הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ג' פברואר 23, 2021 7:41 pm
לקראת יום השלושים:
עוד מהמקום הנ"ל, דברים יקרים, לענ"ד.
עמוד האמת,
רבינו היה חוזר תמיד על מה שנאמר בקבלת התורה בשעה שאמרו ישראל נעשה ונשמע שהיה זה ענו יחדיו בקול אחד, ורבינו עמד בזה מה המעלה של יחדיו שמצאה התורה לנכון להדגיש זאת, אלר ביאר רבינו דהמעלה הוא שכל ישראל הגיעו לאותה הכרה והבנה של עניית נעשה ונשמע, אבל אם לא היה זה יחדיו אלא ראובן ענה ראשון הרי ששמעון היה אומר זאת לא בגלל שהגיע לדרגה זו אלא שהיה זה חיקוי נאך מאכן, נאך מאכן לאו כלום הוא, ואכן זו היתה גישת רבינו בכל הנושאים,
רבינו סלד מכל דבר שאינו אמת, אעלה בזה לדוגמא פרט מאד מעניין אצל תלמידי בית בריסק מצינו בכל אחת מהישיבות תלמידים ששינו את כל אורח חייהם החיצוני והתאימוהו לבית בריסק באופן חיצוני כאשר כל רואיהם יעידו עליהם כי הם בריסקערס, ואילו אצל רבינו שזכה להעמיד תלמידים למעלה מ-60 שנה לא מצינו תלמידים מעין אלו, מצינו תלמידים שיהפכו ביתם מאמעריקאנער שטוב להיימיש וכד' אבל לא מצינו שיתאימו אורח חייהם החיצוני שכל רואיהם יעידו עליהם כי בריסקערס הם, (והאמת שאלה זו כבר שאלוני הרבה במשך השנים), אך האמת הוא כי תלמידי רבינו ידעו כי בשעה שהם ישנו אורח חייהם לבריסקערס באופן חיצוני רבינו הכ"מ יסתכל עליהם באופן מבוזה, וכי חיצוניות אני צריך, מאחר שרבינו הכ"מ רצה את האמת, ומי שסתם מחקה רבינו הביט עליו בבוז, אדרבה שילמדו התלמידים יראת שמים ויקבלו פרומקייט אבל סתם נאך מאכן רבינו לא היה יכול לסבול זאת,
דרך אגב זו גם הסיבה שיש הרבה תלמידים אשר היו באמת קרובים אליו בכל גווני הקשת מהציבור החרדי, כי רבינו חינך את התלמידים לתורה ויראת שמים אך לא תבע מעולם לשנות אורח חיים, רק רצה שיגיעו מעצמם להכרה זו, ומי שלא הגיע בעצמו להכרה זו לא כפה עליו דעתו, כי סתם לחקות אחד את השני בזה לא ראה שום ענין, כמו"כ ראינו במשך השנים כאשר לבחורים בודדים היה מתבטא רבינו כי להם היה מתאים לגדל זקן, ואכן אלו היו מתחילים מיד לגדל זקן, מאידך לרוב הבחורים מעולם לא העיר על כך, ויתר על כן פעם היה בחור ששאל אותו האם יתחיל לגדל זקן, ורבינו ענה לו בחריפות מה אתה חושב שבזה תשחד את הקב"ה, לאחמ"כ שאלתי לרבינו למה לא ענה לו שאכן יש ענין בכך, ענה לי עכשיו הוא יגדל זקן בעוד חצי שנה כשיחזור ללייקווד ויחכה לשידוך הוא יוריד אותו, זו היתה המהות שלו כל הזמן, רק כשראה שאחד הגיע באמת להכרה זו היה מעיר, וכן בכל דבר,
