נוטר הכרמים כתב:אם כלי כסף בכלל ברזל במה שנקט בשו"ת משנה הלכות כדבר פשוט, שאף שאר כלי מתכות כמו כלי כסף בכלל ברזל,
מפורש בדברי הרמב"ן בסוף פרשת יתרו שם שלא כדבריו "ואם בא לסתת אותן בכלי כסף או בשמיר שהזכירו רבותינו הרי זה מותר, אף על פי שאינן שלמות".
אכן עי' בתוס' בחולין (יח, א ד"ה וכמה) דמפורש שלא כדברי הרמב"ן.
וראה בשו"ת דברי יציב (אה"ע סי' נג אות ט) שכתב בתוך דבריו:
ומהאי טעמא גופא י"ל מה שצריך לאחוז בימין כשמברך כמ"ש שם בסי' ר"ו ס"ד. ושם בפרמ"ג בא"א סק"ו צידד באיטר יד דאפשר בתר ימין דעלמא אזלינן כי ימין הוא בחי' חיים, והוא עפמ"ש בא"ר סק"ו שלא יתחוב הפרי בסכין שבימין עיקר החיים ואז הוא שני הפכים בנושא אחד. (ובפרמ"ג הוסיף שברזל מקצר עיין שם, ואפשר דלזה היה המנהג אצל צדיקים שאכלו בכפות של כסף ולא של ברזל, דאפשר שבשאר מתכות אין קפידא שגבי מזבח בפ"א מבית הבחירה הט"ו נקט רק ברזל פוגם, והוא משום שלא יניף המקצר על המאריך [מכילתא יתרו מסכתא דבחדש פי"א וברש"י ורמב"ן שם כ' כ"ב] ודו"ק ואכמ"ל).
בנוגע לכסף אם הוא בכלל ברזל לעניננו - ברוח חיים, בא״ח וכה״ח על אתר כתבו להדיא רק בברזל ולא בכסף.
בכללות הענין, אם גם בכף ומזלג של ברזל יש להקפיד - ברו״ח ובא״ח מפורש לגבי מזלג. ובכה״ח לגבי כף. וכפה״נ אישתמיט להבא״מ ומשנ״ה, ויבדחל״ח להרב נוטר הכרמים. וע״ד הצחות ילה״ע מהשקו״ט - ראה להלן - אם שייך דוחקא דסכינא במזלג או אפילו בכף דרך דחיקה.
ומועתק בכאן לשון כה״ח על אתר:
לא) שם. צריך לאחזו בימינו וכו'. ואל יתחוב הפרי שמברך עליו בסכין לפי שבימין עיקר החיים ואז הוא שני הפכיים בנושא אחד. א"ר שם. וכ"כ הרו"ח אות ב' בשם ס' אור החיים. בן א"ח פ' בלק אות ד'. וע"כ דבר שדרכו לאחז במזלג ולברך עליו אם אפשר יש לעשות המזלג של כסף ואם לאו יש לאחזו בידיו ולא יאחז במזלג של ברזל ויברך מטעם הנז'. וכ"כ הרו"ח שם. בן א"ח שם:
לב) שם. צריך לאחזו בימינו וכו'. ויש ליזהר לאחז בידו דוקא ואם יש לו בית יד צריך להסירו בשעת ברכה. וכן לא יאחז ע"י כלי או ע"י כף בשעת ברכה משום דאינו דרך כבוד. רק אם דרך לאכלו בכף שרי אם אינו של ברזל כנז':
————
בהשקו״ט בענין דוחקא דסכינא - מועתק בזה מרשימותיי בנושא:
והנה, בנוגע לתחיבת מזלג אם הוא בגדר דוחקא דסכינא, אינו פשוט כלל, שאף שבדרכ״ת צד, קא הביא משו״ת ריב״ם שנייטוך לא, שהוא בגדר דוחקא דסכינא - סתימת כל הפוסקים שלא פירטו בדבר המצוי - שהרי כבר בימים מקדם השתמשו במזלג, ונז׳ בפיר״ח ב״מ כה, ב, שחייב בהשבה. וראה קובץ עץ חיים באבוב כא. ושם כב במכתבים, מכמה מקורות - מוכיח שהוא רק בסכין וכדומה. וראה בפת״ש סט, ג מחוו״ד סט, ביאורים ג, דמוכח מיני׳ שבשיניים ל״ש דוחקא. אבל ראה דרכ״ת סז, י. סט, יג.
ועוד, שבגורר בסכין אי״ז בגדר דוחקא - ראה ש״ך סד, יד. שו״ת טוטו״ד תליתאי רטו. דרכ״ת צו, נד. ולכאורה מזלג דמיא לגרירה. ויש לחלק בפשיטות בין חתיכה לתחיבה, ובין דבר חד כסכין למזלג. אבל בכ״מ בפשטות, דבסכין שייך דוחקא גם בתחיבה. ואדרבה, חיתוך לפעמים עדיף שאין כ״כ דוחק ולחץ. ולהעיר מהשקו״ט בדין דוחקא לגבי הקערה והקרש. ואכ״מ
ומצאנו שדנו בוועלגער האלץ אם הוא בגדר דוחקא - שו״ת פתחא זוטא לב. דע״ת סט, ט ד״ה ומעשה. דע״ק פט, ו. וכ״ה כבר בפמ״ג או״ח תנא במ״ז כו בלישת עיסה. אבל גם להאוסרים אינו דומה ששם הוא בכח ובדוחק.
וכבר העירו מרמ״א עו, ב, שבתחיבת שפוד א״צ לחזור ולהדיח, והרי בדוחקא דסכינא יוצא דם. ובפשטות הכוונה שהתחיבה אחר ההדחה. ואולי כנ״ל שראשו עב ואינו כסכין.
ושו״ר למי שהביא ראי׳ מפורשת מר״ן פסחים ל, ב, שבסכין צריך הגעלה בכ״ר מחמת דוחקא, לאופן שני שם. ועכ״ז בעץ פרור כתב שם הטעם שתשמישו בכ״ר, ולא מחמת דוחקא. ויל״ד, שרצה לכתוב באופן השכיח, או דעדיפא מינה קאמר, ושטעם זה מועיל לב׳ האופנים.
וכדעת הריב״ם כתבו כמה מלקטים. וכ״ה במסורת משה ב ע׳ קפ.
ולכאו׳ מקום לחלק בין הדוחק בחוזק להמשתמש בניחותא. ואת״ל כפשוטו, נמצא לפ״ז שגם בכף שייך דוחקא. ולא מצינו כזה בשום מקום (אף שכ״כ בס׳ הכשרות י, הע׳ רכד). וכבר העיר בזה בדבר חריף א הע׳ עא. ואדרבה, ראה שו״ת רב פעלים א יו״ד יט, שבתחיבת כף בדבר גוש ודאי לא חשיב דוחקא. ובפשטות כ״ה בט״ז צד, יד.