לפנות לצדדים בשעת אמירת וקרא זה אל זה ואמר

[כדכד]

מקיימים כפשוטו את כותרת האשכול
לפנות ימין ושמאל. וקרא זה אל זה ואמר

[איתן נוי]

אצטרף ואשאל, האם שלש קפיצות באמירת קדוש יש להם מקור?

בעניין הגבהת הרגליים באמירת קדוש ג"פ בנקדישך:
1. בן איש חי שנה ראשונה פרשת תרומה
סעיף ה: ...וכתוב בחס"ל באומרו קק"ק ידלג שלשה דלוגין למעלה בעינים סגורות ונשואות למעלה ובאומרו ברוך וכו' כורע וזוקף בשם ומדלג דלוג א' בעינים נשואות למעלה, וכן באומרו ימלוך כורע וזוקף בשם ומדלג ועומד שם במקומו ברגלים מכוונות ודבוקות עד שיענה אמן דהאל הקדוש, זהו סדר הקדושה להקדיש את קדוש יעקב ואת אלהי ישראל עכ"ל. והנה כריעה וזקיפה הנז' לא נזכרה בדברי רבינו האר"י ז"ל, ושאלתי את הרה"ג מהר"א מני נר"ו על מנהג החסידים בבית אל יכב"ץ בעה"ק ירושלם ת"ו, וכתב שאין נוהגים בזה אלא אומרים אותם בלא כריעה וזקיפה. והנה פה עירנו ג"כ אין נוהגים בכריעה וזקיפה אלא רק עושים דלוג דוקא:
סעיף ו: הדלוג הוא שידלג עקביו וגופו כלפי מעלה, ולא ידלג הרבה שיתלוצצו עליו וכנז' בספר ק"ג. ושלשה דלוגין של קק"ק תהיה כל הגבהה בתוספת מעט על חברתה, דמעלין בקודש וכנז' באחרונים ועיין כף החיים. וכו'.

2. אך בהליכות עולם שם אות ו: אך מ"ש הרהמ"ח שכל הגבהה משלשת הדילוגים תהיה בתוספת מעט על חבירתה, משום מעלין בקודש, אע"פ שכ"כ הרב רבי דוד עראמה (בפ"י מהל' תפלה הט"ז) בשם מהר"ר מנחם מריקאנטי ז"ל. והביאו הרב בית עובד (בהל' החזרה בדיני קדושה אות ה). ע"ש. מ"מ בכף החיים (שם סק"י) כתב, שאין לזה מקום לפי דעת האר"י ז"ל, שאדרבה לדברי האר"י ז"ל קדוש הראשון הוא יותר מעולה מהשאר, שבו עולה החסד בחכמה, ולכן צריך שיהיו כל השלשה שוים זה כמו זה. ע"ש. וכן נוהגים.

[איתן נוי]

מקיימים כפשוטו את כותרת האשכול
לפנות ימין ושמאל. וקרא זה אל זה ואמר

עכ"פ:
חיטטתי וחיפשתי אין כזה דבר ברש"ש בכמה וכמה נוסחאות, אדרבה שלחתי למכון שיפרנסו מקור.
ראייתו העיקרית של הגרב"צ היא מהזוה"ק מפורש: "(פרשת נח דף עא:) : ומאי אמרי קדוש קדוש קדוש יי' צבאות מלא כל הארץ כבודו, אהדרו לדרום אמרו קדוש אהדרו לצפון אמרו קדוש אהדרו למזרח אמרו קדוש אהדרו למערב אמרו ברוך".
וכן הביא משו"ת רבבות אפרים ושם כתוב במפורש שהוא בעצמו לא מצא מקור. אז איך הביא ממנו ראיה כמו הרש"ש.
אולי צ"ל בהלצה שכוונתו: שכשם שמהרש"ש הק' אין ראיה כך ממנו אין ראיה.

