זקן ששכח כתב:ומעניין שהטענה היא נצחית. כך למשל יש במדרש דברים הנוגעים לענינא דיומא רבא הקרב ובא:
שיר השירים רבה ח ט אחות לנו קטנה אלו ישראל. רבי עזריה בשם רבי יהודה ב"ר סימון לעתיד לבא עתידין כל שרי אומות העולם באין ומקטרגין את ישראל לפני הקב"ה, ואומרין רבש"ע אלו עבדו עבודת כוכבים ואלו עבדו עבודת כוכבים אלו גלוי עריות ואלו גלוי עריות אלו שפכו דמים ואלו שפכו דמים. מפני מה אלו יורדין לגיהנם ואלו אינן יורדין?! אמר להם הקב"ה אחות לנו קטנה; מה קטן זה כל מה שהוא עושה אין ממחין על ידו למה שהוא קטן, כך כל מה שישראל מתלכלכין כל ימות השנה בעונותיהן בא יום הכפורים ומכפר עליהם שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם.
אביא בזה דברים ששמעתי מהגה"צ רבי שלמה ברויאר שליט"א מנהל רוחני ד'בית מתתיהו' בביאור דברי המדרש הנ"ל.
צ"ב מהו הדמיון לקטן. ועוד, הא גופא קשיא, מפני מה זכו ישראל לכפרת יום הכיפורים, שמכפר להם את כל חטאותיהם ופשעיהם, ואילו אוה"ע לא זכו לזה.
והנה בהקדמת ספר שב שמעתתא הביא דברי המדרש: יוקח נא מעט מים, ר"א בשם ר' סימאי אמר, אמר הקב"ה לאברהם, אתה אמרת ורחצו רגליכם, חייך שאני פורע לבניך במדבר ולישוב ולעתיד לבא. במדבר מנין, שנאמר וארחצך במים, בישוב מנין שנאמר רחצו הזכו, לעתיד לבא מנין שנאמר אם רחץ ה' את וגו'.
וצ"ב תינח במדבר שה' רוחצן במים, וכן לעת"ל שירחץ ה', אלו הן תשלומין לרחצו רגליכם, אבל רחצו הזכו זה רחיצה ע"י ישראל, ומה זה תשלום גמול.
וביאר בש"ש שם, דבזכות אברהם אבינו נעשו צאצאיו כמותו זך ונקי דאדם זוכה לבנו בנוי ביופי וכו', ואף אם נתקלקל צורתם מחמת מעשיהם מ"מ זה כמו שזיפת השמש שזה רק כיסוי חיצוני, ואחר הרחיצה חוזר לקדמותו להדרו בעצמותו. וזוהי הבטחת הקב"ה לאברהם בישוב רחצו הזכו, כלומר שיהיו ישראל יכולים לרחוץ ולהסיר הצואה מעליהם, יעו"ש בהרחבה.
ולפי"ז מבוארים היטב דברי המדרש הנ"ל, דבאמת העבירות אצל עם ישראל אינם נוגעים בעצמותם ובמהותם האמיתית ואינם אלא כיסוי ומעטה חיצוני של לכלוך וזוהמא. וזהו הדמיון לקטן, כמו מעשי הקטן שאינו בר דעת ואין מעשיו מתייחסים אליו בעצם, כן ישראל אין מעשיהם הרעים מתייחסים אל מהותם הפנימית.
(וראה עוד בב"ר פרשת תולדות סה,טו: ויאמר יעקב אל רבקה אמו מהן עשו אחי איש שעיר...ואנכי איש חלק כמד"א כי חלק ה' עמו, רבי לוי אמר, משל לקווץ וקרח שהיו עומדין על שפת הגורן ועלה המוץ בקווץ ונסתבך בשערו, עלה המוץ בקרח ונתן ידו על ראשו והעבירו, כך עשו הרשע מתלכלך בעונות כל ימות השנה ואין לו במה יכפר, אבל יעקב מתלכלך בעונות כל ימות השנה ובא יוה"כ ויש לו במה יכפר, שנאמר כי ביום הזה יכפר.
הרי מבואר גם כאן רעיון זה, דכיון שיעקב הוא חלק ה', הרי אין העבירות דבוקים במהותו ובעצמותו, ואינם אלא לכלוך חיצוני שיורד בנקל, וזה גדר כפרת יוה"כ שבו זוכים ישראל לכפרה).
יפעתם האמיתית של עם ישראל מתגלית במלא הדרה ביום הכיפורים שבו הקב"ה מוחל להם את כל העבירות, וכפרה זו היא בבחינת רחיצה וטהרה, רחיצה אינה מועילה לשנות את עצם המציאות בבחינת היהפוך כושי עורו, אלא הרחצה מסירה את השחרורית החיצונית ששזפתני השמש, וזה לא שייך באומות העולם שמעשיהם הרעים נובעים מעצם מהותם.