כיבוי הגפרור בין הדלקת נרות השבת לברכה.

[פרנקל תאומים]

האם מותר לאשה לכבות את הגפרור אחרי הדלקת נרות השבת, קודם הברכה?


בשו''ע (סי' רס''ג סעיף י') מובאת המחלוקת בין הבה''ג דס''ל ד''כיון שהדליק נר של שבת חל עליו שבת ונאסר במלאכה ועפי''ז נהגו קצת נשים שאחר שבירכו והדליקו הנרות משליכות לארץ הפתילה שבידן שהדליקו בה ואין מכבות אותה''.
ודעת החולקים התוס' והרא''ש והרה''מ בשם הרמב''ן והרשב''א שאין קבלת שבת תלוי בהדלקה כ''א באמירת ברכו של החזן ולדידן כיון שהתחילו 'מזמור שיר חנוכת הבית'.
וכתב הרמ''א שהמנהג הוא שהאשה המדלקת מקבלת שבת בהדלקתה ושאר בני הבית מותרין.
ובמשנ''ב שאם האיש מדליק ליכא מנהגא ומותר במלאכה ומ''מ טוב שיתנה.


והנה התפלאתי לראות בשש''כ (ח''ב פרק מ''ג סעיף י''ח) שכתב בפשטות שהאשה מקבלת שבת בהדלקתה מיד עם גמר ההדלקה. ובסעיף ל''ו שם כתב שוב שנשים מקבלות את השבת עם גמר הדלקת הנרות שעל השולחן עוד לפני שברכו, ולכן הם נוהגות שלא לכבות את הגפרור לאחר ההדלקה אלא מניחות אותו כך שיכבה מאליו.

ובהערות ציין לרמ''א הנ''ל ושכן הוא בשו''ע הרב (רס''ג ז') ובחי' רע''א על מג''א (ס'''ק י''ב), אמנם במשנ''ב ס''ק כ''א משמע שקבלתה היא עם הברכה שאחרי ההדלקה ולא עם ההדלקה עצמה (שהביא שם המשנ''ב שיש אומרים שאם יש חופה בערב שבת ומאחרין עד אחרי השקיעה יכולה להדליק את הנר קודם לכן בלי ברכה ולעשות מלאכות, ואח''כ בחשיכה תפרוס ידיה על הנרות ותברך ותמהו האחרונים איך שייך ברכה בדלוקה ועומדת ואיך תאמר ''וציונו להדליק'' בשעה שכבר אסור להדליק. עכ''פ משמע שמקבלת שבת רק בברכה ולא בגמר ההדלקה, דאל''ה מה הועילה בכך שהדליקה קודם לכן).
וכן שולח ל''דעת תורה'' (רס''ג ה' ד''ה ויש מי).

אמנם מביא שם ממרן הגרש''ז זי''ע דב''תורת רפאל'' וולוזין הוכיח בהל' שבת (סי' ג) שגם להבה''ג הקבלה היא ע''י הברכה, "ולכן נראה שהמנהג לכבות את הגפרור לפני הברכה הוא מנהג טוב, כי אם יקבלו את השבת לפני הברכה יצטרכו להיזהר מאוד בהנחת הפתילה באופן שלא יכבה את הנר וגם לא יהא קרוב לפס''ר שיכבה, ולכן ביו''ט אין עצה אחרת, משא''כ בשבת מכבה כרגיל וקבלת השבת תהא רק לאחר הברכה". כ''ז מהערה קע''ט.

ובהערה ק''פ שם הביא מערוה''ש (רס''ג י''ד) דנשים שלנו שמברכות אחרי ההדלקה שפיר יכולות לכבות ואח''כ יברכו.

ולכאו' הפירוש הוא שהגם שאנו נוהגים כפי שכתב הרמ''א כהבה''ג עכ''פ לגבי הנשים המדליקות שמקבלות שבת בהדלקה ולא בהתחלת ''מזמור שיר ליום השבת'', אמנם כל מה שהביא השו''ע דאליבא דהבה''ג נהגו להשליך את הפתילה ולא לכבותה, הנה אפי' השו''ע נקט לשון ''נהגו קצת נשים'' (וזו לשון השבוה''ל), משמע דלא ברירא ליה כלל שצריך לעשות כן, ולדידן שמברכים אחרי ההדלקה היות דסבירא לן שא''א לברך עובר לעשייתן כיון שהברכה היא קבלת השבת ולא גמר ההדלקה, א''כ לכאו' אין סיבה שלא תוכל האשה לכבות הנר בין ההדלקה לברכה.
וגם אני הק' כיוונתי לדברי מרן הגרש''ז הנ''ל שלכאו' לחשוש ולכווין לקבל שבת מיד עם גמר ההדלקה קודם הברכה אף לדידן שמברכים אחרי ההדלקה, הוי חומרא דאתי לידי קולא, שהלא גם כך אפי' ביו''ט צריך זהירות רבה שלא יהיה גרם כיבוי ושלא יהיה קרוב לפס''ר שיכבה בהנחת הגפרור הבוער. (וכנ''ל דבשלמא ביו''ט שאין ברירה).

