הטעמים בברכת ההפטרה

[מעט דבש]

יצויין שההטעמה מנוגדת לכללי הטעמים (ה' אלקינו - שני פשטין רצופים בלי רביע לפניהם).

אין כזה דבר במקרא?

לא שמעתי על כלל כזה, אולם לאחר השוואת כל המקומות בתנ"ך (בסיוע תוכנת הכתר) שמופיע דבר זה עולה התמונה שאכן כך הוא (אמנם יש מקומות שיש טעמים מפסיקים באמצע אולם הם בדרגת שלישים ותו לא).

כלל זה מופיע בספר 'בינת מקרא' (לרבי מנשה מאיליא) עמוד 19, ובשערי זמרה הארוך, שער ז אות ח (עמוד 83 באוצה"ח).

[מעט דבש]

יצויין שההטעמה מנוגדת לכללי הטעמים (ה' אלקינו - שני פשטין רצופים בלי רביע לפניהם).

אין כזה דבר במקרא?

יש חריג אחד בשמואל א' ב, טז (ספר 'טעמי המקרא' עמ' 40 הערה 12), אבל שם הוא פשטא ויתיב רצופים, ולא שני פשטא (אף שכידוע, יתיב הוא תחליפו של פשטא, ובא במקומו כשהמילה מוטעמת בראשה)

[מעט דבש]

יצויין שההטעמה מנוגדת לכללי הטעמים (ה' אלקינו - שני פשטין רצופים בלי רביע לפניהם).
כלל גדול הוא, וטעמו פשוט, כי לולא הרביע שלפניו היה הפשטא הראשון מוטעם ברביע ולא בפשטא (והוא הדין והוא הטעם לשני תבירין ולשני זרקין רצופים).

לגבי שני תבירין ושני זרקין-הדבר איננו תואם למציאות.
יש מובאות מהתנ"ך ש:1. פעם אחת פסוק פותח בשני תבירין.
2. יש פסוקים שבין הרביע לתביר יש זקף קטון שהוא מפסיק בדרגת מלך, וכוחו רב על הרביע שהוא משנה, והוא מבטלו כליל.
3. ישנם שני מקומות שפסוק פותח בשני זרקין.

1. כפי שציין לי הכותב בפרטי, הכונה למלכים ב' כ, יא. אך יש לציין שאין זה אלא לגרסת הכתר שם, ואפילו ברויאר לא הדפיס כך. אמנם יש חריגים נוספים שבאו שני תבירין שלא לפי הכלל שהובא כאן (יהושע כ, ד; קהלת ד, ח; ו, ב).

2. אין זה נוגע לכלל שנכתב כאן.
הכלל הוא שהרביעי נהפך לפשטא, אם הוא סמוך לרביעי שלפניו; ופשטא זה חוזר ונהפך לתביר, אם הוא סמוך לתביר שאחריו, ואין ביניהם יותר ממילה אחת.
אם יש בין הרביעי לתביר זקף קטן (או כל טעם מפסיק אחר), ודאי לא ייהפך הרביעי לא לפשטא ולא לתביר.

3. ש"א ב, טו; ישעיהו מה, א; ואכן פסוקים אלו חריגים בהטעמתם.

[בעל קורא]

כמה הערות שרשומים אצלי בקשר לברכות ההפטרה:

בסידור ר' שבתי סופר כתב (בהקדמה הכללית לסידורו): הלא יראו בעיניהם שהקדמונים עשו נגוני הטעמים בברכה שלפני ההפטרה על פי הבנתם הענין (וכיו"ב כתב גם בתפילת שחרית ב"שירה חדשה שבחו גאולים לשמך").

בנוגע לאופן ההטעמה ישנן כמה נוסחאות שונות:

ר' שבתי סופר בסידורו:
בָּר֤וּךְ אַתָּה֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֵ֔ינוּ מֶ֖לֶךְ הָֽעוֹלָ֑ם אֲשֶׁ֤ר בָּחַר֙ בִּנְבִיאִ֣ים טוֹבִ֔ים וְרָצָה֙ בְּדִבְרֵיהֶ֔ם הַנֶּֽאֱמָרִ֖ים בֶּֽאֱמֶ֑ת בָּר֨וּךְ אַתָּ֜ה יְהֹוָ֗ה הַבּוֹחֵ֤ר בַּתּוֹרָה֙ וּבְמשֶׁ֣ה עַבְדּ֔וֹ וּבְיִשְׂרָאֵ֣ל עַמּ֔וֹ וּבִנְבִיאֵ֥י הָֽאֱמֶ֖ת וָצֶֽדֶק:
הערות לנוסח זה:
תיבות "ה' אלקינו" מחברות בטעם (ולכאורה כך ראוי להיות), אלא שיש שני אתנחתות בברכה, ואולי כיון שאין זה פסוק שייך להטעים כן, ואולי צריך להגיה האתנחתא השניה לסו"פ והברכה מורכבת משני פסוקים, וכמו שהטעימו אחרים (עיין להלן).

