בן מוקפין שנעשה בר מצוה בשבת פורים השנה

[דרך ישרה]

על הצד שקריאת המגילה ביום שישי למוקפין הוא מדין תשלומין (לשבת), האם חייב בקריאת המגילה ביום שישי חיוב גמור? (מאחר ובשבת הוא חייב במצוות ואופן קיום המצוה של שבת הוא קריאתה ביום שישי).

[סגי נהור]

viewtopic.php?f=17&t=36177&p=400788#p400788

[לבי במערב]

וכנסמן שם, נת' בלקו"ש חי"ז ע' 69־70 ובהערות שם.

[מן הדרום]

ראה בהרחבה ברץ כצבי חנוכה פורים לר' צבי רייזמן

[כדכד]

על הצד שקריאת המגילה ביום שישי למוקפין הוא מדין תשלומין (לשבת), האם חייב בקריאת המגילה ביום שישי חיוב גמור? (מאחר ובשבת הוא חייב במצוות ואופן קיום המצוה של שבת הוא קריאתה ביום שישי).

אי אפשר לחייב אדם בחיוב כשעדיין אינו מחוייב בו
מה שראיתי שדנו הפוסקים זה אם צריך לקרוא בשבת
והלכה למעשה שמעתי שלא

[בבלי]

על הצד שקריאת המגילה ביום שישי למוקפין הוא מדין תשלומין (לשבת), האם חייב בקריאת המגילה ביום שישי חיוב גמור? (מאחר ובשבת הוא חייב במצוות ואופן קיום המצוה של שבת הוא קריאתה ביום שישי).

אי אפשר לחייב אדם בחיוב כשעדיין אינו מחוייב בו
מה שראיתי שדנו הפוסקים זה אם צריך לקרוא בשבת
והלכה למעשה שמעתי שלא

ממי?

[כדכד]

אחי נעשה בר מצוה בשבת כזו ואבי שאל אחד מגדולי הדור זצ"ל ואמר לו שלא יקרא בשבת

[אחרון התלמידים]

ב"ה
ר' שרי' זצ"ל בספרו פורים משולש (פ"ה ה"ב) הביא דברי הפאר עץ חיים (ח"ג סל"ד). שבנאנס ולא קרא בע"ש יקרא בשבת, וכן דברי הציץ הקדש (לצדיק הנשגב רצ"ה שפירא זצ"ל, סל"ב בחלק הראשון) שבכה"ג שהגדיל בט"ו סבר מרן הגרי"ח ז"פ זצ"ל שיקרא מגילה בשבת, משום שהגזירה לא שייך בכה"ג. והמעיין בדבריהם הוא פלא גדול והשיג על הגריח"ז המחבר עיי"ש, וכן למעשה כתב הרב להלכה בספרו פורים משולש.
ואנכי הקטן תמהתי שיש שעושין כן למעשה בנער שנעשה בשבת בן י"ג הרי מסתימת הפוסקים הוא איסור גמור, ולא גרע מלולב ושופר שמבטלים לגמרי. ולא דמי למילה ואכמ"ל.
עכ"פ הרב זצ"ל הציע שיסע לעיר פרזית ולא יתחייב.

[כדכד]

סברת המתירים לקרוא בשבת היא שגזירה דרבה נאמרה דווקא כאשר "הכל חייבים בקריאה ואין הכל בקיאים" אולם אם כולם אין חייבים ורק איש פרטי חייב אולי אין בהילות כ"כ ולא גזרו במילתא דלא שכיחא

[אחרון התלמידים]

סברת המתירים לקרוא בשבת היא שגזירה דרבה נאמרה דווקא כאשר "הכל חייבים בקריאה ואין הכל בקיאים" אולם אם כולם אין חייבים ורק איש פרטי חייב אולי אין בהילות כ"כ ולא גזרו במילתא דלא שכיחא

ב"ה.
אמת. אבל זה תימה רבה היכן מצינו חילוק זה בגזירה דרבה, אטו אם איש פרטי באיזה אופן יוכל לתקוע בשופר? ומה שכתב הפאר ע"ח שם שרב יוסף לשיטתו שמגילה בעשרה ולא ילך אצל בקי משום שיסמוך על חבירו וחבירו על חבירו - כנער שאינו יודע לשאול לא זכיתי להבינו אל נכון, הלא ייתכן שאין היודע לקרוא ועל כן הולך אצל בקי שילמדנו? ועוד הרי בשופר בזמן חז"ל תקעו על סדר הברכות. ולמה לא גזרו רק ביחיד.
ועוד לקוצר דעתי פלא גדול לקשר בין סוגי הגזירות שהרי יש גזירות שלהדיא התירו באופן המזכיר כמו מה שהביא שם לגבי אלונטית, וכן לגבי 'שמא יטה', אבל בכה"ג שביטלו המצוה משום שמא יעבירנו ולא הגבילו כלל את הגזירה, לא במקום עירוב ולא במקום שומר ומזכיר ולא במקום שכולם חכמים וכו' וכו', אלא ביטלו המצוה ליום זה לכל ישראל , ואיך ייתכן להתיר משום שנאנס?
והעולה על כולנה, שאיך לא הזכירו רבותינו הראשונים והפוסקים היתר זה, הרי נידון של נאנס הוא דבר הנזכר בפוסקים כמעט בכל ענין וענין.

ועכ"פ העולה מסתימת כל הפוסקים נער הנעשה בן י"ג בשנה זו, או האנוס, אין לו לקרוא במגילה בשו"א והעושה כן עבר על גזירת חז"ל.

[סגי נהור]

סברת המתירים לקרוא בשבת היא שגזירה דרבה נאמרה דווקא כאשר "הכל חייבים בקריאה ואין הכל בקיאים" אולם אם כולם אין חייבים ורק איש פרטי חייב אולי אין בהילות כ"כ ולא גזרו במילתא דלא שכיחא

ב"ה.
אמת. אבל זה תימה רבה היכן מצינו חילוק זה בגזירה דרבה, אטו אם איש פרטי באיזה אופן יוכל לתקוע בשופר? ומה שכתב הפאר ע"ח שם שרב יוסף לשיטתו שמגילה בעשרה ולא ילך אצל בקי משום שיסמוך על חבירו וחבירו על חבירו - כנער שאינו יודע לשאול לא זכיתי להבינו אל נכון, הלא ייתכן שאין היודע לקרוא ועל כן הולך אצל בקי שילמדנו? ועוד הרי בשופר בזמן חז"ל תקעו על סדר הברכות. ולמה לא גזרו רק ביחיד.

בחשק שלמה שציינתי (באשכול הסמוך) מעיר ממה שכתבו הראשונים דמשו"ה לא גזרו במילה כיון שהיא מוטלת על היחיד ולא על הרבים, וכותב דא"כ אולי ה"ה הכא (קושייתך מתק"ש לא הבנתי).
בלקו"ש מצדד כאמור שמחויב מן הדין לקרוא בעש"ק כי זהו קיום החיוב של שבת.

[דרך ישרה]

בלקו"ש מצדד כאמור שמחויב מן הדין לקרוא בעש"ק כי זהו קיום החיוב של שבת.

ברוך שכוונתי.
(מענין לענין באותו ענין: יש לדון עד"ז לענין מילה, דהנה דנו המפרשים אם מילה שהאב מל את בנו, עיקר החיוב הוא על האב, או שעיקר החיוב הוא על הבן – התינוק, והאב שליחותי' דבנו קא עביד. (ושמעתי בשם גדול בישראל שמפליג תמיד בחשיבות ברכת המילה, דאפשר אפי' להוציא בה תינוק, דקי"ל ביוכ"פ שא"א לתת לקטן לשתות הכוס של ברכה דאתי למיסרך, אלא 'יכוונו להוציא את התינוק' בברכה ויתנו לתינוק לשתות. ולהנ"ל י"ל עוד יותר, דמה שאפשר להוציא התינוק משום דבאמת הוא בר חיובא לענין זה). ומוכיחים ממש"כ אור זרוע דאין צריך למול נפלים משום דאין מצוות למתים, ואי נימא דהמצוה על האב זה הרי מצוה לחיים ולא למתים, ומוכיחין מזה דהמצוה היא על הבן. (ראה בכל זה במתיבתא עוז והדר ילקוט ביאורים בקידושין סופ"ק בענינא דכל מצות הבן על האב וכו' למולו וכו'). ולהנתבאר לעיל אפשר לומר גם בזה את היסוד הנ"ל, דכשיגיע הילד הזה לגיל שלש עשרה הוא יתחייב במצוות, ואחד מן המצוות שיתחייב זה מצות מילה, וחלק ממצות המילה הוא 'וביום השמיני ימול בשר ערלתו', א"כ כעת כשהתינוק נימול זה זמן הביצוע של המצוה שיתחייב בהיותו בר מצוה. כי לפי אותה מצוה שיתחייב אז – זמן ה'ביצוע' שלה הוא עתה. (ומ"מ אין זה עולה בקנה אחד עם האור זרוע הנ"ל, דלפי הטעם שביארנו הול"ל דאין מלין נפלים כיון שלא יבוא לעולם לכלל חיוב).

[מענה איש]

ובחזון עובדיה כתב שנכון שיאמר בשבת הלל

[אחרון התלמידים]

ב"ה

סברת המתירים לקרוא בשבת היא שגזירה דרבה נאמרה דווקא כאשר "הכל חייבים בקריאה ואין הכל בקיאים" אולם אם כולם אין חייבים ורק איש פרטי חייב אולי אין בהילות כ"כ ולא גזרו במילתא דלא שכיחא

ב"ה.
אמת. אבל זה תימה רבה היכן מצינו חילוק זה בגזירה דרבה, אטו אם איש פרטי באיזה אופן יוכל לתקוע בשופר? ומה שכתב הפאר ע"ח שם שרב יוסף לשיטתו שמגילה בעשרה ולא ילך אצל בקי משום שיסמוך על חבירו וחבירו על חבירו - כנער שאינו יודע לשאול לא זכיתי להבינו אל נכון, הלא ייתכן שאין היודע לקרוא ועל כן הולך אצל בקי שילמדנו? ועוד הרי בשופר בזמן חז"ל תקעו על סדר הברכות. ולמה לא גזרו רק ביחיד.

בחשק שלמה שציינתי (באשכול הסמוך) מעיר ממה שכתבו הראשונים דמשו"ה לא גזרו במילה כיון שהיא מוטלת על היחיד ולא על הרבים, וכותב דא"כ אולי ה"ה הכא (קושייתך מתק"ש לא הבנתי).

התייחסתי לב' סברות שנאמרו ע"י המתירים ובאמת אלו סברות הפוכות . יש שאמרו שמשום שמגילה הוא רק ברבים, לכן לדעת רב יוסף אין כלל גזירה דרבה משום שיזכירו זה לזה. ועל זה תמהנו למה לא שייך הגזירה בכה"ג והבאנו מתק"ש.
אבל גם לולי זאת הגאונים והראשונים כתבו להדיא גזירה דרבה על מגילה.
ויש שכתבו שיש גזירה דרבה אלא שבמקום יחיד לא גזרו כמילה.
ועל זה קשה שרואים בגזירה זו לגבי תק"ש ולולב, שלהדיא לא חילקו בגזירה זו בין אדם לאדם ובין מקרה למקרה, האין שייך יחיד בתק"ש ולולב? ולמה ביטלו מצוה רבה וחשובה זו מכל וכל, ואמנם תמיד הנך יכול לומר חילוק אבל חזינן הכא עיקר גזירה דרבנן - שביטלו לגמרי המצוה מכל ישראל ללא שום יוצא מן הכלל (מלבד תק"ש בב"ד שזהו ענין אחר לגמרי כמובן). ומה שהראשונים כתבו לגבי מילה - משום שעצם הגזירה לא שייך במילה כי ענינה הוא יחיד - אבל לא כתבו שבמקום גזירה דרבה יש חילוק בין רבים ליחיד בשום ענין.

והבאנו ראי' שהרי אנוס הוא מקרה שכיח טובא שמדברים עליו בכל מקום, ולמה לא אמרו חילוק זה, וקשה לחלק בין אנוס לנעשה בן י"ג.

לגבי הלל כתב המאירי כן בסוף פ"ק דמגילה למי שאומר שקריאתה זו הלילה כי הוא הטעם העיקרי עיי"ש ואמנם רב עמרם גאון ובתשובת הגאונים וכמה ראשונים כתבו רק את הטעם ש'אכתי עבדי אחשורוש אנן' ומוכח שלא ס"ל כמאירי. ופלפלו בזה כמה אחרונים. עיין בספר פורים משולש של הגרש"ד זצ"ל שהביאם וג"כ נתן עצה זו שיאמר הלל בשבת.
אבל יש להעיר שכתבו האחרונים לומר זאת כקורא תהלים, כי לדעה זו של אכתי עבדי אחשורוש - בדוקא אינן אומרים הלל בפורים, ולא די שיאמר בלא ברכה.

עוד יש להעיר שלדעה זו שבגמרא הקריאה היא היא ההלל, ולכן דעת המאירי שבמקום שאין לו מגילה יאמר הלל מצד חיוב ההלל. אבל זה ברור שאין אפשרות לקיים קריאת המגילה בהלל, כך שבשנה זו הורו לו חז"ל שלא יקרא המגילה.
אבל בעיקר הענין לכאורה העצה למי שעדיין חושש - ללכת לעיר פרזית שלא מתחייב כלל כפי כתב בפורים המשולש!

[כדכד]

לגבי העצה היא לא תמיד מעשית כי בד"כ נער מעדיף לחגוג בר מצוה במקום מגוריו

שאר הדברים שכתב מר לא הבנתי גם אני

אתייחס למה שכתבתי אני לפני זה. רבה פותח ב"הכל חיבים ואין הכל בקיאים" כלומר הלחץ לקיים את המצוה שעלול להיות מופנה לכוון העברת ד"א כדי ללמוד לקרוא נובע מזהשיש חיוב על כולם ולא כולם יודעים איך לקיים אותו.
לכן חכמים ביטלו את קיום המצוה שכולם חייבים בה בשבת.

אולם כשכולם אינם חייבים במצוה זו כי כבר קיימוה ורק אנשים יחידים נתחייבו היום ולא מאתמול אז אין בזה גזירה כי לא הכל חייבים והחייבים יורגעו ע"י אלה שאים חייים ולא יעבירו ד"א ברה"ר.

כ"ז כתבתי לבאר סברת המתירים אבל ודאי שאין זה מוכרח ויש לומר גם שחז"ל לא חילקו במחוייבים או באופן אחר

[עליך עיננו]

לכא' יש לעיין בכ"ז שהרי בגמ' כתוב עוד טעם מפני שעיניהם של עניים נשואות למקרא מגילה.
וכבר כ' שם תוס' שנ"מ שאפי' במקדש שהתירו שופר ולולב כי אין שבות במקדש, לא יקראו מגילה בשבת בכל גווני מהטעם הנ"ל
א"כ לפי טעם זה אין כל היתר בנידון הנ"ל.

[יוסף חיים אוהב ציון]

בחזו"ע פורים כתב שיאמר הלל בשבת.