נשים בתפילת ערבית

[שמואל דוד]

משנה ברורה סי' קו, ס"ק ד נשים פטורות.
ערוה״ש סי׳ קו, ס״ק ז נשים חייבות.
מה מנהג העולם?
מה שיטת האג״מ ז״ל הגרש״ז ז״ל הגריש״א ז״ל וכו׳ ?

[עזריאל ברגר]

ראוי לציין גם את דברי בעל התניא שכותב שפטורות.
ובמשפחתי (הן בבית הורי והן במשפחת אשתי) לא נהגו הנשים להתפלל ערבית (חלק מהן מתפללות בליל שויו"ט, שכך עדיף גם ע"פ נגלה לסברות מסוימות וגם ע"פ פנימיות התורה יש ענין להקדים תפילה לקידוש).

[ביקורת תהיה]

משנה ברורה סי' קו, ס"ק ד נשים פטורות. ערוה״ש סי׳ קו, ס״ק ז נשים חייבות.

מקור הדברים שב'משנה ברורה' הוא, כמצויין ב'שער הציון': מגן אברהם, פרי מגדים והגר"ז; וממילא דעתו של בעל 'ערוך השולחן' אינה מובנת.

[עזריאל ברגר]

משנה ברורה סי' קו, ס"ק ד נשים פטורות. ערוה״ש סי׳ קו, ס״ק ז נשים חייבות.

מקור הדברים שב'משנה ברורה' הוא, כמצויין ב'שער הציון': מגן אברהם, פרי מגדים והגר"ז; וממילא דעתו של בעל 'ערוך השולחן' אינה מובנת.

מאוד מפליא שהוא התעלם מדברי המג"א וכו'.
ושמא אישתמיטתיה לפי שעה החילוק שבין שחרית ומנחה לבין ערבית?

[שמואל דוד]

ראית דבריו בפנים?

[עזריאל ברגר]

ראית דבריו בפנים?

כן.
ועכשיו עיינתי בהם שנית.
ואילו חבר שלי היה כותב כך - הייתי אומר לו: "טעית במה שכתבת שנשים חייבות בג' תפילות, כי אפילו הגברים אינם מחויבים בג' תפילות אלא רק ב'".
אבל כד גברא רבה אמר מילתא - לא תחייכו עליה ולא תחייכו עלה...

[שמואל דוד]

ייש״כ שתקנת הלשון דלעיל. חוצפה יסגא.
אגב, גם הפרי מגדים כתב שחייבות בג׳ תפלות.

[עזריאל ברגר]

ואולי בדוחק יש להעמיד כוונתם ב"ג' תפילות" לשחרית מוסף ןמנחה?

[שמואל דוד]

פרי מגדים:

6663A112-79A9-4F68-B574-A4CBA112E4B4.jpeg (72.01 KiB) נצפה 2996 פעמים

[עזריאל ברגר]

פרי מגדים:

6663A112-79A9-4F68-B574-A4CBA112E4B4.jpeg

ולעיל הביאו בשמו להיפך.

[שמואל דוד]

כנראה שיש סתירה בפמ״ג. המשנה ברורה (בשער הציון) ציין לפרי מגדים שנשים אינם חייבות.

[לבי במערב]