[עזריאל ברגר]

משום מה, לא ניתן לצרף יותר מ-3 קבצים (כנגד ג"פ 'קדוש'?), ואת הקובץ הרביעי אני מצרף כאן:

ספר קושיות קעג4.png

מי יכול לבאר לי מה הקשר של סוגיית "יואל בן פתואל" לסוגיית קק"ק?

[איתן נוי]

מקיימים כפשוטו את כותרת האשכול
לפנות ימין ושמאל. וקרא זה אל זה ואמר

עכ"פ:
חיטטתי וחיפשתי אין כזה דבר ברש"ש בכמה וכמה נוסחאות, אדרבה שלחתי למכון שיפרנסו מקור.
ראייתו העיקרית של הגרב"צ היא מהזוה"ק מפורש: "(פרשת נח דף עא:) : ומאי אמרי קדוש קדוש קדוש יי' צבאות מלא כל הארץ כבודו, אהדרו לדרום אמרו קדוש אהדרו לצפון אמרו קדוש אהדרו למזרח אמרו קדוש אהדרו למערב אמרו ברוך".
וכן הביא משו"ת רבבות אפרים ושם כתוב במפורש שהוא בעצמו לא מצא מקור. אז איך הביא ממנו ראיה כמו הרש"ש.
אולי צ"ל בהלצה שכוונתו: שכשם שמהרש"ש הק' אין ראיה כך ממנו אין ראיה.

וגם מהזוהר אין ראיה שהרי בזוהר מבואר שהיו פונים כשהיו אומרים קדוש... ולא כשאומרים וקרא זא"ז.

[יוסף חיים אוהב ציון]

אם אינם נביאים הם בני נביאים הם וכך נהגו בכל הדורות.

[איתן נוי]

אם אינם נביאם הם בני נביאים הם וכך נהגו בכל הדורות.

הכל קדוש אבל אין מקור.
כך שאם הגרב"צ מוצפי שליט"א כתב שהנ"ל הם מקורות, כאמור ליתא.
שלחתי פניה למכון טרם נתקבלה תשובה אם בכלל.

[עזריאל ברגר]

אם אינם נביאים הם בני נביאים הם וכך נהגו בכל הדורות.

אתה ראית שכך נהגו בכל הדורות?

[איתן נוי]

אם אינם נביאים הם בני נביאים הם וכך נהגו בכל הדורות.

אתה ראית שכך נהגו בכל הדורות?

אמת כולם נוהגים גם הגרע"י זצ"ל. אך ללא מקור.
עם זאת מצאתי היום מקור מעניין:
באבות דרבי נתן נוסחה ב' פרק כ"ו (תחילת הפרק) שכתב וז"ל: "ומנין שמלאכי השרת חולקין כבוד זה לזה שנאמר וקרא זה אל זה ואמר (ישעיה ו,ג) מה ת"ל "ואמר" אלא זה אומר לחבירו את גדול ממני את פותח בשבחו של מקום תחלה". עכ"ל.
כלומר מכאן רואים דאה"נ כשאומרים וקרא זה זה ואמר מכבדים זה את זה באמירה. אך מ"ש בזוה"ק להדיא וכנ"ל, שפונים ימין ושמאל הוא רק כשאומרים קדוש קדוש קדוש אך לא ב-וקרא זה אל זה ואמר.

[דוד ויהונתן]

אצטרף ואשאל, האם שלש קפיצות באמירת קדוש יש להם מקור?

בעניין הגבהת הרגליים באמירת קדוש ג"פ בנקדישך:
1. בן איש חי שנה ראשונה פרשת תרומה
סעיף ה: ...וכתוב בחס"ל באומרו קק"ק ידלג שלשה דלוגין למעלה בעינים סגורות ונשואות למעלה ובאומרו ברוך וכו' כורע וזוקף בשם ומדלג דלוג א' בעינים נשואות למעלה, וכן באומרו ימלוך כורע וזוקף בשם ומדלג ועומד שם במקומו ברגלים מכוונות ודבוקות עד שיענה אמן דהאל הקדוש, זהו סדר הקדושה להקדיש את קדוש יעקב ואת אלהי ישראל עכ"ל. והנה כריעה וזקיפה הנז' לא נזכרה בדברי רבינו האר"י ז"ל, ושאלתי את הרה"ג מהר"א מני נר"ו על מנהג החסידים בבית אל יכב"ץ בעה"ק ירושלם ת"ו, וכתב שאין נוהגים בזה אלא אומרים אותם בלא כריעה וזקיפה. והנה פה עירנו ג"כ אין נוהגים בכריעה וזקיפה אלא רק עושים דלוג דוקא:
סעיף ו: הדלוג הוא שידלג עקביו וגופו כלפי מעלה, ולא ידלג הרבה שיתלוצצו עליו וכנז' בספר ק"ג. ושלשה דלוגין של קק"ק תהיה כל הגבהה בתוספת מעט על חברתה, דמעלין בקודש וכנז' באחרונים ועיין כף החיים. וכו'.

2. אך בהליכות עולם שם אות ו: אך מ"ש הרהמ"ח שכל הגבהה משלשת הדילוגים תהיה בתוספת מעט על חבירתה, משום מעלין בקודש, אע"פ שכ"כ הרב רבי דוד עראמה (בפ"י מהל' תפלה הט"ז) בשם מהר"ר מנחם מריקאנטי ז"ל. והביאו הרב בית עובד (בהל' החזרה בדיני קדושה אות ה). ע"ש. מ"מ בכף החיים (שם סק"י) כתב, שאין לזה מקום לפי דעת האר"י ז"ל, שאדרבה לדברי האר"י ז"ל קדוש הראשון הוא יותר מעולה מהשאר, שבו עולה החסד בחכמה, ולכן צריך שיהיו כל השלשה שוים זה כמו זה. ע"ש. וכן נוהגים.

יש לציין שהמקור לדילוג 3 דילוגים מובא בלבוש וז"ל לבוש אורח חיים סימן קכה סעיף ב: ובשעה שאומרים קדושה ישאו עיניהם למעלה להגדיל הכוונה, וגם הוא דרך חיבה שעיניהם נשואות בעיני השי"ת ועיניו נשואות בעיניהם כאילו רוצים להדבק בו יתברך. וצריך לנענע כל גופו ולהזדעזע מאימתו יתברך דכתיב [ישעיה ו, ד] וינועו אמות הספים מקול הקורא. ונהגו לנענע ולהזדעזע בקפיצה דרך מעלה. ונ"ל שעושין כן על דרך והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק [יחזקאל א, יד] שפירושו כמו בזק, ופרש"י רצוא ושוב כלהבת הכבשן שיוצאה תמיד מפי הכבשן וממהרת לחזור וליכנס, כך כשמוציאות ראשן מתחת הרקיע הנטוי למעלה מהן, נרתעות מפני השכינה שלמעלה מן הרקיע וממהרות להשיב את ראשן עכ"ל. והכוונה שרוצין להשיג אותו יתברך בהנשאם למעלה, וכשיגיעו השגה מה מיד הם משיגים ויודעים שאי אפשר להשיג יתברך, כי לא יראהו אדם וחי שפירושו אפילו מלאכי השרת, לכך הם נרתעות ומיד הם חוזרות, על דרך [שמות ג, ו] ויסתר משה פניו שלא להשיג יותר מדאי. וכן אנו עושין כמותם, קופצין דרך מעלה כאילו רוצין להשיג וחוזרין מיד. ועושין כן שלשה פעמים כנגד כל הג' קדושות שמקדישין אותו בג' עולמותיו, להורות שבכל הג' עולמות קצר שכלינו מהשיג רק קדושתו יתברך, ואם לפעמים נשיג ענין מהניצוץ מיד יעלם ממנו מפני עומק המושג וקוצר המשיג, וזהו כוונת קפיצתינו למעלה וחזרתינו מיד.
וכן הובא בילקוט מעם לועז בראשית

[דוד ויהונתן]

בענין הדילוג בסוף שמונה עשרה

[דוד ויהונתן]

בענין הטיית הראש לימין ושמאל באמירת וקרא זה אל זה ואמר