משניות לעלוי נשמת גוי

[ר_חיים_הקטן]

חכם אחד שאלוני: האם יש כזה דבר ללמוד משניות (או להגיד תהלים) לעלוי נשמתו של גוי שמת?
האם בכלל שייך עני העלאת הנשמה ממקום למקום בגוי אחרי מיתתו?
חשבתי שאולי לגבי חסידי אומות העולם אומרים שכן, אבל בסתם גוי לא.
מה דעת חברי הפורום בזה?
האם יש על זה מראה מקומות עם צדדין לכאן או לכאן?

[יבנה]

לענין ישראלים ג"כ נחלקו אם מועיל, וכפי שנתבאר בכמה מקומות בפורום.
ולצד שמועיל לישראל גם אם המת לא גרם כלל להמצוה, אין טעם שלא יועיל גם לגוי. והרי גם לגוי יש שכר ועונש.
ועי' באלו: https://ask-dh.org/2020/06/30/%D7%AA%D7 ... %95%D7%99/
https://din.org.il/2015/07/13/%D7%92%D7 ... %90%D7%AA/

[הוה אמינא]

תמהני, נפסק שאין לקבל מהם צדקה כדי לא להוסיף להם זכויות שנא' ביבש קצירה תישברנה וגו', - אז להוסיף להם זכות משניות לע"נ??

ומש"כ שאם לגוי יש שכר ועונש לכן מסתבר שמועיל לו לימוד לע"נ, זו גופא השאלה, האם יש קשר בין שכר ועונש על מה שעשה בעצמו, לענין שאפשר להוסיף ע"י אחר אחרי מאה ועשרים.

[יבנה]

תמהני, נפסק שאין לקבל מהם צדקה כדי לא להוסיף להם זכויות שנא' ביבש קצירה תישברנה וגו', - אז להוסיף להם זכות משניות לע"נ??

ומש"כ שאם לגוי יש שכר ועונש לכן מסתבר שמועיל לו לימוד לע"נ, זו גופא השאלה, האם יש קשר בין שכר ועונש על מה שעשה בעצמו, לענין שאפשר להוסיף ע"י אחר אחרי מאה ועשרים.

היינו בסתמא אבל כאן שיש הכרת הטוב זה שונה. וכגון גר להוריו, או מי שגוי הציל את חייו וכדומה. אמנם אם אפשר ניתן לעשות את זה בדרכים אחרות, כגון להנציח את שמם על דברי חולין וכגון גינה ציבורית או לקרוא רחוב על שמם. גם שם נמנע מלהתעסק עם הגוי מתחלה, משא"כ כאן הקשר עם הגוי קיים.
בגוף השאלה אם מועיל לאדם אחר, אין טעם לחלק בין ישראל לגוי, ואף בישראל אינו ברור שיועיל.

