מרן רבי דוד הלוי סולובייציק זצוק״ל

לב_לדעת · הודעהעל ידי **לב_לדעת** » ש' פברואר 06, 2021 7:03 pm

בסרטון של אפית מצות ניכרת חומרת בריסק של מצה אחת בתנור. [ותנור חם מאוד מאוד]

חבל שהצלם לא כיוון מצלמתו לשולחן לראות כמה משקל היתה העיסה ולכמה חתכו את המיירע. היה מעני לראות האם באמת אין שום שהיות כאשר רק מצה אחת יכולה להשתחרר לתנור.

בברכה המשולשת

מן הדרום כתב:באותו בנין של ר' דוד, גר הרב הנזיר, האם ידוע למישהו על הקשר ביניהם? אציין שבין משפחת שטרנבוך, משפחת הרבנית, לנזיר היה קשר כדלהלן-

על אודותיו של הרב הנזיר, אז הסטודנט דוד כגן, סיפר למרן הרב זצ"ל, הרב אליהו בוצ'קו לימים מייסד וראש-ישיבת מונטריי בשוויץ. הרב הנזיר שמע על מרן הרב זצ"ל מחבירו זה הרב אליהו בוצ'קו ומחותנו ר' שמואל חיים נפתלי שטרנבוך ז"ל, יהודים אמידים יוצאי מזרח-אירופה, אשר מסרו דרישות שלום אל הרב הנזיר מנסיעותיהם לסט-גאללן שם היה בבעלותם בית-חרושת, והם שידכו בין הרב והתלמיד. הם אמרו כי יביא המפגש ברכה לעם ישראל והציעו שיפגשו במהרה. אף גם סייעו בארגון הפגישה. הרב הנזיר נהג לכנות את ר' אליהו בוצ'קא "השדכן שלי" או "המתווך שלי". נחום שטרנבוך, גיסו אף שלח אל הרב הנזיר תמונה של הראי"ה. יתכן שהרב הנזיר שמע על אודות הראי"ה גם מחברו הטוב ר' מרדכי כהן ז"ל, שכן הראי"ה ביקר בבית אביו הרב אשר מיכאל (ארתור) כהן זצ"ל רבה של העיר באזל, בחודש מרחשוון של אותה שנה. ראה אגרות-הראי"ה אגרת תשו.

viewtopic.php?f=19&t=28858&hilit=%D7%94%D7%A0%D7%96%D7%99%D7%A8&start=40#p300664

יוסף חיים אוהב ציון

לפי פשוטו כתב:מהפורום השכן
הגרמ"ד בפורים
https://drive.google.com/file/d/1WNzfDR ... sp=sharing
הגרמ"ד באפיית מצות
https://drive.google.com/file/d/1NcryQV ... sp=sharing

מי יכול לתרגם מה היה שם הנידון בפורים?

צופה_ומביט

יוסף חיים אוהב ציון כתב:מי יכול לתרגם מה היה שם הנידון בפורים?

ליצנות/בדיחותא של פורים. אחד הביא תרנגול חי וצעק שוב ושוב שהביא את זה משלוח מנות לרב ושואל אם אפשר לצאת בזה שתי מנות [אחת שניצל ואחת פולקע]. הרב מתעלם במופגן [מסיט מבטו ממנו ולא מסתכל עליו, מבקש שישירו, שואל מי הבחור, מה הוא רוצה וכו'], ואח"כ אמר "שיעשה מה שהוא רוצה". הבחור אמר שיניחנו כאן על השולחן, אמר הרב שילך לשוחט שלו ושישחטו את התרנגול. הבחור שואל אם הרב סומך עליו שיקחנו לשוחט, ואם עושה אותו שליח. הרב עונה שעושה אותו שליח. זה הכל.

הודעהעל ידי **איש_ספר** » ש' פברואר 06, 2021 10:34 pm

בברכה המשולשת כתב:
מן הדרום כתב:באותו בנין של ר' דוד, גר הרב הנזיר, האם ידוע למישהו על הקשר ביניהם? אציין שבין משפחת שטרנבוך, משפחת הרבנית, לנזיר היה קשר כדלהלן-

על אודותיו של הרב הנזיר, אז הסטודנט דוד כגן, סיפר למרן הרב זצ"ל, הרב אליהו בוצ'קו לימים מייסד וראש-ישיבת מונטריי בשוויץ. הרב הנזיר שמע על מרן הרב זצ"ל מחבירו זה הרב אליהו בוצ'קו ומחותנו ר' שמואל חיים נפתלי שטרנבוך ז"ל, יהודים אמידים יוצאי מזרח-אירופה, אשר מסרו דרישות שלום אל הרב הנזיר מנסיעותיהם לסט-גאללן שם היה בבעלותם בית-חרושת, והם שידכו בין הרב והתלמיד. הם אמרו כי יביא המפגש ברכה לעם ישראל והציעו שיפגשו במהרה. אף גם סייעו בארגון הפגישה. הרב הנזיר נהג לכנות את ר' אליהו בוצ'קא "השדכן שלי" או "המתווך שלי". נחום שטרנבוך, גיסו אף שלח אל הרב הנזיר תמונה של הראי"ה. יתכן שהרב הנזיר שמע על אודות הראי"ה גם מחברו הטוב ר' מרדכי כהן ז"ל, שכן הראי"ה ביקר בבית אביו הרב אשר מיכאל (ארתור) כהן זצ"ל רבה של העיר באזל, בחודש מרחשוון של אותה שנה. ראה אגרות-הראי"ה אגרת תשו.

http://forum.otzar.org/viewtopic.php?f= ... 40#p300664

פעם סיפר לי ר' אשר'קה, שבאמצע קרה"ת אצל ר' דוד, נפלה שאילה בס"ת. כיון שידעו שאצל הנזיר יש אוסף ס"ת, שלחו לתם לבקש ספר, הקיצור ונשלוח ספרים ביד הרצים... כל ספר הביטו בו רגע כמימרה והחזירו... עכדה"ק...

נוטר הכרמים

מוצאי שבת, זמן המסוגל לעובדות וסיפורי צדיקים, אעלה כפי העולה בזכרון מן ההספד הנ"ל.

על מידת הנקיות של רבינו.

היתה אשה מארה"ב שהביעה את רצונה לתרום נכס יקר ערך לישיבה.
אחד האברכים קרא לעו"ד על מנת לסדר את ההעברה פורמלית כפי הנדרש.
באותה הזדמנות האשה אמרה שיש לה גם שתי קילו מטילי זהב שברצונה לתרום,
סירב הגרמ"ד בעדינות ואמר, שישאר בשבילך.
כאשר ביררו את הסיבה, הקריא את לשון רמב"ם הלכות ערכין וחרמין פ"ח הי"ג: לעולם לא יקדיש אדם ולא יחרים כל נכסיו, והעושה כן עובר על דעת הכתוב שהרי הוא אומר מכל אשר לו ולא כל אשר לו כמו שבארו חכמים, ואין זו חסידות אלא שטות שהרי הוא מאבד כל ממונו ויצטרך לבריות, ואין מרחמין עליו, ובזה וכיוצא בו אמרו חכמים חסיד שוטה מכלל מבלי עולם.

אחר כך טענה האשה, שאיננה צריכה לדאוג לעצמה, כי יש לה סכומים גדולים בביטוח ומועברים מדי חודש וכו', ובכ"ז עמד בסירובו,
כששאלוהו על כך, הסביר שאינו רוצה להיות 'נבהל להון' (משלי כח).

ועוד מעשה,
ר' נתן אינפלד, ביקר אצלו פעם, לפני עשרות שנים,
ר' דוד ביקש ממנו, המצב הזה שאין מבנה לישיבה מאוד מפריע, וכיון שהוא נוסע לחו"ל ומתעסק עם גבירים,
אם יזדמן אחד שרוצה לתרום בנין עם הנצחה וכו' שיתרים אותו.
ר' נתן הסביר שלמעשה הוא נוסע רק פעם בשנה לכל גביר, והוא משועבד לכולל חזון איש, וזה לא שייך.
אחרי תקופה, א' הגבירים הגדולים מבקש מר' נתן שישתדל עבור בנו להכניסו לישיבת הגרמ"ד.
ר' נתן הגיע לר' דוד וביקש והסביר את הנחיצות, אמר ר' דוד, יש לי רשימה ובה כתובים המבקשים,
הוא יכנס בתור עם כולם.
ר' נתן נכנס לפעולה והציע שיסע במיוחד לחו"ל לאיזה גביר וישיג מאה אלף עבור קרן הבנין...
ר' דוד לא הבין איך שייך לעקוף את התור...

