עזריאל ברגר כתב:אם נתקע חפץ קטן (לדוגמא: סיכת ביטחון) בתוך הבגד בין התפרים (לדוגמא - נפל לשם מתוך חור בכיס) - האם זה נחשב "משא" שאוסר לצאת לבושים בבגד זה לרה"ר?
לכשיבקע כתב:אם יודע מכך (דבלא''ה לכאו' הוי מתעסק), מדוע לא?עזריאל ברגר כתב:אם נתקע חפץ קטן (לדוגמא: סיכת ביטחון) בתוך הבגד בין התפרים (לדוגמא - נפל לשם מתוך חור בכיס) - האם זה נחשב "משא" שאוסר לצאת לבושים בבגד זה לרה"ר?
עושה חדשות כתב:מצות ביומו תתן שכרו האם קיימת על חלק מהתשלום
דהיינו אם מישהו סיים לי עבודה (קבלנית) ואני יכול להעביר לו היום חצי מהתשלום
(נניח שלגבי החצי השני הוא מוחל שאשלם מחר, או באופן אחר שהוא באמת מקפיד אבל אין לי)
האם יש בזה קיום מ"ע הנ"ל, או תליא בדין חצי שיעור במצוות, ומה לגבי הלאו.
מסתמא יש דברים מפורשים.
ליטוואק פון בודאפעסט כתב:עושה חדשות כתב:מצות ביומו תתן שכרו האם קיימת על חלק מהתשלום
דהיינו אם מישהו סיים לי עבודה (קבלנית) ואני יכול להעביר לו היום חצי מהתשלום
(נניח שלגבי החצי השני הוא מוחל שאשלם מחר, או באופן אחר שהוא באמת מקפיד אבל אין לי)
האם יש בזה קיום מ"ע הנ"ל, או תליא בדין חצי שיעור במצוות, ומה לגבי הלאו.
מסתמא יש דברים מפורשים.
לי קרה משהו דומה לאחרונה.
שכרו אותי לעבודה, ולא סיכמנו על מחיר, שאמרתי לו שאברר ואגיד לו מה סביר.
אחרי גמר העבודה, כמובן, התמקח הלה על המחיר, שאמר שזה יותר מדי. בינתיים לא שילם הלה כלום. האם הוא חייב לשלם עכ"פ מה שמודה לי שחייב, או שיכול לעכב הכל עד גמר הדו"ד?
אני אמרתי לו שמזה שאינו משלם כלום ואינו מציע שום מחיר מצידו, ברור שאין כוונתו לשלם כלל ואינו אלא דרייקאפ. אבל אם נוכל להוציא מזה איזה הלכה, עכ"פ הרווחתי את זה, אם לא פת לחמי.
ליטוואק פון בודאפעסט כתב:לכאורה אסור לבטל פרעון כרטיס אשראי אם אין התביעה אלא על חלק מהנכסים.
כח עליון כתב:מה הדין קטן שבירך שהכל על מזונות,
אם יש להורות לו לברך שוב מזונות, כדי שיתחנך לברך באופן מתוקן
או שמכל מקום הלא נתחנך בעצם הברכה
עושה חדשות כתב:בפשטות, מצוה שאינה דוחה שבת בעצמה, אף מכשיריה אינם דוחים את השבת, ואפילו לר"א.
עושה חדשות כתב:נכון, וכבר הק' כן בתוס' שם היכי ס"ד למילף ציצית ומזוזה ממילה, שהרי מילה היא עצמה דוחה את השבת, אבל הם אינם דוחים את השבת, וכ"ש מכשיריהם. והניחו בקושיא. ובתורא"ש תי' "הך לאו פרכא היא דהא לולב וכל אינך בעי למילף מעומר ושתי הלחם דלידחו מכשיריהם שבת אע"ג דאינהו גופייהו לא דחו שבת". ובאמת לישנא דר"א הוא "לולב וכל מכשיריו" "מצה וכל מכשיריה" וכדומה, והיינו דבאמת עיקר הלימוד הוא דהמצווה עצמה דוחה את השבת, אלא שאין בזה נפק"מ כי אם לענין המכשירין. הא למדת, שמצוה בעלמא שאינה דוחה שבת, ואין בה קרא יתירה שתדחה שבת, אף מכשיריה אינם דוחים את השבת. אמנם נכון שיש מקום ללמוד ממילה לשאר מצוות, ולכן הוצרכו בגמ' לפירכא של בידו להפקירן, אבל בסוף הסוגיא שם יש פירכא נוספת, מה למילה שכן נכרתו עליה י"ג בריתות. ועי' מהרש"א וצל"ח. עכ"פ בפשטות מכשירי 'זכור' אינם דוחים את השבת. (נכתב שלב"ע כראוי).
יוסף חיים אוהב ציון כתב:שאלה יפה ועמד בה בס' ראש אריה סימן י"ז.
עושה חדשות כתב:מעביר בנו למולך, האם זה רק בבן קטן או גם בגדול.
והשמטת התלמוד והפוסקים ל'סברא פשוטה' זו כלום היא?שש ושמח כתב:נראה שפטור. בגדול לא שייך מסירה דאדעתא דנפשיה קעביד.
מוכרח אינו לכאו', שהרי אפ"ל דשיגרא דלישנא בעלמא הוא.עושה חדשות כתב:(כך שמעתי להוכיח. האם מוכרח?)