חשוקי חמד מסכת ביצה דף כט עמוד ב
"קיבל מתנה "לב" מנכריה שנדרסה ע"י בנה
שאלה ביוהכ"פ זה היה מאושפז יהודי יקר בבית החולים עקב התקף לב חריף. ולא פסק פומיה מגירסא והיה לפלא והנה נהרגה אשה נכריה ע"י בנה שנסע אחורנית והרג אותה בלי כוונה, הרופאים קבלו רשות מהמשפחה לתרום את לבה הפועם לאותו ת"ח דלא פסק פומיה מגירסא. שואל אותו ת"ח אם הוא חייב להכיר טובה למשפחה?
תשובה יעוין במה שהארכנו בחשוקי חמד עמ"ס יומא (דף פו ע"ב) שיש חיוב של הכרת הטוב גם לגויים, וכמו שנאמר בהגדה של פסח 'ואילו לא הוציא הקדוש ברוך הוא את אבותינו ממצרים, הרי אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו לפרעה במצרים', ובמעשי ה' (ח"ב דף כג ע"ב) הקשה מנין שלא היינו נגאלים באופן אחר, וכן למה הוציאנו ה' דוקא ביד חזקה, ולא פעל אצל פרעה שישחרר את בני ישראל מרצונו הטוב? והשיב, שאילו הקדוש ברוך הוא לא היה מוציא את בני ישראל בעצמו, אלא פרעה היה מוציאם מרצונו הטוב, אז היינו משועבדים תמיד להכיר טובה לפרעה, שהעבד שאדוניו שחרר אותו מרצונו, אין לו רום לבב, כי עד כל ימי עולם הוא כפוף תחת האדון... שאין ספק שהעבד המשוחרר שאדוניו שחררו לעולם, העבד ההוא עם היות שלא יקרא עבד, עם כל זה הוא משועבד לאדוניו, וכן בניו ובני בניו עד עולם, דאל"כ היה כפוי טובה. ועל ידי שהשי"ת הוציאנו ביד חזקה והטביע את המצרים בים, הרי כולנו חייבים להודות לה' לבדו על נסיו ונפלאותיו ואין אנו ובנינו משועבדים להודות לפרעה, וכמו כן נאמר בספר חסידים (סימן שנז) וז"ל: רבי אלעזר ביקש לרבי צדוק אביו ליתן שכירות לרופא שלא יהא לנכרי חלק בגן עדן, [המעשה מובא באיכה רבה (פ"א ד"ה היו צריה)], שכשעושה נכרי טוב לישראל צריך לשלם לו בעוה"ז, ואם לאו בעוה"ב ימעטו לישראל ויתנו לנכרי משלו, או נפרעים ממנו שקיבל מן הנכרי ומטיבין לאותו גוי בעוה"ז או לעוה"ב, עכ"ל.
וכן מצינו בתרגום יונתן (בראשית מז כב) שיוסף לא קנה את אדמת הכהנים של הכומרים במצרים מפני שהיה לו חיוב של הכרת הטוב כלפיהם, לפי שלימדו עליו זכות במעשה דאשת פוטיפר. הרי שיש חיוב של הכרת הטוב גם לכומרים של ע"ז כשעשו לו טובה.
ויש להוסיף על כך שגם משה רבנו הבין שלא יכול לצאת למלחמה עם מדין בגלל הכרת הטוב.
עוד יעוין בגליון המהרש"א בהלכות ריבית (יו"ד ריש סימן קנט) שכתב וז"ל: עיין מש"כ רד"ק בתהילים (מזמור טו ה) על הפסוק כספו לא נתן בנשך, וז"ל: והתורה לא אסרה אלא לישראל, אבל לעכו"ם מותר כמשה"כ לנכרי תשיך, ובודאי אם עושה העכו"ם טובה וחסד עם ישראל, חייב הישראל לעשות עמו [גם] חסד ולהטיב לו, וההלוואה בלא נשך חסד הוא יותר מן המתנה, שהרבה יבוזו לקחת מתנה ולא ללוות. [ויעוין עוד לעיל דף כא ע"ב], ולכן נראה שהוא חייב להכיר טובה למשפחה של הנכרים שאפשרו לתרום את הלב היהודי.
הת"ח שאל אותי אם תצא תועלת לנפש הנכריה אם ילמד משניות או יאמר תהילים עבור הנפטרת, ויעוין במה שכתבנו בחשוקי חמד עמ"ס ע"ז (דף כו ע"א) בשם שו"ת זקן אהרן (יו"ד סימן פז) שנשאל האם גר יכול לומר קדיש על אביו הגוי. והאריך לדון על פי הסוגיא ביבמות (דף כה ע"א) דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי, וסיים שיש מקום לכבד את אביו ולומר קדיש. אך כיון שזה תמוה לרבים, יאמר פרקי תהלים, לעילוי נשמתו. אך בנידוננו שהנפטרת לא התכוונה להטיב לת"ח, אלא המשפחה היא זו שהטיבה, וכמו כן כאן שמדובר באדם זר ולא בהורים, צ"ע אם יש בזה תועלת או לא, ומ"מ כאמור הוא חייב בהכרת הטוב למשפחה. "

[בברכה המשולשת]

לא זכיצי להבין, הרי לגוי כלל אין נשמה, רק נפש ורוח, אז בכל מקרה אין כאן לעילוי נשמת.
ואם הכוונה לעילוי הנפש או הרוח, אם הוא היה ב"נ אז אה"נ שאפשר, ואם לא, אז אין מה להעלות כלל.