דרומי · הודעהעל ידי **דרומי** » ש' פברואר 06, 2021 11:21 pm

הסיפור הראשון נראה כדורש הסבר.

הרי לא מדובר בתרומה אישית עבורו אלא בתרומה עבור הישיבה, ולמה לוותר על כך?

גביר · הודעהעל ידי **גביר** » א' פברואר 07, 2021 8:27 am

התפרסם בערוץ 7 [תודה לרב אבישי גרוסר שהפנה אותי לרשימה זו] -
המקור -
https://www.inn.co.il/news/466380

באלול תשע"ד כשעברתי בערב ברחוב עמוס, לפתע הבחנתי ביהודי זקן, הדור פנים, שצעד ברחוב את צעידת הערב, מלווה ביהודי נוסף.

כיון שאני אוסף חומרים על סבי זקני, רבי יעקב משה חרל"פ, עליו כתבתי את הספר שירת הי"ם, כהרגלי בקודש פניתי גם ליהודי הדור פנים זה ושאלתיו: כבודו יכול לספר לי על הרב חרל"פ?!

להפתעתי הרבה החל אותו יהודי לספר לי, תוך כדי שהוא ממשיך לצעוד ברחוב. וכך סיפר:

"בדידי הווה עובדא". לפני כשבעים שנה פעם נכנס רבי יעקב משה חרל"פ לאבי, וישב מס' דקות מהרהר בדממה תוך כדי שהתנענע בריכוז.

לבסוף פנה הרב חרל"פ לאבי ואמר: כיוון שאתה צדיק הדור וכתוב "צדיק גוזר והקב"ה מקיים" מבקש אני ממך שתגזור שיבוא משיח צדקנו ויגאל את עמו ישראל מכל צרותינו.

ענה אבא: "אני מאותם צדיקים שהקב"ה גוזר ואני מקיים..."

באותו רגע נזכרתי שהרב לורנץ כבר סיפר לי סיפור זה על הרב המפורסם הרב יצחק זאב סולובייצ'יק (ספר שירת הי"ם עמוד 412).

פניתי לרב ואמרתי: כבוד הרב עכשיו אני יודע מי אתה, אתה הרב משולם דוד סולובייצ'יק, הבן של ולולה (כך מכונה הרב יצחק זאב סולובייצ'יק).

הרב חייך אלי והחזיק אותי בחום וצחק.

הרב שאלני מי אני, וספרתי שאני הנין של הרב חרל"פ, והוצאתי לאור את הספר שירת הי"ם - על הרב חרל"פ.

כששמע הרב סולובייצ'יק שאני נינו של הרב חרל"פ, הוא החל להתלהב ואמר וחזר ואמר מס' פעמים:" אין היום כמו רבי יעקב משה חרל"פ. אין כזה היום. אין דברים כאלה..."

כעת כשהבנתי שהיהודי שאני צועד עימו זה הרב סולובייצ'יק, הבנתי למה כל אותן דקות שובל של אנשים חרדים יקרים צעד מאחורינו מנסים לשמוע מה הרב מדבר עימי - עם הבחור הסרוג והפשוט שנועל סנדלים ולבוש חולצה קצרה. כל פעם שהרב הרים מבטו הנוקב והסתכל אחורה לעבר שובל האנשים שהתלוו אלינו ללא רשותו, מייד הם ממש קפצו בפחד אחורה עקב מבטו התקיף.

הרב הוסיף וסיפר: שכאשר אביו הרב מבריסק, שמע שהרב חרל"פ חלה ורצה לצום, דאג שהרב חרל"פ לא יצום שלא יסכן את חייו...

הגאון הגרי”ז מבריסק החשיב מאוד את הגאון רבי יעקב משה חרל”פ ואמר עליו שהוא עובד ה.’ בבואו לירושלים שלח הגרי”ז את בניו בערב שבת לאחר חצות לחזות ברב חרל”פ מלובש בבגדי שבת-קדש באמירת שיר השירים שלו, שנאמרה מתוך דבקות נפלאה.” (הרב שריה דבליצקי שירת הים עמ' 206)

כשנפרדתי מהרב סולובייצ'יק הבטחתי להביא לו את הספר שירת הי"ם על הסבא הרב חרל"פ. רק כשהתרחקתי לאחר שנפרדתי בתודה מהרב, והלכתי לדרכי הסבירו לי הסובבים שאיני מבין בכלל את גודל ה"אייטם":

"זכית שהרב משולם דוד סולובייצ'יק הספון בד' אמות של הלכה קרב אותך וסיפר לך באהבה סיפורים על אביו ועל הרב חרל"פ".

עברו שנים והגעתי שוב לבית הרב סולובייצ'יק לקיים הבטחתי ולהביא את הספר.

סיפרתי לרבנית שזכיתי לראיין גם את אחיה הרב הגאון ראב"ד העדה החרדית הרב משה שטרנבוך. אמרתי לה שאני רוצה לצלם את הרב סולובייצ'יק עם הספר שירת הי"ם. שאלה הרבנית: היכן ניתן להשיג את הספר?

עניתי שבדיוק הגעתי להעניק להם את הספר במתנה.

שאלתי את הרבנית מתי אוכל שוב לפגוש את הרב והיא הסבירה שאגיע פעם לאחר שהרב מסיים את שיעורו היומי.

עבר עוד זמן והגעתי שוב במטרה לנסות לפגוש את הרב סולובייצ'יק.

הרב מלטף בחום את ידו של יאיר חרל"פ
צילום:יאיר חרל"פ

השיעור הסתיים ודפקתי על הדלת. המשב"ק שיצא הסביר לי שהרב עבר ניתוח בעיניו ולא מומלץ שאכביד עליו. הבנתי והסכמתי וכמעט עזבתי. אבל העקשנות שלי לא נתנה לי ללכת. דפקתי שוב והרבנית פתחה וסיפרה לרב שיאיר חרל"פ הגיע לשמוע על הרב חרל"פ. הנס קרה והכניסוני. הרב מייד שאל בקול תקיף: מה אתה רוצה?

"לשמוע על הרב חרל"פ" עניתי מייד.

החום והאהבה מייד נשפכו מהרב. ניצלתי את ההזדמנות ולחצתי על המסרטה והתחלתי לברר עם הרב את דיוקם של מס' סיפורים הקשורים לאביו, הרב מבריסק. הפגישה התארכה וקומץ מתלמידיו נצמד לחלון, ולא האמינו שהרב עדיין מדבר איתי. לאחר מכן הרב והרבנית החלו להתעניין בי ובמשפחתי, ביישוב בית אל ובמצב הבטחוני. הערבים לא מציקים לכם? שאל הרב.
הרב מבריסק נהג להזמין את הרב חרל"פ דרך קבע לשמחותיו והושיבו ב'מזרח' (הרב שריה דבליצקי)

לא. הם פוחדים... עניתי.

פוחדים תמה הרב?

בטח, עניתי וראו כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך...

הרב לא וויתר והמשיך לברר על בית אל וגם על ישיבת הרב בוצ'קו בכוכב יעקב.

אני בקשתי לצלם את הרב עם הספר שירת הי"ם והוא ליטף את ידי בחום וטען שלא נוהג להצטלם. שאלתי את הרב אם יש לו מכתבים שכתב הרב חרל"פ לטובת הספר החדש "אגרות מרום" (היוצא אור בימים אלו). הרב ברכני "ה' ישמור עליכם".

ביטחון התושבים היהודים מאוד מאוד העסיק את הרב. מספר ימים אח"כ כשנרצחו מס' חיילים, ותושבת היישוב נפצעה קשה, נזכרתי בדאגתו הגדולה של הרב.

כתבו: יאיר חרל"פ והרב אבישי גרוסר

לפי פשוטו

הרב דויטש ממעלה אדומים

בין החכמים

דברי הספד שנשא אחיינו ותלמידו הגאון רבי אפרים זלמן שטרנבוך שליט"א, ראש ישיבת מרן הגר"מ שטרנבוך שליט"א, בעצרת מספד והתעוררות בהיכל כולל אברכים 'לבו חפץ' רמת בית שמש.
כ"ה שבט פ"א.

משוש דורים

לפי פשוטו כתב:הרב דויטש ממעלה אדומים

שם הקונטרס, הגרמ"ד במחיצתי.