מחזור לר"ה יו"כ תקס"ג (רוו"ה) – בית תפילה לרז"ה:
בָּר֣וּךְ אַתָּ֔ה יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵ֖ינוּ מֶ֣לֶךְ הָעוֹלָ֑ם אֲשֶׁ֤ר בָּחַר֙ בִּנְבִיאִ֣ים טוֹבִ֔ים וְרָצָ֥ה בְדִבְרֵיהֶ֖ם הַנֶּאֱמָרִ֥ים בֶּאֱמֶֽת: בָּר֨וּךְ אַתָּ֜ה יְהֹוָ֗ה הַבּוֹחֵ֤ר בַּתּוֹרָה֙ וּבְמשֶׁ֣ה עַבְדּ֔וֹ וּבְיִשְׂרָאֵ֖ל עַמּ֑וֹ וּבִנְבִיאֵ֥י הָאֱמֶ֖ת וָצֶֽדֶק:
הערות לנוסח זה:
גם כאן תיבות "ה' אלקינו" מחברות בטעם. הברכה מחולקת לשני פסוקים.

דובראוונא תקס"ד:
בָּר֤וּךְ אַתָּה֙ יְהֹוָ֔ה אֱלֹהֵ֖ינוּ מֶ֣לֶךְ הָעוֹלָ֑ם אֲשֶׁ֤ר בָּחַר֙ בִּנְבִיאִ֣ים טוֹבִ֔ים וְרָצָה֙ בְּדִבְרֵיהֶ֔ם הַנֶּֽאֱמָרִ֖ים בֶּֽאֱמֶֽת: בָּר֨וּךְ אַתָּ֜ה יְהֹוָ֗ה הַבּוֹחֵ֤ר בַּתּוֹרָה֙ וּבְמשֶׁ֣ה עַבְדּ֔וֹ וּבְיִשְׂרָאֵ֖ל עַמּ֑וֹ וּבִנְבִיאֵ֥י הָֽאֱמֶ֖ת וָצֶֽדֶק:
הערות לנוסח זה:
גם כאן מחולק לשני פסוקים. הטעמת ראשית הברכה היא בעצם כניגון הקוראים שאינם בקיאים כ"כ בטעמים, שמטעימים כך אף שבסידורים שלפניהם מוטעם "בָּר֨וּךְ אַתָּ֤ה יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֙ינוּ֙ מֶ֣לֶךְ הָעוֹלָ֔ם" (אפשר לשמוע כן לרוב).

סדור שפה ברורה (רוו"ה), עבודת ישראל (בר), תפילת ישרים (ברכר), וכן הטעמים המקובלים ברוב הסידורים:
בָּר֨וּךְ אַתָּ֤ה יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֙ינוּ֙ מֶ֣לֶךְ הָעוֹלָ֔ם אֲשֶׁ֤ר בָּחַר֙ בִּנְבִיאִ֣ים טוֹבִ֔ים וְרָצָ֥ה בְדִבְרֵיהֶ֖ם הַנֶּאֱמָרִ֣ים בֶּאֱמֶ֑ת בָּר֨וּךְ אַתָּ֜ה יְהֹוָ֗ה הַבּוֹחֵ֤ר בַּתּוֹרָה֙ וּבְמשֶׁ֣ה עַבְדּ֔וֹ וּבְיִשְׂרָאֵ֣ל עַמּ֔וֹ וּבִנְבִיאֵ֥י הָאֱמֶ֖ת וָצֶֽדֶק:
הערות לנוסח זה:
הטעמת ראשית הברכה לקוחה מהפסוק בדה"א כ"ט י': וַיְבָ֤רֶךְ דָּוִיד֙ אֶת-יְהוָ֔ה לְעֵינֵ֖י כָּל-הַקָּהָ֑ל וַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֗יד בָּר֨וּךְ אַתָּ֤ה יְהוָה֙ אֱלֹהֵי֙ יִשְׂרָאֵ֣ל אָבִ֔ינוּ מֵעוֹלָ֖ם וְעַד-עוֹלָֽם. אלא שהטעמה זו מנוגדת לדרכי הטעמים, שאין באים שני פשטות זה אחר זה אלא אם קדם להם רביע (למעט חריג אחד בכל המקרא, ש"א ב' ט"ז), ועוד, שלכאורה תיבות "ה' אלקינו" ראויות להיקרא ברצף שהם ענין אחד, ותיבת "ברוך" קאי על שניהם, ואין ללמוד מהפסוק גבי הברכה, משום ששם כתוב "אלקי" וע"כ הוא נסמך לאחריו, וממילא מופסק משלפניו, אך בברכה שכתוב "אלקינו" ואינו נסמך לאחריו, הוא ראוי להיקרא יחד עם תיבת "השם".