סיפר לי פעם אחד התלמידים המבוגרים שבהיותו בחור שאל את רבינו האם ללכת להצביע, ורבינו דחה אותו והוא חזר שוב ושוב, ואז שאלו רבינו האם הנך באמת רוצה לדעת מה לעשות, וההוא ענה שודאי הוא מעוניין לדעת את אשר יעשה, ואז יצא רבינו איתו לסיור עד לרחביה ודיבר איתו כ-3 שעות, ההוא אמר לי שרבינו לא דיבר כלל איתו על הבחירות, אך מאז אינו הולך יותר להצביע, כי רבינו כאשר ראה כי הוא מתכוון באמת הביאו להכרה זו, אך ללא שיכפה עליו דעתו, (פעם אמר לי רבינו כי יש יחידים שהוא דיבר איתם את השקפתו בענין הבחירות, שאלתי אותו מתי אזכה אני שיאמר לי דעתו בזה, ענה לי שאני אקבל את השקפתי בבית הוריי ולא אזוז מזה)
זכורני כי פעם התקיים עצרת בזכרון משה (איני זוכר אם היה זה בנושא הגיוס או בנושא לימודי ליבה) ורבינו הלך לשם ולא ראה שם כמעט תלמידים מהישיבה, למחר שאל כמה מהתלמידים האם השתתפת וחלק ענו שלא כי היה זה באמצע סדר שלישי, ולא היתה הוראה מרבינו ללכת, ואז צעק רבינו בכאב איפה היראת שמים, לאחמ"כ שאלתי את רבינו כי אם היתה בדעתו שיש להשתתף היה מהראוי לפרסם בישיבה קודם העצרת כי רבינו הולך להשתתף בעצרת הנ"ל ואז היו רבים מהתלמידים משתתפים, ואמר לי רבינו חכמה גדולה כאשר הוא אומר והולכים בשביל כך, הלא צריך להבין לבד, וזו היתה כל פעם המציאות אצלו שלא כפה על אחרים את דעתו אלא רצה שיגיעו לבד להכרה מה היא הדרך הנכונה להתנהג, הוא הכין לנו את הדרך אך רצה שנתנהג כך מעצמינו לאחר שנבין ולא רק כי הוא אמר לנו לעשות כך וכך,
לפני כמה שנים בעת עלות הנושא של חוק הגיוס העלה אחד העסקנים מהעדה החרדית הצעה בפני רבינו שיכנס אסיפה לתלמידים המשמשים כרמי"ם פה ארה"ק וישא בפניהם את חומרת הדברים, ולאחמ"כ יחתימו את כל התלמידים על קול קורא, רבינו הסכים אך ביקש שיביאו לו רשימת התלמידים והוא יאשר את מי להביא ומי לא, הביאו לו רשימה של קרוב ל-50 תלמידים, רבינו עבר על הרשימה ומחק את כולם והשאיר 3 שמות, וכל התוכנית התבטלה עקב כך, והוזמנו רק 3 אלו, ורבינו דיבר בפניהם אך כבר לא היה טעם להחתימם על קול קורא, אז אמר רבינו שיעלו את הדברים שדיבר בפניהם על הכתב ויפרסמו ברבים, בהמשך שאלתי את רבינו למה מחק את כולם, הרי אם רבינו היה קורא להם באופן אישי הרי שהיו מוכרחים לחתום על קול קורא והיה זה עושה רעש גדול, ענה לי רבינו הרי תלמידים אלו אין אוחזים כך בדעתם באמת, ורק מפני כבודי יחתמו, הרי שחתימתם אינו אמת ולהציל לא ניתן להציל רק ע"י שהולכים עם האמת בשלמות, (ואז סיפר לי רבינו שוב באריכות את הסיפור עם הבחירות בבריסק),
כמו"כ כשרצו לפרסם דברי רבינו שנאמר בחומש שיעור בענינים העומדים על הפרק או כשרבינו נתן ראיון או שיחה לבטאון כל שהוא (לא כל ראיון או שיחה שפורסמו היה באישורו), היה רבינו מבקש שיביאו לפניו שיגיה, והייתי אחראי הרבה פעמים להביא בפני רבינו את שהדפיסו, ורבינו היה עובר על כל מילה ומגיה ומדייק, (יש תחת ידי הרבה מאלו עם הגהותיו, ומבהיל לראות את ההגהות איך שרבינו הקפיד אפילו על דקויות שיהיו בדיוק כפי שהוא לדעתו), ואפילו מילה אחת או אות אחת היה מגיה כי אין זה לפי דעתו, פעם כאשר הערתי לו כי הלא כך אמר, ענה לי כי כשכותבים יש סגנון אחר מאמירה, ולא מתאים לכתוב כך,
