פרי יהושע כתב:שמונה פרקים להרמב"ם
וְכֵן מָצִינוּ בִּשְׁמוּאֵל - שֶׁפָּחַד מִשָּׁאוּל; וּבְיַעֲקֹב - שֶׁפָּחַד מִפְּגִישַׁת עֵשָׂו. אֵלּוּ הַמִּדּוֹת וְכַיּוֹצֵא בָהֶן - הֵן מְחִיצוֹת בֵּין הַשֵּׁםיִתְבָּרֵךְ עִם הַנְּבִיאִים, עֲלֵיהֶם הַשָּׁלוֹם. וּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁתֵּי מִדּוֹת, אוֹ שָׁלשׁ מֵהֶן בִּלְתִּי מְמֻצָּעוֹת - כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בַּפֶּרֶק הָרְבִיעִי - נֶאֱמַר בּוֹ: שֶׁרָאָה הַשֵּׁם יִתְבָּרֵךְ מֵאַחַר שְׁתֵּי מְחִיצוֹת אוֹ שָׁלשׁ.
ויש לעיין ממשה, ואולי באותה שעה עוד לא הגיע לגדלותו במדרגת הנבואה לאספקלריה המאירה, וכדברי הרמב"ן בא"מ.
הבאתי לעייל מהרמב"ן כך:
שמות פ"ג פס' י"ב: "ולפי דעתי היה משה גם בעת ההיא אב בחכמה גדול במעלת הנבואה..."שמות פ"ד פס' ג': וזה טעם וינס משה מפניו -
כי
פחד שמא ייענש וינשכו הנחש. וכל אדם מתרחק מן המזיק לו אע"פ שידע שאם יהיה כן בחפץ השם אין מציל מידו.
השאלה היא: האם למרות מה שהרמב"ן כתב בפרק ג', תחשוב לומר כי עדיין לא הגיע למעלתו הגדולה ביותר? ואם היה מגיע אליה כבר אז, לא היה מפחד. כי מלשונו קשה לכאו' לומר כך.