ברויאר בספרו "טעמי המקרא" (עמוד 389):
בָּר֨וּךְ אַתָּ֜ה יְהֹוָ֗ה אֱלֹהֵ֙ינוּ֙ מֶ֣לֶךְ הָעוֹלָ֔ם אֲשֶׁ֤ר בָּחַר֙ בִּנְבִיאִ֣ים טוֹבִ֔ים וְרָצָ֥ה בְדִבְרֵיהֶ֖ם הַנֶּאֱמָרִ֣ים בֶּאֱמֶ֑ת בָּר֨וּךְ אַתָּ֜ה יְהֹוָ֗ה הַבּוֹחֵ֤ר בַּתּוֹרָה֙ וּבְמשֶׁ֣ה עַבְדּ֔וֹ וּבְיִשְׂרָאֵ֣ל עַמּ֔וֹ וּבִנְבִיאֵ֥י הָאֱמֶ֖ת וְהַצֶּֽדֶק:
הערות לנוסח זה:
הטעים כמו הניגון המקובל, למעט תיקונו ע"פ דרכי הטעמים שאין פשטא אחר פשטא אם לא קדם לו רביע, וע"כ הגיה והפך את הפשטא הראשון לרביע, ויש לעיין שכיון שמצאנו חריג אחד במקרא אולי אין ההטעמה המקובלת טעות גמורה.
לגבי גרסת "והצדק" במקום "וצדק", הנה שתי הנוסחאות נכונות ע"פ דקדוק, ואע"פ שהדרך ליידע את שני תיבות התואר, מצאנו פעמים רבות במקרא שה"א הידיעה במילה הראשונה כוללת גם את הידיעה שבמילה שאחריה (מושך עצמו ואחר עמו), אך נראה שכל זה נכון רק אם תיבות "הָאֱמֶת וָצֶדֶק" מחוברות בטעם, שאז שייך לומר שה"א הידיעה הראשונה כוללת גם את הידיעה לתיבה השניה, אך אם תיבת "הָאֱמֶת" מוטעמת בטעם מפסיק, לכאורה לא שייך לומר אח"כ "וצדק" ללא ה"א הידיעה, וצ"ל "והצדק", ואולי לכן כתב ברויאר נוסח "והצדק".

[משולש]

אני לא מצליח לראות את הטעמים שהניחו הכותבים הנכבדים. זה רק אצלי ככה?

[מעט דבש]

אצלי (דפדפן כרום) אין שום בעיה.

אולי תנסה בדפדפן אחר?

[משולש]

אצלי (דפדפן כרום) אין שום בעיה.

אולי תנסה בדפדפן אחר?

בכרום זה מופיע כריבועים מעל\מתחת האותיות, באקספלורר זה כבר מופיע כריבועים בולטים בין האותיות.

[במסתרים]

בעל קורא
תעיר גם על השינויים ב"ורצה בדבריהם הנאמרים באמת." הטפחא ב"הנאמרים" מתאים יותר לפי הכלל שזה תלוי באורך המלים.

[שומר הגחלת]

בעל קורא
תעיר גם על השינויים ב"ורצה בדבריהם הנאמרים באמת." הטפחא ב"הנאמרים" מתאים יותר לפי הכלל שזה תלוי באורך המלים.

איזה כלל?

[מעט דבש]

בעל קורא
תעיר גם על השינויים ב"ורצה בדבריהם הנאמרים באמת" הטפחא ב"הנאמרים" מתאים יותר לפי הכלל שזה תלוי באורך המלים.

אסביר את הכונה:

‏כאמור, בסידור רש"ס (עמ' 369) ההטעמה:
וְרָצָה֙ בְּדִבְרֵיהֶ֔ם הַנֶּאֱמָרִ֖ים בֶּאֱמֶ֑ת

המקובל כיום:
וְרָצָ֥ה בְדִבְרֵיהֶ֖ם הַנֶּאֱמָרִ֣ים בֶּאֱמֶ֑ת

מה הנכון?