נחלקו הרמב"ם והרמב"ן האם המצווה להתפלל היא מן התורה או מדרבנן, ויש שכתבו שלפי מחלוקת זו יחלקו גם בפירוש גמרא זאת (ראה מאירי על אתר, ולגבי הגירסה ראה לקמן). לרמב"ן שהמצווה היא מדרבנן יש לומר שגמרא זאת מלמדת שלמרות שזו מצווה שהזמן גרמא שבאופן כללי נשים פטורות ממנה (משנה בקידושין דף כט ע"א), מצווה זאת היא יוצאת דופן ואף הן חייבות בה, והטעם לכך הוא כנאמר בגמרא "דרחמי נינהו". לעומתו, הרמב"ם שסובר שחיוב התפילה הוא מן התורה אין צורך לטעם זה של "דרחמי נינהו" כיון שמן התורה אין זמן מסוים לתפילה, ואם כן הרי שזו מצות עשה שלא הזמן גרמא ופשוט שהן חייבות. לדבריו צריך להבין מהו זה שאמרה בגמרא 'דרחמי נינהו'. יש שכתב שאכן הרמב"ם לא גרס מילים אלו בגמרא (עיין דקדוקי סופרים שיש שאין גורסים רק "דרחמי נינהו" ויש שאין גורסים את כל השקלא וטריא בגמרא לגבי חיוב נשים בתפילה) ושלכן לא הזכיר טעם זה כמקור לחיוב נשים בתפילה בשום מקום, וכן שלפי זה מתבאר שאין מקור בגמרא לכך שנשים חייבות במצווה מדרבנן של תפילה (היינו מנין התפלות, נוסח התפלה וזמן התפילה, ע' רמב"ם הלכות תפילה פ"א, ה"א). כדרך זאת משמע מה"מגן אברהם" (סימן קו ס"ק ב) על פי ביאור ה"פרי מגדים" על אתר (ר' להלן שלהלכה דעתו שחייבות, כרמב"ן), וכן העלה מאחרוני זמננו הרב עובדיה יוסף בשו"ת "יחוה דעת" (ח"ג סי' ז ובעוד מקומות). מדבריהם משמע שכך היא דעת המחבר (שו"ע או"ח סי' קו). ב"יחוה דעת" (שם) כתב שלמרות שבב"י הביא את הגירסא "דרחמי נינהו" ולא העיר כלום מהבדלי הגירסא, מכל מקום יש לומר שכך הבין לאחר מכן, ולכן בשו"ע בסימן קו (מובא להלן) כתב שהטעם של "לא הזמן גרמא" ולא הזכיר את דברי הגמרא "דרחמי נינהו". אמנם, אף אם אין גורסים בגמרא "דרחמי נינהו" עדיין אין מכאן הכרח לפטור נשים מדיני התפילה מדרבנן, מכיוון שהגמרא אינה מבחינה במפורש בשום מקום בין דיני התפילה מדאורייתא לדיני התפילה מדרבנן, ובדרך כלל כאשר המשנה והגמרא דנים בתפילה הכוונה גם או רק לחיוב התפילה מדרבנן. וממילא, ייתכן שכוונת המשנה והגמרא שנשים חייבות בתפילה, הן במצווה מן התורה, וכן באופן שחכמים תקנו שיש לקיים מצווה זו.
אכן הרמב"ם עצמו כתב במפורש שנשים חייבות אף דיני התפילה מדרבנן. וז"ל בפירוש המשנה בקידושין פ"א, משנה ז: "ומצות עשה שהזמן גרמה היא שחובת עשייתה בזמן מסויים, ושלא באותו הזמן אין חיובה חל כגון הסוכה והלולב והשופר והתפילין והציצית לפי שחובתן ביום ולא בלילה, וכל כיוצא באלו. ומצות עשה שלא הזמן גרמה הן המצות שחובתן חלה בכל הזמנים כגון המזוזה והמעקה והצדקה, וכבר ידעת שכלל הוא אצלינו אין למדים מן הכללות, ואמרו כל רוצה לומר על הרוב, אבל מצות עשה שהנשים חייבות ומה שאינן חייבות בכל הקפן אין להן כלל אלא נמסרים על פה והם דברים מקובלים, הלא ידעת שאכילת מצה ליל פסח, ושמחה במועדים, והקהל, ותפלה, ומקרא מגלה, ונר חנוכה, ונר שבת, וקדוש היום, כל אלו מצות עשה שהזמן גרמה וכל אחת מהן חיובה לנשים כחיובה לאנשים...". בדברי הרמב"ם כאן שנשים חייבות בתפילה הכוונה חיוב מדרבנן שהרי הרמב"ם מגדיר כאן תפילה כמצוות עשה שהזמן גרמא, ואילו בהלכות תפילה כתב הרמב"ם שמצוות התפילה מן התורה היא מצות עשה שלא הזמן גרמא, ועל כורחך כוונתו כאן לחיוב מדרבנן שאף הוא הזמן גרמא, מכל מקום נשים חייבות. בנוסף לכך, לא מצינו בשום מקום שכתבו הרמב"ם והשו"ע במפורש שנשים פטורות מחיוב התפילה מדרבנן, ולא זו בלבד אלא שכתבו בסתם שחייבות, ומשמע גם בחיובי התפילה מדרבנן. וז"ל הרמב"ם (הלכות תפילה פרק ו הלכה י): "נשים ועבדים וקטנים חייבים בתפלה, וכל איש שפטור מקריאת שמע פטור מן התפלה, וכל המלוין את המת אף על פי שאין למטה צורך בהן פטורין מן התפלה".
ומלבד שלא חילק בין חיוב התפילה מדאורייתא לדרבנן, ניתן להביא ראיה נוספת שכוונתו בהלכה זו אינה על תפילה מן התורה בלבד מכך שכתב הרמב"ם לגבי הפטור של האיש "וכל איש שפטור מקריאת שמע פטור מן התפילה", והרי ודאי שהפטור מקריאת שמע פטור אף מתפילה דרבנן ולא רק מתפילה דאורייתא, ואם כן גם תחילת ההלכה עוסקת גם בחיוב תפילה מדרבנן ולא רק מדאורייתא. וז"ל המחבר (שו"ע או"ח סי' קי סע' א): "כל הפטורים מק"ש פטורים מתפלה, וכל שחייב בק"ש חייב בתפלה; חוץ מהמלוין את המת, שאין למטה צורך בהם, שאע"פ שהם חייבים בק"ש, פטורים מתפלה; ונשים ועבדים, שאע"פ שפטורים מק"ש חייבים בתפלה, מפני שהיא מ"ע שלא הזמן גרמא; וקטנים שהגיעו לחינוך, חייבים לחנכם".

