(בד"א בווארטים קצרים ויפים ולאו דווקא בתורות ארוכות).
ואם אפשר בבקשה להשאיר את האשכול לווארטים כנ"ל ולא להסיט אותו לדיונים אחרים כלל. וד"ל.
"כִּי כְתָב אֲשֶׁר נִכְתָּב בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ וְנַחְתּוֹם בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ אֵין לְהָשִׁיב (אסתר, ח, ח)."
יש להקשות הלא אם באמת לא ניתן לבטל את כתב המלך, מה פעלו מרדכי ואסתר בשולחם לכל היהודים להנקם מאויבהם? הלא אגרת המלך המקורית כבר נחתמה ונשלחה בשם המלך.
וראיתי מסבירים שבאותה האגרת הראשונה אותה כתב המן נאמר "להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים".
ומכיוון שמרדכי ואסתר לא יכלו כאמור לשנות את דבר המלך, לכן הם שלחו לכל היהודים היושבים בכל מדינות המלך את אותה האיגרת אותה ניסח המן - ורק ששינו את הפיסוק והוסיפו נקודה אחת.
וכך כתבו "להשמיד להרוג ולאבד את כל. היהודים".
כלומר לצאת ולהרוג את כל. ואת כ"ז חותם "היהודים".
***
"וַיֹּאמֶר חַרְבוֹנָה אֶחָד מִן הַסָּרִיסִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ גַּם הִנֵּה הָעֵץ אֲשֶׁר עָשָׂה הָמָן לְמָרְדֳּכַי אֲשֶׁר דִּבֶּר טוֹב עַל הַמֶּלֶךְ עֹמֵד בְּבֵית הָמָן גָּבֹהַּ חֲמִשִּׁים אַמָּה וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ תְּלֻהוּ עָלָיו (אסתר, ז, ט)."
המן יכול היה לעשות עץ נמוך בשביל לתלות את מרדכי, ומה ראה לעשות דווקא עץ גבוה חמישים אמה?
ורצו להוכיח מכאן איך ועד כמה מפלתו של המן נכונה לו עוד משעת עשיית העץ.
דהנה לאחר משתה אסתר אמר חרבונה למלך אחשוורוש "גם הנה העץ אשר עשה המן למרדכי עומד בבית המן גבוה חמישים אמה".
ואם היה העץ נמוך מחמישים אמה - חרבונה לא יכול היה להראותו למלך מחצר בית המשתה.
ומעתה יש לומר שלכך מלכתחילה נעשה העץ גבוה וכנ"ל.
עוד רצו לומר דהנה לאחמ"כ בקשה אסתר מהמלך "ואת עשרת בני המן יתלו על העץ".
וקי"ל שהוא אותו העץ עליו נתלה המן.
וא"כ שפיר עשהו המן גבוה חמישים אמה ובכדי שיוכל לקבל את המן ועשרת בניו.
***
שמעתי אומרים אשר המילה "מגילה" רומזת לכל מנהגי פורים;
מגילה - מקרא מגילה.
גלימה - תחפושות.
לגימה - משתה וסעודה.
גמילה - משלוח מנות (מלשון גמול).
מילגה - מתנות לאביונים.
***
"בַּלַּיְלָה הַהוּא נָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר לְהָבִיא אֶת סֵפֶר הַזִּכְרֹנוֹת דִּבְרֵי הַיָּמִים וַיִּהְיוּ נִקְרָאִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ: וַיִּמָּצֵא כָתוּב אֲשֶׁר הִגִּיד מָרְדֳּכַי עַל בִּגְתָנָא וָתֶרֶשׁ (אסתר, ו, א-ב)".
בנו של המן היה סופר המלך (שמו היה שימשי) וכאשר היה מוטל עליו לכתוב את סיפור הצלת המלך על ידי מרדכי, במקום לכתוב "בגתן ותרש" הוא כתב "בגתן או תרש" וזאת בכדי להמעיט מערך דברי מרדכי.
(כלומר שמרדכי לא אמר במדוייק מי רצה להרוג את המלך, אלא שאמר שהיה זה או בגתן או תרש, ומספק הרגו את שניהם).
ולכן בא המלאך בלילה ההוא וחיבר את האות אל"ף של "או" למילה "בגתן" והאות וי"ו למילה "תרש" ונמצא "אשר הגיד מרדכי על בגתנא ותרש" (בשם מדרש).
***
"וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ מִי בֶחָצֵר וְהָמָן בָּא לַחֲצַר בֵּית הַמֶּלֶךְ הַחִיצוֹנָה לֵאמֹר לַמֶּלֶךְ לִתְלוֹת אֶת מָרְדֳּכַי עַל הָעֵץ אֲשֶׁר הֵכִין לוֹ (אסתר ו, א)."
ומה ראה המן לבוא לבית המלך כבר בלילה ולא חיכה עד לבוקר?
הסביר ר' יונתן אייבישץ שזהו משום שידע המן ש"כל הסומך גאולה לתפילה אינו ניזוק כל היום כולו" (ברכות ט:).