אליסף · הודעהעל ידי **אליסף** » ב' פברואר 08, 2021 6:34 am

בשעתו היה מגיע להר צבי לשמוע ברכת כהנים והכהן היה ר' אברהם שפירא ממרכז הרב

לבי במערב · הודעהעל ידי **לבי במערב** » ב' פברואר 08, 2021 7:30 am

לפי פשוטו כתב:הרב דויטש ממעלה אדומים

בסופו (ע' תקל. יעו"ש) מובאת התבטאות מעניינת:

: הגרי''ד.JPG (23.84 KiB) נצפה 10300 פעמים

נוטר הכרמים

מועתק מ
https://tora-forum.co.il/viewtopic.php? ... 40#p255442

הרהורי דברים אחר מיטתו של רבינו הגדול הכ"מ
הלב ממאן להכיל כי אכן אמת ונכון השמועה, אין בכחי להתרגל למציאות החדשה בו נשארנו יתומים מאבינו הרוחני והגשמי כאחד,
אבינו רועינו שזכינו שנשא אותנו על לוח ליבו כאב רחום, וכאב המייסר את בנו ייסרנו ללכת בדרך טובים, ומאידך כאב רחום השתף בשמחתינו ונשא את צערינו על לוח ליבו,
לא היה מציאות שניגש לשמחה או לפרט חשוב אחר ללא שנקבל ברכת קדשו,
אוי מי האמין כי משיח ד' אשר אמרנו בצילו נחיה עדי ביאת גואל צדק ועתה אבוי לנו כי גלינו מעל שולחן אבינו,
אם אבוא להעלות בזה את מעשיו ודרכיו המופלאים מאשר זכינו לראות לפי השגתינו הלא אין זה בכוחי וודאי אין ראשי עלי, כאשר הפצע עדיין מדמם, והלב ממאן להתרגל למצב זה, כאשר על אף חולשתו בשנים האחרונות לא פיללנו לזאת,
תולדותיהם של צדיקים אלו מעשים טובים, אך אין זה מסתכם בסיפורי מעשיות פה ושם אלא כל מהות החיים היא מציאות אחרת של חיים רוחנים המואסים בתכלית בהבלי עולם הזה וביראה ופחד מתוך שיויתי ד' לנגדי תמיד,
קשה היא ביותר המלאכה, בפרט שרבינו הכ"מ היה איש האמת ממש ולא סבל שום שקר, כמה צריך להזהר על כל פרט ופרט, וכמה חוצפה ועזות צריך כדי להעלות עלי גליון סיפור מעשיו וגדולתו, מי אני שיכריז על עצמי כתלמיד, אך לאחר שראיתי בעבור שבוע ואף אחד לא אעלה מהנהגותיו המופלאים, אמרתי כדי שלא נהיה חלילה בזה מהמתעצלים בהספדו של חכם, אעלה מהרהורי ליבי, לפי קטנות השגותי בגודל מעשיו, אך כמובן כי כל מה שכתוב כאן הוא רק על אחריותי ולפי השגתי,
רבינו הגדול הכ"מ היה בבחינה אחרת לגמרי לא שייך כלל לדור הזה אלא לדורות הקודמים, אדם השלם ממש בכל המובנים, עמוד היראה עמוד האמת עמוד התפילה עמוד התורה עמוד החסד, מאס ושנא את הבלי עולם הזה בתכלית המיאוס, מי שלא ראה זאת לעולם לא יוכל להשיג,
זכיתי כי מאז ילדותי זכיתי להתפלל בביתו, ולשמשו פה ושם, ובהמשך זכיתי להכנס ללמוד בישיבתו הק', וזכיתי שהראה לי אותות חיבה וקירבני וזכיתי הרבה לשמשו,
רבינו הגדול הכ"מ היה מקשה אחת של אורח מופלא,
רבינו הגדול הכ"מ היה מקשה אחת של תורה ויראת שמים טהורה, מאז ילדותי זכיתי להתבשם לאורו, ואעלה בזה רגשותי, מצד אחד היה לנו כזה יראה ופחד ממנו, עד להיום באופן טבעי יש לי פחד כאשר אני עובר ברחוב עמוס, אך מאידך היה לנו כזה נעימות והרגשותינו אליו היה כאל אב רחום, כילדים היה נותן לנו סוכריות וכד', אך מאידך לא נמנע מלומר ולעורר,
רבינו הכ"מ היה עמוד היראה כפשוטו, כסדר היה חוזר על דברי הנפש החיים על כל פעולה של האדם מה שפועל וכי כל מצוה בונה עולמות עליונים, ובכל עבירה מחריב את העולם, ודברים אלו היו למראה עיניו באופן מוחשי, עבירה אצלו היה כחרב או כפצצה כפשוטו ממש,
זכורני לפני כ-16 שנה, כאשר לאחר נעילת החג ובביתו היה חשוך (עדיין לא היה לו גנרטור רק אלעקטרי על בטריה אשר היה נכבה לקראת סוף היום), וכשהגיע זמן צאת החג והיה נותן לילדים להדליק את האלעקטרי, והיה מקפיד לראות איך שהילד שמדליק יאמר ברוך המבדיל, פעם אחד היה ילד שלא הצליח להדליק ניגש אחיו והדליק, הראש ישיבה מיד בפחד ורעדה שאחזתו פנה לילד השני ושאלו בכזה מין פחד האם אמרת ברוך המבדיל, עד היום הזה מונח בעצמותי את הפחד של אז, אי אפשר להבין זאת אם לא ראו זאת במיחוש, את הפחד המוחשי מחטא,
כל כולו היה מציאות של פחד ויראה כאשר השיחות שלו בחומש שיעור היה נפש החיים שוב ושוב כאשר הרגישו ממש בחוש מה זה שכר ועונש, זכורני כי פעם בצעירותי אמרתי לאחד התלמידים הוותיקים שלרבינו הגדול הכ"מ לא מגיע שכר כי הפחד מהגיהנום אצלו כל כך מוחשי, ענה לי שאני טועה הפחד אינו מהגיהנום הפחד הוא מהעבירה עצמה, ואכן זו היתה המציאות אצלו עבירה היתה אצלו כחיידקים כשראה אחד עובר עבירה הוא ראה אחד שמסתובב עם חרב בידו,
זכורני כי לפני כ- 25 שנה ביום הכיפורים רבינו הגדול הכ"מ התעלף בתחילת תפילת ונתנה תוקף, כשהביאו מים לעוררו, התעקש בשום אופן לא לשתות כלום, בכזה עקשנות עמד שאף טיפה לא יכנס לפיו, ואף שאל מיד בחרדה האם נכנס מים לפיו, ולא נרגע עד שכל הסובבים אמרו לו כי לא הכניסו לפיו מים, אך בזה הסיפור לא תם, לאחר תפילת מוסף שם לב כי אחד התלמידים הקבועים אינו בישיבה כאשר שאל על סיבת היעדרותו התחמקו ממנו, אך בהמשך קלט כי הנ"ל נפגע על שלא קיבל עליה לתורה ועבר להתפלל בבית המדרש בית ישראל, רבינו הגדול הכ"מ נהיה אויס מענטש ומתוך חולשתו החליט ללכת בעצמו לבית ישראל ולפייסו, ואכן התחיל ללכת ממקומו, 2 תלמידים אשר ראו זאת רצו מיד לבית ישראל להביא את אותו תלמיד לישיבה כדי לא להטריח את רבינו במצב כזה, כאשר ההוא חזר כבר היה רבינו הכ"מ במדרגות מחוץ לישיבה, רבינו הכ"מ עמד ופייסו, זו היתה המציאות פחד מחטא אם יש מציאות חלילה של פגיעה בבין אדם לחבירו, הרי ששום דבר לא ימנע בעדו מלתקן מיד, בהמשך שמעתי מתלמידו הר"ר יב"ג שמקומו בבית המדרש היה ליד רבינו הכ"מ, כשעלה בחוה"מ סוכות לרבינו הכ"מ מיד שאלו רבינו הכ"מ שוב ושוב בפחד נורא האם הוא בטוח שכשעוררוהו מעלפונו שלא נכנס לפיו שום מים, ורק לאחר שהר' יב"ג הבהיר לו שוב ושוב שאכן לא נכנס לפיו אף טיפת מים נרגע,