אמנם יש להעיר על הבדל בין הרמב"ם לשו"ע. בעוד שהרמב"ם כתב את הסיבה של 'לא הזמן גרמא' בפרק א בהלכות תפילה (פ"א ה"ב) בביאור חיוב הנשים להתפלל מן התורה "ולפיכך נשים ועבדים חייבין בתפלה לפי שהיא מצות עשה שלא הזמן גרמא", המחבר כתב זאת לדברינו גם על החיוב מדרבנן. ונראה שכוונת השו"ע היא שמכיוון שהחיוב מדרבנן הינו הרחבה לחיוב דאורייתא להתפלל, ובחיוב דאורייתא נשים חייבות מכיוון שזו מצות עשה שלא הזמן גרמא, ממילא הן חייבות אף בחיוב מדרבנן. וייתכן שזו גם כוונת הרי"ף (ברכות יא ע"ב) שכתב שנשים חייבות בתפילה משום שאין זו מצוות עשה שהזמן גרמא.
מכל מקום יש לציין שדעת השו"ע אינה ברורה לגמרי ונחלקו האחרונים בדעתו (ר' שו"ת מחזה אליהו סימן יט עמ' נח). ועוד יש לציין שה"מגן אברהם" כתב (סי' קו ס"ק ב): "כ"כ הרמב"ם דס"ל דתפלה מ"ע דאורייתא היא דכתיב ולעבדו בכל לבבכם וכו' אך מדאורייתא די בפעם אחד ביום ובכל נוסח שירצה ולכן נהגו רוב נשים שאין מתפללות בתמידות משום דאומרי' מיד בבוקר סמוך לנטילה איזה בקשה ומדאורייתא די בזה ואפשר שגם חכמים לא חייבום יותר והרמב"ן סובר תפלה דרבנן וכן דעת רוב הפוסקים ועיין בתוס' ברכות (דף כ' ריש ע"ב) ובסמ"ק כ' שמצו' להתפלל בעת צרה". לעיל כתבנו, על פי הפרי מגדים, כיצד תתבאר הגמרא על פי מחלוקת הראשונים במקור חיוב התפילה לשיטתו. אך על מה שכתב "איזו בקשה" יש הקשו שלפי הרמב"ם החיוב מן התורה הוא: "..אלא חיוב מצווה זו כך הוא שיהא אדם מתחנן ומתפלל בכל יום ומגיד שבחו של הקדוש ברוך הוא ואחר כך שואל צרכיו שהוא צריך להם בבקשה ובתחנה ואחר כך נותן שבח והודיה לה' על הטובה שהשפיע לו כל אחד לפי כחו" (הלכות תפילה פ"א, ה"ב), ולכן לא די ב"איזו בקשה". ותירצו שבנוסח ברכת התורה וברכות השחר יש שבח בקשה ושבח, כנדרש לפי הרמב"ם הנ"ל. אמנם על פי האמור לעיל, בדעת הרמב"ם אין הדברים נראים, ובפרט שבפירוש המשנה כתב הרמב"ם במפורש להפך. ומכיוון שה"מגן אברהם" עצמו כתב שדעת רוב הפוסקים כרמב"ן ולשיטתו ודאי שחיוב הנשים הוא כאנשים, ואף לשיטת הרמב"ם נראה שבדיני התפילה שתקנו חכמים (מנין התפילות, נוסח התפילה וזמני התפילה) אין הבדל בין אנשים לנשים, הרי שלמסקנה מעיקר הדין נשים חייבות בתפילה כמו אנשים, מלבד מתפילת ערבית שהיא רשות והנשים לא קיבלו אותה כחובה. וכן פסק ה"משנה ברורה" (שו"ע או"ח סי' קו ס"ק ד).