הכלל הוא ('טעמי המקרא' עמ' 109), שיש לראות מה הם שתי המילים האחרונות (האתנחתא וזו שלפניה); אם אחת מהן היא ארוכה (בדרך כלל הכונה למילה המוטעמת אחרי שתי תנועות לפחות), יהיו הטעמים: טפחא אתנחתא;
ואם שניהן קצרות, יהיו הטעמים מונח אתנחתא.

וכאן, מכיון שהמילה 'הַנֶּאֱמָרִים' היא ארוכה, הרי דינה להיות מוטעמת בטפחא, ולא במונח.

אמנם יש הרבה יוצאים מן הכלל, שעל אף שאחת מהמילים היא ארוכה, היא מוטעמת במונח אתנחתא (ראה 'טעמי המקרא' עמ' 111), ומכיון שכן, גם כאן אפשר להטעים כן.

[ליטוואק פון בודאפעסט]

נהגו העם בעת ברכת ההפטרה, לזמר את הברכה שלפני ההפטרה - הבוחר בתורה ובמשה עבדו - בטעמי המקרא. חיפשתי קצת מקור לזה, בסידור אוצר התפלות וכדו', ולא מצאתי.
מהו המקור והביאור בדבר זר זה?

[פולסברג]

והאם באמת יש ב' נוסחאות איך אומרים 'באמת' [אתנחתא או סוף פסוק], או שזה נובע מבורות?

[חרט]

לענ"ד בקהילות שנוהגות לקרוא שה"ש קהלת ורות בצבור בברכה גם נוהגים לומר את הברכות בניגון טעמי אותן המגילות

ולכאורה אין מסורת על טעמי מגילות אלו שרק מזמן הגר"א ואילך החלו הליטאים לקראם ע"י שליח ציבור בברכה מתוך מגילת קלף (ולפני כן קראו כל אחד לעצמו מהמחזור).

לענ"ד הגר"א אינו הראשון שקרא מגילות אלו בצבור בברכה. עיין בלבוש על או"ח סי' ת"צ וכן במג"א וט"ז על הרמ"א שם שכבר המהרי"ל ובמנהגים הביאו לקרוא מגילות אלו בברכה והרמ"א המג"א והט"ז חלקו עליהם, אך מנהג לקרוא בברכה היה גם לפני הגר"א

צודק.
אך האם יש לך הוכחות שלפני הגר"א מישהו קרא ממגילה על קלף?

עובדה מעניינת היא, שגם במקומות שקוראים את שאר המגילות בקלף ומברכים את הברכות בניגון טעמי אותה מגילה, אבל - את ברכות מגילת אסתר (וכן איכה) אינם מברכים במנגינת הטעמים של מגילת אסתר!
סביר להניח, שמגילת אסתר (וכן איכה) שהיה נפוץ קריאתה ממגילת קלף, נותרה הברכה כבמקור - ללא טעמים.
אבל שאר המגילות, שקריאתן מתוך קלף התחדשה, עמה התחדש גם נוסח ונעימת הברכה. ואילו המגילות שמאז ומקדם קראו מתוך קלף, נותרה נעימת הברכה כמקדם - ללא טעמי המקרא.

[כדכד]

על מגילת איכה לא מברכים (ככל הידוע לי)
ועל מגילת אסתר כן מברכים בנגון מגילת אסתר
כך אני נוהג וכן נהגו בכל המקומות שאני מכיר

[חרט]

על מגילת איכה לא מברכים (ככל הידוע לי)
ועל מגילת אסתר כן מברכים בנגון מגילת אסתר
כך אני נוהג וכן נהגו בכל המקומות שאני מכיר

במקום שנהגו לקרוא איכה ממגילה כשרה נהגו גם לברך (רק ביום לא מברכים).
הניגון של ברכת המגילה, מזכיר את ניגון המגילה, אבל אינו בטעמי המקרא של מקרא המגילה.
העובדה שכב' מציין שאין מברכים על מגילת איכה, מלמדת שאינו מכיר את מנהגים בתי הכנסיות כמנהג אשכנז-פרושים בארץ ישראל. (ראה בלוח לא"י). כך שאין להסיק מידיעותיו על המקומות שבהן מברכים על כל המגילות, את ההבדלים כנ"ל.