[יבנה]

ידוע המעשה של הגר"א עם המומר שלא נטל נט"י ואמר לו שיענש גם על כך ולא אמרינן קים ליה בדרבה מיניה. א"כ גם בעע"ז יש שכר ועונש על כל מעשיהם.
כיון שכך, לשיטת הסוברים שאפשר להעביר זכויות לאחרים שלא היה שום קשר ביניהם. א"כ גם כאן יגידו כן, ואין טעם לחלק מצד חלקי נשמה שונים, או בין ישראל ב"נ ועע"ז.

[בברכה המשולשת]

המשומד הנ"ל היה יהודי, ודווקא לכן כן הוא, כי לא ידח ממנו נדח, וכמפורש בשם אדוננו הגר"א.
והחלוקה בין ישראל לגויים, להבדיל אא"ה, ברורה בזה, כי אין מה להעלות, משא"כ בישראל (אפילו משומד להכעיס, וידועים דברי מרנא הלש"ו)

[יבנה]

האם לדעתך גוי עע"ז מקבל שכר ועונש על מעשיו, או שהוא פשוט נעלם כבהמה וזהו?

[בברכה המשולשת]

לכאורה מקבל עונש הראוי לו, ואז נעלם כבהמה

[יבנה]

ומה עם שכר?

[בברכה המשולשת]

ומה עם שכר?

איזה שכר? כל שכרו הוא בעוה"ז

[יבנה]

ומה עם שכר?

איזה שכר? כל שכרו הוא בעוה"ז

מנין לך כן? ואם יעשה מצוה סמוך למיתתו לא יקבל שכר?
גם מרובה מדה טובה כו', אם נענש לאחר מותו, ודאי שגם יקבל שכר.

תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף יח עמוד א
"אמר לו קלצטונירי רבי אם אני מרבה בשלהבת ונוטל ספוגין של צמר מעל לבך אתה מביאני לחיי העולם הבא אמר לו הן השבע לי נשבע לו מיד הרבה בשלהבת ונטל ספוגין של צמר מעל לבו יצאה נשמתו במהרה אף הוא קפץ ונפל לתוך האור יצאה בת קול ואמרה רבי חנינא בן תרדיון וקלצטונירי מזומנין הן לחיי העולם הבא"
וכן בספר חסידים שהבאתי קודם כתב:
ספר חסידים (מרגליות) סימן שנז
"ר' אליעזר ביקש לר' צדוק אביו ליתן שכירות לרופא שלא יהא לנכרי חלק בגן עדן שכשעושה נכרי טוב לישראל צריך לשלם לו בעוה"ז ואם לאו בעוה"ב ימעטו לישראל ויתנו לנכרי משלו או נפרעים ממנו שקבל מן הנכרי ומטיבין לאותו גוי בעוה"ז או לעוה"ב." ומקורו מכאן:
איכה רבה (וילנא) פרשה א
"שלח ואייתי אסוותא והוו מוכלין ליה ציבחר ציבחר, ומשקין ליה ציבחר ציבחר, עד דהדר גופיה עלוי, אמר ליה אלעזר בריה אבא הב להו אגרייהו בעלמא הדין, דלא תיהוי להו זכותא עמך בעלמא דאתי, ויהב להו הדין חושבנא דאצבע, והדין קרצטיונא"
עוד מצינו שכר לאחר מיתה:
תלמוד בבלי מסכת נזיר דף כג עמוד ב
"גופא אמר רב יהודה אמר רב לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפי' שלא לשמן שמתוך שלא לשמן בא לשמן שבשכר מ"ב קרבנות שהקריב בלק הרשע זכה ויצאה ממנו רות וא"ר יוסי בר' חנינא רות בת בנו של עגלון מלך מואב היתה א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן מנין שאין הקדוש ברוך הוא מקפח אפי' שכר שיחה נאה דאילו בכירה דקריתיה מואב א"ל רחמנא אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה מלחמה הוא דלא אבל צעורי צערינן ואילו צעירה דקריתיה בן עמי אמר ליה אל תצורם ואל תתגר בם אפילו צעורי לא תצערינן כלל א"ר חייא בר אבין א"ר יהושע בן קרחה לעולם יקדים אדם לדבר מצוה שבשכר לילה אחת שקדמתה בכירה לצעירה זכתה וקדמה ארבעה דורות בישראל למלכו'"

