הגאון רבי יצחק שיינר זצ"ל

[משוש דורים]

רפו כל ידיים על שמועה כי באה על פטירתו של מו"ר הגאון רבי יצחק שיינר זצ"ל
צעיר לימים הייתי כאשר ישבתי ללמוד תורה לפני הגאון המנוח זצ"ל, אבל רישומם של אותן השנים הטביע חותם עמוק בנפש.
רבי יצחק לא היה מהזן הרגיל של מרביצי התורה, הוא היה שונה מהם מהרבה פנים.
הוא לא היה 'מחדש' כלל, בדרך כלל העדיף לומר בשיעוריו הכלליים מהלכים של רבו הגאון רבי שלמה היימן, או של זקנו הגרב"ד, אבל עצם המראה באיזה ריכוז ודיוק היה חוזר על דבריהם, נתן את הרושם של יום אשר עמדת לפני ה"א בחורב, באימה וביראה ברתת ובזיע.
הוא היה ערליכער איד, במלא מובן המילים, איש שירא וחרד מפני הקב"ה ודבק בו תמיד, והדבר הזה היה ניכר היטב הן בתפילתו ובהליכותיו, אבל יותר בכך בלמדו תורה.
יותר ממה שהיה מקפיד מאד בשיעוריו מה לומר היה יותר מקפיד מה לא לומר, הוא היה תמיד חרד מפני סברות עקומות, ותמיד לא היה מחפש לומר את החדש, אלא את הישר.
תפילתו היתה ממיסה את הלב, הוא היה נראה כעומד לפני המלך, ומרוכז מאד, וזכורני שעבר לפני התיבה וטעה, ולקח זמן רב לתקנו, ועד ששמע את התיקון, כי הוא פשוט לא היה כאן.
שיחותיו (היה מדבר פעמים בלילות שבת) ג"כ נבעו מלב טהור, הוא דיבר רק על דברים שהחזיק בהם, והיה ניכר שהוא נאה דורש ונאה מקיים.
אישיותו הנלבבת ויחסו המסור אל תלמידיו היה דבר חריג מאד, זכורני לילה אחד ב2 בלילה צלצל הטלפון הציבורי, ואני עניתי, הוא זצ"ל היה מאחורי הקו, ושאל אותי לשמי, ואמר לי במטותא בני יקירי לך ותבדוק איפה נמצא בחור פלוני, הלכתי וראיתיו ישן בחדרו, חזרתי ואמרתי לו, והוא נאנח אנחת רווחה וסח לי, אימו של אותו בחור היא אשה קשת יום, והיא נסתה מוקדם יותר לחפשו ולא עלתה בידה, והיא מלאה דאגות, ותכפה עליה שנתה, ומתוך דאגה התקשרה אלי(ב2 בלילה), ב"ה שאני יכול לבשרה שהכל כשורה עם בנה.
אולי אוכל אח"כ להרחיב יותר בדברים.
גדולה האבדה ואין לה תמורה.

[משוש דורים]

כך תיאר הגר"י שיינר זצ"ל את ילדותו בנאומו בכינוס 'אחינו' לפני מספר שנים: "נולדתי באמריקה, בפיטסבורג, פנסילבניה. 60,000 יהודים. רובם יהודים יראי שמים מאירופה. נולדתי שם, וכשגדלתי הלכתי לבית ספר. לא היו ישיבות, לא היו תלמודי תורה. בניו יורק היה כבר התחלה של משהו. היו כמה יהודים מוזרים, כולם התייחסו אליהם כמוזרים, שהם התחילו בייסוד ישיבות, תלמודי תורה. אחד מהם היה הרב'ה שלי, ושל עוד כמה בחדר זה, ר' שרגא פייבל מנדלוביץ זכרונו לברכה".

"הביטו עליו", סיפר הגר"י זצ"ל, "כאדם בלתי ריאלי, ואמנם זו האמת, הוא לא היה ריאלי. הוא יצר יש מאין, הוא יחד עם שותפו ר' בנימין וילהלם. יחד הם יצרו תורה יש מאין בניו יורק. אבל בפיטסבורג באותו זמן לא היה כלום. היו לי הרבה חברים. היו אז הרבה יהודים, אבל מעט מאד – אפשר לספור על כף היד – נשארו דתיים".

