פרנקל תאומים כתב:עכ''פ מה שבוודאי מוסכם הוא שהגרא''י קוק זי''ע לא כתב על אף אחד מהגדולים החולקים עליו לא ימ''ש ולא שר''י. גם אם צפורנו היתה עבה ממותניהם..
גל של אגוזים כתב:בדברי יואל - מכתבים, חזרו ונדפסו אותו דברים שנדפסו בתשובות שהבאתי לעיל בלי תוספת וגרעון, וכאמור לא נכתב שם שר"י או ימ"ש.
אראל כתב:אולי כוונת יוסף חיים, לספר 'אגרות מהרי"ט' [ב' כרכים, לא נמצא באוצה"ח ולא במאגרים]
כמדומני, ששם יש מכתב שכותב עליו ימ"ש
אראל כתב:[יש אמרא בעל פה, וכמדומה שיש הקלטה מזה, שהרבי אומר בערך כהאי לישנא, שמעולם אין דרכי לקלל, אבל עליו וכו'...]
אראל כתב:גל של אגוזים כתב:בדברי יואל - מכתבים, חזרו ונדפסו אותו דברים שנדפסו בתשובות שהבאתי לעיל בלי תוספת וגרעון, וכאמור לא נכתב שם שר"י או ימ"ש.
אולי כוונת יוסף חיים, לספר 'אגרות מהרי"ט' [ב' כרכים, לא נמצא באוצה"ח ולא במאגרים]
כמדומני, ששם יש מכתב שכותב עליו ימ"ש
[יש אמרא בעל פה, וכמדומה שיש הקלטה מזה, שהרבי אומר בערך כהאי לישנא, שמעולם אין דרכי לקלל, אבל עליו וכו'...]
אראל כתב:פרנקל תאומים כתב:עכ''פ מה שבוודאי מוסכם הוא שהגרא''י קוק זי''ע לא כתב על אף אחד מהגדולים החולקים עליו לא ימ''ש ולא שר''י. גם אם צפורנו היתה עבה ממותניהם..
נו, הרי הוא אהב את כל ה'ימח-שמו'ניקעס אהבה גדולה, ולמה שיכתוב כן על שונאיו והחולקים עליו?
"ירגיל עצמו להכניס אהבת בני אדם בלבו ואפילו הרשעים כאילו היו אחיו ויותר מזה עד שיקבע בלבו אהבת בני אדם כולם. ואפילו הרשעים יאהב אותם בלבו ויאמר מי יתן ויהיו אלו צדיקים שבים בתשובה ויהיו כולם גדולים ורצויים למקום. וככה יאהב בהיותו מזכיר במחשבתו טובות אשר בהם ויכסה מומם ולא יסתכל בנגעיהם אלא במידות הטובות אשר בהם". (תומר דבורה לרמ"ק. פ"ב)
"וגם המקורבים אליו והוכיחם ולא שבו מעונותיהם, שמצוה לשנואותם, מצוה לאוהבם גם כן, ושניהן הן אמת, שנאה מצד הרע שבהם ואהבה מצד בחינת הטוב הגנוז שבהם, שהוא ניצוץ אלקות שבתוכם, המחיה נפשם האלקית, וגם לעורר רחמים בלבו עליהם כי היא בבחינת גלות בתוך הרע מס"א הגובר עליהם ברשעים, והרחמנות מבטלת השנאה ומעוררת האהבה כנודע ממ"ש ליעקב אשר פדה את אברהם...".
("תניא", חלק א' - "ספרן של בינונים", פרק ל"ב).