אמנם מצינו כעין דבריך שדוקא כשעשה תשובה מקבלים שכר:
דברים רבה (ליברמן) פרשת דברים
"א"ר יהושע הכהן בר' נחמיה אפי' הרשעים שהם עושין מצוה אם עושין תשובה אין הקדוש ברוך הוא מקפח שכרן, את מוצא בעשו אף על פי שהיה רשע לא קפח הקדוש ברוך הוא שכרו, שכיבד את אביו, ומה פרע לו הקדוש ברוך הוא נתן לו שלוה בעה"ז, ותדע לך שבשעה שהיו ישראל נכנסין לארץ והיו עושין עם כל אומה ואומה מלחמה ונוצחין להם, וכיון שבאו להתגרות עם עשו לא הניחן הקדוש ברוך הוא, אמ' להם צריך אני לפרוע לו כבוד שכיבד לאביו, רב לכם."
אך עצם הדברים אינם מובנים שהרי עשו לא עשה תשובה.

[בברכה המשולשת]

א. סתם גוי (שאיננו בגדר של בן נח, דהיינו ששומר זמב"נ כדת כי ה' צוה) לא שייך לשכר נצחי לעוה"ב, כי מהותו מכוחות הטומאה, ואין אצלו מושג של נצחיות.
ב. לגבי המקורות- הרי לבן נח בהחלט יש חלק לעוה"ב ושכר, כל הדיון שלנו היה על גוי סתם, שבהגדרה איננו מקיים זמב"נ (הרי כתר"ה כתב במפורש- עע"ז!). וכך יובן הא דרחב"ת, שהגוי הנ"ל חזר בזה בתשובה, קיבל זמב"נ, ומסר נפשו.
הא דס"ח- מבואר שאין לו שכר "משלו", אלא נוטלים לו משכר של ישראל (וכך משמע בהא דאיכ"ר)
הא דנזיר לא מדובר על שכר בעוה"ב.

[יבנה]

א. סתם גוי (שאיננו בגדר של בן נח, דהיינו ששומר זמב"נ כדת כי ה' צוה) לא שייך לשכר נצחי לעוה"ב, כי מהותו מכוחות הטומאה, ואין אצלו מושג של נצחיות.
ב. לגבי המקורות- הרי לבן נח בהחלט יש חלק לעוה"ב ושכר, כל הדיון שלנו היה על גוי סתם, שבהגדרה איננו מקיים זמב"נ (הרי כתר"ה כתב במפורש- עע"ז!). וכך יובן הא דרחב"ת, שהגוי הנ"ל חזר בזה בתשובה, קיבל זמב"נ, ומסר נפשו.
הא דס"ח- מבואר שאין לו שכר "משלו", אלא נוטלים לו משכר של ישראל (וכך משמע בהא דאיכ"ר)
הא דנזיר לא מדובר על שכר בעוה"ב.

א. אפשר לקבל מקורות ?
ב. מדובר בחייל רומי שתפקידו היה להרוג לומדי תורה. הוא ריחם על רחב"ת ורצח אותו מהר ולא לאט. האם בגלל זה הוא הפך לצדיק ומקבל מצוות בני נח ועושה מצוות לשם המצוום? אין רמז בגמ' לדבריך שקיבל ז' מצוות בני נח. אולי נתחלף לך במעשה דקטיעא בר שלום בע"ז י:.
ג. גם לדבריך מבואר שניתן להעביר לו עוה"ב עכ"פ ע"י ישראל, והיינו כנידון של כאן, א"כ לא השבת על דבריי.
ד. נכון, וכן כתבתי בעצמי שהוא ראיה לענין אחר מיתה.