לפני כשנה בתחילת החורף כשהיה בבית החולים, ושהיתי אצלו בלילה, ואבחנו אז הרופאים כי אסור לו לאכול ולשתות דרך הפה, מאחר שנכנס לו אוכל ושתיה לתוך הריאות, הדבר היה מאד קשה על רבינו הכ"מ כאשר פיו היה ממש יבש, במשך הלילה התעורר בערך כל חצי שעה מחמת יובש הפה, ומיד ביקש ממני להביא לו מים לנטילת ידיים, ונטל ידיו כדין, כך חזר הדבר כמעט כל חצי שעה, (לאו דוקא חצי שעה לפעמים גם אחרי 5 דקות ושוב ביקש נטילת ידיים), ההקפדה שלו על נטילת ידיים היה נורא גם בעת חולשתו שהיה במצב סכנה וחלש ביותר אפילו לא היה בכחו לשבת אך התעקש ליטול בעצמו נטילת ידים שוב ושוב וכל פעם ב' השיטות, בבוקר לאחר שהתפלל שחרית וחלצתי לו את הטלית ותפילין, אמרתי לו כי בדקות הקרובות יקחוהו לבדיקה, הבדיקה נעשית על ידי ששותים כוס מים בסמוך למכונת שיקוף ורואים אם אכן המים לא נכנסים גם לריאות, בינתיים הוא נרדם לאיזה כמה דקות, לאחמ"כ הלכנו למקום בו נעשית הבדיקה, הכנסתי אותו לחדר בו נעשית הבדיקה היה שם כבר גם הרבנית תחי' ועוד איזה תלמידים, הביאו לו כוס מים, אך רבינו הכ"מ בכזה פחד סגר את פיו בחזקה, ומראה בידיו שהוא צריך נטילת ידים, אמרתי לרבינו הכ"מ כי רק עכשיו נטלו ידיים ולא ישן רק איזה 3 דקות לא יותר, אך רבינו לא הסכים לפתוח פיו, הרופא איבד קצת סבלנות וניסה להגיש הכוס בכח לפיו אך רבינו הכ"מ פיו סגור בחזקה, בראותי כן הלכתי לחפש להביא ספל וקערה לנטילת ידים ולא היה שם הוצרכתי לחזור לטיפול נמרץ ולהביא משם ורק לאחר נטילת ידיו, הסכים רבינו לשתות,
כל כולו ומהותו היה פחד ורעדה, לא היה מציאות שיזכיר שם השם ללא לבישת כובע עליון, כל ברכת שהכל או אשר יצר היה מקפיד ללבוש כובע עליון, אף בחולשתו לא הסכים להזכיר שמו ית' ללא כובע עליון, אבל לא היה זה סתם הנהגה טובה, אלא הנהגה שנובעת מיראת שמו ית', כל פעם מחדש,
בימים הנוראים היה בכלל מציאות של פחד ויראה, שלא ניתן כלל להשיג, ביום כיפור עמד כל התפילה על רגליו מרוב פחד, לפני כ-4 שנים בערב שבת שובה נכוה ברגליו, ערב יום כיפור אמר לו אחד התלמידים המקורבים כי השנה עדיף שיישב על הכסא, כי ע"פ המלצת הרופא אסור לו לעמוד על רגליו, כי הכויה יכול לגרום לבצקת, רבינו הגדול הכ"מ הסכים לדבריו, אך בפועל כשהגיע יום הקדוש נעמד על רגליו מרוב פחד ולא היה עם מי לדבר, ביסורים נוראים המשיך לעמוד על רגליו בכל התפילות, כמה שהתחננו אליו התלמידים, לא עזר, הפחד והמורא מיום הקדוש הריע את הכף, ואכן מיד במוצאי יום הקדוש כבר לא יכל לעמוד יותר על רגליו כאשר רגליו היו נפוחות מבצקת, לקח לו חדשים עד שהחלים מזה, אך מאותו יום הקדוש כבר לא יכל ללכת בלא הליכון וגם לא הליכה רחוקה,
זו היתה המציאות של יראה שהקיף את כל החיים, לעשות הגבהה על ספר תורה לא נתן לכל אחד ואחד רק אחד קבוע כי פחד אולי חלילה יפול הספר, זכיתי וכמה שנים עשיתי שם הגבהה, בתחילת בראשית הקפיד לגולל הספר קודם ההגבהה עד לפרשת שמות כדי שלא יהא עודף משקל על צד אחד, זכורני כי אחד הגביה פעם והספר התנענע הפחד והרעדה שאחזו הוא בלתי ניתן להשיג, גם בשמחת תורה נתן לעשות הקפות עם הספר סביב הבימה אך מיד לאחמ"כ להניח הספר על הבימה, לא נתן סתם לרקוד עם הספר תורה מרוב פחד, גם מעולם לא הוריד הטלית מעל ראשו, גם בשעת הקפות כל הזמן הטלית היה על ראשו מרוב פחד ויראה,
זכיתי לשמשו הרבה, זכורני כי תמיד אמר כי ערב שבת אינו יום מתאים שיבקרו אותו כי זה ערב שבת, פעם הגעתי אליו בערב שבת בשעות הבוקר המוקדמות, הוא כ"כ שמח שהגעתי ומיד פנה אלי וביקש ממני שאני יכניס לו הטיפות לעיניים, ואז הסביר לי כי בנו הר"ר אשר כבר היה אמור להגיע להכניס לו הטיפות ועדיין לא הגיע ואם זה היה סתם יום של חול היה ממתין לו אך ה ערב שבת וכבר עוד מעט שבת אז הוא כבר לא יכול לחכות, (זה היה בשעת הבוקר המוקדמות), כך בכזה פחד מהשבת כבר היה מהבוקר,
והפחד והיראה היה בכל מובן ומובן, זכורני כי פעם אחד מתלמידי הישיבה שעסק בקירוב רחוקים ורבינו הכ"מ מצא לנכון לחזקו בענין זה, אותו תלמיד עשה הכנסת ספר תורה והזמין את רבינו, רבינו התעניין מי עוד אמור להגיע לשם, כאשר שמע כי רב פלוני אמור להגיע לאותו מעמד, אותו רב היה באותו תקופה מעורב בנושא ציבורי אשר לדעתי של רבינו הכ"מ היה בזה עקירת הדת, ואי לכך לא רצה רבינו הכ"מ להפגש עם אותו רב, ולכן ניסה רבינו להתחמק, אך אותו תלמיד הציע שרב פלוני יגיע בשעה 7 ואילו רבינו הכ"מ יגיע בשעה 8, רבינו הגיע לאותו מעמד אך באמצע כשרבינו היה שם נודע כי רב פלוני בחוץ ועומד להכנס, הפחד שבו היה רבינו שרוי באותה שעה היה ממש נורא, מחד לא רצה להפגש עם אותו רב כי חשש שיהא בזה חיזוק לאותו רב אך מאידך לא רצה חלילה לפגוע בכבודו, ורבינו ישב אז ממש בחוסר אונים עד שקם באמצע ויצא לחוץ כאילו הוא צריך לביה"כ, כאשר רבינו שיער כי אותו רב כבר ודאי נכנס לאולם, יצא רבינו מביה"כ כדי ללכת לביתו אך למעשה נפגשו בחצר, רבינו אמר לו א גוטע נאכט והתנצל כי הוא ממהר ולא הרחיב בשיחה, בהמשך הייתי בביתו של רבינו הכ"מ והיה רבינו לא רגוע הוא שאל אותי שוב ושוב האם אותו רב נפגע ממנו, כמו כן אמר שלכה"פ לא נפגשו בתוך המזרח, וכי הוא מקוה שממה שנפגשו בחוץ לא יהא בזה חיזוק להנ"ל, אך כמה חודשים אחרי אותו מעשה עדיין הדבר הטריד את מנוחתו,
כך היתה כל הנהגה והנהגה שלו מדוד בפלס, זכורני בזמן בדיקת חמץ (רבינו הכ"מ התחיל בבדיקת חמץ מיד לאחר השקיעה והגיעו כמה תלמידים לעזור), רבינו הסתובב בכזה פחד לוודא שאכן בודקים היטב בכל פינה ופינה למעלה ולמטה, הפחד שהיה עליו היה ממש ניתן למשש באויר, זכורני כי בשנה אחד, אחד התלמידים מצא בשעת הבדיקה מטבע של שקל והביאו לרבינו הכ"מ, רבינו הכ"מ שהיה מאד מסודר מטבעו, כ"כ שמח ואמר כי על תלמיד זה ניתן לסמוך כי מטבע זה נאבד לפני 3 חודשים, ואם הוא מצא זאת כעת סימן שהוא בודק טוב, כמו"כ זכיתי כמה שנים לעזור לרבינו הכ"מ באיגוד הלולב, עד שהחליט איזה אתרוג ולולב הוא מהודר היה שרוי במין פחד אך לאחר שמצא הד' מינים המובחרים היה נמצא בכזה מין שמחה עצומה,

לייטנר · הודעהעל ידי **לייטנר** » ב' פברואר 08, 2021 10:07 am

לא הצלחתי להבין כיצד אפשר לומר שכל הנהגה והנהגה שלו היתה מדודה בפלס מחד, ומאידך לספר כיצד למרות שהיה חשש לפגיעה ברגליו התעקש לעמוד בכל יום כיפור על רגליו.