....והשי"ת יודע, שלא את כל הפושעים אני מקרב, כי אם אותם שאני מרגיש, שכח סגולי גדול מונח בפנימיותם. ודרכים רבים ישנם לידיעה זו, וספרים גדולים צריכים לכתוב בזה כדי לבאר גם רק שמץ מהדבר הגדול הזה. ועל אותם שכבר אבדו גם את הסגולה הפנימית שלהם לגמרי, אמר דוד הע"ה: "הלא משנאיך ד' אשנא", ובדרך כללות מסרו לנו חז"ל סימנין על-זה. והמינים והכופרים על פי רוב איבדו גם את הסגולה הפנימית, ומידה זו נוהגת ברוב הדורות, אבל דור של עקבא-דמשיחא הם יוצאים מכלל זה, שהם כדברי תיקוני זוהר "טוב מלגאו וביש מלבר". והם "חמורו של משיח" שנאמר עליו "עני ורוכב על חמור", והכוונה: כמו חמור, שמבחוץ יש בו שני סימני-טומאה, א"כ הטומאה בולטת בו יותר מבחזיר וגמל וכיו"ב, שיש בהם סימן-טהרה אחד על כל פנים, ומכל מקום יש בו בפנימיותו עניין-קדושה גם כן, שהרי הוא קדוש בבכורה, ועניין מה שהתורה אמרה על זה שם "קדש לי" הוא גדול מאד מאד. וכן הן הנשמות של אותם שהסגולה הישראלית לבדה מתגלה בהם בעקבא-דמשיחא, ולהם יש תרופה, אע"פ שיש בהם סרחון גדול, וחושך רב וכבד מאוד. אמר על זה רב יוסף: "ייתי ואזכי דאיתיב בטולא דכופיתא דחמריה", ורב יוסף היה דרכו להביט על הפנימיות, ותלה גדולתו בגדולת "ההוא יומא דקא גרים", ואמר על אמו: "איקום מקמי שכינתא דאתיא", ואמר על עצמו: "לא תיתני ענוה דאיכא אנא", אע"פ שמצד החיצוניות נראה הדבר לגאוה חלילה, אבל בעל סגולה נפשית שכמותו ע"ה אמר זה בכל מילוי הקדושה והענוה האמיתית, מעין ענותנותו של אדון הנביאים ע"ה, ותלמידיו הם הולכים בדרכיו.
ומפני-כך היתה מדתו של משרע"ה לקרב רחוקים, עד שקרב אפילו את הערב רב, ואע"פ שזה גרם אריכות-הגלות, מכל מקום סוף-כל-סוף יתעלו גם הם, כי בודאי יתקיים ביה "יתן לך כלבבך וכל עצתך ימלא", והשי"ת "מקים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים". ואמרו בזוהר, שחסדיו של משה היו גדולים משל אברהם, ובאברהם אבינו, אע"פ שמדת- חסדו היתה גדולה מאד, ולא היה כנח שלא בקש רחמים על רשעים בני-דורו, מכל מקום לא בקש רק בתנאי: "אולי ימצאון שם עשרה", אבל משרע"ה בקש בלא שום תנאים: "אם תשא חטאתם, ואם אין - מחני נא, מספרך אשר כתבת", שהיא מסירת-נפש אפילו מעולם- הבא, כי הספר של הקב"ה. הוא עולם הבא עצמו....
('אגרות ראי"ה' כרך ב', אגרת תקנ"ה להרידב''ז זי'ע).
"מי שחסר לו החוש של שנאת הרשעים, יוכלו התכונות, המעשים והדעות הרעות, להידבק בו ולפגמו. ואף על פי שעל ידי גודל מיתוק של חסד, הולך האור ונזרח גם על הרשעים, מכל מקום ראוי לאחוז במידה ידועה של גבורה, שהיא ניכרת בשנאה פנימית לרשעים הגדולים, מרימי יד בתורה. ומידה זו היא כמו סנדל לנשמה, שלא תטנף רגליה ביוון מצולת הקליפות, והיא משומרת על ידי תכונה זו בטהרתה."
("אורות הקודש" ג', עמ' של"ד).
"שנאת הרשעה, כשהיא עמוקה וגדולה, צריכה לבוא בתחילת ברייתה יחד עם שנאת הרשעים רק אח"כ היא מתמתקת על ידי כח הדעת ומתבררת, עד שהיא עומדת על נקיונה האצילי, שאין כי אם שנאת הרשעה לבדה, והנושאים שלה, שהם הרשעים בעצמם, מתמלאים עליהם רחמים, ויתמו חטאים ולא חוטאים. אבל אם מתחילת ברייתה תבוא בצורתה האידיאלית, לכוון את מהותה רק על השנאה של הרשעה המופשטת, לעולם לא תצא אל הפועל בכחה אפילו בתור השנאה לרשעה, כי חסרון השנאה אל הרשעים יטשטש את השנאה של הרשעה עצמה, ואז כל אוצר הטוב מונח הוא בסכנה גדולה . וזה היה מקום המכשול של נפילים רבים, שנפלו מפני שהשתמשו בתחילת הוויתה של שנאת הרשעה במדה האצילית, והעדר שנאת הרשעים נהפכה אח"כ לאהבתם, ומתוך אהבת הרשעים נפלו הם עצמם באהבת הרשעה עצמה. על כן מוכרחת היא המחשבה הראשונה להיות בתכונת מידת הדין, ואח"כ מדת הרחמים באה, וממתקת אותה בשיתופה.
("שמונה קבצים" חלק ח' סעיף רכ"ח).
"אם נעזב את שעת הכושר, של התחלת התפתחות הישוב... והיד הרמה המחומשת בהפקרות ודרכי הגויים, באין זכר לקדושת ישראל באמת, המחפה על חרסיה בסיגים של לאומיות מזוייפת בגרגרים של היסתוריה ושל חיבת השפה, המלבישה את החיים צורה ישראלית מבחוץ במקום שהפנים כולו הוא לא יהודי, העומד להיות נהפך למשחית ולמפלצת, ולסוף ג"כ לשנאת ישראל וארץ ישראל, כאשר כבר נוכחנו ע"פ הניסיון - היד הטמאה הזו תתגבר, אז אין די באר גודל האסון..."
(אגרת קמ"ד).
גל של אגוזים כתב:פולסברג כתב:https://tablet.otzar.org/pages/?&pagenum=36&book=618924
כוונתך מן הסתם לאות ל"ד. לאיזה 'אביגדור' הכוונה?
לבי במערב כתב:לא זכיתי להבין כוונת ה'מחאה': ככלות הכל, מדובר באדם שהכניס את בעל התניא נ"ע (שכמדומני אין חולק על גדלותו) לסכנת־נפשות כפשוטה, על־סמך עלילות שוא ושקר - ולא התחרט או שב ממעשהו השפל. איך שלא נתייחס לפרשה, התבטאותו של כ"ק אדמו"ר מהורש"ב מליובאוויטש נ"ע אינה כה מושללת (אף שכמובן, איש אינו מחויב להאמין לזה... וק"ל).
לשם האיזון: השמועה מספרת, כי כשניסו פעם לשורר כך בפני כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זי"ע - לא הניחם (ומדובר בהנהגה יוצאת־דופן, שכן דרך־כלל לא התערב בהנהגות הציבור בבית־מדרשו).
פולסברג כתב: אבל איך יכולים לומר ארור על א' מגדולי הרבנים בשעתו שכוונתו היתה לש''ש בדברים כאלה [עי' בקישור שהביא ר' עזריאל], כמו רבים מגדולי הדור ההוא
עזריאל ברגר כתב:ואף מאדמו"רי חב"ד האחרונים - לא זכור לי שהם קירבו מוסרים!
ואדרבה, הרבי הריי"צ אמר "ימח שמם" על ה"יבסקציה" (המחלקה היהודית של המפלגה הקומוניסטית הסובייטית, שאנשיה היו מינים ואפיקורסים, מסיתים ומדיחים, מוסרים ומלשינים, וכל שום אחרן וחניכה דאית להו).
ראו את התיאורים העסיסיים מהתוועדות פורים תרפ"ז - לדוגמא בקובץ http://old2.ih.chabad.info/images/notim ... 8_he_6.pdf בעמוד 25.
גל של אגוזים כתב:עזריאל ברגר כתב:ואף מאדמו"רי חב"ד האחרונים - לא זכור לי שהם קירבו מוסרים!
ואדרבה, הרבי הריי"צ אמר "ימח שמם" על ה"יבסקציה" (המחלקה היהודית של המפלגה הקומוניסטית הסובייטית, שאנשיה היו מינים ואפיקורסים, מסיתים ומדיחים, מוסרים ומלשינים, וכל שום אחרן וחניכה דאית להו).
ראו את התיאורים העסיסיים מהתוועדות פורים תרפ"ז - לדוגמא בקובץ http://old2.ih.chabad.info/images/notim ... 8_he_6.pdf בעמוד 25.
ייש"כ רב - עיינתי שם וזה מאד מעניין. אם הבנתי נכון, הדברים מצוטטים בשם הרבי [המכונה שם 'הרמ"ש'] בשם חמיו הרבי הריי"צ זצ"ל.
פולסברג כתב:לבי במערב כתב:לא זכיתי להבין כוונת ה'מחאה': ככלות הכל, מדובר באדם שהכניס את בעל התניא נ"ע (שכמדומני אין חולק על גדלותו) לסכנת־נפשות כפשוטה, על־סמך עלילות שוא ושקר - ולא התחרט או שב ממעשהו השפל. איך שלא נתייחס לפרשה, התבטאותו של כ"ק אדמו"ר מהורש"ב מליובאוויטש נ"ע אינה כה מושללת (אף שכמובן, איש אינו מחויב להאמין לזה... וק"ל).
לשם האיזון: השמועה מספרת, כי כשניסו פעם לשורר כך בפני כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זי"ע - לא הניחם (ומדובר בהנהגה יוצאת־דופן, שכן דרך־כלל לא התערב בהנהגות הציבור בבית־מדרשו).
הסיפור האחרון נשמע אמין יותר מהראשון...
איני רוצה לנחות דרגא למחלוקת חסו''ם, ובפרט עם כתר''ה. אבל איך יכולים לומר ארור על א' מגדולי הרבנים בשעתו שכוונתו היתה לש''ש בדברים כאלה [עי' בקישור שהביא ר' עזריאל], כמו רבים מגדולי הדור ההוא -- בעוד שלכל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש, המלשינים והמשומדים ומהרסי הדת - מקרבים בידים פתוחות ומרוממים ומגדלים אותם. וכל הלשון של 'איזה נשמה יש לו', נשמע שתול מחוגי נטו''ק, לא חב''ד.
הלא גם בפילגש בגבעה היה מעשה רשע, ואעפ''כ...
וכבר אמר מי שאמר, ישראל אע''פ שלא חטא ישראל הוא...
מתוך אישי ישראל:
רבי אביגדור ב"ר יוסף חיים קרא רבה של פינסק והגליל. מראשי המתנגדים לחסידות ברוסיה, הודח מרבנותו בידי חסידי קרלין.
קורות חייו
כיהן כרב העיירה לסלי (כך לפי נדב, ולא לעסלא) בפולין, ואחר כך חי ופעל במשך תקופה בוורשה. בערך בשנת ה'תקמ"ה (1785) התמנה כרבה של פינסק, על כסאו של רבי לוי יצחק מברדיצ'וב שעמד פנוי.
כשהתמנה כרב ואב"ד פינסק, היו כפופים למרות רבה של קהילת פינסק עוד כשלושים יישובים וקהילות בסביבת פינסק. בסביבות שנת ה'תקנ"ג, 1793, הצליחו חסידי קרלין להדיחו מתפקידו, זאת למרות שבכתב המינוי שלו התחייבה הקהילה שיישא בתפקיד לפחות במשך עשר שנים. טענתו המאוחרת שבה תבע מקהילת פינסק להחזיר לו סכומי כסף ששילם בעת מינויו, למטרת רשיון רבנות, שמה אותו ללעג בפי שונאיו שטענו שלא היה ראוי לרבנות גדולה כזו של פינסק וכי קיבל את המינוי רק בתמורה לכספו. שיעור קומתם של רבני העיר שלפניו ושלאחריו מזים טענה זו, אף שלא נמצאו חידושי תורה רבים משל רבי אביגדור בידינו.
לאחר שהודח מתפקידו, חי ופעל בווילנה. הוא חתום על פנייה לשלטונות הרוסיים בתלונה על מה שעוללה לו הקהילה בפינסק ובתיאור מפורט של טענות המתנגדים על החסידים, פנייה שהובילה מאוחר יותר למעצרו של רבי שניאור זלמן מליאדי, בעל התניא.
בזמנו היה נחשב מחשובי רבני רוסיה. אך בעקבות כתב ההלשנה, בספרות ההגיוגרפיה החסידית, בעיקר בזו החב"דית והקרלינית, מופיע שמו בצורה מבוזה ללא תואר רבני, ומלבד ההלשנה, מיוחס לו כל דבר אסור, טעויות בהלכה ואף שכרות והוללות. קטעים אלו מצוטטים לעתים בתמימות גם בידי כותבים שעיקר מטרתם לפאר את כבוד התורה, וברור להם שבמלשין ושיכור נקלה הם עסוקים. שרא להו מרייהו.
"שמעתי שהרב ר' דוב אב"ד דק"ק לוביטש סיפר כי הזלזולים שזלזלו החסידים את ר' אביגדור אבד"ק פינסק בן של אבי זקינו הגאון המקובל ר' יוסף חיים קארא אבד"ק קאליש לא היו אמת, וסיפר מעשה שר' אביגדור היה חבר עם בעל מחבר ספר בית מאיר והיו אברכים ונסעו להתורת יקותיאל לפלפל עמו בדברי תורה כי התורת יקותיאל היה מחזיק עצמו לגאון, על כן חרה להם הדבר על כן נסעו אליו. והבית מאיר היה חריף ע"כ פלפל הוא עמו ואת ר' אביגדור צוה להביא לו ראיות מן גמרות וראשונים כי הוא היה בקי. כן סיפר ר' יצחק יוסף חזן מלוביטש ששמע מהרב ר' דוב ז"ל".