[פולסברג]

ר' מרדכי ברויאר כתב שהיו כמה נסיונות להכניס בכמה חלקים מהתפילה טעמים והם לא צלחו מלבד
הברכות שקודם ההפטרה

באיזה חלקים מהתפילה?

[כדכד]

על מגילת איכה לא מברכים (ככל הידוע לי)
ועל מגילת אסתר כן מברכים בנגון מגילת אסתר
כך אני נוהג וכן נהגו בכל המקומות שאני מכיר

במקום שנהגו לקרוא איכה ממגילה כשרה נהגו גם לברך (רק ביום לא מברכים).
הניגון של ברכת המגילה, מזכיר את ניגון המגילה, אבל אינו בטעמי המקרא של מקרא המגילה.
העובדה שכב' מציין שאין מברכים על מגילת איכה, מלמדת שאינו מכיר את מנהגים בתי הכנסיות כמנהג אשכנז-פרושים בארץ ישראל. (ראה בלוח לא"י). כך שאין להסיק מידיעותיו על המקומות שבהן מברכים על כל המגילות, את ההבדלים כנ"ל.

אני כן מכיר ולא מברכים על איכה
יתכן שיש מקומות שכן מברכים ואותם איני מכיר אך במקומות שאני מכיר כן מברכים על איכה
עריכה: לוח א"י אינו תחת ידי כעת. אמנם מצאתי בספר זיו המנהגים שכתב שמברכים על קריאת איכה בליל ת"ב כשיש מגילה כשרה בא"י אז כנראה שכדברי כת"ר נכון שנוהגים לברך.
אני קראתי מגילות בישיבה שנהגו לברך בה על שה"ש רות וקהלת ולזכרוני על איכה לא ברכו.
או שטעיתי או שיש חילוקי מנהגים בזה

[לכשיבקע]

בישיבת פוניבז' מברכים אמגלת איכה, ונ''ל שמנהגם אינו מבוסס על מנהג פרושים דייקא.

[מעט דבש]

בשו"ת הרמ"א סימן לה דן באריכות אם לברך על המגילות, ובדעת המנהגים של רבי אייזיק טירנא כתב שם:

במנהגים של מוהר"ר אייזק טירנא שאנו נוהגין בתרייהו לא כתב כלל לברך על שיר השירים ורות וקהלת ובידוע כי אילו היה דעתו לנהוג לברך היה כותבו כמו שכתב לגבי איכה לברך. ויש לחלק בין אלו לקריאת איכה, כי שם החזן קורא להשמיע הציבור והוי כמו קריאת מגילה (=מגילת אסתר) לכן מברך עליו כמו במגילה.
ועוד, כי אותה קריאה מוזכרת בגמרא סוף תענית דקאמר קורין בקינות והביאו הפוסקים כדאיתא בהגהות מיימוניות, אבל קריאה של מגילות אלו אינן אלא מנהג בעלמא כמו שיתבאר.
ולכן נראה מדברי מהר"א טירנא שדינן חלוק מאיכה ומגילה ואין לברך עליהן.

[כדכד]

אז הוא אומר שמברכים על איכה ולא על שיר השירים רות וקהלת.
בדיוק הפוך מאיך שזכרתי.
ע"פ הגר"א התקבל המנהג לברך על שה"ש רות וקהלת. בזכרוני היה שעל איכה לא אבל כנראה שטעיתי או שיש בזה חילוקי מנהגים

[מעט דבש]

ביאור הגר"א תצ, יד

ואמרי' במסכת סופרים הקורא בחמש מגילות מברך על מקרא מגילה ואפי' היא כתובה בין הכתובים עכ"ל וכ"כ מהרי"ל לברך כנ"ל אף אם אינה כתובה בגליון וכ"כ בהג"מ הלכות ט' באב וכן המנהג דלא כמרדכי שכ' בפ"ק דמגילה לברך על מקרא כתובים עכ"ל ד"מ. וכ"כ ב"ח ולבוש ומנהגים ומט"מ לברך אף שאינם כתובים בגליון וכ"ש כשהם כתובים בגליון כס"ת וכן מנהג כל הראשונים וכ"כ מ"א. ומ"ש חוץ מקהלת ליתא דבספ"ג דידים מסקנת מתני' שם דכן נחלקו וכן גמרו ששיר השירים וקהלת שוין לטמא את הידים וכ"פ הרמב"ם בפ"ט מהל' אה"ט (ה"ח) [ה"ו] שכל ה' מגילות מטמאין את הידים כס"ת וכ"כ הגמ"ר פ"ק דמגילה שכולן שוין לברכה זו וכן עיקר:

[איש_ספר]

מכתב מסבי בעיתון המודיע שנת תשס"ה (מתוך הארכיון היהודי)

טעמים בברכת ההפטרה והגבהת הקול בהזכרות המודיע ט' באייר תשס''ה.png (253.42 KiB) נצפה 9197 פעמים

[ליטוואק פון בודאפעסט]

כ"כ מוזר שמנהג קדמון כזה לוטה כ"כ בערפל. עדיין לא הובא כאן ולו בדל ביאור לזה, למה תיקנו כן. ככל שנקדים את התופעה בהיסטוריה, טרם ביארו כן בשום מקום.
מענין שהרב שריה לא היה לו ביאור בזה.

[בעל קורא]

עובדה מעניינת היא, שגם במקומות שקוראים את שאר המגילות בקלף ומברכים את הברכות בניגון טעמי אותה מגילה, אבל - את ברכות מגילת אסתר (וכן איכה) אינם מברכים במנגינת הטעמים של מגילת אסתר!
סביר להניח, שמגילת אסתר (וכן איכה) שהיה נפוץ קריאתה ממגילת קלף, נותרה הברכה כבמקור - ללא טעמים.
אבל שאר המגילות, שקריאתן מתוך קלף התחדשה, עמה התחדש גם נוסח ונעימת הברכה. ואילו המגילות שמאז ומקדם קראו מתוך קלף, נותרה נעימת הברכה כמקדם - ללא טעמי המקרא.

אני גדלתי בבית כנסת קלאסי כמנהג הישיבות ולוח א"י, ומברכים ברכות מגילת אסתר בטעמים.

[בעל קורא]

כ"כ מוזר שמנהג קדמון כזה לוטה כ"כ בערפל. עדיין לא הובא כאן ולו בדל ביאור לזה, למה תיקנו כן. ככל שנקדים את התופעה בהיסטוריה, טרם ביארו כן בשום מקום.
מענין שהרב שריה לא היה לו ביאור בזה.

עיין בדברי ר' שבתי סופר שהובאו לעיל.

בסידור ר' שבתי סופר כתב (בהקדמה הכללית לסידורו): הלא יראו בעיניהם שהקדמונים עשו נגוני הטעמים בברכה שלפני ההפטרה על פי הבנתם הענין (וכיו"ב כתב גם בתפילת שחרית ב"שירה חדשה שבחו גאולים לשמך").

[עזריאל ברגר]

הרה"ח ר' לב לייבמן (העוסק רבות בכתיבה על ניגונים וכו') כתב על זה מאמר, והרי הוא מצורף כאן, ברשותו.

[במסתרים]

תודה.
להקל על הקוראים יובהר שאין המאמר על הנושא הנידון כאן, ואין שם מה שיאיר עינינו בו.

זולתי הציון למקור זה, אולי:

מהרש.JPG (33.17 KiB) נצפה 8535 פעמים

[עץ הזית]

ר' מרדכי ברויאר כתב שהיו כמה נסיונות להכניס בכמה חלקים מהתפילה טעמים והם לא צלחו מלבד
הברכות שקודם ההפטרה

באיזה חלקים מהתפילה?

ראיתי צילום מסידור רז"ה (איני זוכר איזו ברכה) וזה היה עם טעמים. לא ראיתי את הסידור כולו אך אני חושב שמתאים לו לעשות את התפילה כולה עם טעמים.

[עץ הזית]

עובדה מעניינת היא, שגם במקומות שקוראים את שאר המגילות בקלף ומברכים את הברכות בניגון טעמי אותה מגילה, אבל - את ברכות מגילת אסתר (וכן איכה) אינם מברכים במנגינת הטעמים של מגילת אסתר!
סביר להניח, שמגילת אסתר (וכן איכה) שהיה נפוץ קריאתה ממגילת קלף, נותרה הברכה כבמקור - ללא טעמים.
אבל שאר המגילות, שקריאתן מתוך קלף התחדשה, עמה התחדש גם נוסח ונעימת הברכה. ואילו המגילות שמאז ומקדם קראו מתוך קלף, נותרה נעימת הברכה כמקדם - ללא טעמי המקרא.

אני גדלתי בבית כנסת קלאסי כמנהג הישיבות ולוח א"י, ומברכים ברכות מגילת אסתר בטעמים.