פעם באחד הנושאים שעמדו על הפרק ודיבר בכך בשיעור, לאחמ"כ פירסמו את הדברים, כאשר רבינו ראה זאת הוא דיבר לאחר השיעור בכאב על שפירסמו זאת ואמר שכתבו דברים שלא אמר, והוא הסתכל עלי בעת דיבורו, הבנתי שהוא חושד שהנני מעורב בפרסום הדברים, נכנסתי אליו לאחר מכן, והתנצלתי בפניו והבהרתי לו שאכן ידוע לי מי הם אלו שפירסמו הדברים, אך לא הייתי שותף בזה, רבינו ראה שנפגעתי ממה שחשד בי עמד ופייס אותי וישב איתי למעלה משעה ודיבר על כמה נושאים הקשורים לנושא הנ"ל בהשקפה, ואז שאלתי אותו על מה שאמר שפירסמו דברים שלא אמר כמדומני שאכן אמר דברים אלו ענה לי כי ודאי דברים אלו בעצם הם אמת, אלא לא אמרם לפרסום ברחוב, וכשמפרסמים ברחוב יש לדייק בכל מילה איך לכתבו ובאיזה סגנון),
מידת האמת הזו היתה בכל פרט ופרט, מעולם לא נמנע להעיר את אשר ראה לנכון להעיר ואף בחריפות, רבינו היה תובע מהתלמידים בתוקף להיות בסדר בזמן, ולא נמנע להעיר על כך אפילו לתלמידים שישבו כבר 30 שנה בישיבה, אם ראה לנכון להעיר לא היה נמנע כלל,
גם בשנה האחרונה לאחר ששוחרר מביה"ח בסוף חודש כסלו תש"פ, ואז הביאו לביתו מטפלים, היה אחד המטפלים אח בכיר בטיפול נמרץ בהדסה שהיה מהמטפלים הנ"ל לא היה דתי אך מאד מסור, רבינו לא נמנע מלהעיר לו 'פלוני אתה צדיק אבל אתה עם הארץ !! לא חבל עליך ??', כך היה כל הזמן מעורר לו בכאב על שהוא עם הארץ, (בסוף ההוא חזר בתשובה ונהיה שותו"מ עזב את העבודה בבית החולים בגלל שלא רצה לעבוד יחד עם נשים, וקובע עיתים לתורה),
גם בלימוד התורה היה מידת האמת נר לרגליו, רבינו למד מסכתות על הסדר, ולא נמנע מלומר כל הערה בסוגיא, מאידך היה יכול להיות לפעמים שיעור שלם רק גפ"ת ומקסימום הערה פה ושם ללא שום חידושים, כי אם זה מה שיש אז זה מה שיש, ואם אחד אמר איזה חידוש שלדעתו היה שלא לאמיתה של תורה הרי שרבינו היה או מתעלם או שהיה מגיב בחריפות, כל פעם לפני ששאלנו משהו או העלינו איזה תירוץ בפניו בסוגיא היינו בוחנים את עצמינו שוב ושוב האם הוא אכן לאמיתה של תורה, היה מעדיף להשאר בקושיא מלתרץ דבר שלא היה נראה לו לגמרי לאמיתה של תורה, לא פעם היה אומר בשיעור כי מה שאמרתי בשיעור הקודם היה טעות, כי אין זה עולה יפה עם דברי התוס' ולא נמנע מלחזור בו ברבים,
זכורני כי פעם הייתי אצלו כשאחד הביא לו ספר שהוציא לאור, לאחר שהנ"ל יצא רבינו ישב ועיין קצת בספר, ואז לאחר שעיין בספר סגר את הספר, ואמר לי רבינו כתוב כאן דברים יפים אך ניכר מתוך הספר כי הנ"ל בעת לימודו חיפש איך לומר שטיקלאך תורה כדי לחבר ספר, ולא שישב ולמד כדי להבין, ואמר לי לא זו היא הדרך ללימוד התורה, הדרך הוא ללמוד כדי להבין מה שלומדים, ורק כך זוכים לחידושים לאמיתה של תורה, ולא רצה שוב לעיין בספר הנ"ל,