[ביקורת תהיה]

מאוד מפליא שהוא התעלם מדברי המג"א וכו'.

מתוך מאמר של הרב פרופ' שלמה זלמן הבלין ב'המעין' (גליון 231 עמ' 433):

אביא כאן דוגמא אחת, ויש אחרות כמותה.
כתב הט"ז: נמצא בספר חסידים שתשמיש אסור לאבל כל היום השביעי, וכ"כ בתשובת מהר"מ סימן תקמ"ט שאסור לשמש עד הלילה.
ועל זה כתב ב'ערוך השלחן': עיין ט"ז, והוא פלאי, שציין לתשובה תקמ"ט, ועיינתי שם ומפורש ממש להיפך.
אך רי"מ עפשטיין התבונן בראשה של התשובה, ולא הביט אל סופה. הוא ראה בחלקה הראשון את המשפט 'דמקצת יום שביעי ככולו לכל מילי', אבל לא ראה את הכתוב במפורש בהמשך אותה תשובה: וביום ז' לאבילתו אל ישמש מטתו, אע"פ שעושה דברים אחרים אחר שהתפללו עמו, לא ישמש עד ליל ח'. ונמצאו לפי זה דברי הט"ז נכונים ומכוונים, ודברי בעל ערוה"ש תמוהים.
בהצטברות של תקלות מעין אלו יש אולי תשובה לשאלה מדוע הלומדים העדיפו על פני 'ערוך השלחן' את ה'משנה ברורה'.

[ביקורת תהיה]

גברא רבה אמר מילתא, לא תחיכו עליה.

הרב יהושע מונדשיין: 'סיפורים וגלגוליהם', 'מקור ברוך' – מקור הכזבים (שטורעם.נט יד באלול תשסו):

מקובל בקרב חסידי חב"ד, שאביו עזב את ליובאוויטש בחרון־אף על אשר אחד מגדולי החסידים נהג בו שלא בכבוד המגיע לו לדעתו (ואכמ"ל).
מגמתו של 'מקור ברוך' ברורה: פסקיו של אביו כלל וכלל לא היו מקובלים בקהל החסידים, ובכך שהוא בדה את הסיפור היה סבור שעי"ז תשתנה תדמיתו של אביו בעיני הציבור.

[שש ושמח]

מאוד מפליא שהוא התעלם מדברי המג"א וכו'.