ועוד י''ל שהלא כתב המשנ''ב שבגבר המדליק ליכא מנהגא ולכן מדינא מותר במלאכה עד שהתחילו ''מזמור שיר ליום השבת'', (ומ''מ טוב שיתנה). א''כ מבואר מדבריו שהכל תלוי במנהגא, אלא שהרמ''א קבע שמנהגא דידן הוא שהנשים מקבלות שבת כבר בהדלקה ולא ב''מזמור שיר ליום השבת'', א''כ עכ''פ אין זה אומר שהמנהגא הוא גם שמקבלות מיד בגמר ההדלקה ולא בברכה שאחריה, ואם המנהג המקובל הוא שמכבות את הגפרור קודם הברכה, הרי שאין בזה כל בית מיחוש ועכ''ח זהו המנהג ולמה תיכנס בחששות של גרם כיבוי וקרוב לפס''ר דכיבוי מדי שבת בשבתו.

אמי מורתי וחמותי תליט''א מכבות את הגפרור, וכן נהגו להבחל''ח סבתותיי ע''ה, ולכן השתוממתי קצת על כך שהשש''כ קבע בהלכותיו למעשה שנוהגות הנשים שלא לכבות את הגפרור.


האם אני טועה לחשוב שמנהג האשכנזיות שהיה רגיל אצל אמותינו וסבתותינו הוא לכבות את הגפרור קודם הברכה (ורק ביו''ט שמברכות עובר לעשייתן, אינן מכבות)?

מעניין לראות מה יש על זה ב''אורחות שבת'' החדש של הגר''ש גלבר והגרי''מ רובין שליט''א.

[יושב סתר]

לכאורה כל הנידון כאן הוא עניין של מנהג כי ע"פ הלכה הרי הכל תלוי בכוונתה והיא יכולה להתנות שתקבל שבת רק אחר הברכה או רק אחר ההדלקה וכל מה שיש לדון הוא בסתמא שלא כיוונה כלל, אולם מי שדרכה תמיד לכבות אחר הברכה הרי"ז כאילו התנתה שמקבלת שבת אחר הברכה, ולפי"ז מובן מאד הנהגתן של סבתותיך נ"ע זי"ע שכיון שבכל שבוע כיבו הגפרור אחר הברכה מונח בזה שרק אז רוצות לקבל שבת.

[שומע ומשמיע]

למה אתה מניח שיש מנהג אחד אצל כל האשכנזים [אצלנו גם כל הסבתות נהגו לכבות].

[פרנקל תאומים]

לכאורה כל הנידון כאן הוא עניין של מנהג כי ע"פ הלכה הרי הכל תלוי בכוונתה והיא יכולה להתנות שתקבל שבת רק אחר הברכה או רק אחר ההדלקה וכל מה שיש לדון הוא בסתמא שלא כיוונה כלל, אולם מי שדרכה תמיד לכבות אחר הברכה הרי"ז כאילו התנתה שמקבלת שבת אחר הברכה, ולפי"ז מובן מאד הנהגתן של סבתותיך נ"ע זי"ע שכיון שבכל שבוע כיבו הגפרור אחר הברכה מונח בזה שרק אז רוצות לקבל שבת.

לא אחר הברכה, חס ושלום. אחר ההדלקה- קודם הברכה.

נכון שתלוי במנהגא וזה חלק ממה שטענתי. אבל זה לא כ''כ פשוט שיכולה להתנות, שהרי דעת ה''ויש אומרים'' השני שהובאה שם בשו''ע רס''ג ט' והיא דעת הכל בו בשם הרי''ף שתנאי לא מועיל בזה, ולכן כתב המג''א ופסק המשנ''ב שם שלמעשה אין להתנות כ''א לצורך, מאחר יש דס''ל דלא מהני תנאי.

ולכן יש חשיבות לדעת מה הוא המנהג.