בעל הקורא בבית הכנסת שבו אבי מורי מתפלל מברך על כל המגילות בניגון קריאתן, וזכורני שאבי מורי אמר על זה פעם שאינו יודע מאין לקח קורא זה לעשות כך, ושאלתיו מה המנהג שהוא הכיר ואמר לי שבאיכה ואסתר הברכה אינה בניגון הקריאה ובשאר מגילות כן.
(כך שאני מעיד על שני המנהגים שנזכרו פה, אחד מהמנהג שראיתי ואחד ששמעתי מאבי מורי.)

בבתי הכנסת המחדשים את מנהג אשכנז הישן הנהיגו שכשיש רק מגילה כשרה אחת אז אחד קורא בברכה וכולם שומעים (למרות שהמנהג הישן היה שכל אחד קורא לעצמו, מכל מקום כיון שהמנהג הקדום היה לברך, ובדורות מאוחרים התקבלה הוראת הרמ"א שאין לברך ואחד מנימוקי הרמ"א לזה הוא מפני שלא קוראים בספרים כשרים - לפיכך התפשרו על קריאה בברכה מספר כשר, וכיון שיש רק ספר אחד כזה אז אחד קורא לכולם) ומכיון שאין בזה מנהג אשכנזי לאופן הניגון אז קוראים בניגון הליטאי (שלענ"ד התחדש על פי הוראת הגר"א על ידי הבעל קורא אצלו, ואינו מסורת קדומה) וגם מברכים בניגון זה כנהוג אצל הליטאים. אבל במגילת אסתר מברכים בניגון שהיה נהוג באשכנז לברכות המגילה (ואינו כניגון הקריאה) ובמגילת איכה כמדומני שמברכים בניגון התפילות של תשעה באב (שאינו כניגון קריאת איכה) - כך שלמעשה גם אצלם המנהג הוא כמנהג שהכיר אבי מורי (אם כי ייתכן שמנהג חלק מהליטאים בארץ הושפע במידה מסויימת ממנהגי היקים שהתערבו בהם ואכן זה מקור מנהג זה, אלא אם כן יתברר שגם אצל הפרושים בירושלים המנהג היה שבאסתר ואיכה ניגון הברכה אינו כמו בקריאה).

[עזריאל ברגר]

הרה"ח ר' לב לייבמן (העוסק רבות בכתיבה על ניגונים וכו') כתב על זה מאמר, והרי הוא מצורף כאן, ברשותו.

גירסה מעודכנת יותר ניתן לראות בבלוג שלו: http://nichoach.blogspot.com/2021/03/blog-post.html

[עקבי]

גם בני תימן נוהגים לקרוא ההפטרה בנגון הטעמים, וכמובן לא קבלו השפעה כלל ממנהג אשכנז בזה.

האם הטעמים הללו הם מסורת עתיקה בידיהם. נראה שזו השפעה מאוחרת מהאשכנזים (רוו"ה).

[הצעיר שבכהונה]

גם בני תימן נוהגים לקרוא ההפטרה בנגון הטעמים, וכמובן לא קבלו השפעה כלל ממנהג אשכנז בזה.

האם הטעמים הללו הם מסורת עתיקה בידיהם. נראה שזו השפעה מאוחרת מהאשכנזים (רוו"ה).

הקפצת אשכול ישן!

כנראה ט״ס בדברי מה שנכון נכון, וצ״ל שגם בני תימן נוהגים לקרוא "את ברכות" ההפטרה בניגון וכו׳.
בהחלט הטעמים שצולמו אינם מתאימים למנהג תימן אלא לרוו״ה, ולא כך נהגו התימנים, אלא ניגונם מתאים למה שהובא באשכול בשם דובראוונא תקס"ד:
בָּר֤וּךְ אַתָּה֙ יְהֹוָ֔ה אֱלֹהֵ֖ינוּ מֶ֣לֶךְ הָעוֹלָ֑ם אֲשֶׁ֤ר בָּחַר֙ בִּנְבִיאִ֣ים טוֹבִ֔ים וְרָצָה֙ בְּדִבְרֵיהֶ֔ם הַנֶּֽאֱמָרִ֖ים בֶּֽאֱמֶֽת: בָּר֨וּךְ אַתָּ֜ה יְהֹוָ֗ה הַבּוֹחֵ֤ר בַּתּוֹרָה֙ וּבְמשֶׁ֣ה עַבְדּ֔וֹ וּבְיִשְׂרָאֵ֖ל עַמּ֑וֹ וּבִנְבִיאֵ֥י הָֽאֱמֶ֖ת וָצֶֽדֶק: (מלבד שהבלדי מטעימים ובנביאי בטפחא).

ואם צריך סיבה פשוטה למה דווקא בהפטרה נהגו רבים לקרוא בנגינת הטעמים, לע״ּד זה פשוט: הברכה קבועה לעומת ההפטרה שמשתנה כל שבת. הלבשת נגינה לברכה הקבועה מקלה על המעבר מנגינת התורה לנגינת ההפטרה.

[עושה חדשות]

האם יש מי שכתב טעמים גם לברכות שאחרי ההפטרה?

[עושה חדשות]

ומעניין לאותו עניין.
היה לי דיון עם מישהו, האם כשמעתיקים פסוק שהשתנה בגלל תפילה ללשון רבים (למשל כמו בוהוא רחום של ב' וה': "אתה ה' לא תכלא רחמיך ממנו חסדך ואמתך תמיד יצרונו" במקום ממני יצרוני) האם צריך אז לא לשים בו טעמים בגלל שזה לא פסוק?

רפאנו ה' ונרפא שבשמונה עשרה יוכיח דלא אשכחנא בשום דוכתא עם טעמים.

מחד גיסא אי' בטור סי' קטז - אף על גב דתניא כל הכתוב לרבים אין מכנין אותו ליחיד ליחיד אין מכנין אותו לרבים וא"כ כיון שהפסוק הוא לשון יחיד רפאני ה' וארפא היאך אנו אומרים אותו בלשון רבים פי' הרמ"ה היינו כמתרגם המתרגם הפסוקים אינו רשאי לשנות מיחיד לרבים או איפכא וה"ה נמי הקורא הפסוק ככתבו בזמן שמכוין לקרות אבל פסוק של תפלה שאין כוונת הציבור לקרותו אלא להתחנן דרך תפלה ובקשה הרי הן כשאר תפלות ורשאין לשנותם לפי צורך השעה לפי ענין תחנתם ובקשתם.
מאידך, בפמ"ג סי' נה מ"ז סק"א כתב - אחר ישתבח אומרים קדיש, וקאי על פסוקי דזמרה, כי אין אומרים אותו אלא על תורה שבכתב או אחר הגדה, עיין מ"א סימן נ"ד ס"ק ג'. ומה שאומרים אחר תפלת י"ח, י"ל שיש שם כמה פסוקים, רפאינו ה' וכדומה.
וצ"ע.

[לאנגע צדיק]

בציטוט דברי מהר"ש (רבו של המהרי"ל) שהביא לפני כמה הודעות "במסתרים" (מתוך מאמרו של לייבמן),
נאמר "וכן העולה לתורה, צריך לברך ברכת התורה באותו ניגון של קריאת הבעל קורא".
בבתי הכנסת (האשכנזים) שהתפללתי בהם - מעולם לא ראיתי שהקפידו לנגן את ברכות התורה כניגון בעל הקורא. כן מעניין לציין, שברבים מבתי כנסת אלו, מנגינת ברכת התורה בימים הנוראים (של העולים לתורה שיודעים על כך) משתנה ותואמת לסגנון ולאווירת המנגינה של קריה"ת של ימים הנוראים; אך מכל מקום, גם ברכת התורה של ימים הנוראים, ובוודאי ברכת התורה של ימי השנה - עדיין אינם כמנגינת קריאת התורה עצמה, בניגוד למנגינת ברכת ההפטרה שהיא ממש כניגון קריאת ההפטרה.

[עזריאל ברגר]

שאלה:
הנוהגים לומר הפטרת חזון ו/או אסוף-אסיפם בניגון איכה - האם גם את הברכה שלפני ההפטרה הם אומרים בניגון איכה?

[כדכד]

בחזון לא כי לא קוראים את כל פסוקי ההפטרה בטעמי איכה ואת הפסוק הראשון של חזון לא קוראים בטעמי איכה

באסוף אסיפם - דומני שכן אבל איני זוכר במדוייק ויתכן שמקוות מקומות יש

[בעל קורא]

אכן המנהג הנפוץ הוא לקרוא את הפסוק הראשון בניגון ההפטרה הרגיל, ורק הייקים קוראים גם את הפסוק הראשון בטעמי איכה, מעניין אם אצלם זה אחרת.
לגבי אסף אסיפם, מיימי לא שמעתי שמנגנים את הברכה בניגון איכה אלא בניגון הרגיל כטעמי ההפטרה של כל השנה.

[כדכד]

השנה שמעתי ואכן לא בירכו במנגינת איכה ואיני יודע אם יש להביא ראיה