"מדוע אני מספר לכם כל זאת? יש לנו אבא גדול למעלה, והרבה דברים הוא עושה שאף אחד לא יודע מדוע, אבל יש לו דרכים שונות כיצד לנהל את העולם. ולפעמים קשה להבין מדוע הוא עושה הרבה דברים. חלק מהדברים שאנו רואים, שצריך ללמד כל אחד שיעור מיוחד, הוא שאין, כלום, לא קורה במקרה. אין כזה דבר. הכל השגחה פרטית. ה' יתברך הוא המנהל את העולם. מה שכל אחד מאיתנו כאן ברגעים אלו בחדר זה, זה לא קרה במקרה, הקב"ה עשה זאת בכוונה. כל אחד מאיתנו יכול לכתוב ספר חיים, אם הוא כשרוני – בעצמו, ואם לא, ע"י אחר כשרוני, אבל מסתבר שכל אחד מאיתנו יכול".

"אני רוצה לתאר מעט… אני לא יודע הרבה מסיפורי החיים של אחרים, אני יודע יותר על סיפור החיים שלי, שהוא לא כתוב. תמצית חיי השתנו ע"י שלשה אנשים. ושמם: האחד ר' אברהם דוד בנדר, הסבא של ראש ישיבת דרכי תורה בפארקוואי הגאון ר' יעקב, הוא היה משולח והגיע לפיטסבורג לאסוף כסף לישיבה. אנשים חשבו שזה היה רק במקרה שהוא הגיע לאזורנו, בד"כ הוא היה מגיע לאיזור אחר בפיטסבורג, שם היה לו משפחה. אבל פעם אחת הוא הגיע לאזור שלנו, ואנו היינו אחת המשפחות הבודדות שאכלו בביתם כשר, אז הוא התארח אצלינו, הקב"ה סידר זאת כך".
"רוב המשולחים, יש להם אכסניה שם אוכלים וישנים" סיפר הגר"י שיינר זצ"ל, "אבל אינם מתענינים בילדים של המשפחה. אבל רבי בנדר היה שונה. הייתי אז בן 16 והוא שאל אותי מה אני לומד, עניתי לו שעכשיו סיימתי לימודים בבית הספר. הוא התעניין בילד בן 16, והוא שאל את הורי, "מה? למה לא תשלחו אותו לניו יורק לישיבה?". "ישיבה? מה זה ישיבה?", הורי לא ידעו מה זה ישיבה. הם היו מאד חרדים, שומרי שבת, כשרות הכל, אולי הם זכרו על ישיבות מפעם בפולין, אבל לא היה להם שמץ של מושג שקיימות ישיבות באמריקה".

"אז הוא אמר, "אני אקח אותו לשם". והוא לקח אותי. עברו שש חדשים עד שעזבתי איתו לניו יורק, היצר הרע, השטן לא נותן כ"כ מהר, הוא גרם לי לרוץ פעם אחרי אוטובוס והחלקתי על הקרח ונפלתי ונקעתי את הרגל. הייתי בגבס שלשה חדשים ולא יכולתי לנסוע לניו יורק, הייתי צריך לבקר אצל הרופא כל כמה שבועות".

"אמא שלי ע"ה", כך הגר"י שייינר זצ"ל סיפר בדמעות, "היתה מורידה נהרות של דמעות בהדלקת נרות. החזו"א נשאל איך הקיבוצניקים, שדורות לא היה אצלם ריח של תורה, נעשים פתאום בעלי תשובה. אמר החזו"א שדמעות של אמא אינם שבים ריקם. הם חודרים הרים של ברזל ומגיעים עד כסא הכבוד. לפעמים זה לוקח שנה ולפעמים דור, ולפעמים שלשה דורות, אבל הם תמיד מגיעים, ואז הדמעות פועלות והקב"ה עונה לתפילות של האמא או הסבתא. אני בן יחיד, היא היתה מורידה נהרות של דמעות. היא ראתה מה קורה מסביב, שבנים לא הולכים כלל לביהכנ"ס, וממילא לא אומרים קדיש, אז היא היתה בוכה, רבש"ע עזור לי שהבן שלי יישאר יהודי. התפילות של אמא שלי לבסוף הגיעו, ונענו. הרב בנדר לקח אותי לניו יורק".