בכלל רבינו ניחן בכישרון ובחוש לקלוט מיד האם השואל מתכוון באמת כדי לדעת ולהבין או סתם למצוא חן, וכשהיה קולט שאין כוונתו באמת לדעת היה רבינו מתחמק ולא עונה,
לא פעם כשבשעת השיעור היה לו קושיא על אחד מהאחרונים, והיה נשאר בצריך עיון, היה אומר לאחמ"כ ודאי כי יכולים אנו להקשות על רבותינו בלימוד, אך הקושיא צריך לכאוב על מה שאין אנו מבינים את תורתם כי הלא אין ספק כי כל זה היה גם למראה עיני רבותינו הראשונים והאחרונים, אלא שלנו בחוסר הבנתינו לא יודעים את ההסבר איך ליישב דבריהם, ע"כ צריך הדבר לכאוב, אבל לא כאלו שכשהצליחו להביא קושיא חזקה על רעק"א ר' חיים, שמחים, הלא הדבר צריך לכאוב, היה מביא את הסיפור שפעם הקשה אחד למרן הגרי"ז על דברי ר' חיים מאיזה גמרא וענה לו מרן הגרי"ז כי אינו יודע תירוץ לכך אך הוא זוכר כשר' חיים כתב זאת היה פתוח לפניו גמרא זו, ואם כן ודאי היה לו תירוץ לכך רק אנו לצערינו אין יודעים זאת,
ועוד משהו מדהים
להעמיד דברים על דיוקן
הראה לי היום אחד כי בעלון קנין תורה הודפס סיפור על רבינו כי לפני חתונתו נסע לצפת לחודשיים ולמד שם את כל השולחן ערוך כי אי אפשר לבנות בית ללא לדעת את המעשה אשר יעשו,
ע''כ ברצוני להעלות בזה את המעשה כפי ששמעתי מרבינו, היה זה בליל שבת בשנים שעוד היה מתפלל בישיבה בדרך לביתו ניגש אליו יהודי וסיפר לו כי היה בצפת ושכר דירה מאחד התושבים והנ''ל סיפר לו שרבינו התאחסן בביתו ולמד את כל השולחן ערוך,
סיפר רבינו שהיה זה למחרת שבא בקשרי שידוכין עם להבחל''ח הרבנית תחי', ואביו מרן הרב זי''ע נסע לחו''ל, אז הוא קם ונסע לצפת למשך של כשבועיים שהה שם כל השבוע ולשבת חזר לירושלם, ולמד שם ד' חלקי שולחן ערוך מחבר עם הרמ''א ללא הנושאי כלים, (כשהגענו לבית רבינו קרא אותנו רבינו לביתו והראה לנו כי בביתו יש ד' חלקי שולחן ערוך בלי הנושאי כלים בכרך אחד, ואת זה לקח איתו לצפת),
רבינו סיפר כי סיכם עם בעל האכסניא שהוא יקנה עבורו האוכל כדי שלא יצטרך לבטל מלימודו, כאשר רצה לחזור לירושלים לקראת שבת הציע לו בעל האכסניא שישאר גם לשבת, אך רבינו ענה כי בשבת עליו לאכול בשר ועוף שאת זה כמובן אינו יכול לאכול במקום זר, בעל האכסניא הציע לו שיילך איתו לשוחט וימלח בעצמו והוא יכין לו כלים חדשים אך רבינו לא רצה, כי מאחר שאינו מכיר את השוחט שם ואם לא יהיה לרוחו הרי יכול השוחט להפגע,
אחד התלמידים שאל לרבינו האם זו היא הדרך ללמוד שולחן ערוך ללא נושאי כלים, ענה רבינו בתמיה וכי נראה לך כי בקלות ניתן ללמוד את השולחן ערוך ולדעת על בוריו, אלא מאחר שבא בקשרי שידוכין עלה בדעתו כי עוד מעט עליו לבנות ביתו ואיך ניתן לבנות בית בישראל ללא לדעת את ההלכה, אז למד שו''ע ללא נושאי כלים לדעת לכה''פ מה הוא שאלה,
