מחילה בכיבוד הורים

[רון]

נסתפקתי כדלהלן:
קיי"ל דאב שמחל על כבודו כבודו מחול,
והנה זה פשוט דאם רוצה לכבד את אביו בכל זאת,
ודאי שיש בזה מצות כיבוד אב, שהרי עביד נייחא לאביו,
ולא גרע ממה שאביו ביקש כוס מים, והביא לו ב' כוסות, דפשיטא לי
שקיים בזה מצות כיבוד אב. והוי בגדר מצוה קיומית.

ומה שמספ"ל בזה,
באופן שאביו מוחל על כך שישב במקומו,
האם יש ענין להחמיר בזה?
ואם החמיר ולא ישב במקומו, האם קיים בזה מצות כיבוד אב?
דלכאורה יש לומר,
דבשלמא בכיבוד הרי מה שעושה לכבודו מקיים בזה מצות כיבוד אב,
אבל מה שנוגע למצות "מורא אב" הרי אם מוחל לו הרי שאין בזה מורא אב מעיקרא

אשמח לשמוע חוו"ד הלומדים שליט"א

[דרופתקי דאורייתא]

עד שיביאו כאן מקורות,
רק אעיר שהדין של מחילה במורא אב, שנוי במחלוקת אם יש מחילה גם על המורא, או דלמא דוקא על הכבוד.

וכמדומני ולא אזכור כעת מקור ויש לברר בהלכות כיאו"א,
כי כל דיני מורא בכיאו"א הם מדין כיאו"א, בשונה ממורא וכבוד ת"ח, ששני חלקים הם, שעל כבודו רשאי ת"ח למחול, אבל מוראו הוא מעצם תורתו, וע"ז אינו רשאי למחול. אבל בכיאו"א, כל ענין המורא נובע מכיאו"א.
ולפיכך אם יש כיאו"א גם במוחל, ה"ה במורא. וכך גם מסתבר מסברא שיש במורא כבוד, ועל כל פנים יכול לקיים כיבוד גם ע"י מורא.

[מענה איש]

http://forum.otzar.org/viewtopic.php?f=48&t=47103&p=569422&hilit=%D7%94%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D#p569422

[רון]

מצאתי השבת בברכי יוסף בסימן רמ' בשם הרדב"ז דודאי שמצוה איכא אף שמוחל על כבודו.
והביא שם דבר מחודש מאד מהספר חסידים דאף שכבודו מחול היינו בידי אדם אבל בידי שמים "חייב"!
ועצם הדבר מחודש מאד, ובכל דוכתי קיי"ל דכבודו מחול, והוא מוזר מאד שאינו מחול בידי שמים, אך כך הביא בשם הספר חסידים.

והק' שם הברכ"י קו' חזקה על הספר חסידים מהא דקידושין לב' דאמורא רצה לבחון את בנו אם עבד על מידת הכעס, וקרע בפניו בגד,
ומקשה הגמ' והא קעבר על לפני עור ומשני דמחיל על כבודו. והק' הברכ"י דלפי הספר חסידים אכתי קשיא דהא מחילה לא מועילה בידי שמים ואכתי עובר על לפני עור.
ותי' הברכ"י דהמכשיל את חבירו בדבר שאינו אלא בידי שמים אין בזה משום לפני עור,

והדברים צ"ע, וכי גרע ממשיאו עצה שאינה הוגנת? וכי גרע ממכשילו את חבירו באיסור דרבנן שעובר על לפני עור דאורייתא כמו שפשיטא ליה למנ"ח?
והנה גוף דברי הספר חסידים, צריכים הבנה, מה בידי שמים ובידי אדם שייך כאן? בשלמא אם היינו כופין על כיבוד אב, היה מובן מה ענין בידי אדם דכופים, ובכה"ג שמוחל אין כופין אך עדיין יש מצוה בידי שמים, אך מאחר ואין כופין מהו בידי שמים האמור כאן????????

[ביליצר]

http://beinenu.com/sites/default/files/ ... _30_76.pdf

[רון]

http://beinenu.com/sites/default/files/alonim/137_30_76.pdf

ייש"כ על ההפניה אך לא מצאתי שם ארוכה לנידו"ד

[ביקורת תהיה]

באופן שאביו מוחל על כך שישב במקומו, האם יש ענין להחמיר בזה?

זה לשון רש"י בפרק אלו נאמרין:

אֵין יְשִׁיבָה בָּעֲזָרָה. דְּאֵין כְּבוֹד שָׁמַיִם בְּכָךְ: אֶלָּא לְמַלְכֵי בֵּית דָּוִד. שֶׁחָלַק לָהֶם הַמָּקוֹם כָּבוֹד, לְהַרְאוֹת שֶׁמַּלְכוּתוֹ שְׁלֵמָה:

וביאור הדברים נראה על פי מה שאמרו במדרש על פסוק 'מי הוא זה מלך הכבוד':

לָמָּה קָרָא לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא 'מֶלֶךְ הַכָּבוֹד'? שֶׁהוּא חוֹלֵק כָּבוֹד לִירֵאָיו. כֵּיצַד? מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם אֵין יוֹשְׁבִין עַל כִּסְאוֹ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הוֹשִׁיב לִשְׁלֹמֹה עַל כִּסְאוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: 'וַיֵּשֶׁב שְׁלֹמֹה עַל כִּסֵּא יְיָ לְמֶלֶךְ'.

לאמר, אע"פ שמצד מורא שמים חס מלשבת על כסא מלכותו יתברך, מכל מקום חלק המקום כבוד לשלמה והושיבו על כס יה.
כמו כן, אע"פ שמצד מורא שמים אסור לשבת בעזרה, מכל מקום חלק המקום כבוד למלכי בית דוד ונתן להם ישיבה בעזרה, להראות שמלכות דוד מלכות שלמה היא, כלומר מלכות נצחית, כגוונא דלעילא.