"והיו עוד שני אנשים. האחד היה ר' יצחק קארפ, הוא היה החתן של רב מנדלוביץ. הייתי בקעמפ מתיבתא, הקב"ה יש לו את הדרכים, הוא מחלה אותך ומרפא אותך, הוא שובר את הרגל, אבל הוא משיג בזה את מה שהוא רוצה. והוא החלה אותי. השתעלתי הרבה והייתי צריך את האויר שבהרי הקעסטילס. הקעמפ היחיד באותם ימים היה קעמפ מתיבתא. שם התיידדתי עם משה יחזקאל סמואלס, הוא היה אולי שנה צעיר ממני, ויצחק קארפ שנה או שנתיים יותר גדול ממני. משה יחזקאל היה מבלה איתי, ויצחק היה הולך איתי להליכות ארוכות ואומר לי שטיקלאך תורה מהרב'ה ר' שלמה ואז, כוונתי היתה להמשיך בדרכי לישיבה הראשונה שבאתי לניו יורק, אבל יצחק אמר, לא! יצחק אמר ליצחק, לא! אתה לא חוזר לשם, אתה הולך לשיעור של ר' שלמה, והוא משך אותי לשם, הוא משך אותי לר' שרגא פייבל מנדלוביץ, והוא משך אותי לר' שלמה, ושם הייתי מאז. אותם שלשה אנשים, אם לא הייתי בניו יורק לא היייתי בקעסטילס. א"כ הרב אברהם דוד בנדר, הוא זוכה לציון לשבח הראשון, ויצחק קארפ ומשה יחזקאל סמואלס מקבלים את שני הציון לשבח הבאים, הם שלחו אותי למשימת החיים שלי".

"אני זכיתי ללמוד אצל ר' שלמה היימן, הרב'ה ר' שלמה, שנים! ואח"כ אצל הרב'ה ר' ראובן, שנים. והוא היה השדכן שלי, ר' ראובן, עם אחיינית שלו. נכדה של ר' ברוך בער. אבל רק תדמיינו, כשאשתי ע"ה, כשהיא נולדה, הבת קול יצאה ואמרה בת פלוני לפלוני, שאסתר לאה בת ר' משה, נכדת ר' ברוך בער, תינשא ליצחק אריה ב"ר דב".
"ואכן יצחק אריה ב"ר דב באותו העת היה בפיטסבורג פנסילבניה, בן שלש שנים. היא נולדה בוילנא. איך נעשה שידוך כזה? איך יכול להיות כזה דבר? כ"כ הרבה סיבות ששידוך כזה אינו יכול לקרות. קודם כל היא בוילנא והוא בפיטסבורג, וחוץ מזה הוא במקום כזה…איך הוא יינשא לנכדה של ר' ברוך בער. הרבש"ע הוא אמנם זה שהחליט… אבל אנו לא מבינים דרכי הקב"ה איך שהוא עושה".

"לכן התחלתי לשבת ללמוד אחרי שגמרתי תיכון, וסמסטר אחד באוניברסיטת פיטסבורג, אבל כל זה בזכות המעשים טובים של שלשה אנשים. כל אחד מכם יש לו את ההזדמנות הזו, להציל ילדים של הקב"ה, כמו יצחק קארפ ומשה יחזקאל שהצילו אותי לתורה, וזה העבודה שלנו בעוה"ז, וזה מה שאנו עושים כאן בחדר זה" סיים הגר"י שיינר את סיפור חייו.

בבחרותו למד בישיבת רבנו יצחק אלחנן ובישיבת 'תורה ודעת' בארה"ב, והיה מתלמידיו של הגאון רבי שלמה היימן זצ"ל והמשגיח הגאון רבי שרגא פייבל מנדלוביץ זצ"ל כמו כן היה לתלמידו של הגאון רבי יעקב קמינצקי זצ"ל ושמע שיעורים מהגאון רבי אהרן קוטלר זצ"ל ראש ישיבת לייקווד.

לפני קום מדינת ישראל בתקופת המנדט בשנת תש"ז למד הגר"י שיינר זצ"ל בישיבת חברון, שעמו בחדר בישיבת חברון היה הגאון רבי ברוך-מרדכי אזרחי, היום ראש ישיבת עטרת ישראל, ואז בחור צעיר ממנו בכמה שנים.

לימים סיפר הגאון רבי ברוך מרדכי אזרחי: "הגאון רבי יצחק שיינר היה זה שהכניס לישיבת חברון את תורת רבי שלמה היימן. לפני זה כמעט לא שמענו עליו בישיבת חברון. הוא היה מלמד את חידושי רבי שלוימה עד שהבחורים נדבקו בלהט שלו".
בהגיעו לפרק האיש מקדש נישא לרעייתו הרבנית אסתר לאה ע"ה, בתו של הגאון רבי משה ברנשטיין זצ"ל ראש ישיבת קמניץ ונכדתו של הגאון רבי ברוך בער ליבוביץ זצ"ל בעל ה'ברכת שמואל'.

תקופה מסוימת בחייו עמד בראשות ישיבת עץ חיים במונטריי שבשווייץ שם הרביץ תורה ויראה ועסק בקירוב רחוקים.
תקופת שהותו במונטריי שבשוויץ הייתה כיוון שחמיו גלה לשם לצורך רפואה, ולימד בישיבה. באותה תקופה לא היה מושג בישיבה שבחורים ישקעו כל חייהם בלימוד כל החיים. היו לומדים ויוצאים לביזנס. הרב שיינר חולל שם מהפך ושכנע בחור אחרי בחור לעלות לארץ-ישראל ללמוד בישיבה קדושה. כך עלו בחורים שהיום הם אנשים ידועים ולמדו בישיבות כמו פוניבז', חברון ובאר-יעקב. חלק מהם אומרים עד היום שאת חייהם הם חבים לרבי יצחק שיינר.

חמיו, ראש ישיבת קמניץ רבי משה ברנשטיין, נכנס עמו פעם למרן החזון איש שהציע שמא חתנו הרב שיינר, אברך אמריקאי צעיר בן 30, ייסע לחוץ לארץ לשאת בעול המוסדות. החזון איש השיב ביידיש: "למה לך להשתמש בגרזן של זהב לחפור באדמה?".

לאחר הסתלקותו של חמיו הגאון רבי משה ברנשטיין זצ"ל מונה לעמוד בראש ישיבת קמניץ שם הרביץ תורה ויראה והעמיד תלמידים רבים בכל קצווי תבל. ביתו ברחוב צפניה בירושלים היה פתוח לרווחה והמונים היו מגיעים לשחר פניו וליהנות מאורו.
פורסם באתר בח"ח

[תוכן]

כשהוא הגיע לתורה ודעת הוא התאכסן אצל סבא וסבתא שלי, וכך נוצר קשר עם המשפחה שהחזיקה יותר משמונה עשורים. למדתי איתו שב שמעתתא בחברותא תקופה מסויימת, ואני זוכר את הסבלנות ואת הבהירות שהיה מסביר לי את דבריו. היה ענוותן ושפל ברך ביותר באופן מופלא ביותר. ידוע לי על אברך שהתווכח איתו בענין מסוים, ור' יצחק הציע שר' אלישיב יכריע ביניהם. הלך האברך לר' אלישיב ור' אלישיב הכריע כמוהו, כך הוא היה סבור, וחזר אליו והוא לא הסכים שזה אפשרי. אז סוכם שהאדמו"ר מאמשינוב יאריך ה' ימיו בנעימים יכריע ביניהם, והאדמו"ר מאשמינוב ברוב ענוותנותו הכריע בין אחד מגדולי ראשי הישיבות של הדור, ובין אברכצ'יק צעיר שאולי החזיק מעצמו קצת יותר מדי. סיפור כזה אי אפשר להעלות על הדעת עם כמעט אף אחד אחר...

[משוש דורים]

ראיתי עתה את המודעה שכתבו בני המשפחה, מבלי הפרזות יתירות, כפי שנהג בחייו.
והטיבו לתמצת במילים קצרות, צדיק יסוד עולם גאון בתורה ובמידות בענוה ובשפלות הרוח.

[י. אברהם]

בבחרותו למד בישיבת רבנו יצחק אלחנן ובישיבת 'תורה ודעת' בארה"ב, והיה מתלמידיו של הגאון רבי שלמה היימן זצ"ל והמשגיח הגאון רבי שרגא פייבל מנדלוביץ זצ"ל כמו כן היה לתלמידו של הגאון רבי יעקב קמינצקי זצ"ל ושמע שיעורים מהגאון רבי אהרן קוטלר זצ"ל ראש ישיבת לייקווד.

לבקשת אמו עבר מישיבת תורה ודעת לישיבת טלז-קליוולנד

[נחומצ'ה]

יש איזה חוט שני העובר בין הגר"י שיינר זצ"ל לרנ"צ פינקל זצ"ל.
שניהם באו בתכונות אמריקאיות, והצליחו לכבוש בחום בחורי חמד מירושלים.
והדברים ק"ו וחינוך לדורות, שעם 'אמת' וריינקייט, כל איש יסכים

[תוכן]

זה לא נכון. רנ"צ היה בחור אמריקאי לכל דבר. ר' יצחק הרבה פחות, למרות שהוא ניגן בחצוצרה בתזמורת התיכון, כמו שהוא סיפר לי.

[השעיר החיי]

מטמון מן העבר. ספר השנה של תיכון peabody high school 1938
כנהוג בארהב נותנים דירוגים לכל תלמיד ותלמידה - מי הכי יפה מי הכי חזק הכי אתלט וכו ואילו לאיזדור שיינר

‏‏לכידה.PNG (56.03 KiB) נצפה 9435 פעמים

[משוש דורים]

שמא תבאר למי שאינו בקי.

[חרט]

תרגום גוגל:
הילד הכי חוקר

[י. אברהם]

כמדומה דצ"ל הכי שקדן

[תוכן]

כמדומה דצ"ל הכי שקדן

הילד ששקד על לימודו הכי הרבה.

[ליטוואק פון בודאפעסט]

דיברתי פעם עם איש אחד שלמד בישיבת מונטרה בתקופת סוף כהונתו של הרב יצחק שיינר ותחלת כיהונו של הרב בצלאל ראקאוו אב"ד גייטסהעד (הרב ראקאוו סיפר לי שהוא הלך למונטרה משום שידע שיש שמה ר' יצחק, ויהיה לו צוותא של תלמיד חכם רחוק מחבריו שבכולל דגייטסהעד. אמנם כוונת הרב יצחק היתה שאם יבא אברך בן תורה למסור שמה שיעורים, ישתחרר הוא לחזור לארץ ישראל, כפי שאכן עשה. ע"כ לא כיהנו אלא תקופה קצרה ביחד), והבחור הזה היה המבוגר בישיבה.
הוא למד אישית עם שניהם, ואאל"ט הם למדו קדשים. הבחור הזה היה שומע הרבה מראי מקומות, קושיות ותירוצים מפי ספרים מאת הרב בצלאל ראקאוו, שהיה מפורסם בבקיאותו בתורת רבותינו האחרונים. הבחור היה מביא את הקושיות להרב יצחק שיינר, שאכן לא הכיר את כל אותם הספרים, אמנם תי' את הקושיות מעצמו וכיוון להרבה מתורות רבותינו האחרונים.
כך הגדיר הלה את ההבדל בינם.

[תוכן]

מן הסתם ר' בצלאל רקוב היה בקיא יותר גדול מר' יצחק, אבל בסגנון הלימוד היו זהים, וזה אני אומר מהיכירות עם שניהם. שניהם היו ת"ח נוסח ישיבות ליטא. שניהם היו ירא"ש מרבים. שניהם היו חרדים לדבר ה' באופן שקשה למצוא בימינו.

[ליטוואק פון בודאפעסט]

נכון שהרב בצלאל היה ת"ח בנוסח הישיבות, אבל בקיאותו לא היתה ביריית הרבה מראי מקומות, אלא שמסתמא הכיר יותר את כתבי גדולי האחרונים. מתוך היכרות אתו אני יודע שהיה חי עם גדולי האחרונים יותר מראש ישיבה רגיל.
יש באמתחתי סיפור ע"ז, ואולי לא ראוי לפרסם את ברבים.

[ליטוואק פון בודאפעסט]

שלחו לי תמונה מהתקופה ההיא

967cb824f1ef08de601a38ea03d345a9b48436ec-1.jpg (79.62 KiB) נצפה 9041 פעמים

הרב בצלאל ראקאוו, הרב יצחק שיינר, והרב משה סולובייציק זכרון צדיקים לברכה.

[אלטנוישול]

אנקדוטה חמודה: אאמו"ר למד בקמניץ אצל רמ"א שטרן. קרה וה"רעבע" שלהם נעדר והיו צריכים להחזיק את הכיתה. אז היה נכנס הגר"י ומשעשעם בחידות מתמטיות מאתגרות...

[טברייני]

בבחרותו למד בישיבת רבנו יצחק אלחנן ובישיבת 'תורה ודעת' בארה"ב, והיה מתלמידיו של הגאון רבי שלמה היימן זצ"ל והמשגיח הגאון רבי שרגא פייבל מנדלוביץ זצ"ל כמו כן היה לתלמידו של הגאון רבי יעקב קמינצקי זצ"ל ושמע שיעורים מהגאון רבי אהרן קוטלר זצ"ל ראש ישיבת לייקווד.

לבקשת אמו עבר מישיבת תורה ודעת לישיבת טלז-קליוולנד

תוכל להרחיב קמעא, מדוע אמו ביקשה? וכדו'. תודה רבה.

[טברייני]

תאריך לידתו

האם מישהו יודע מהו התאריך המדוייק.
ב'מכלול' ובאחותו הגדולה 'ויקיפדיה' כתוב י"ד בחשון ה'תרפ"ג.
וב'יתד נאמן' כתבו י"ג באייר ה'תרפ"ב.

[וונדרבר]

תאריך לידתו
האם מישהו יודע מהו התאריך המדוייק.
ב'מכלול' ובאחותו הגדולה 'ויקיפדיה' כתוב י"ד בחשון ה'תרפ"ג.
וב'יתד נאמן' כתבו י"ג באייר ה'תרפ"ב.

התאריך הרשמי במסמכים הממשלתיים הוא 5/11/1922 י"ד חשון תרפ"ג.
[מקום לידתו היה בארה"ב (ולא ברוסיה), וא"כ התאריך כנראה אמיתי].

[השעיר החיי]

בארה״ב כותבים את החודשים לפני הימים

[פילווישוק]

אבקש לכתוב מעט זכרונות ממה שחוויתי במחיצת רה"י זצוק"ל.

אין בכוונתי להספידו, כי קטונתי מלהעלות על דעתי שראוי אני לכך, הן משום יקרא דשכבי והן יקרא דחיי.

אין בכוונתי לתאר את מעלותיו הנשגבות ואת מידותיו ומדריגותיו, כי אינני מתלמידיו המובהקים.

אלא כאחד שהכיר אותו מזווית מצומצמת מאוד, דרך סוג קשר "משפחתי" מסובך שבדורות שקדמו לנו היתה לו משמעות, ורה"י זצוק"ל התייחס במאור פניו בהתאם לכך. כיהודי שמרגיש באבדן הגדול לא רק את פטירת אחד מענקי הרוח, אלא בעיקר - עד כמה שזה יכול להישמע מוזר - את אבדן ידיד אוהב. לא ח"ו ידידות כפשוטה, אלא דמות מאירה כזו שכמה דקות במחיצתו הספיקו למלא את המצברים. דקות שהוקדשו בדרך כלל להתעניינות במצב בני המשפחה, להעלאת זכרון או שנים מעולמות שהיו, ולשפע של ברכות שנאמרו עם להט ועומק, ברכות שהיה ניתן להרגיש שהוא מתרכז ומתכוון בברכותיו לבקש מאת ה' שיקויימו. לעולם לא שמעתי ממנו איחול סתמי כפי שנהוג, תמיד הרגשתי שהוא משקיע את הנשמה בברכותיו.

במשך השנים שמעתי וחוויתי דברים במחיצתו ולא חשבתי לרשום את הדברים. כעת, כאשר הזכרונות צפים מידי פעם, אני שם לב לאוצר שהיה בידי ולא שמרתיו. אמרתי להעלות כאן נקודה או שתיים, בתקווה שעם הזמן אזכר בעוד דברים.

בהיותי במחיצתו פעם עם ילדי נ"י, פנה אליהם והתחיל לדבר איתם באנגלית. אמרתי לו שילדיי אינם מבינים אנגלית. התגובה שלו היתה מעניינת: הוא הרים ידיים למעלה וקרא שוב ושוב: ברוך ה', ברוך ה'!! ואז אמר: אני כבר חמישים שנה משתדל לשכוח את האנגלית שלי - ולא מצליח…

וכאילו להסביר את גודל הזכות של לא לדעת אנגלית - כשכוונתו להתנתקות מההשפעה התרבותית האמריקאית [כפי שהבנתי את הדברים], סיפר לי על חתונתו. היה אמור להינשא בארה"ב. בגלל שלא הצליחו להשיג אישור כניסה לארה"ב עבור הרבנית, הדבר נדחה, עד שהחליטו להתחתן בצרפת, שם שהתה הרבנית כרבים מפליטי השואה. חשבו שלאחר שתתחתן עם אזרח אמריקאי יוקל הדבר. הוא אמר שהחתונה היתה באותו אולם בו התחתן - למחרת חתונת הגר"י זצוק"ל - הגה"ק רבי מרדכי פוגרמנסקי זצוק"ל.

עברה חצי שנה, והניירות לרבנית לא הגיעו. או אז נוצרה אפשרות לנסוע לארץ ישראל. רה"י התבטא על כך שזו היתה הצלתו!! כך הוא ניצל מאמריקה!!

פעם נוכחתי אצלו כאשר עלו אליו המו"לים של כתבי בעל ה'שרידי אש' [כמדומני הרב וינגוט ועוד איש]. רה"י זצוק"ל - ביחד עם הגר"ב רקוב זצ"ל רבה של גייטסהעד שנזכר באשכול ועוד רבנים, היה חבר בנשיאות מפעל הוצאת כתבי הרב וינברג. בין הדברים התבטא [איני זוכר במדוייק]: הרב וינברג היה אדם גדול בענקים, היום לא יודעים להעריך, יגידו אשר יגידו, הוא היה מהגדולים ביותר…

נקודה אחת שהייתי רוצה לשמוע עליה היא גאונותו. במחיצתו לא הרגשתי נוכחות של עילוי. דיבר במתינות, שקל כל דבר, הסביר את דבריו בצורה בהירה ומובנת. מאידך, שמעתי הפלגות עצומות על כשרונו. יהודי מבוגר מיוצאי אמריקה סיפר לי על שמועה שבשנותיו הצעירות היה לפעמים משחק חמישה משחקי שחמט בו זמנית, כאשר עיניו מכוסות… גם אם אין זה אפילו קרוב אל האמת, מסתבר שהיה עילוי יוצא דופן. יתכן שמידותיו האציליות גברו על כשרונו העצום, והשרו את האווירה הנינוחה והמתונה ששרתה במחיצתו. אך היכרותי המעטה אין בה כדי לדעת. אשמח אם יבואו תלמידיו ומקורביו להעשיר אותנו אודותיו.

[משוש דורים]

נקודה אחת שהייתי רוצה לשמוע עליה היא גאונותו. במחיצתו לא הרגשתי נוכחות של עילוי. דיבר במתינות, שקל כל דבר, הסביר את דבריו בצורה בהירה ומובנת. מאידך, שמעתי הפלגות עצומות על כשרונו. יהודי מבוגר מיוצאי אמריקה סיפר לי על שמועה שבשנותיו הצעירות היה לפעמים משחק חמישה משחקי שחמט בו זמנית, כאשר עיניו מכוסות… גם אם אין זה אפילו קרוב אל האמת, מסתבר שהיה עילוי יוצא דופן. יתכן שמידותיו האציליות גברו על כשרונו העצום, והשרו את האווירה הנינוחה והמתונה ששרתה במחיצתו. אך היכרותי המעטה אין בה כדי לדעת. אשמח אם יבואו תלמידיו ומקורביו להעשיר אותנו אודותיו.

הוא לא היה איש מבריק בכלל, וגם לא בעל תפיסה מהירה שמאפיינת עילויים, הוא היה בעל שכל ישר מאד (דבר שניכר גם בכל הנהגותיו והליכותיו), והיה לו כושר ריכוז מאד חריג, (דבר שמסביר את משחק השחמט), כשהיה מתרכז בלימוד או בתפילה, הוא היה פשוט מנותק לגמרי מן העולם שסביבותיו, בהתאם לכך הוא היה עמקן ויסודי ובעל יכולת חשבונאית חזקה, והיה מקיף את כל הזויות בלימודו.

[וונדרבר]

בארה״ב כותבים את החודשים לפני הימים

במשרד הפנים הישראלי פתרו את התאריך י"ד חשון תרפ"ג.
יתכן שהאחרים הבינו שהכוונה ליום 11 לחודש מאי, לפי הנוהג האמריקאי, ומכאן התוצאה השונה.
מי צודק?

[בית הגנזים]

מי יעלה את צוואתו?

[בראנסוויל]

בארה״ב כותבים את החודשים לפני הימים

במשרד הפנים הישראלי פתרו את התאריך י"ד חשון תרפ"ג.
יתכן שהאחרים הבינו שהכוונה ליום 11 לחודש מאי, לפי הנוהג האמריקאי, ומכאן התוצאה השונה.
מי צודק?

נולד 11 לחודש מאי תרפ"ב

[ילקוט]

מי יעלה את צוואתו?

[בראנסוויל]

בארה״ב כותבים את החודשים לפני הימים

במשרד הפנים הישראלי פתרו את התאריך י"ד חשון תרפ"ג.
יתכן שהאחרים הבינו שהכוונה ליום 11 לחודש מאי, לפי הנוהג האמריקאי, ומכאן התוצאה השונה.
מי צודק?

נולד 11 לחודש מאי תרפ"ב

[גימפעל]

רוקד מצווה טאנץ בחתונת נין חסיד.

IMG-20210201-WA0023.jpg (45 KiB) נצפה 8402 פעמים

[משוש דורים]

נכדו הרה"ח ר' משה קרויס, בן חתנו רבי יעקב קרויס, וחתן הגרא"י אולמן חבר בד"ץ העדה"ח.

[בית הגנזים]

מי יעלה את צוואתו?

מי יעלה לנו את צוואתו המלאה בלי שלש נקודות

[זאינץ]

לזה אתה מתכוון?

1.jpg (132.31 KiB) נצפה 8286 פעמים

[מכון חכמי ליטא]

מאיזה עיר בליטא באו הוריו של הגאון לארה"ב?

[פילווישוק]

מאיזה עיר בליטא באו הוריו של הגאון לארה"ב?

לא מליטא, מגליציה!!

[מכון חכמי ליטא]

אתה בטוח? מאיזה עיר?

[בראנסוויל]

מאיזה עיר בליטא באו הוריו של הגאון לארה"ב?

בניירות כתוב: אוגוסטוב / אױגוסטאװע / יאַגעסטאָוו

[וונדרבר]

מאיזה עיר בליטא באו הוריו של הגאון לארה"ב?

לא מליטא, מגליציה!!

כמדומה שהתפרסם שהוריו נישאו בעיר קאליש בגליציה.
וכן שאביו הלך להתברך אצל האדמו"ר רבי ישראל מצ'ורטקוב לפני הנסיעה לארה"ב.

[פולסברג]

מי יכול להרחיב אודות קשריו עם גאוני ישראל הגר''מ פגרמנסקי והגרי''י ווינברג?

[פולסברג]

הר''י זצ''ל בסיום הש''ס הי''ב באמריקה. משהו מיוחד.

https://matzav.com/full-flashback-video ... -daf-yomi/

[בין החכמים]

דברי הספד שנשא תלמידו הגאון רבי ראובן מילצקי שליט"א, ראש ישיבת רש"י ולפנים מראשי ישיבת חברון, בעצרת מספד והתעוררות בהיכל כולל אברכים 'לבו חפץ' רמת בית שמש.
כ"ה שבט פ"א.