מתוך מאמר של הרב פרופ' שלמה זלמן הבלין ב'המעין' (גליון 231 עמ' 433):

אביא כאן דוגמא אחת, ויש אחרות כמותה.
כתב הט"ז: נמצא בספר חסידים שתשמיש אסור לאבל כל היום השביעי, וכ"כ בתשובת מהר"מ סימן תקמ"ט שאסור לשמש עד הלילה.
ועל זה כתב ב'ערוך השלחן': עיין ט"ז, והוא פלאי, שציין לתשובה תקמ"ט, ועיינתי שם ומפורש ממש להיפך.
אך רי"מ עפשטיין התבונן בראשה של התשובה, ולא הביט אל סופה. הוא ראה בחלקה הראשון את המשפט 'דמקצת יום שביעי ככולו לכל מילי', אבל לא ראה את הכתוב במפורש בהמשך אותה תשובה: וביום ז' לאבילתו אל ישמש מטתו, אע"פ שעושה דברים אחרים אחר שהתפללו עמו, לא ישמש עד ליל ח'. ונמצאו לפי זה דברי הט"ז נכונים ומכוונים, ודברי בעל ערוה"ש תמוהים.
בהצטברות של תקלות מעין אלו יש אולי תשובה לשאלה מדוע הלומדים העדיפו על פני 'ערוך השלחן' את ה'משנה ברורה'.

אני מצטער לקלקל לכם את החגיגה, אבל בנידו"ד דווקא הערוה"ש צודק בדעת המ"א ולא המ"ב ויתכן שגם לא הגר"ז.
הגירסה האמיתית במ"א היא שרק במו"ש נהגו שלא להתפלל, אבל בשאר ימות השבוע נהגו להתפלל ערבית.
וז"ל המ"א (רצ"ט סקט"ז)

אע"ג דחייבות בתפלה כמ"ש סי' ק"ז מ"מ רובן לא נהגו להתפלל במוצאי שבת ואפשר לומר כיון דתפלת ערבית רשות אלא דקבלו עלייהו כחובה והנשים לא קבלוהו עלייהו במוצאי שבת

אלא שבדפוסים הראשונים נפלה טעות במילה האחרונה במ"א והיה כתוב "כמ"ש" במקום "במ"ש"
וכן תוקן בשו"ע של מ"י ובהערות כתבו:

הערות מכון ירושלים.jpg (29.09 KiB) נצפה 2936 פעמים

וגם המ"ב עצמו בסי' רצ"ט סקל"ז העתיק כהגירסא האמיתית.

וא"כ מה שכתב המ"ב סי' סק"ו סק"ד

אבל תפלת ערבית שהוא רשות אע"פ שעכשיו כבר קבלוהו עליהם כל ישראל לחובה מ"מ הנשים לא קבלו עליהם ורובן אין מתפללין ערבית.

אינו מתאים לדברי המ"א.

ועדיין יש מקום לדון האם לדברי המ"א מה שנהגו הנשים להתפלל בשאר ימות השבוע הוא מנהג בעלמא או שקבלוה חובה לגבי ימים אלו. לשון המג"א משמע להדיא שלא קבלוה במו"ש אבל קבלוה בשאר ימות השבוע, וכדברי הערוה"ש. [ומה שהערוה"ש לא העתיק דברי המ"א דבמוצ"ש פטורות, אף שהזכיר בסי' רצ"ט את עצם מנהג הנשים שלא להתפלל ערבית, אולי לא ס"ל כביאור המ"א, ובפרט שהמ"א עצמו כתב כן רק בתורת אפשר, ופירש שבמו"ש הנשים סמכו על שיטת הרמב"ם הפוטרת. יתכן גם שבזמנו כבר נעלם המנהג לחלק בין מו"ש לשאר ימות השבוע ולכן לא ראה צורך להביאו בהל' תפלה]

ולשון הגר"ז בזה לא ברור כ"כ, הוא כותב (ק"ו ס"ב) וז"ל

אבל תפלת ערבית שהוא רשות אע"פ שעכשיו כבר קבלוהו עליהם כל ישראל לחובה מכל מקום הנשים לא קבלו עליהם ורובן אינן מתפללות ערבית במ"ש:

מבואר בדבריו שמנהג הנשים שלא להתפלל ערבית הוא רק במו"ש, ומשמע שבשאר הימים כן מתפללות. [ולא כהמ"ב]. אבל עדיין לא ברור בלשונו האם מה שכותב בסוף "במו"ש" מתייחס גם למה שכתב "הנשים לא קבלו על עצמן" וא"כ משמע שבשאר ימות השבוע כן קבלו על עצמן [וכדעת ערוה"ש] או שמתייחס רק למה שכתב "ורובן אין מתפללות ערבית", וא"כ גם בשאר ימות השבוע לא קבלוה חובה ואינה אלא הנהגה בעלמא. [ושלא כמשמעות לשון המ"א]
וע"ע כאן viewtopic.php?f=7&t=9901&p=91077&hilit=%D7%A2%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%AA+%D7%A0%D7%A9%D7%99%D7%9D#p91034

[שמואל דוד]

מאוד מפליא שהוא התעלם מדברי המג"א וכו'.

מתוך מאמר של הרב פרופ' שלמה זלמן הבלין ב'המעין' (גליון 231 עמ' 433):

אביא כאן דוגמא אחת, ויש אחרות כמותה.
כתב הט"ז: נמצא בספר חסידים שתשמיש אסור לאבל כל היום השביעי, וכ"כ בתשובת מהר"מ סימן תקמ"ט שאסור לשמש עד הלילה.
ועל זה כתב ב'ערוך השלחן': עיין ט"ז, והוא פלאי, שציין לתשובה תקמ"ט, ועיינתי שם ומפורש ממש להיפך.
אך רי"מ עפשטיין התבונן בראשה של התשובה, ולא הביט אל סופה. הוא ראה בחלקה הראשון את המשפט 'דמקצת יום שביעי ככולו לכל מילי', אבל לא ראה את הכתוב במפורש בהמשך אותה תשובה: וביום ז' לאבילתו אל ישמש מטתו, אע"פ שעושה דברים אחרים אחר שהתפללו עמו, לא ישמש עד ליל ח'. ונמצאו לפי זה דברי הט"ז נכונים ומכוונים, ודברי בעל ערוה"ש תמוהים.
בהצטברות של תקלות מעין אלו יש אולי תשובה לשאלה מדוע הלומדים העדיפו על פני 'ערוך השלחן' את ה'משנה ברורה'.

לא שייך לאשכול.

[פולסברג]

פעם ראיתי באיזה ספר-קונטרס, שהגאון מטשעבין נשא בזוו''ש יחסנית מגזע החת''ס, ושאלה האשה מבעלה הגדול מה לעשות, אם להתפלל נ''ס כבעלה, או נ''א - נוסח גזע מחצבתה.
ענה לה בעלה, אם את שואלת ממני אל תתפלל כלל, כמו שהיה המנהג בגאליציה...

מי יכול להחזיר לי את אבידתי?

[לבי במערב]

רעיתו בזיוו"ש היתה בתו של ר"מ ליבערמאן (פרנס ק"ק קאשוי). כמדומה לי, שאין מוצאו מגזע החת"ס...

[שמואל דוד]

מה הסברא שנשים לא קבלו ע״ע להתפלל ערבית במו״ש דוקא? הרי לכאורה במו״ש היה להן להתפלל כדי להבדיל בתפילה

[לבי במערב]

בפשטות, שמא אפ"ל דהכוונה כעין הלשון המקביל בשו"ע אדה"ז (סי' רצט סי"ח): "אוֹתָן הַנָּשִׁים שֶׁאֵינָן מִתְפַּלְלוֹת עַרְבִית וְאֵינָן מַבְדִּילוֹת בַּתְּפִלָּה בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת". או בסגנון אחר - "והנשים לא קבלוהו עלייהו [אף] במ"ש".
וראה במחצה"ש סי' רצט ס"ק טז.

[איש גבעות]

רעיתו בזיוו"ש היתה בתו של ר"מ ליבערמאן (פרנס ק"ק קאשוי). כמדומה לי, שאין מוצאו מגזע החת"ס...

בספר "שר התורה" עמוד 174 מובא כי רבי משה ליברמן הנ"ל הינו נכד החתם סופר.

[לבי במערב]

משונה קצת בעיני (בשעתו בדקתי ולא הי' נראה כסביר, אך יתכן - כמובן - ששגיתי ברואה).