איך נוו''ב עושה? איך נוהגות אמא שלך וחמותך? איך נהגה הסבתא מ' דבורה ע''ה..? וכי לא נהגו לכבות את הגפרור?

[פרנקל תאומים]

למה אתה מניח שיש מנהג אחד אצל כל האשכנזים [אצלנו גם כל הסבתות נהגו לכבות].

לא מניח. אדרבה, אני רוצה לשמוע אם אכן ישנן סבתות שנהגו אחרת.
התפלאתי על סתימת השש''כ, כי מעודי לא ראיתי שנהגו כדבריו, ומנקודת הלכה אינני מבין מדוע לנהוג כדבריו, ואדרבה, חושבני שלכאו' עדיף לא כן, וכסברת מרן הגרש''ז זי''ע.

[יוסף חיים אוהב ציון]

היה אשכול בעבר על איזה סוג מצת ודיברו על ענין הכיבוי שם.

[גל של אגוזים]

אמי מורתי וחמותי תליט''א מכבות את הגפרור, וכן נהגו להבחל''ח סבתותיי ע''ה, ולכן השתוממתי קצת על כך שהשש''כ קבע בהלכותיו למעשה שנוהגות הנשים שלא לכבות את הגפרור.

לא הבנתי כ"כ ההשתוממות הזו. השתוממת על הגרשז"א או על אמך וחמותך שתחיו? כי לא על הגרשז"א לבד תלונותיך אלא על הרמ"א 'שקבע בהלכותיו' שתשליך הפתילה ולא תכבנה [ועי' בשלטה"ג בפ' במ"מ אות ז' שהדגיש דהיינו באופן שאינו פס"ר שתכבה].

אך כמו שהבאת בעצמך [מהגרש"ז בהערה בשם תורת רפאל, ועי"ע במשנה הלכות ח"ח סי' ל"א] יש על מנהג זה על מה להסתמך.

[יוסף חיים אוהב ציון]

viewtopic.php?f=17&t=41973&p=601789&hilit=%D7%9E%D7%A6%D7%99%D7%AA#p486146

[סגי נהור]

למה אתה מניח שיש מנהג אחד אצל כל האשכנזים [אצלנו גם כל הסבתות נהגו לכבות].

לא מניח. אדרבה, אני רוצה לשמוע אם אכן ישנן סבתות שנהגו אחרת.

בהחלט הרבה מאוד סבתות נהגו ונוהגות אחרת - להזהר שלא לכבות הגפרור - ראה הנסמן בפסק"ת סי' רסג הערה 296.

[פרנקל תאומים]

http://forum.otzar.org/viewtopic.php?f=17&t=41973&p=601789&hilit=%D7%9E%D7%A6%D7%99%D7%AA#p486146

יש''כ.

[פרנקל תאומים]

למה אתה מניח שיש מנהג אחד אצל כל האשכנזים [אצלנו גם כל הסבתות נהגו לכבות].

לא מניח. אדרבה, אני רוצה לשמוע אם אכן ישנן סבתות שנהגו אחרת.

בהחלט הרבה מאוד סבתות נהגו ונוהגות אחרת - להזהר שלא לכבות הגפרור - ראה הנסמן בפסק"ת סי' רסג הערה 296.

תודה רבה.

הפסקי תשובות שיש לי בבית הוא המהדורה הישנה ושם אין בסימן ס''ג הערה 296.
אם יש מי מהחברים שיוכל לצטט או להעתיק לכאן את דבריו שם, אודה לו.


כן אודה למי שיעלה לכאן באיזה שהוא אופן את מה ש(מן הסתם) כתבו בעניין זה בעלי ה''אורחות שבת'' שליט''א בכרך החדש שיצא על ענייני הדלקת נר שבת.

[פרנקל תאומים]

אמי מורתי וחמותי תליט''א מכבות את הגפרור, וכן נהגו להבחל''ח סבתותיי ע''ה, ולכן השתוממתי קצת על כך שהשש''כ קבע בהלכותיו למעשה שנוהגות הנשים שלא לכבות את הגפרור.

לא הבנתי כ"כ ההשתוממות הזו. השתוממת על הגרשז"א או על אמך וחמותך שתחיו? כי לא על הגרשז"א לבד תלונותיך אלא על הרמ"א 'שקבע בהלכותיו' שתשליך הפתילה ולא תכבנה [ועי' בשלטה"ג בפ' במ"מ אות ז' שהדגיש דהיינו באופן שאינו פס"ר שתכבה].

אך כמו שהבאת בעצמך [מהגרש"ז בהערה בשם תורת רפאל, ועי"ע במשנה הלכות ח"ח סי' ל"א] יש על מנהג זה על מה להסתמך.

לא כי!
ראשית כל, לא השתוממתי על מרן הגרש''ז, נהפוך הוא, הובא שם בשמו כדבריי. השתוממתי (קצת..) על השש''כ, דהיינו הגרי''י נויבירט זצ''ל שבגוף ההלכה קבע בפשטות לא כפי שהוא הביא שם בהערות בשם מרן הגרש''ז זי''ע.

שנית, הרמ''א לא כתב כן כלל וכלל. מי שכתב ש"נהגו קצת נשים" להשליך את הפתילה ולא לכבותה, הוא השו''ע, וטענתי שזה דווקא א''ש לנוהגים לברך קודם ההדלקה שפשוט דסבירא להו שמקבלת שבת מיד עם תום ההדלקה, וממילא אינה יכולה לכבות (ואפ''ה כתב השו''ע זאת רק בלשון של "נהגו קצת נשים"). אבל לדידן האשכנזים ודכוותינו שמברכים אחרי ההדלקה, דהיינו דאנן סבירא לן שמקבלת שבת בברכה ולא בהדלקה, ואם כן מדוע שלא תכבה? ואדרבה לכאו' עדיף שתכבה וכנ''ל.



שוב אשאל (לאשכנזים שבינינו):
איך נוהגות הסבתות והאמהות שלכם? האם הן נמנעות מלכבות את הגפרור בהדלקת נרות שבת?
ונא לציין את השורש המשפחתי: הונגרים, ליטאים, פולנים, ייקים, ירושלמער'ס פרושים/חסידים, חב''ד וכיו''ב.

[סגי נהור]

למה אתה מניח שיש מנהג אחד אצל כל האשכנזים [אצלנו גם כל הסבתות נהגו לכבות].

לא מניח. אדרבה, אני רוצה לשמוע אם אכן ישנן סבתות שנהגו אחרת.

בהחלט הרבה מאוד סבתות נהגו ונוהגות אחרת - להזהר שלא לכבות הגפרור - ראה הנסמן בפסק"ת סי' רסג הערה 296.

תודה רבה.

הפסקי תשובות שיש לי בבית הוא המהדורה הישנה ושם אין בסימן ס''ג הערה 296.
אם יש מי מהחברים שיוכל לצטט או להעתיק לכאן את דבריו שם, אודה לו.

צילום העמוד מצורף. ראה דבריו בפנים ובהערות.

פסקי תשובות.jpg (2.12 MiB) נצפה 2772 פעמים

[סגי נהור]

שוב אשאל (לאשכנזים שבינינו):
איך נוהגות הסבתות והאמהות שלכם? האם הן נמנעות מלכבות את הגפרור בהדלקת נרות שבת?
ונא לציין את השורש המשפחתי: הונגרים, ליטאים, פולנים, ייקים, ירושלמער'ס פרושים/חסידים, חב''ד וכיו''ב.

בסביבתי המנהג פשוט להמנע מלכבות, וכסתימת הפסק בשוע"ר סי' רסג ס"ז.

[פרנקל תאומים]

למה אתה מניח שיש מנהג אחד אצל כל האשכנזים [אצלנו גם כל הסבתות נהגו לכבות].

לא מניח. אדרבה, אני רוצה לשמוע אם אכן ישנן סבתות שנהגו אחרת.

בהחלט הרבה מאוד סבתות נהגו ונוהגות אחרת - להיזהר שלא לכבות הגפרור - ראה הנסמן בפסק"ת סי' רסג הערה 296.

תודה רבה.

הפסקי תשובות שיש לי בבית הוא המהדורה הישנה ושם אין בסימן ס''ג הערה 296.
אם יש מי מהחברים שיוכל לצטט או להעתיק לכאן את דבריו שם, אודה לו.

צילום העמוד מצורף. ראה דבריו בפנים ובהערות.

פסקי תשובות.jpg

תודה רבה!

ראיתי מי שכתב שאולי מה שאנו מברכים אחרי ההדלקה זה רק לחומרא.
דהיינו, שלא מוחלט אצלנו אם קבלת שבת היא בהדלקה או בברכה, ולכן לחומרא אנו מברכים אחרי ההדלקה, שמא הקבלה היא בברכה, אבל מאידך גם לא נוכל לכבות את הגפרור, שמא הקבלה היא בהדלקה.