ולכן חשב להקדים ולפעול רעה על מרדכי קודם שיתפלל ויסמוך גאולה לתפילה כנ"ל.
***
כששאלו את המן הילד "מה אתה רוצה לעשות כשתהיה גדול?" הוא ענה - "תלוי..".
***
"אמר רב שמואל בר יהודה שלחה להם אסתר לחכמים קבעוני לדורות שלחו לה קנאה את מעוררת עלינו לבין האומות שלחה להם כבר כתובה אני על דברי הימים למלכי מדי ופרס" (מגילה, ז.)
יש שואלים מאי שנא מצות נר חנוכה? הלא גם היא עלולה לעורר קנאה בין האומות על עם ישראל, ואיך קבעוה?
וביאר השפתי חכמים שנר חנוכה שונה שהרי הוא נקבע לזכר נסך פך השמן ולא לזכר ניצחון החשמונאים.
עוד מתרצים, שאכן לגבי נר חנוכה ההלכה היא שבשעת סכנה "מניחו על שולחנו ודיו", וזה על מנת שלא לעורר קנאה עלינו מבין האומות.
שוב יש לשאול מה עונה אסתר לחכמים "כבר כתובה אני על דברי הימים למכלי מדי ופרס" - ומה בכך? והלא עדיין חגיגות ניצחון היהודים על אויביהם עלולה לעורר את קנאת האומות (?).
ושוב תירץ השפתי חכמים ליישב על פי הכתוב בסוף המגילה (י, ב): "וכל מעשה תקפו וגבורתו ופרשת גדלת מרדכי אשר גדלו המלך הלוא הם כתובים על ספר דברי הימים למלכי מדי ופרס".
והנה יש לעיין בזה מדוע באמת לא כתבו במגילה גם את "פרשת גדולת מרדכי"?
ומסביר השפת"ח שגדולת מרדכי לא נכתבה במגילה בכדי שלא "לעורר את הגוים ביותר לקנאה".
וממילא מובן מה עונה אסתר לחכמים "כבר כתובה אני על דברי הימים למכלי מדי ופרס" - רוצה לומר שמה שעלול לעורר את קנאת האומות ביותר, דהיינו "פרשת גדולת מרדכי" - הלא "הם כתובים כבר על ספר דברי הימים למלכי מדי ופרס" - רוצה לומר - ואינם כתובים במגילה.
ולכך בקביעת קריאת המגילה אין צורך לחשוש לקנאת האומות.
***
"ר' נחמיה אומר הדסה שמה ולמה נקראת אסתר שהיו אומות העולם קורין אותה על שום אסתהר" (מגילה, יג.).
פירש רש"י "אסתהר - ירח יפה כלבנה".
וברמב"ן (בראשית ל"ט, כ') מסביר מהו "בית הסוהר" וכותב: "ובעלי הלשון יפרשו "סהר" כיפה עגולה מלשון אגן הסהר (שה"ש ז', ג'). ולפי דעתי שהוא הבור, בית בנוי תחת הקרקע ולו פתח קטן מלמעלה יכניסו בו האסורים וממנו להם אורה. והוא מלשון סיהרא בארמית כאשר אמר (שם ו', ט"ז) צהר תעשה לתבה מלשון צהרים ושנו בהם זה לרוב אורו וזה למיעוט".
וכן כאן (יב.) הובא "דר וסוחרת רב אמר דרי דרי ושמואל אמר אבן טובה יש בכרכי הים ודרה שמה הושיבה באמצע סעודה ומאירה להם כצהרים".
ורש"י כתב "כצהרים - והאי וסוחרת לשון סהרא הוא" (וכמו שאומרים "צהרא טבא וגו'").
וקיצור הדבר הפירוש הוא "אור" או דבר המאיר.
***
"וישנה ואת נערותיה וגו' אמר רב שהאכילה מאכל יהודי ושמואל אמר שהאכילה קדלי דחזירי" (מגילה, יג.).
ע"ז תוספות כתב "קדלי דחזירי: וח"ו היא לא היתה אוכלת".
וברש"י חלק ופירש "כתלי דחזירי - בקונ"וש שמינות. ומתוך אונסה לא נענשה".
בספר 'הערוך' (ערך "קתל") הביא פירוש אחד שהכוונה היא לעורף של חזרת - ראש של חסא.
ובפירוש השני הביא כרש"י וכתב שקתלי דחזירי הם חתיכות בשר חזיר עם קמח וסולת.
ד"א, מה שכתב רש"י "בקונו"ש שמינות" היינו מה שקורין היום בייקונ"ס (Bacons).
***
"וישנה ואת נערותיה וגו' אמר רב שהאכילה מאכל יהודי" (מגילה , יג.).
הקשה הבן איש חי והלא עדיין לא ידעו שאסתר יהודיה, וא"כ מדוע הביא לה מאכל יהודי?