ואין לערות רותח לתוך כלי חמץ מכלי פסח, אם לא שרוצה שלא לשמש בקדרה זו שעירה מתוכה עד לאחר פסח, [פרי מגדים ודרך החיים]:
וכתב הפר''ח דהיינו אף לכתחילה (וראה בט''ז וש''ך על אתר אימתי מקילינן). שוב העירוני דבבה''ל סי' תנב ס''א ד''ה שאין כתב דבכה''ג הוי נ''ט בר נ''ט דאיסורא.בשלו דבש במחבת של בשר בת יומא והריקוהו חם בקערה של חלב בת יומא מותר, משום דהוי נותן טעם בר נותן טעם דהיתרא.
ואם עירה מכלי ראשון של בשר על כלי חלב, דינו ככלי ראשון ואוסר אם היה בן יומו.
אסור לערות מכלי שיש בו שומן כשר לנר דולק שיש בו חלב או שומן איסור (ג"ז שם ומרדכי פכ"ה ועיין בתשובת מהרי"ל ובפסקי מהרא"י סימן ק"ג), ובדיעבד אין לחוש (ארוך).
לכשיבקע כתב:כתבו הפמ''ג ודה''ח, והביאם בשער הציון (סי' תמד, הלכות ער''פ שחל בשבת) בהאי לישנא:ואין לערות רותח לתוך כלי חמץ מכלי פסח, אם לא שרוצה שלא לשמש בקדרה זו שעירה מתוכה עד לאחר פסח, [פרי מגדים ודרך החיים]:
והטעם ביאר הגר"ז (סי' תנא סעי' נט) שהבל החמץ הנפלט מכלי התחתון הנגעל עולה לכלי העליון דרך עמוד הניצוק המחברם.
ומשמע שהאיסור אפילו אינו בן יומו (ובכה''ח סי' תנא אות רלו התיר באב''י). ולכאורה הוא נפק''מ בכל שנה בעירוי מקומקום פסחי על שיש כדי להכשירו.
וידוע להקשות היאך מצינו איסור בכלי ריק (אמנם אינו מפורש שלזה הכוונה אך כן משמע), וכן שכאן נתחדש איסור לכתחילה בעירוי על דבר שעדיין היתר, ומבואר בשו''ע יו''ד סו''ס צדוכתב הפר''ח דהיינו אף לכתחילה (וראה בט''ז וש''ך על אתר אימתי מקילינן). שוב העירוני דבבה''ל סי' תנב ס''א ד''ה שאין כתב דבכה''ג הוי נ''ט בר נ''ט דאיסורא.בשלו דבש במחבת של בשר בת יומא והריקוהו חם בקערה של חלב בת יומא מותר, משום דהוי נותן טעם בר נותן טעם דהיתרא.
ואמנם בעירוי מכלי ראשון על כלי בשרי כתב הרמ''א בסי' צה ס''גואם עירה מכלי ראשון של בשר על כלי חלב, דינו ככלי ראשון ואוסר אם היה בן יומו.
ומ''מ גם בעירוי על איסור ממש בדיעבד קי''ל דשרי כמבואר ברמ''א סי' קה סוס''גאסור לערות מכלי שיש בו שומן כשר לנר דולק שיש בו חלב או שומן איסור (ג"ז שם ומרדכי פכ"ה ועיין בתשובת מהרי"ל ובפסקי מהרא"י סימן ק"ג), ובדיעבד אין לחוש (ארוך).
אלא דאכתי קשיא, היאך מצינו איסור עירוי מחם לצונן, והא במשב''ז יו''ד סי' קה אות ו כתב דעירוי מחם לצונן שרי לכתחילה.
ועדיין לא מצאתי ביאור ברור. ראיתי פולמוס בזה בביאור הענין בקובץ בית אהרן וישראל, אך לא מצאתי כעת.
לבי במערב כתב:[מלבד שבפשטות ניתן למצוא בקלות כמה ציורים להעברת גדול (אגב: כך הוא לישנא דקרא, ולא 'מסירה')].
משנה סנהדרין ס"ד א
משנה הנותן מזרעו למולך אינו חייב עד שימסור למולך ויעביר באש מסר למולך ולא העביר באש העביר באש ולא מסר למולך אינו חייב עד שימסור למולך ויעביר באש
גמ' שם
אמר רבי ינאי אינו חייב עד שימסרנו לכומרין שנאמר ומזרעך לא תתן להעביר למלך תניא נמי הכי יכול העביר ולא מסר יהא חייב תלמוד לומר לא תתן
יוסף חיים אוהב ציון כתב:ומי אמר שמדובר מחם לצונן?
לכשיבקע כתב:יוסף חיים אוהב ציון כתב:ומי אמר שמדובר מחם לצונן?
כך נראה מהט''ז סו''ס נב (וראה חק יעקב על הט''ז שם אות נה) וכן נראה מהגר''ז הנ''ל. וכן ראיתי בכל מחברי זמננו שתמהו כנ''ל.
ואשר על־כן? (ציינתי לעיל כמ"פ לגמ' זו, ומן היושר להניח שלא נעלמה מעיני).שש ושמח כתב:העברה לחוד ומסירה לחוד.
ואכן ראיתי שחוששים לכך.לכשיבקע כתב:ולכאורה הוא נפק''מ בכל שנה בעירוי מקומקום פסחי על שיש כדי להכשירו.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 425 אורחים