גיזונטע קאפ

לייטנר כתב:לא הצלחתי להבין כיצד אפשר לומר שכל הנהגה והנהגה שלו היתה מדודה בפלס מחד, ומאידך לספר כיצד למרות שהיה חשש לפגיעה ברגליו התעקש לעמוד בכל יום כיפור על רגליו.

הוא לא התעקש, הוא לא היה מסוגל לשבת, מפחד ה' וגאונו

הכתב והמכתב

כדכד · הודעהעל ידי **כדכד** » ב' פברואר 08, 2021 1:08 pm

באשכול על הגר"ש פוברסקי הוזכר הספדו של הגר"ש על אביו שסיפר שאביו החליט לקום ללמוד בלילה למרות שזה מסוכן לו כי יותר מסוכן לו לא לקום כמו אשה זקנה שהרב התיר לה לצום ביו"כ למרות שהרופא אמר שזה מסוכן כי הרב אבחן שיותר מסוכן לה להמנע מהצום.
אולי זה קשור לענין זה

ליטוואק פון בודאפעסט

לבי במערב כתב:
לפי פשוטו כתב:הרב דויטש ממעלה אדומים
בסופו (ע' תקל. יעו"ש) מובאת התבטאות מעניינת:
הגרי''ד.JPG

המשך הסיפור, ואימרת הרב אהרן קוטלר עליו, לכאורה הוא שקר גמור. ר' אהרן כיבד את האיש ההוא מאד, ודיבר אתו בחביבות. אכן נחלקו בחריפות על עניינים מסוימים, והלה לא נכנע לדעת ר' אהרן, אבל משם לביטוי חריפה כזאת יש עדיין מרחק גדול. ויש תמונה מפורסמת של הלה בהולכו ביחד עם ר' שניאור ללא רושם של פירוד ומחלוקת.

וביטוי הלשון שהשתמשו שמה אינו מתאים לר' אהרן כלל, שלא היה מדבר על 'קליפות' וכדו'.

ישיבה בחור

לא זכיתי להימנות על קהל תלמידיו אבל יצא לי כמה וכמה פעמים ליכנס למעונו הזך ותמיד התבשמתי מהוד קדומים כאשר לבד מרום גדלותו העצומה בתורה ותפילה ולבו אשר בער בלהבת אש למען כבוד שמים הרי ההרגשה במחיצתו היה כביכול אנו מאה שנה אחורה כל עולם המושגים והשיח היה עתיק יומין

הרואה · הודעהעל ידי **הרואה** » ב' פברואר 08, 2021 7:49 pm

ליטוואק פון בודאפעסט כתב:
לבי במערב כתב:
לפי פשוטו כתב:הרב דויטש ממעלה אדומים
בסופו (ע' תקל. יעו"ש) מובאת התבטאות מעניינת:
הגרי''ד.JPG

המשך הסיפור, ואימרת הרב אהרן קוטלר עליו, לכאורה הוא שקר גמור. ר' אהרן כיבד את האיש ההוא מאד, ודיבר אתו בחביבות. אכן נחלקו בחריפות על עניינים מסוימים, והלה לא נכנע לדעת ר' אהרן, אבל משם לביטוי חריפה כזאת יש עדיין מרחק גדול. ויש תמונה מפורסמת של הלה בהולכו ביחד עם ר' שניאור ללא רושם של פירוד ומחלוקת.

וביטוי הלשון שהשתמשו שמה אינו מתאים לר' אהרן כלל, שלא היה מדבר על 'קליפות' וכדו'.

שמעתי כמדומה בהקלטה של הרב פינקוס שמספר בשם ר' אהרן קוטלר חצי מהטומאה של ארה"ב זה מהישיבה יוניברסטי, והוסיף הרש"ד פינקוס מעצמו ואני אומר די גאנץ טומאה וכו', אני מקווה שאני מדייק.
אם אני באמת מדייק כנראה שהרב דויטש שמע גם את ההקלטה הנ"ל וחשב שהכל מר' אהרן קוטלר.
בכל אופן לא הוזכר שם הרי"ד מבוסטון עצמו, אלא המוסד שלו.

מן הדרום · הודעהעל ידי **מן הדרום** » ב' פברואר 08, 2021 8:42 pm

הרואה כתב:שמעתי כמדומה בהקלטה של הרב פינקוס שמספר בשם ר' אהרן קוטלר חצי מהטומאה של ארה"ב זה מהישיבה יוניברסטי, והוסיף הרש"ד פינקוס מעצמו ואני אומר די גאנץ טומאה וכו', אני מקווה שאני מדייק.
אם אני באמת מדייק כנראה שהרב דויטש שמע גם את ההקלטה הנ"ל וחשב שהכל מר' אהרן קוטלר.
בכל אופן לא הוזכר שם הרי"ד מבוסטון עצמו, אלא המוסד שלו.

כ"כ בויקי' על הגריד"ס מה שמראה ברור שזו לא הייתה דעת ר' אהרן על הגריד"ס
בתחילה, היה חבר ב"אגודת ישראל דאמריקה", ואף נתמנה ליו"ר הוועד הפועל הארצי ולחבר מועצת גדולי התורה של אמריקה. אף על פי שפרש אחר כך, עדיין שמר על קשרים טובים עם הארגון ותמך ברשת "החינוך העצמאי" בישראל. ב-1956 קיבל את הזמנתו של הרב אהרון קוטלר, ראש ישיבת לייקווד, והדמות המרכזית ביהדות החרדית בארצות הברית, לשאת את הדרשה המרכזית בסעודה החגיגית לכבוד "החינוך העצמאי".

פרנקל תאומים

אליסף כתב:בשעתו היה מגיע להר צבי לשמוע ברכת כהנים והכהן היה ר' אברהם שפירא ממרכז הרב

הגר''א שפירא ממרכז הרב זצ''ל היה משומעי לקחו החביבים של אביו מרן הגרי''ז זי''ע.

אגב, כשהתווכחו כאן לעיל להיכן תלמידי הגרי''ז שלחו את צאצאיהם, אם לישיבת הגרי''ד או לישיבת הגרמ''ד, חשבתי להעיר שכמדומה כי כמה מגדולי הת''ח ומהחביבים על הגרי''ז מבין שומעי לקחו, למשל- הגרש''י זווין, הג''ר יוד'ל גרודנער והגר''א שפירא לא שלחו את צפיעיהם לא להכא ולא להתם....

פרנקל תאומים

נוטר הכרמים כתב:מועתק מ
https://tora-forum.co.il/viewtopic.php? ... 40#p255442

מורא'דיג. תרתי משמע.
יש''כ.

002 · הודעהעל ידי **002** » ג' פברואר 09, 2021 10:57 am

נוטר הכרמים כתב:
חשבה לטובה כתב:ואילו מרן הגרמ''ש שפירא זצ''ל כותב במכתבו הידוע לבן דודו רבי אליהו חיים שפירא ''על האווירה השמחה בביתו של הרב מבריסק''

יש ליישב ולא בדוחק, וכפי שהודגש 'עד שיגיעו לאויערבאך', הגרי"ז היה לבבי ושמח עם תלמידיו ובני ביתו,
ששים ושמחים בשמחת התורה וקיום המצוות.
אך לאנשים מבחוץ היתה קשה מאוד הגישה מצד אוירת הכובד ראש.
עוז וחדוה במקומו, כאן בבתי גוואי כאן בבתי בראי.

הרב משולם דוד הלוי סולובייצ'יק והרב משה שמואל שפירא זצוק"ל בשמחה גדולה
שני גאוני עולם הללו ידעו להיות בשמחה תמיד, מתוך יראת שמים העצומה שלהם.

בן אליהו · הודעהעל ידי **בן אליהו** » ג' פברואר 09, 2021 11:04 am

פרנקל תאומים כתב:
אליסף כתב:בשעתו היה מגיע להר צבי לשמוע ברכת כהנים והכהן היה ר' אברהם שפירא ממרכז הרב

הגר''א שפירא ממרכז הרב זצ''ל היה משומעי לקחו החביבים של אביו מרן הגרי''ז זי''ע.

אגב, כשהתווכחו כאן לעיל להיכן תלמידי הגרי''ז שלחו את צאצאיהם, אם לישיבת הגרי''ד או לישיבת הגרמ''ד, חשבתי להעיר שכמדומה כי כמה מגדולי הת''ח ומהחביבים על הגרי''ז מבין שומעי לקחו, למשל- הגרש''י זווין, הג''ר יוד'ל גרודנער והגר''א שפירא לא שלחו את צפיעיהם לא להכא ולא להתם....

אכן כן, אבל אם היה שולח, אז ברור מאוד להיכן היה שולח. עם הגרי"ד היה למו"ר קשר קרוב. וסיפוריו הרבים על בית בריסק הם ממנו. שאלתיו פעם האם גם שמע דברים מר' משולם דוד וענה בבדיחותא:" לא, ר' דוד היה בטלן גדול, הוא כל הזמן רק למד ולמד."

כמה פעמים יצא לי לשמוע מהגר"א שפירא, (שיש לציין שהייתה לו "חולשה" למתמידים) על התמדתו הגדולה של ר' דוד.

אשרי יושבי ביתך

נתבקשתי להכניס:

לכל מי שיש לו הקלטות מהספדים על רבינו מרן ראש ישיבת בריסק רבי משולם דוד הלוי סולובייצי'ק זצוקללה"ה

או סיפורים או שיחות או מסמכים על רבינו מרן ראש הישיבה זצוקללה"ה נא לשלוח לכתובת אימייל [email protected]

תזכו למצוות

לייטנר · הודעהעל ידי **לייטנר** » ג' פברואר 09, 2021 5:25 pm

פרנקל תאומים כתב:
אליסף כתב:בשעתו היה מגיע להר צבי לשמוע ברכת כהנים והכהן היה ר' אברהם שפירא ממרכז הרב

הגר''א שפירא ממרכז הרב זצ''ל היה משומעי לקחו החביבים של אביו מרן הגרי''ז זי''ע.

אגב, כשהתווכחו כאן לעיל להיכן תלמידי הגרי''ז שלחו את צאצאיהם, אם לישיבת הגרי''ד או לישיבת הגרמ''ד, חשבתי להעיר שכמדומה כי כמה מגדולי הת''ח ומהחביבים על הגרי''ז מבין שומעי לקחו, למשל- הגרש''י זווין, הג''ר יוד'ל גרודנער והגר''א שפירא לא שלחו את צפיעיהם לא להכא ולא להתם....

לרב יהודה גרשוני היו רק בנות...

הודעהעל ידי **איש_ספר** » ג' פברואר 09, 2021 5:30 pm

לייטנר כתב:
פרנקל תאומים כתב:
אליסף כתב:בשעתו היה מגיע להר צבי לשמוע ברכת כהנים והכהן היה ר' אברהם שפירא ממרכז הרב

הגר''א שפירא ממרכז הרב זצ''ל היה משומעי לקחו החביבים של אביו מרן הגרי''ז זי''ע.

אגב, כשהתווכחו כאן לעיל להיכן תלמידי הגרי''ז שלחו את צאצאיהם, אם לישיבת הגרי''ד או לישיבת הגרמ''ד, חשבתי להעיר שכמדומה כי כמה מגדולי הת''ח ומהחביבים על הגרי''ז מבין שומעי לקחו, למשל- הגרש''י זווין, הג''ר יוד'ל גרודנער והגר''א שפירא לא שלחו את צפיעיהם לא להכא ולא להתם....

לרב יהודה גרשוני היו רק בנות...

גם הדוגמא של הרב זווין היא חסרת טעם וד"ל.

נוטר הכרמים

המשך מאותו מקור:

מאז פסח האחרון רבינו הכ"מ נחלש ביותר ולא היה בכחו יותר להמשיך במסירת השיעור היומי, אך השיעור בלילה היה אומר לפעמים, כמו"כ רבינו היה יושב הרבה ויושב ולומד בעצמו, אך קשתה עליו הלימוד ביותר ומפעם לפעם כשהיה לומד ולפי דרגתו לא הגיע להבנה האמיתי בסוגיא היה פורץ בבכי וכי מה יהיה איתו עם מה יבוא לעולם העליון וכי עם הארץ הוא, זכורני כי באחד הפעמים נכנס אליו באותה שעה אחד הנכדים, רבינו התחיל לבכות בפניו בבכי נורא כי הוא בגיל מבוגר ועם הארץ ואינו מבין את דברי תורה, אך לפחות שהנכדים לא ילמדו מדרכיו וינצלו הזמן ללימוד התורה, כל בכי מעין זה היה מלווה בכזה מין פחד על שהוא עם הארץ, זה היה ממש מבהיל איך שברוב חולשתו עדיין בדק את עצמו שוב ושוב ולא ויתר,
כמו"כ היה תמיד אומר בפני הבחורים כי לא ניתן להגיע לתורה ללא יראת שמים, והיה מאריך בזה הרבה ושם דגש במיוחד כי לימוד תורה צריך להיות בקדושה וביראת שמים, וכי על כל בחור לקבוע לימוד בספרי מוסר, ולא פעם כשהיה מאריך בדברי הנפה"ח על שכל חטא הורס את העולמות, היה נכנס בנו כזה פחד, ולא שרבינו הכ"מ התברך בכושר הסברה, אלא רבינו היה חי את זה באופן מוחשי ביותר והיו דברים אלו יוצאים מן הלב הנכנסים אל הלב,
בשנתיים האחרונות כבר נחלש רבינו הכ"מ ולא היה בכחו למסור שיעור חומש לתלמידים אך עמד על כל כי בכל זמן צריך לכה"פ 2 שיעורים כדי שהבחורים יקבלו קצת מוסר, השיעור חומש האחרון היה בחודש חשון תש"פ קודם שנכנס לבית החולים ורבינו הכ"מ דיבר את דברי הנפה"ח ודיבר כי חייבים לעשות תשובה על כל חטא באופן תמידי, ואז התחיל לומר ברבים וידוי אשמנו בגדנו וכו' בבכי נורא, והמעמד היה לחרדת אלוקים, תדיר היה שגור בפיו מי יודע איזה עונשים יגיעו על החטאים וכי העולם הפקר, הוא היה חי זה באופן מוחשי ביותר,
כמו"כ תמיד היה חוזר על כך לאן אתה הולך נאמר בלשון הוה שכל יום שעובר אדם מתקרב ליום המיתה, והוא כל הזמן הולך ליום המיתה, ובלשונו הק' מ'שטארבט נישט אין איינמאל מ'שטארבט צו ביסלאך, לא מתים בפעם אחת אלא מתים לאט, דהיינו כל יום מתקרב ליום המיתה, כך היה חי כל שנותיו,
כבר בעת בחרותו התבטא עליו מרן בעל הברכת שמואל שמעיניו משפריצות רשפי אש של יראת שמים, (כך העיד הגרח"ש ליבוביץ),
הארכתי קצת בסיפורים על אף שלא זו היתה מחשבתי בתחילה אך הבאתי זאת כדוגמאות למה שהרגשנו וראינו בסביבתו, שיבינו במה מדובר, וכל הזמן נתעורר בראשי עוד ועוד דוגמאות.

---------------

מובטח שם המשכים,
על צדדים אחרים, שמחים יותר,
עוז וחדוה במקומו, וגילו ברעדה.
נמשיך לעקוב אי"ה ולהעתיק.
(יש לי 'חולשה' לתיאורים אוטנטיים).

הודעהעל ידי **איש_ספר** » ג' פברואר 09, 2021 8:43 pm

התיאורים הפולשניים מבית החולים, חסרי טעם במחילה. גם לחכמי ישראל מגיע שינהגו בהם בכבוד השמור לכל אדם.

פרנקל תאומים

לייטנר כתב:
פרנקל תאומים כתב:אגב, כשהתווכחו כאן לעיל להיכן תלמידי הגרי''ז שלחו את צאצאיהם, אם לישיבת הגרי''ד או לישיבת הגרמ''ד, חשבתי להעיר שכמדומה כי כמה מגדולי הת''ח ומהחביבים על הגרי''ז מבין שומעי לקחו, למשל- הגרש''י זווין, הג''ר יוד'ל גרודנער והגר''א שפירא לא שלחו את צפיעיהם לא להכא ולא להתם....

לרב יהודה גרשוני היו רק בנות...

ידעתי גם ידעתי.

אני רואה שלוקחים אותי כאן מאד ברצינות..

נוטר הכרמים

כמו כן זכורני כי בבדיקת חמץ פעם נמצא דיבל, רבינו חשש בתחילה שזה דבר מאכל של חמץ הוא פשוט נבהל, עד שנוכח כי אינו חמץ,
בבית הלוי מבו' בענין מה שכ' לאהבה וליראה איך הולך אהבה יחד עם יראה וביאר ע"פ משל אחד שנמצא ע"פ הים, והולך לטבוע אך אחד עומד מעליו ומחזיקו ובכך אינו טובע, הרי שמחד מרגיש אהבה כגדולה כלפי מצילו שמציל אותו מטביעה אך מאידך יש לו יראה כי יכול בדקה אחת לעזוב אותו ומיד יטבע, זו מה שצריך להיות ההרגשה של אהבה ויראה כלפי הי"ת, והבית הלוי כותב על כך כי יחידים בכל דור זוכים לדרגה זו, רבינו הכ"מ זו היתה תחושתו באופן תמידי, ואי לכך היה חי במצב של יראת שמים נורא מכל נדנוד חטא או אי דקדוק הלכה, מי שלא ראה זאת לעולם לא יוכל להשיג זאת, אך מי שראה את המושג הזה של יראת שמים יראה מחטא, באיזה פחד ורעדה כשהיה לו על ספק שלא נעשה כדין יבין את המושגים במה מדובר,

גם לדוגמא בכבוד הספרים היה נזהר ביותר, הפלא היתה כי ספריו שהיו צהובים מרוב שימוש, אך לא היה בהם שום קמט, ספר חי' רבינו חיים הלוי היה אצלו של דפים יחידים ולא כרוך, ולמד בזה הרבה כמובן ואעפ"כ כל הדפים היו ללא שום קמט, זכורני כי פעם באמצע השיעור כשהזיז ידו מע"ג הספר נקמט קצת הדף, רבינו הכ"מ מיד נרעש ונפחד, ממש נהיה חיור מכך, כי חלילה יש בזה משום בזיון הספר.

כמו"כ לפני כמה שנים ביום שישי כשרבינו בא להוציא ספר מהארון וכל הארון נפל עליו (מחמת שהריצפה בביתו שקעה והארון עמד קצת עקום), היה זה המשב"ק המסור הג"ר ראובן סופר לרפו"ש, שמיד נחלץ לעזרתו, בליל שבת כשהגענו לתפילת מעריב ראינו את רבינו הכ"מ חבול ופצוע בפניו ובראשו, סיפר לנו הג"ר ראובן את מה שקרה וסיפר לנו שרבינו בעודו שוכבו על הריצפה מתחת לארון בגיל של מעל 90, ור' ראובן הרים את הארון ורצה לעזור לרבינו הכ"מ להרימו ולטפל בפצעיו, התנגד רבינו וצעק לו בפחד שירים בתחילה את הספרים ורק לאחר שהרים את הספרים נתן לו רבינו הכ"מ לסייעו להרימו ולטפל בפצעיו.

כמו"כ בעבר לא היה מנין בביתו לקריאת התורה ובשבת, בהמשך כשהתחילו לארגן מנין בתחילה היה זה בחדר השיעורים ברחוב מלאכי, ובהמשך כשרצו להעביר לביתו, בדק מתחילה אצל השכנים לוודא כי אין חדר שינה מעל סלון ביתו, בתחילה היה מקום הס"ת במדף בארון הספרים, כאשר לפני כעשור הציעו להביא ארון קודש בביתו, התנה עם הנגר שהארון יעמוד באופן חזק, מאחר שחלק מהריצפה שקע, לאחר שהנגר גמר עבודתו בדק רבינו כמה וכמה פעמים לוודא כי ארון הקודש עומד בבטיחות,

בכל ימי חוה"מ היה נהוג שמהשקיעה עד לתפילת מעריב היה זמן קבל פני רבו ברגל, אך בליל הושענא רבא לא היה קבלת פני רבו כי ליל הושענא רבא היה ימי דין ורבינו היה שרוי בכזה מצב של פחד עם תהלים בידו, היינו מתפללים אצלו מעריב, לאחר מעריב היו לפעמים כאלו שניסו להתחיל בשיחה איתו, אך רבינו התחמק בנעימות מחד אך מאידך ראו את אימת הדין עליו באופן נורא,

בזמן קיץ האחרון הביא מאן דהו ספר העוסק ודן בעניני אמונה, הנ"ל הביא הספר בעת שרבינו נח, לאחר שרבינו הקיץ ונכנס לחדרו וראה הספר והתחיל לעיין בו וראה מה הנושא אמר ברעדה נעמט'ס דאס אוועק פון דא, שיקחוהו משם, הוא לא רצה להביא אפילו מה הנ"ל כותב, עצם התעסקות בנושאים של אמונה היה אצלו כזה פחד, (כמדומני שזה היה הפעם היחיד שראיתיו שאינו רוצה כלל להחזיק ספר אצלו, רבינו הכ"מ קיבל הרבה ספרים ממחברים והיה בזה סימן ספר שהוא נהנה ממנו היה נשאר על השולחן או על החלון למשך שבוע או שבועיים ספר שלא נהנה ממנו היה לוקח לחדרו ברח' מלאכי הסמוך לחדר השיעורים, אך הפעם היחידי כמדומני שראיתי שהורה להוציא לגמרי את הספר היה בספר זה),

זכורני כי פעם מאן דהו הביא לו ספר ביום חמישי נכנסתי אז אצלו כשהתחיל לעיין בספר ורבינו נהנה מאד מהספר, אך בהמשך ראה משהו בספר שרבינו חשש מאד שדבר זה הוא בניגוד למסורת המקובלת, רבינו הכ"מ נהיה בסערת רוחות ודיבר הרבה איתי בזה בכזה פחד מנין לוקחים מחברים לעצמם להרהר אחר מסורת הדורות, כמו"כ בשיעור חומש רבינו האריך בזה הרבה בכזה פחד, אם כי כמובן לא הזכיר שם הספר כדי שלא לפגוע בהאי תלמיד חכם,

לפני כ-17 שנה רבינו הזמין תפילין חדשות, הזמין את הפרשיות אצל סופר איני זוכר שמו אך כמדומני שהנ"ל גר ברחוב פולנסקי בירושלים, בערב יום כיפור לאחר תפילת שחרית הודיע לו תלמידו הר' ע.ש. כי הפרשיות מוכנות, רבינו פנה לאחד הבחורים וביקש ממנו אם יוכל להטריחו בערב יום כיפור שיביא לו הפרשיות, הנ"ל כמובן נענה בשמחה, כשהנ"ל הביא את הפרשיות התנצל בפניו רבינו הכ"מ ואמר לו שהוא מבין שהיה קשה לו ביותר כי הלא ערב יום כיפור היום, (סתם להבין למושגים רבינו בהשגתו הבין כי בחור בן 15 בעיו"כ עסוק כל היום בתהלים ואין לו רבע שעה פנוי לגשת עד לרחוב פולנסקי) אך ברגע ששמע שהפרשיות מוכנות, לא היה מסוגל להמתין יותר כי הלא לא יידע אדם את עתו ומי יודע אם יעבור את יום הקדוש על כן מה שניתן לתפוס ולעשות הרגיש כי הוא חייב, וכך התנצל רבינו בפני בחור בן 15 מחד, והביע את פחדו מאימת הדין מאידך,

הקישון33 · הודעהעל ידי **הקישון33** » ג' פברואר 09, 2021 11:23 pm

נוטר הכרמים כתב:כמו כן זכורני כי בבדיקת חמץ פעם נמצא דיבל, רבינו חשש בתחילה שזה דבר מאכל של חמץ הוא פשוט נבהל, עד שנוכח כי אינו חמץ,
,

בבדיקה?! בדיוק בשביל זה בודקים, לפי הרבה פוסקים אם לא מוצאים חמץ ברכתו לבטלה, מן הסתם זה היה בפסח.

דרומי · הודעהעל ידי **דרומי** » ג' פברואר 09, 2021 11:38 pm

לא בדיוק. הרי כמה ימים לפני פסח כבר מתחילים לנקות. הבדיקה נועדה כאישור סופי שהכל אכן בסדר. ברגע שמוצאים בבדיקה חמץ ממש זה מעורר חשש שאולי הנקיון לא נעשה כדבעי (חשש מבחינה מציאותית, לא חשש במובן ההלכתי הרגיל), ומדרבן לבדוק ביתר הקפדה וכו'.

מחולת המחנים

סיפור ששמעתי על הגרמ"ד לפני שנים, בחור בישיבתו הוצע לשידוך (כמדומני לבתו של הגרמ"ד), שלח הגרמ"ד לברר אודותיו ושמע כי הלה לווה אסימונים (לטלפון ציבורי) ואינו מחזיר, אמר הגרמ"ד שלא לגשת לשידוך, לימים הונה המדובר בהונאה כספית מפוקפקת ביותר, (הגרמ"ד הבחין כבר בדבר דק שאינו נקי בממונות, מה שהתפתח אחר כך להונאה גדולה).

נוטר הכרמים

כנראה שבכל זאת ה'רעדה' גבר על ה'וגילו', הסיפורים על השמחה בוששים מלהגיע,
ונוספים כל העת תיאורים על החרדה והאימה.

(אגב, זה היה בחתונת גיסי, ושמעתי שכמעט בכל חתונה בה השתתף, היה יושב בסבר פנים רציניות,
רוקדים כנגדו, והוא מביט נכחו, לאחר רגעים מספר, הוא פונה לחתן בכובד ראש, 'שימחתי אותך?').

----------

ומדי דברי בו במו"ר זצוקללה"ה אספר מה ששמעתי ממנו תוכחה, ושיש בזה גם תמונה מדמותו הגדול והנורא, וגם יסוד חשוב לחיים.

פעם בבחרותי בעת הליכתי מהישיבה בביהכנ"ס "כרם שול" (ברחוב 'מודיעין' ליד גאולה) בזמנים לפני שקנו את הבנין בגוש שמונים) לכיוון הדירה שישנתי שם שהיה ברחוב מלאכי באמצע הרחוב, והנה ראיתי את רבנו זצ"ל הולך לבדו ברחוב מלכי ישראל לכיוון רחוב עמוס בדרך לביתו.
החלטתי ללוותו לביתו. בתחילה חשבתי לשאול אותו שאלה בלימוד, ואח"כ אמרתי לעצמי שגם ללכת עמו בלבד מבלי לדבר אתו, טוב לי להיות במחיצתו.
מיהרתי עד שהגעתי למקום שהוא הלך ונלוותי אליו מבלי לומר כלום. אחרי כדקה או שתים של הליכה בשקט, שאל אותי רבנו זצ"ל "לאן אתה הולך", ידעתי שאם אספר לו שרק רציתי ללוות אותו לביתו, הוא ישאל אותי בענוותנותו הגדולה "למה אתה צריך ללוותי??", (דהתינח אם רציתי לשאול אותו משהו בלימוד ניחא, אבל סתם ללוותו - למה??).
אז עניתי לו "אני הולך לחדר שלי".
שאל אותי רבנו זצ"ל "איפה החדר שלך? - ועניתי לו ברחוב מלאכי ואמרתי לו באיזה בנין זה".
מיד אמר לי רבנו "כמדומני שזה יותר קצר לך ללכת ממלכי ישראל ישר לרחוב מלאכי, אז למה אתה הולך מכאן?? (אז היינו כבר ברחוב עמוס, ותכננתי לרדת דרך רחוב עובדיה מיד אחרי בית רבנו לרחוב מלאכי, ואז לפנות שוב ימינה ברחוב מלאכי לחזור לכיוון הדירה שישנתי בו).
השבתי למו"ר זצ"ל "איך בין נאך נישט אויף די מדריגא אז איך צייל מיין יעדן טריט", ["עדיין אינני בדרגא שאני סופר כל צעד שלי"].
מיד הזדעק רבנו זצ"ל ואמר לי "וואס??!! - אויף טריט רעד איך??? [מה?? אתה חושב שאני מדבר על צעדים??!!"] , די מינוטען!!!!! [הדקות!!!!], וחזר על זה כמה וכמה פעמים, "די מינוטען!!! -די מינוטען"!!
ואז הוסיף רבנו ואמר לי - "ס'איז נישטא אזא זאך, ווי איינר ציילט נישט די מינוטען!!!" - אין דבר כזה שמישהו לא סופר את הדקות!!! (דהיינו אין כזה דבר שמישהו לא בדרגא לספור דקות).
נראה לי שכל מילה נוספת מיותרת.
אוי - צדיק שאבד אין לו תמורה!
זכותו יגן עלנו ועכע"י

עוד אזכיר מה שהושפעתי רבות בתוכחה שאמר לאברך בשיעור, שהקשה קושיא בשיעור על איזה דין שנאמר בסוגיא דקדשים, ושאל האברך "שהאיסור המדובר הוא "איז נישט מער ווי א איסור דרבנן - ואין שבות במקדש" [הדבר המדובר הוא לא יותר מאיסור דרבנן - ואין שבות במקדש].
תיכף ומיד דפק רבנו הגרמ"ד זצ"ל על שולחנו, ונזדעק בקולי קולות - "וואס???!!! נישט מער ווי א איסור דרבנן??!!!!" - נישט מער ווי א איסור דרבנן??!!!! - א קלייניקייט????!!!!" - [מההההה??!!! לא יותר מאיסור דרבנן????!!! - לא יותר מאיסור דרבנן????!!! - זה דבר קטן???!!!],
והוסיף רבנו וצעק "ווי קען מען ארויס רעדן אזא זאך פון מויל???!!!" - [איך אפשר להוציא כזה דבר מהפה??!!] - נישט מער ווי א איסור דרבנן??!!! - א קלייניקייט!!!
וחזר שוב ושוב על הדברים - ופשוט לאא הצליח להירגע לדקות מרובות, והמשיך לומר שאין לנו מושג מה זה איסור דרבנן, וחס וחלילה להגיד דבר כזה שזה "לא יותר מאיסור דרבנן".

אחר סיום השיעור ניגש אליו אברך אחר ושאלוהו "למעשה מה עם אין שבות במקדש?" - ושוב התפרץ ונדעק "דו הערסט??? - נישט מער ווי א איסור דרבנן!!" - ווי קען מען דאס ארויסרעדן??!!!" [איך אפשר להתבטות כך??], (וניסה אותו אברך, שהוא לא זה ששאל להמשיך לשאול "אבל למעשה מה התשובה?" ורבנו לא רצה - ולא יכל לדבר על זה כלל אלא המשיך עוד ועוד לצעוק בלהבת אש על מה שמזלזלים באיסורי דרבנן.

(הסיפור קרה לפני יותר מ-30 שנה, ועד היום כשאני שומע מישהו אומר ש"זה "רק" איסור דרבנן" אני נזכר מאותו מעמד נורא, ודברי רבנו זצ"ל מהדהדים באוזני ובראשי, ועובר לי כמין רעד בגופי.

גל של אגוזים

נוטר הכרמים כתב:כנראה שבכל זאת ה'רעדה' גבר על ה'וגילו', הסיפורים על השמחה בוששים מלהגיע,
ונוספים כל העת תיאורים על החרדה והאימה.

מהא דארז"ל משנכנס אדר מרבים בשמחה משנכנס אב ממעטין בשמחה משמע שעכ"פ צריכין תמיד להיות בשמחה.

[לא ליקוטי מהר"ן. הווארט הזה ידוע בחצרות חסידים אך נדפס בס' שיעורי ר' משולם דוד הלוי - דרוש ואגדה]

גביר · הודעהעל ידי **גביר** » ד' פברואר 10, 2021 9:11 pm

נמצא בחתם סופר

הרואה · הודעהעל ידי **הרואה** » ד' פברואר 10, 2021 9:41 pm

פרנקל תאומים כתב:
אליסף כתב:בשעתו היה מגיע להר צבי לשמוע ברכת כהנים והכהן היה ר' אברהם שפירא ממרכז הרב

הגר''א שפירא ממרכז הרב זצ''ל היה משומעי לקחו החביבים של אביו מרן הגרי''ז זי''ע.

ראוי לציין גם את הרב גולדוויכט ר"י כרם ביבנה ואת האדמו"ר מסטריקוב שהיו מתלמידיו הקרובים בשנים מסוימות.
הרב זווין לכאורה לא קשור לרשימה...

פורום אוצר החכמה

מי מחובר