אראל כתב:האם נדפס או נאמרה באיזהו מקומן, דבר תורה או שמועה בשמו של אביגדור הזה??
יש עוד כמה שמות הקודמים לו ב'מכרז'... לשם הפרוטוקול: רמ"א חייקין.פולסברג כתב:אבל בכל זאת: האם אתה מכיר חסיד חב''ד - מבטן ומלידה מהריון - שנקרא שמו בישראל בשם זה של אדון הנביאים?
צופה_ומביט כתב:חרסון כתב:ניתן להיכנס בחילוקים דקים און שפאלטן א האָר. העקרון ברור: אם יש צידוק למעשי תועבה הגובלים בסכנת נפש. ותהיה הסיבה אליהם נאצלת ככל שתהיה, אין שום גבול ברור שניתן להעמיד. אין לדבר סוף כפשוטו, רח"ל. ודי למבין.
אני ממש לא מבין אותך. יש לך טענה על התורה?
אתה קובע במוחלט שזו "תועבה" ואז טוען טענות ומתריע על פרצות והשלכות. אבל הרי על זה גופא אנו דנים, אם זו תועבה או לא. ברור שהדבר הראשון שצריך לברר הוא האם [מבחינת עושה המעשה ובהתאם לנתונים באותו זמן ומקום] זו תועבה או מצוה. האם הוא רואה בנמסר אדם גדול והוא מוסר אותו כתועבה ורציחה - או שהוא רואה בו חוטא ומחטיא כופר באחד העיקרים וחורבן לתורה ולישראל, ומוסר אותו כדין מורידן ולא מעלין כדי להציל מפניו את בית ישראל.
הרי כתוב בגמרא ורמב"ם שמי שנתקלקל אצלו אחד העיקרים [וכל שכן אם הוא חוטא ומחטיא אחרים] מצוה לאבדו בכל דרך אפשרית. וכשאין ידינו תקיפה - מוסרים אותו להריגה לגויים. [כך עשו חכמי ישראל ליש"ו, שמסרו אותו לרומאים כמורד במלכות]. נו, יש כאן הרי פרצה נוראה, כל אחד יטען על השני שהוא כופר בעיקר [לשיטתו] ויאבד אותו וימסור אותו. [ואכן עינינו הרואות שכך היה בעבר וכך הווה עד היום הזה כנ"ל]. האם משום כך בטלה הלכה זו? האם יש לך טענות על חז"ל שפרצו בהלכה זו [שכאמור קיימו אותה למעשה] פרצה נוראה?
בקיצור: האם הטענה שלך היא שיקול כאשר העובדות נכונות וההלכה אומרת מה שאומרת? יש הלכה כזו, יש בה פרצה, אבל העיקר הוא כל מקרה לגופו, מה קורה שם ומה השיקולים ומי העושה כן. [וכבר מילתי אמורה שיש לברר האם הרב אביגדור עשה מה שעשה אחרי בירור והתייעצות והסכמת עוד גדולי הדור בזמנו]. אבל לבוא עם הטענה של "פרצה שאין לדבר סוף" - היכן שמענו שזה שיקול כאשר הדברים נכונים וכך אומרת התורה לעשות? ואם כאשר הדברים נכונים - אין להתחשב בשיקול זה, אזי כאמור כל מה שנותר לברר הוא האם הדברים נכונים = מה סבור עושה המעשה ועל מה הוא מסתמך. אבל לא לדבר על "זו תועבה, נקודה, ואין לדבר סוף".
לבי במערב כתב:יש עוד כמה שמות הקודמים לו ב'מכרז'... לשם הפרוטוקול: רמ"א חייקין.פולסברג כתב:אבל בכל זאת: האם אתה מכיר חסיד חב''ד - מבטן ומלידה מהריון - שנקרא שמו בישראל בשם זה של אדון הנביאים?
ולכן היתה סיבה כלשהי שיִקָרא בשם זה...פולסברג כתב:קים לי כמ''ד דהיה נכדו . .
חרסון כתב:פולסברג כתב: אבל איך יכולים לומר ארור על א' מגדולי הרבנים בשעתו שכוונתו היתה לש''ש בדברים כאלה [עי' בקישור שהביא ר' עזריאל], כמו רבים מגדולי הדור ההוא
אינני יודע מניין אתה לוקח שהוא היה אחד מגדולי הרבנים בדור ההוא. גם מי שניסה לטעון כן כמו קמינצקי ודומיו לא מצא עדיין מקור בריא להישען עליו. אף אם נניח שכוונתו הייתה לשם שמיים, אינני יודע איזה חילוק מצאנו בהלכה לגבי רוצח או דלטור אי כוונתו לשם אי לאו. ודינו של דלטור רשע זה הלא מבואר ברמב"ם ובשו"ע. ובהלכות עדות פסק הרמב"ם שהוא פחות מן הגוי ואין לו חלק לעולם הבא (וקולות שנאמר בתינוקות שנשבו קשה לאמרם במי שנטען עליו כאן כי היה "מגדולי הרבנים בדורו").
אלא שאעפ"כ מי שיכיר בחומרת המעשיו הנתעבים (ללא ניסיון ריהבליטציה בזוי כלפי אחד המעשים הנתעבים בתולדות המחלוקות בעמ"י בעת החדשה) ויחד עם זה יזכיר את דברי רבינו הזקן נ"ע עצמו בסוף פרק ל"ב כי "מצווה לשנאותן ומצווה לאהבן ג"כ, ושניהם הן אמת, שנאה מצד הרע שבהם ואהבה מצד הטוב הגנוז שבהן שהוא ניצוץ אלוקות שבתוכן המחיה נפשן האלוקית", אין מזניחין אותו. אשרי חלקו ונפשו האצילה.
לבי במערב כתב:ולכן היתה סיבה כלשהי שיִקָרא בשם זה...פולסברג כתב:קים לי כמ''ד דהיה נכדו . .
השאר פשוט קראו בשם אבותיהם־שלהם ורבותיהם מצוקי־ארץ, ולק"מ מעיקרא.
'מסירה' זו, כאמור, העמידה בסכנת־נפשות כפשוטה אלפי משפחות מישראל, נער וזקן טף ונשים ושללם לבוז (כפשוטו, לא כמליצה בעלמא).פולסברג כתב:תחושתי היא . .
אם יש כזה, לבטח הוא קרוי על־שמו. אין הסתייגות כלשהי בענין.פולסברג כתב:ומכל מקהלות רבבות חסידי חב''ד ברוסיא ובעולם, לא היה נמצא כמה מהם שאבי אימו נקרא בשם זה?
פולסברג כתב:חרסון כתב:פולסברג כתב: אבל איך יכולים לומר ארור על א' מגדולי הרבנים בשעתו שכוונתו היתה לש''ש בדברים כאלה [עי' בקישור שהביא ר' עזריאל], כמו רבים מגדולי הדור ההוא
אינני יודע מניין אתה לוקח שהוא היה אחד מגדולי הרבנים בדור ההוא. גם מי שניסה לטעון כן כמו קמינצקי ודומיו לא מצא עדיין מקור בריא להישען עליו. אף אם נניח שכוונתו הייתה לשם שמיים, אינני יודע איזה חילוק מצאנו בהלכה לגבי רוצח או דלטור אי כוונתו לשם אי לאו. ודינו של דלטור רשע זה הלא מבואר ברמב"ם ובשו"ע. ובהלכות עדות פסק הרמב"ם שהוא פחות מן הגוי ואין לו חלק לעולם הבא (וקולות שנאמר בתינוקות שנשבו קשה לאמרם במי שנטען עליו כאן כי היה "מגדולי הרבנים בדורו").
אלא שאעפ"כ מי שיכיר בחומרת המעשיו הנתעבים (ללא ניסיון ריהבליטציה בזוי כלפי אחד המעשים הנתעבים בתולדות המחלוקות בעמ"י בעת החדשה) ויחד עם זה יזכיר את דברי רבינו הזקן נ"ע עצמו בסוף פרק ל"ב כי "מצווה לשנאותן ומצווה לאהבן ג"כ, ושניהם הן אמת, שנאה מצד הרע שבהם ואהבה מצד הטוב הגנוז שבהן שהוא ניצוץ אלוקות שבתוכן המחיה נפשן האלוקית", אין מזניחין אותו. אשרי חלקו ונפשו האצילה.
א. רד''ק הוא ת''ח וחוקר נכבד. אפשר בהחלט לחלוק על מסקנותיו [כמו שאני הק' עושה רבות], אך דבריו אינם חלומות ופנטזיות מצוצים מהאצבע, בניגוד ל...וכו' וד''ל.
ב. אודה ואבוש קבל עם ועדה על טעותי. תמיד חשבתי שיסודותיו של ספר התניא - ובפרט בעניני אהבת ישראל והניצוץ האלוקות שבכאו''א - ובפרט פרק ל''ב 'הלב של התניא', מחייבים כל באי העולם, ובפרט האנושיות, ובפרט ישראל, ועאכו''כ חסידי חב''ד - אבל עכשיו אני רואה שלא, והוא רק 'אשרי חלקו ונפשו האצילה', ומה עוד שכנראה אפילו האדמו''ר הרש''ב - נשיא ישראל - לא הגיעו לכזאת.
ג. אם אני מבין נכון, לדבריך [והבאים אחריך] - אדם שעשה כל עבירות שבעולם מכל סוג שהם, עדיין הוא יהודי ונשמתו יהודית לכל דבר. אך במסירה שבה מורידין ולא מעלין, עליו ישירו עליו ארור. כלומר אין דרך אמצעית בין שתי הקצוות. נשמע הגיון בריא? וכי כל כך עולה מסירה על כל שאר העבירות החמורות, מקצה הקדושה אל קצה היפוכו?
תחושתי היא שהרוח נושבת שמה, שהעבירה הכי גרועה ושמוציא את האדם מכלל יהודי הוא התנגדות לחסידות. ובפרט שיש עוד דוגמאות לזה.ואכ''מ.
להרב ל''ב שליט''א: פילגש בגבעה - עליו נאמרה 'על כבוד בשו''ד מחיתם'
לבי במערב כתב:פולסברג כתב:תחושתי היא . .
'מסירה' זו, כאמור, העמידה בסכנת־נפשות כפשוטה אלפי משפחות מישראל, נער וזקן טף ונשים ושללם לבוז (כפשוטו, לא כמליצה בעלמא).
ההיתממות די־מבחילה, בפרט בהתחשב בעובדה ש'גם' הליטאים התעלמו כליל מדמותו בדורות הקודמים, ורק בזמננו - דור האידיאליזצי' הקיצוני - החלו 'לטהר' את שמו, תוך היטפלות על גאוני וקדושי החסידות (פוק חזי, דהא בהא תליא. ודו"ק).
לבי במערב כתב:הרב 'חרסון', שפת"י מד"נ.
לבי במערב כתב:הרב 'חרסון', שפת"י מד"נ.
חרסון כתב:והן הן הדברים בנוגע לאביגדור, אשר גם בסיפורי החסידים לא מצאנו שינהגו בו בהנהגת נקם ח"ו . . ואת כל מה שכתבתי כאן לא כתבתי, אלא כאשר הגיע(ה) מי שביקש להצדיק, בצורה תמוהה ומשונה, את מעשי הרשע של אביגדור הנ"ל . .
[א] יעוי' ספר 'המאסר הראשון', ושם נת' בארוכה.פרנקל תאומים כתב:[א] פנטזיות. פשוט דברי דמיונות.
[ב] . . נודעה דמותו גם אצל הליטאים . .
חרסון כתב:(געוואלד געוואלד, ב'סך הכל' סיפרו שנפל בשכרות וכו'...)
פרנקל תאומים כתב:לבי במערב כתב:הרב 'חרסון', שפת"י מד"נ.
במחילת ידידי,
ידידינו היקר הרה''ת הרה''ח ר' חרסון שיחי' בסה''כ האריך להבהיר את הידוע לנו מכבר שלדעתו (וכמובן גם לדעתך) הרעבע'ס של חב''ד (שמשום מה הוא מכנה אותם ''נשיאי ישראל'' במקום ''נשיאי חב''ד-ליובאוויטש'') והרבי האחרון בפרט הם ''הכי הכי'' ורק הם לא ''כדאיניקים'' וכו' וכו'.
לבי במערב כתב:ר' 'פרנקל תאומים', לא נותר לי אלא להשתמש בהתבטאותי לעיל: היתממות.
ובזה אסיים, בל"נ; שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו.
פרנקל תאומים כתב: אני חושב שהרבה מאד אנשים, הן מתלמידי רבותינו הק' הגר''א הגרי''ס והח''ח נ''ע והן מתלמידי הבעש''ט נ''ע, יסכימו שקבוצות כמו הצדוקין הקראים השבתאים והפרנקיסטים הינם בגדר ''רודפים של היהדות'', ולא ימרטו את שערות ראשיהם בתדהמה אם יוודע להם שת''ח פלוני מסר אותם לשלטונות הנכרים.
אלא מאי? לא מקובל עליכם שכך ראו המתנגדים את התנועה החדשה שהתהוותה בזמנם והפכה את סדרי הקהילות וחידשה חדשות ופגעה בסמכות החכמים והשו''ע ועוד ועוד. אבל כנראה שאכן כך הם ראו אותה.
ב''ה שבהמשך הדרך בזכות ההתנגדות או שלא בזכות ההתנגדות, התנועה לא הרחיקה לכת לאותם מקומות שהיה נראה בשעתו שהיא תרחיק אליהם
גילה בי נטיה מסוימת לחסידים ולחסידות, ולכן דיבר עמי תמיד שלא אמשך לזה, ודרש ממני התחייבות על כך. פעם למדתי ספר חובת התלמידים בסדר מוסר, בהליכתו בין הטורים הבחין בזה וסגר את הספר בחזקה.
בעדינותו הרבה אמר לי פעם, כי הוא מתבייש ממש בכמה דברים שעוללו המתנגדים לחסידים, כגון שגירשו את הברדיצ'בער מהעיר פינסק בעש"ק אחר חצות עם כל מטלטליו.
התבטא בפניי על חסידות מסוימת, שבעבר היו נוהגים להתפלל שם באריכות גדולה ללא הגבלת זמן, עד שבא אדמו"ר ושינה, שזו עוולה גדולה, אך בסוף הפטיר בלימוד זכות ושבח על אותו אדמו"ר שריבה והפליג את לימוד התורה שם, ו'כל חפציך לא ישוו בה'.
יואל שילה כתב:אני לא כל כך מבין מה שכתוב כאן, וגם אינני יודע בדיוק מה סמכותו של ספר זה, אבל לכאורה מדבריו משמע שגם ליש"ו בסופו של דבר יש תיקון, שהרי מ"מ נשמת יהודי הוא.
הפצת המעיינות כתב:פרנקל תאומים כתב: אני חושב שהרבה מאד אנשים, הן מתלמידי רבותינו הק' הגר''א הגרי''ס והח''ח נ''ע והן מתלמידי הבעש''ט נ''ע, יסכימו שקבוצות כמו הצדוקין הקראים השבתאים והפרנקיסטים הינם בגדר ''רודפים של היהדות'', ולא ימרטו את שערות ראשיהם בתדהמה אם יוודע להם שת''ח פלוני מסר אותם לשלטונות הנכרים.
אלא מאי? לא מקובל עליכם שכך ראו המתנגדים את התנועה החדשה שהתהוותה בזמנם והפכה את סדרי הקהילות וחידשה חדשות ופגעה בסמכות החכמים והשו''ע ועוד ועוד. אבל כנראה שאכן כך הם ראו אותה.
ב''ה שבהמשך הדרך בזכות ההתנגדות או שלא בזכות ההתנגדות, התנועה לא הרחיקה לכת לאותם מקומות שהיה נראה בשעתו שהיא תרחיק אליהם
פתח ב"כך הם ראו"
וסיים ב"התנועה לא הרחיקה לאותם מקומות שהיה נראה בשעתו"
כלומר שהתברר שלא היה כמו שהיה נראה להם
לשם מה צריך להכניס באמצע "בזכות ההתנגדות או שלא וכו'"
למה אי אפשר לכתוב את האמת בצורה ברורה ולא מעורפלת ולומר טעו
סגי נהור כתב:חרסון כתב:(געוואלד געוואלד, ב'סך הכל' סיפרו שנפל בשכרות וכו'...)
עובדת היותו של אביגדור הלז שותה לשכרה - הלא היא נזכרת באגרת אדמו"ר הזקן בעל התניא הנדפסת גם בס' אגרות בעל התניא ובני דורו.
פרנקל תאומים כתב:נודע על קיומו של הג''ר אביגדור קרא זצ''ל אב''ד פינסק והגליל (עד שגורש משם ע''י החסידים). פשוט מאד. נודע על עוד חוליא בשרשרת המיוחסת של משפחת קרא. וזה שהוא לחם בחסידים, אפי' באופן קיצוני, לא נראה תמוה עבורינו אחרי אשר ידענו מה היתה בשעתו דעתם של גדולי דורו אודות ה''כת'' (כך כינו אותם, הלא כן?) החדשה שהתהוותה בימיהם.
ישנם רבנים וגדולי תורה רבים מספור במהלך הדורות שלא נשארו לנו מהם דברי תורה. אני מניח שהעובדה הזו לא חדשה עבור ידידי.
ועל איזה ''אידיאולוגים'' חדשים אתה מדבר? ומה היא ''ההשקפה העדכנית'' שלא היתה קודם? איני יודע מה ידידי סח.
רבי אביגדור היה בן למשפחת רבנים מיוחסת. אביו רבי יוסף חיים ב"ר סנדר היה רבן של קאליש וקרמזיר, סבו רבי סנדר ב"ר ליב אב"ד לסלא, אבי סבו רבי ליב פרעגיר אב"ד לונטשיץ והמדינה, נכדו של המהר"ל מפראג.
אחיו הגדול היה רבי אריה ליב ב"ר יוסף חיים, אב"ד קוטנא (קרי: קוטנוֹ) ודרשן בק"ק פוזנה. אחותו פריידא נישאה לרבי יעקב אב"ד סטריקוב.
חתניו היו:
רבי יהודה ליבוש מנעשוויז, אביו של רבי יעקב צבי אב"ד שישלעוויטש.
רבי גרשון פו"מ וגבאי חברה צדקה גדולה בקהילת וילנא. בסוף ימיו עלה לארץ ישראל, נפטר ונקבר בה. בתו גולדה הייתה אמו של רבי שמואל פרידנזון דומ"ץ לודז', מחבר "מנחת שמואל" וחתנו של רבי אליעזר אוירבך מקאליש.
הפצת המעיינות כתב:א. כבר עבר הרבה זמן מאז שהמנגדים למדו כן מהחסידים כידוע משו"ת אהל משה בענין קנאת אליהו וכידוע לך אישית מהתנהגותם כיום.
ב. כתבת להדיא שהם טעו. תקרא שוב. אלא שהוספת כמה מילים של ערפול.
נוטר הכרמים כתב:חושבני שהענינים מורכבים יותר,
הנה ציטוט ממה שכתבתי ברשימותי הראשונות אחר פטירת מו"ר הגרש"א זצוק"ל - "מילין זעירין"גילה בי נטיה מסוימת לחסידים ולחסידות, ולכן דיבר עמי תמיד שלא אמשך לזה, ודרש ממני התחייבות על כך. פעם למדתי ספר חובת התלמידים בסדר מוסר, בהליכתו בין הטורים הבחין בזה וסגר את הספר בחזקה.
בעדינותו הרבה אמר לי פעם, כי הוא מתבייש ממש בכמה דברים שעוללו המתנגדים לחסידים, כגון שגירשו את הברדיצ'בער מהעיר פינסק בעש"ק אחר חצות עם כל מטלטליו.
התבטא בפניי על חסידות מסוימת, שבעבר היו נוהגים להתפלל שם באריכות גדולה ללא הגבלת זמן, עד שבא אדמו"ר ושינה, שזו עוולה גדולה, אך בסוף הפטיר בלימוד זכות ושבח על אותו אדמו"ר שריבה והפליג את לימוד התורה שם, ו'כל חפציך לא ישוו בה'.
נוטר הכרמים כתב:חושבני שהענינים מורכבים יותר,
הנה ציטוט ממה שכתבתי ברשימותי הראשונות אחר פטירת מו"ר הגרש"א זצוק"ל - "מילין זעירין"גילה בי נטיה מסוימת לחסידים ולחסידות, ולכן דיבר עמי תמיד שלא אמשך לזה, ודרש ממני התחייבות על כך. פעם למדתי ספר חובת התלמידים בסדר מוסר, בהליכתו בין הטורים הבחין בזה וסגר את הספר בחזקה.
בעדינותו הרבה אמר לי פעם, כי הוא מתבייש ממש בכמה דברים שעוללו המתנגדים לחסידים, כגון שגירשו את הברדיצ'בער מהעיר פינסק בעש"ק אחר חצות עם כל מטלטליו.
התבטא בפניי על חסידות מסוימת, שבעבר היו נוהגים להתפלל שם באריכות גדולה ללא הגבלת זמן, עד שבא אדמו"ר ושינה, שזו עוולה גדולה, אך בסוף הפטיר בלימוד זכות ושבח על אותו אדמו"ר שריבה והפליג את לימוד התורה שם, ו'כל חפציך לא ישוו בה'.
פולסברג כתב:דרומי כתב:בתור חסיד חב"ד מגיל אפס ומכל הצדדים, אני מוכרח להודיע שלא חונכתי מעולם על שנאה ל'אביגדור' וכל מיני ביטויים חמורים בהקשר אליו, להד"ם (אולי הוזכר לפעמים בתור אובייקט ללעוג ממנו, ותו לא מידי. ויש גם ביטוי ידוע שבאחרית ימיו היה מסתובב בין החסידים ומבקש קצת 'משקה' מההתוועדות של י"ט כסלו, באומרו: הרי זה בזכותי... - כמובן שאין לי מושג האמנם נכונה שמועה זו מבחינה היסטורית, ובאמת זה גם לא מעניין אותי. אבל מכל מקום זה ה'פולקלור' שהיה סביבו המוכר לי).
תודה רבה!
אבל בכל זאת: האם אתה מכיר חסיד חב''ד - מבטן ומלידה מהריון - שנקרא שמו בישראל בשם זה של אדון הנביאים?
פולסברג כתב:דרומי כתב:בתור חסיד חב"ד מגיל אפס ומכל הצדדים, אני מוכרח להודיע שלא חונכתי מעולם על שנאה ל'אביגדור' וכל מיני ביטויים חמורים בהקשר אליו, להד"ם (אולי הוזכר לפעמים בתור אובייקט ללעוג ממנו, ותו לא מידי. ויש גם ביטוי ידוע שבאחרית ימיו היה מסתובב בין החסידים ומבקש קצת 'משקה' מההתוועדות של י"ט כסלו, באומרו: הרי זה בזכותי... - כמובן שאין לי מושג האמנם נכונה שמועה זו מבחינה היסטורית, ובאמת זה גם לא מעניין אותי. אבל מכל מקום זה ה'פולקלור' שהיה סביבו המוכר לי).
תודה רבה!
אבל בכל זאת: האם אתה מכיר חסיד חב''ד - מבטן ומלידה מהריון - שנקרא שמו בישראל בשם זה של אדון הנביאים?
פרנקל תאומים כתב:לדוגמא: אני חושב שהרבה מאד אנשים, הן מתלמידי רבותינו הק' הגר''א הגרי''ס והח''ח נ''ע והן מתלמידי הבעש''ט נ''ע, יסכימו שקבוצות כמו הצדוקין הקראים השבתאים והפרנקיסטים הינם בגדר ''רודפים של היהדות'', ולא ימרטו את שערות ראשיהם בתדהמה אם יוודע להם שת''ח פלוני מסר אותם לשלטונות הנכרים.
אלא מאי? לא מקובל עליכם שכך ראו המתנגדים את התנועה החדשה שהתהוותה בזמנם והפכה את סדרי הקהילות וחידשה חדשות ופגעה בסמכות החכמים והשו''ע ועוד ועוד. אבל כנראה שאכן כך הם ראו אותה. ב''ה שבהמשך הדרך בזכות ההתנגדות או שלא בזכות ההתנגדות, התנועה לא הרחיקה לכת לאותם מקומות שהיה נראה בשעתו שהיא תרחיק אליהם (אם כי לדעת המתנגדים היא בהחלט גרמה נזקים גדולים, אך לא ברמה שמוציאים אותה מכלל שלומי אמוני ישראל). אבל בשעת מעשה, אין לדיין אלא מה שעיניו רואות.
גביר כתב:בספר אגרות שמואל לר"ש אשכנזי ח"ג עמ' 1649 [אגרת תתקעו, לר' שרגא פולק, בחלק העוסק בקונטרס השאלות, סעיף 1. - "אין דעתי נוחה מ'ברכת' שר"י [שהוספת במרובעים] לאחר הזכרת שם של יהודים (אע"פ שחטאו, יהודים הם!)".
ואלו לגנאי: של בית גרמו, לא רצו ללמד על מעשה לחם הפנים.
של בית אבטינס לא רצו ללמד על מעשה הקטורת. הוגרס בן לוי היה יודע פרק בשיר ולא רצה ללמד. בן קמצר לא רצה ללמד על מעשה הכתב. על הראשונים נאמר, זכר צדיק לברכה. ועל אלו נאמר, ושם רשעים ירקב.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 152 אורחים