודי לפי לאומו. והסימ המובהק לזה נית בזה שאוכל נבילות. שכ "לכלב תשליכו אותו" נית כ"פרס" לכלבי, כמאמר חז"ל (מכילתא כב)
על אשר ביציאת מצרי "לא יחר כלב לשונו". באיקבלת איסור אכילת הנבילה יש ביטוי לאיהזדהותו ע ע בני ישראל...
(ניתנת איפוא אפשרות לאד להיות צרפתי בדת משה, גרמני בדת משה וכיו"ב. אבל בקהל עדת ישראל לא ימנה, כי ישראל ואורייתא חד ה).[
יד.
בזה מושטת לנו בקנה התשובה, למה שנתקשו האחרוני מהו המקור להלכה "גר שנתגייר כקט שנולד דמי", ושמפליא ביותר, שחז"ל לא מצאו לנכו לציי זאת, כפי הנראה מרוב פשיטותו.
דלפי האמור, הרי זה מפורש בדברי רות שאמרה "עמ עמי", שתוכ הגירות הוא בעיקרו עזיבת הע שממנו בא וכניסתו לע ישראל.
ומכיו שגירות פירושה כניסה לע ישראל, לא רק קבלת תורתו (כי זה יתכ לעשות ג מבלי שיכנס לע ישראל, ויהי' לו די של ג"ת), הרי פשוט ומוב שבזה מתנתקי כל הקשרי המשפחתיי שקשורי ע הזהות הלאומית הקודמת, שא הגר הוא ב ע ישראל, אינו יכול להיות בובזמ ג שיי למשפחה שהיא חוליא אחת של הע שממנו
בא.

[עקביה]

ישנה תפיסה, אולי אפילו רווחת, בקרב אזור מסוים באורתודוקסיה המודרנית הגורסת שהיות ועניין הגיור הוא הצטרפות לעם ישראל, כהיום הזה עם ישראל אינו מוגדר דווקא ע"י תורה ומצוות, אלא ע"י (או עכ"פ גם ע"י) מדינת ישראל, וכיון שכך הצהרת אמונים למדינה שוות ערך לקבלת עול תורה ומצוות. ואין כמו שירות בצה"ל להוכיח את רצינותו של המתגייר.
התכונתי לשורה האחרונה.

ר' עליך עיננו,
אנא ממך, השורה האחרונה לא נכתבה לבדה, אלא אחרי השורות הקודמות.
הדעה שהזכרתי היא עקירת ההלכה לגמרי. לפי דעה זו אין שום צורך בקבלת מצוות.
בדברי הרב רבינוביץ אין שום קשר ושייכות לדעה זו.

[לבי במערב]

למבקשים 'נתונים בדוקים', רצוי להעלות הֵנָּה את תכנית־הלימודים למתגיירי צה"ל... וד"ל.

. . אנשים שהדבר כביכול ברור להם, והם כותבים בצורה חריפה שכל הגיורים שקר . .

אם הכוונה אלי, אזי כדי שלא יפוק חורבא מינה - אבהיר:
לא 'כל' הגיורים שקר. ישנם בהחלט אנשים טובים וישרים, המעונינים להסתפח על נחלת ה' באמת ובתמים, ושכרם ישולם להם בזה ובבא ממרומים.
עם זאת, ישנו דפוס־פעולה קבוע של קבוצות מסוימות (לא אפרט כאן. בהנוגע למעשה ישאל כאו"א אצל הבקי בכה"ג המצוי באזורו) - המכריח להתייחס לכל הבא מהם בחזקת שקרן עד שיוכח אחרת, כשעצם אפשריותה של רמאות זו (כולל הארכת ימי' משך עשרות בשנים) הוא בשל התנהלות ברורה של מוסדות המדינה. הא 'ותו לא' (כשזה לבדו די ומספיק לעשרות שנים של חורבן גשמי ורוחני, וה' הטוב ירחם).

. . ומה לעשות, גם אני הייתי בשטח, יש לי חברים בשטח, וזה ממש ממש לא מציאות ברורה.

הצעתי עוד אפשרות - כי "אנו מדברים על קבוצות שונות לחלוטין (אתנית וגיאוגרפית)" - וכנראה שהיא הנכונה...
עכ"פ, אין צורך (ותועלת) במחקרים אמפיריים בנושאים אלו; למעלה מן הצורך אציין כי כלל טבעו חז"ל דחברך חברא אית לי', וגם הנעשה בחדרי־חדרים סופו שנודע ברבים. וק"ל.