[יועץ קים קדיש ראקוץ, שיח שרפי קודש, ג, אות רצז].
סגי נהור כתב:http://forum.otzar.org/viewtopic.php?f=56&t=14050&start=160#p346828
חרסון כתב:אומר זאת כך: מי שמבקש היום להגן על מעשה מסירה שהעמיד בסכנת נפש גדול בישראל (תוך חידוש דין הזוי של "רודפים של היהדות") מאבד את זכותו לטעון כנגד כל מעשה עוולה שנעשה או יעשה אי פעם תחת השמש (מסיבות אידאולוגיות "לשם שמים"...). איזו בושה שקול שכזה יוצא ממי שכביכול הולכים בדרכו של ר' ישראל סלנטר ותלמידיו של מרנא החפץ חיים. בוז!
יהושפט כתב:בקונטרס טובות זכרונות שכתב רבי אברהם חזן מסופר באריכות איך החולק על מוהרנ"ת מצדיקי החסידות פעל בעצמו למסור את מוהרנ"ת למלכות, האם מקובל לכנותו בשם ימ"ש?
צופה_ומביט כתב:ולמה ללכת רחוק: בימינו אנו יש קבוצה חסידית גדולה ומוכרת שמכנה ימ"ש ועמלק [שמצוה למחותו, ושרים כך מתחת ביתו] ו"כופר בעיקר" [שמורידין ולא מעלין ומצוה לשנאותו ולאבדו] וכו' אחד מגדולי גאוני וצדיקי הדור [לא כי הוא מסר אותם למישהו אלא] רק משום שהוא לא מצא בתוכה את מקומו ודרכו, ורואים בזה זלזול ברבם שבחרו לראשם, [לטענתם הוא גם מזלזל להדיא ברבם. יודעים מה? נניח שכן הוא], ועל כן - בנוסף להנ"ל - הם מטרידים ומוסרים כסדר אותו ואת אנשיו, ומזיקים להם כסדר בממון ובגוף ובנפש, כולל לילדים רכים, כולל ביטול תורה ותפילה ובית המדרש מהם, כולל חרם ופירוק משפחות, וכל התורה כולה [בין אדם לחברו ובין אדם למקום] הותרה להם על דבר זה, כולל חידושי הלכות מפליגות ו"תורה חדשה מאיתי תצא" בדיני לא תסור והמסתעף.
חרסון כתב:מי שמבקש היום להגן על מעשה מסירה שהעמיד בסכנת נפש גדול בישראל (תוך חידוש דין הזוי של "רודפים של היהדות") מאבד את זכותו לטעון כנגד כל מעשה עוולה שנעשה או יעשה אי פעם תחת השמש (מסיבות אידאולוגיות "לשם שמים"...).
חרסון כתב:ניתן להיכנס בחילוקים דקים און שפאלטן א האָר. העקרון ברור: אם יש צידוק למעשי תועבה הגובלים בסכנת נפש. ותהיה הסיבה אליהם נאצלת ככל שתהיה, אין שום גבול ברור שניתן להעמיד. אין לדבר סוף כפשוטו, רח"ל. ודי למבין.
גאולה בקרוב כתב:ונדגיש שכל זה לא קשור להתנגדות לאלו שראויים לכך, אבל לא צריך לדבר בסגנון כזה של "ימ"ש". [ואמנם על ישו יש אומרים שהוא ר"ת 'ימח שמו וזכרו', אבל הוא ממש יצא מכלל ישראל]
תגובת מר תמוהה בעיני טובא:צופה_ומביט כתב:לא חושב . .
יעוי' בהנכב"ב.יואל שילה כתב: . . אבל לכאורה מדבריו משמע שגם ליש"ו בסופו של דבר יש תיקון . .
דרומי כתב:בתור חסיד חב"ד מגיל אפס ומכל הצדדים, אני מוכרח להודיע שלא חונכתי מעולם על שנאה ל'אביגדור' וכל מיני ביטויים חמורים בהקשר אליו, להד"ם (אולי הוזכר לפעמים בתור אובייקט ללעוג ממנו, ותו לא מידי. ויש גם ביטוי ידוע שבאחרית ימיו היה מסתובב בין החסידים ומבקש קצת 'משקה' מההתוועדות של י"ט כסלו, באומרו: הרי זה בזכותי... - כמובן שאין לי מושג האמנם נכונה שמועה זו מבחינה היסטורית, ובאמת זה גם לא מעניין אותי. אבל מכל מקום זה ה'פולקלור' שהיה סביבו המוכר לי).
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 81 אורחים