וכתב על זה כך: "שהאכילה מאכל יהודי, רוצה לומר היה לוקח לה בשר משחיטת ישראל באומרם כי זה יפה לגוף שהוא בדוק מטריפות שהם נעשים ע"י חולאים. ועד עתה יש באירופ"א אנשים שאינם ישראל, והם לא אוכלים בשר אלא רק מטבחי ישראל שהוא כשר. ואומרים שגם המלכה של אנגליז ירום הודה אין אוכלת אלא רק בשר כשר שחתום מן החכם שהוא כשר".
***
"ותהי אסתר נשאת חן אר"א מלמד שלכל אחד ואחד נדמתה לו כאומתו" (מגילה, יג.).
שמעתי הסבר יפה: בגמרא בהמשך כתוב שאסתר הזמינה את המן למשתה כדי לעורר את עמ"י לתפילה שלא יאמרו "אחות יש לנו בבית המלך".
ואם כן נראה שכל יהודי שושן ידעו שיש להם אחות בבית המלך.
כאן יש מקום לתהות, "אין אסתר מגדת מולדתה ואת עמה" - וכי לא היתה בכל שושן אף נשמה טובה שהלכה לספר למלך או לעבדיו שאסתר מזרע היהודים? וכי כל יהודי שושן שמרו על הסוד?
אלא שיהודי שושן גם אם סיפרו שאסתר היא אחותם - כל אומה ואומה גם היא טענה שאסתר באה ממנה, וכך אף אחד לא האמין דווקא לאותם המלשינים ולכן לא נתגלה מאיזו אומה אסתר אכן הגיעה.
***
"אמר רבא ליכא דידע לישנא בישא כהמן אמר ליה תא ניכלינהו אמר ליה מסתפינא מאלהיו דלא ליעביד בי כדעבד בקמאי אמר ליה ישנו מן המצות אמר ליה אית בהו רבנן וכו'" (מגילה, יג:).
כל מהלך הגמרא עפ"י רש"י:
ישנו עם אחד - ולכן גם אם יש בהם צדיקים הם עדיין עם אחד ויענשו עם הרשעים.
שמא תאמר קרחה אני עושה במלכותך? - מפוזר.
שמא תאמר יש מהם הנאה? - מפורד - הם כמו פרידה שאין ממנה הנאה.
שמא תאמר שיש מדינה מהם? - בכל מדינות מלכותך.
ולמלך אין שוה להניחם - שהם לא מתחתנים בנו ולא משלמים מיסים ושה"י פה"י וכו'.
במהרש"א הקשה על הסבר זה שיוצא שאחשורוש שאל את אותה השאלה פעמיים והמן ענה לו פעמיים את אותה התשובה (במילים "מפוזר" ו"בכל מדינות מלכותך").
ולכן מסביר המהרש"א ש"בכל מדינות מלכותך" היינו שהמלך הציע שיגלו את כל אותם היהודים למדינה אחת מיוחדת ושם הם ישארו לתמיד.
וע"ז ענה המן "בכל מדינות מלכותך" - לא תוכל לאסוף אותם כי הם פזורים בכל העולם.
***
"...ואחד שמתח את השרביט. וכמה? אמר רבי ירמיה שתי אמות היה והעמידו על שתים עשרה. ואמרי לה על שש עשרה. ואמרי לה על עשרים וארבע. במתניתא תנא על ששים, וכן אתה מוצא באמתה של בת פרעה וכן אתה מוצא בשיני רשעים דכתיב "שיני רשעים שברת" ואמר ריש לקיש אל תקרי שברת אלא שריבבת" (מגילה, טו:).
המהרש"א מצא סימן יפה לכל השיטות;
למ"ד 12 אמה: בפסוק "ויהי כראות המלך את אסתר וגו'" ישנן 12 תיבות מתחילת הפסוק על המילה "ויושט" (כולל).
למ"ד 16 אמה: ישנן 16 תיבות מתחילת הפסוק על המילה "שרביט" (כולל).
למ"ד 60 אמה: ישנן 60 אותיות מתחילת הפסוק עד המילים "שרביט הזהב" (לא כולל).
וכן בת פרעה: בפסוק שם (שמות ב', ה') "ותרד בת פרעה לרחץ על היאר וכו' היאר ותרא את התבה בתוך הסוף ותשלח את אמתה ותקחה".
וכותב המהרש"א שמתחילת הפסוק הנ"ל ועד המילה "ותשלח" ישנן בדיוק 60 אותיות (כולל).
ובאמת מי שיבדוק ימצא שיש שם 62 אותיות ולא 60.
ושמא בס"ת של המהרש"א היה כתוב "יאור" כתיב מלא (ולא "יאר" כמו אצלינו) ואז יוצא בדיוק 60. וכמו ברש"י שם על הפסוק שכתוב בו "יאור" בכתיב מלא.
וכן בשיני רשעים: כמו שכתב רש"י כאן "משני רשעים נפיק להאי דרשה. דליכתוב קרא ושן רשע, אלא י' דשני וי"ם דרשעים הרי ששים".