אני חושב שזה מספיק ברור..שו"ת שיח נחום.

מבלי להתייחס למשמעות הדברים מנקודת־המבט החרדית, התורנית וההלכתית - נראה כי דבריו היו למטלה גדולה מדי על שכם עורכי הספר (שאינני מכירם), ומשום כך העדיפו להתפלפל ולציין לשקו"ט בנדון החשמל במקום להתייחס לחידוש העצום הנ"ל. וק"ל.

[בן אליהו]

[
ומה עם הפסק של הגדולים שנקטו שמי שהתכוון בלבו בבירור לרמות את בית הדין, ולא התכוון כלל לשמור מצוות, למרות זאת גיורו תקף, כי "דברים שבלב אינם דברים"? [אני זוכר טוב שיש כאלו פוסקים?]

אין מושג כזה התכוון בליבו לרמות את בית הדין. אם דברים שבלב אינם דברים אז אי אפשר בכלל לרמות את בית הדין.

[אשי ישראל]

למבקשים 'נתונים בדוקים', רצוי להעלות הֵנָּה את תכנית־הלימודים למתגיירי צה"ל... וד"ל. [/

כמובן שאין זה ראיה לגבי הגיור האזרחי . גם לגבי גיורי צה"ל כמדומה לי שאין זו ראיה: התוכנית היא 'על הנייר' בגלל הבג"ץ, ובפועל הדרישות של בתי הדין הן שמכתיבות את התוכנית למעשה. יש גם הבדל בין הקורס הראשון שהוא 'הכרת היהדות' ואינו דווקא למתגיירים אלא גם לעולים חדשים, לבין הקורסים הבאים.

ישנם בהחלט אנשים טובים וישרים, המעונינים להסתפח על נחלת ה' באמת ובתמים, ושכרם ישולם להם בזה ובבא ממרומים. עם זאת, ישנו דפוס־פעולה קבוע של קבוצות מסוימות [size=85](לא אפרט כאן. בהנוגע למעשה ישאל כאו"א אצל הבקי בכה"ג המצוי באזורו) [/

מי הקבוצות הללו? למה יש צורך להסתיר זאת? הרי על זה אנחנו מדברים כאן כל הזמן. (אפשר באישי אם זה ממש סודי...).
אני התנסיתי בעיקר עם יוצאי ברית המועצות.

[אשי ישראל]

שתי שאלות:


מה דעת הגדולים למעשה בענין הגיור הממלכתי כשמדובר לקולא?
האם דנים לפי כוונת המתגייר או לפי דבריו והצהרתו?
האם בשעת הגיור המתגייר צריך לדעת את כל פרטי המצוות, או רק את עיקריהם?
מה הדין במידה והוא חשב [או אמר] בשעת הגיור ש'את המצוה הזו והזו אינני מתכוון לקיים"? האם יש הבדל באיזו מצוה מדובר, והאם יש הבדל אם הוא אומר שהסיבה לדבריו היא רק כי "זה קשה לי מדי, אבל אולי אקיים אותה בהמשך" או "בטח שאשמח לקיים אותה בעתיד אם אתקדם בקיום תומ"צ", או משהו בסגנון הזה.
בכל השאלות הללו מה הדין לכתחילה ומה הדין בדיעבד? האם יש הבדל בין גוי סתם לבין מי שחי עם יהודיה או מי שהוא נכד של יהודי וכדו'? האם יש הבדל בין גיור פרטי לגיור המוני [ומהו 'המוני']?

הנה כמה מקורות שמצאתי:
הרב קוק: אבל אלה שמקבלין גרים גרורים, שבשביל דברים של חמריות ותאות לבם הם מתגיירים, בודאי עליהם נאמר רע ירוע, ותבא עליהם רעה אחר רעה, כי גרים כאלה ודאי קשים לישראל כספחת, והם מביאים קוצים בכרם בית ישראל.(דעת כהן יו"ד קנד)

אג"מ יו"ד קנז: במה שנסתפק כתר"ה ,אם גר שלא קיבל עליו מצות אם נחשב גר, פשוט וברור שאינו גר כלל אף בדיעבד...בין לקולא בין לחומרא שקבלת מצות בגר מעכב...ואף אם אמר בפיו שמקבל אם אנן סהדי שאינו מקבל עליו באמת אינו כלום. ובכלל איני יודע טעם הרבנים הטוענים בזה דרך לדידהו עכ"פ איזה תועלת הם מביאים בזה לכלל ישראל שמקבלים כאלו דודאי לא ניחא ליה לקב"ה ולעם ישראל שיתערבו גרים כאלו בישראל ולדינא פשוט שאין זה גר כלל.

שו"ת פסקי עוזיאל בשאלות הזמן סימן סה
תדע עוד, שהרי בגוי הבא להתגייר מודיעים אותו עיקרי הדת שהוא יחוד ה' ואיסור ע"ז ומאריכין עמו בדבר זה ואלו בקבלת המצות מודיעין אותו מקצת מצות קלות וחמורות ומודיעין אותו מקצת עונשים של מצות שאומרים לו קודם שבאת למדה זו אכלת חלב אי אתה ענוש כרת ואין מרבין עליו ואין מדקדקין עליו להודיעו כל דקדוקי עונשין וכו' דשמא כוונתו לשמים (סי' רס"ח סעיף ב' וש"ך ס"ק ה'). מכאן מפורש יוצא שאין דורשין ממנו לקיים המצות ואף לא צריך שבית דין ידעו שיקיים אותן, דאל"כ לא יתקבלו גרים בישראל דמי יערוב שגוי זה יהיה נאמן לכל מצות התורה אלא מה שמודיעין לו מקצת מצות הוא כדי שאם ירצה יפרוש וכדי שלא יוכל לומר אח"כ אילו ידעתי לא הייתי מתגייר וזהו לכתחלה אבל בדיעבד אם לא הודיעוהו אינו מעכב (ש"ך שם סק"ג). מכל האמור למדנו: שאין תנאי קיום המצות מעכב את הגרות אפילו לכתחלה.
ועוד ראיה מכרעת מפסק מרן ז"ל: וכיון שטבל הרי הוא כישראל שאם חזר לסורו הרי הוא כישראל מומר שאם קדש קדושיו קדושין ואפילו חזר ועבד אלילים הרי הוא כישראל מומר שקדושיו קדושין (שם סעיף ב' וסעיף י"ב) ובביאור הגר"א כתב: שלכן קיימו שלמה ושמשון את נשותיהם אף על גב שנגלה סופם וסופן הוכיח על תחלתן (שם ס"ק כ"א).
מכל האמור ומדובר תורה יוצאה שמותר ומצוה לקבל גרים וגיורות אעפ"י שידוע לנו שלא יקיימו כל המצות משום שסופם יבואו לידי קיומם ומצווים אנו לפתוח להם פתח כזה ואם לא יקיימו את המצות הם ישאו את עונם ואנו נקיים.

שו"ת משפטי עוזיאל כרך ב - יורה דעה סימן נח
... ולע"ד לא נראה כן, שאם כן בטלת מצות גרות דאין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. ואם כן נאמר אפילו בישראל כל שכן הוא בגר, שודאי יעבור במצוה או מצות מן התורה אחרי המילה והטבילה. והרי זה כאלו אמרו חוץ מדבר אחד. אבל באמת זה אינו דלא אמרו חוץ מדקדוק אחד אין מקבלין אותו אלא שאומר שאינו מקבל עליו עול מצוה זאת. וכן דאיק לישנא דגמרא: נכרי שבא לקבל דבר תורה חוץ מדבר אחד אין מקבלין אותו (בכורות ל ב). הרי לך מפורש שלא נאמרו דברים אלה אלא למי שאומר שאינו מקבל דבר מדברי תורה, או מדקדוקי ספרים. אבל אם קבל כל התורה ושכרן ועונשן של מצות אלא שהוא נמשך בדברים שהרגיל בהם בגיותו הרי זה גר חוטא ואין נמנעים מלקבל אותו משום כך.

מצאתי את הציטוט הזה [במאמר של הרב גוטל]:
"שו"ת דברי יציב סימן קס"ח כותב ש"קבלה בפה תליא, ומה שליבו בל עימו אינו סותר לדיבורו וגר גמור הוי ", ובאגרות משה יו"ד חלק ג 'סימן ק"ו: "לר"י בר יהודה דרק אין מקבלים לכתחילה ובדיעבד כשקיבלוהו הוא גר, כלשהם משמע שבוצע לדין הרישא בלא קיבל אותו דבר אחד מדיני התורה נמי הוא רק דין שלכתחילה אין מקבלין, אבל בדיעבד כשקיבלוהו הוא גר וחייב אף במצוה זו שלא קיבל עליו, דמה שלא קיבל עליו אינו כלום לפוטרו דהא הוא מתנה על מה שכתוב בתורה שתנאו בטל ".
באחיעזר (חלק ג ', סימן כ"ו אות ה) שמתגייר אשר אומנם לא קיבל על עצמו לשמור על מלוא המצוות, אך עשה זאת לא בשל חוסר אמונה ("להכעיס") אלא בשל התגברות היצר ("לתיאבון"), אזי קבלת המצוות לא נפגמת בשל כך: "נראה דדין זה דנכרי שבא להתגייר ולקבל עליו כל המצוות חוץ מדקדוק אחד מדברי סופרים דאין מקבלין אותו, היינו במתנה שלא לקבל ושיהיה מותר לו דבר זה מן המשפט, בזה אין מקבלים אותו, דאין שיור ותנאי בגירות ואין גירות לחצאין. אבל במי שמקבל עליו כל המצוות, רק שבדעתו לעבור לתיאבון אין זה חסרון בדין קבלת המצוות".

שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ג סימן קו
הנה ענין הגרות רובן דרובן הם בשביל אישות שבעצם אין ראוין לקבלם, ורק כשקבלום הם גרים, אף כשקבלו עליהם כל המצות מאחר שלא באו להתגייר לשם שמים, ולכן פשוט שיש לחוש שאף שאומרים לפני הב"ד שנזקק להם שהם מקבלים עליהם המצות אינו אמת וצריך לבדוק ביותר. וזהו כוונת הש"ע יו"ד סימן רס"ח סעי' י"ב בנודע שבשביל דבר הוא מתגייר חוששים לו עד שתתברר צדקתו, והוא משום דכיון שבשביל דבר נתגייר יש לחוש שמא אף שקבל המצות בפיו לא קבלם בלבו, וכיון שיש טעם וסברא לחוש לזה הוא כאנן סהדי שיש ספק שאין בזה שוב משום דברים שבלב אינם דברים, עיין בתוס' גיטין דף ל"ב ע"א ד"ה מהו ובקידושין דף מ"ט ע"ב ד"ה דברים ואף ששם איירי בדבר שאנן סהדי בודאי על מה שבלבו מסתבר דכשיש טעם ברור להסתפק הוא כאנן סהדי שיש ספק שלכן חוששין לו להחזיקו רק כספק גר עד שתתברר צדקתו ויעשה בדין גר ודאי. וברוב הפעמים ואולי גם כל הפעמים הרי הבן ישראל שרוצה בנכרית ובת ישראל הרוצה בנכרי אינם שומרי תורה בעצמם, שלא מסתבר שהנכרי והנכרית שמתגיירין בשבילם ישמרו דיני התורה יותר מהם שהוי כאנן סהדי שאין מקבלין המצות בודאי שלכן צריך ישוב הדעת גדול בקבלת גרים. ובעוה"ר נתפרץ כל כך בהרבה מקומות שמקבלין אותן גם רבנים יראי ה' מפני הלחץ והדחק מבע"ב עליהם, ולכן הרי נחוץ מאד לתקן ולגדור בעד הפרצה הגדולה, ובודאי בשביל זה עשו רבני האלאנד תקנה שלא לקבל גר וגיורת אלא בהסכמת כל הרבנים, והוא בכלל תקנות לגדר ולסייג לתורה ולדבר מצוה שאין יכולין להתיר כמפורש /שו"ע יו"ד/ בסימן רכ"ח סעי' כ"ח וכדכתב כתר"ה.

וראיתי מי שכתב שכיו"ב פסק באור לציון (ח"א יו"ד יב) שגר שאינו מתנהג באורח חייו כמנהג ישראל, יש ספק בגירותו (אם מטעם שיש ספק אם הוכיח סופו על תחילתו או מטעם דחשיב כלבו ובלב כל אדם.

[לבי במערב]

אין צורך להסתיר, אך גם אין טעם בפירוט הנושא ברבים.
[אגב, המלצתי האישית היא להימנע מלהכתיר את האשכול בשורש 'אתי"פ' ודומיו, ולו בכדי שלא יעלה בתוצאות 'Google'...].

ההכרות עם המשמעות המעשית של תכניות הגיורים בצה"ל מוכיחה, כמדומני, שהדברים קרובים יותר להתוויית הבג"ץ...
אחת מן השתים: אמנם אין לשלול כי למפתן־דלתו של מר נתגלגלו אך ורק אנשים ישרים וצדיקים... אך לצד זה קיימת - כמובן - גם האפשרות שהתמימות עומדת בנושא זה לרועץ. וד"ל.