[יבנה]

שוב מצאתי כמוך במשנת רבי אליעזר פרשה ו עמוד 121
"הפרש בין חסידי ישראל לחסידי אומות העולם. חסידי ישראל אינן נקראין חסידים עד שיעשו כל התורה, אבל חסידי אומות העולם, כיון שהן עושין שבע מצוות שנצטוו בני נח עליהן, הן וכל דקדוקיהן, הן נקראים חסידים. בד"א, כשעושין אותן ואומרין, מכח שצוה אתנו אבינו נח מפי הגבורה אנו עושין, ואם עשו כן, הרי הן יירשו העולם הבא כישראל, ואף על פי שאינן משמרין את השבתות והמועדות, שהרי לא נצטוו עליהן. אבל אם עשו שבע מצוות ואמרו, מפי פלוני שמענו, או מדעת עצמן, שכך הדעת מכרעת, או ששיתפו שם ע"ז, אם עשו כל התורה כולה, אין לוקחין שכרן אלא בעולם הזה."
וכנראה לזה התכוון הרמב"ם בתשובה סי' קמ"ח.

והמדרש הזה חולק על המקורות שהבאתי קודם.

[לבי במערב]

ראה עוד בנכב"ב, ושם הובא שבס"ח מפורש להיתר.

[בברכה המשולשת]

א. סתם גוי (שאיננו בגדר של בן נח, דהיינו ששומר זמב"נ כדת כי ה' צוה) לא שייך לשכר נצחי לעוה"ב, כי מהותו מכוחות הטומאה, ואין אצלו מושג של נצחיות.
ב. לגבי המקורות- הרי לבן נח בהחלט יש חלק לעוה"ב ושכר, כל הדיון שלנו היה על גוי סתם, שבהגדרה איננו מקיים זמב"נ (הרי כתר"ה כתב במפורש- עע"ז!). וכך יובן הא דרחב"ת, שהגוי הנ"ל חזר בזה בתשובה, קיבל זמב"נ, ומסר נפשו.
הא דס"ח- מבואר שאין לו שכר "משלו", אלא נוטלים לו משכר של ישראל (וכך משמע בהא דאיכ"ר)
הא דנזיר לא מדובר על שכר בעוה"ב.

א. אפשר לקבל מקורות ?
ב. מדובר בחייל רומי שתפקידו היה להרוג לומדי תורה. הוא ריחם על רחב"ת ורצח אותו מהר ולא לאט. האם בגלל זה הוא הפך לצדיק ומקבל מצוות בני נח ועושה מצוות לשם המצוום? אין רמז בגמ' לדבריך שקיבל ז' מצוות בני נח. אולי נתחלף לך במעשה דקטיעא בר שלום בע"ז י:.
ג. גם לדבריך מבואר שניתן להעביר לו עוה"ב עכ"פ ע"י ישראל, והיינו כנידון של כאן, א"כ לא השבת על דבריי.
ד. נכון, וכן כתבתי בעצמי שהוא ראיה לענין אחר מיתה.

א. למיטב זכרוני נכב"ב. הדברים מפורשים בדברי האר"י הקדוש בדרוש על חטא אדה"ר. ויעויין בהרחבה בדברי מרנא המהר"ל במקומות רבים (כמדומני שאפשר למצאם בנצח של הרב הרטמן לפי המפתח)
ב. הוא לא "ריחם" עליו סתם. הוא התפעל ממנו ומשכך הבין את אמיתות דבר ה'. אחרת למה הוא שאל על חלק לעוה"ב?
ג. לא הבנתי. נדון האשכול הוא על מעשה שעושה יהודי בעוה"ז כדי להעלות את הגוי שהתפגר. ואילו במקור מדובר על מעשה שעשה הגוי עצמו בעוה"ז, ועל זה שייך אצלו שכר בעוה"ב רק על חשבון ישראל, כי הוא לא שייך לעוה"ב מצש עצמו.
ד. אז איננו נוגע לנדון האשכול.

[יבנה]

בפורום לתורה https://www.tora-forum.co.il/viewtopic. ... e24#p39144 הביאו תשובה ארוכה של ר"י הלל בענין, מצורף: