כיבוד אב ואם - לא יקראנו בשמו

[יהודה בן יעקב]

כתב בשולחן ערוך יו"ד סימן רמ סעיף ב

ולא יקראנו בשמו

וקשה מבראשית פרשת ויחי פרק מח פסוק ב

ויגד ליעקב ויאמר הנה בנך יוסף בא אליך

ועל זהות המגיד איתא בשכל טוב

ויגד ליעקב. מנשה שבישר את יוסף הוא קדם אצל יעקב והגיד לו

וכ"כ בלקח טוב.

ובתוספות השלם [אות א] כתב

ויגד ליעקב, אפרים הגיד לו שהיה תלמידו. זהו 'אפרים, ויגד ליעקב', ויגד המגיד ליעקב אדם אחד.

וכ"כ ברוקח [שער הלקט]

ויגד ליעקב, אפרים הגיד לו שהיה תלמידו, זהו 'אפרים, ויגד ליעקב'.

וצ"ע איך קראו לאביהם בשמו.

[מאיר סובל]

אתה ואביך חייבים בכוד זקנך, באמירה כלפי יעקב זה לא זילותא ליוסף שמנשה אומר את שמו.
ואת"ל ששלחו לומר להדיא.

[HaimL]

מצאנו תנאים שהזכירו את אביהם בשמו

רשב"י אמר "ליוחאי אבא"
רבי דוסתאי ברבי ינאי אמר "לינאי אבא"

[אשרי יושבי ביתך]

מצאנו תנאים שהזכירו את אביהם בשמו

רשב"י אמר "ליוחאי אבא"
רבי דוסתאי ברבי ינאי אמר "לינאי אבא"

כשמזכיר לפני או אחרי גם תואר "אבא" מפורש דהוא פחות דרך בזיון, א"כ שם שאמרו "ליוחאי אבא" וכיו"ב שרי, אבל אצל מנשה דכתיב "הנה בנך יוסף" ותו לא, ולא אמר "אבי יוסף" - צ"ע.

יעויין קידושין לא, ב ובשו"ע (יו"ד סי' רמב סט"ו) שכ' דאסור לתלמיד לקרות לרבו בשמו וכו', וע"ז כ' הרמ"א דכ"ז דוקא כשאינו מזכיר רק שמו לבד, אבל מותר לומר ר' מורי פלוני, ע"כ. ובביאור הגר"א שם (סקל"ו) כתב: "רש"י וכו', וכן באביו כשאמר 'אבא' מותר כמש"כ בכמה מקומות אבא חלפתא, ליוחאי אבא (פסחים קיב, א) יוחאי אבא (מעילה יז, ב), לינאי אבא (גיטין יד, ה) וכיוצא, עכ"ל הגר"א ז"ל.

[יהודה בן יעקב]

כהוספה להנ"ל כן כתב בביאור הגר"א יורה דעה סימן רמב ס"ק לו

וכן באביו כשאמר אבא מותר כמ"ש בכמה מקומות אבא חלפתא (ליוחי אבא. פסחים קי"ב א') יוחאי אבא (מעילה י"ז ב') לינאי אבא (גטין י"ד ב') וכיוצא

ובזה א"ש איך אמר יעקב אבינו [בראשית פרשת ויחי פרק מח פסוק טו - טז]

ויברך את יוסף ויאמר האלקים אשר התהלכו אבתי לפניו אברהם ויצחק האלקים הרעה אתי מעודי עד היום הזה:
המלאך הגאל אתי מכל רע יברך את הנערים ויקרא בהם שמי ושם אבתי אברהם ויצחק וידגו לרב בקרב הארץ:

אך כאן שהוזכר רק השם "יוסף" בלי תואר כבוד "אבי", קשה.

[כדכד]

אולי כן אמר אבל התורה לא צינה זאת
אולי התורה לא רצתנה לכתוב שהמגיד הזה היה בנו של יוסף ולכן לא הזכירה שאמר ,אבי"

[אשרי יושבי ביתך]

אולי כן אמר אבל התורה לא צינה זאת

בהקשר לתחילת הדברים, זכורני שראיתי פעם שמישהו שאל קמיה מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א,
האם בכל פעם כשהתורה כותבת 'ויאמר - ....' וכיוצ"ב פעמים הרבה, האם הכוונה שבלשון זה בדיוק דיבר אאע"ה, או מרע"ה, וכו'. או שהם דיברו כדבר איש אל רעהו, ולא במילים קצרות ומדודות, והתורה הק' קיצרה והביאה בלשון זו. ואיני זוכר מה השיב. (אולי יש ע"ז בפורום כבר?).

[שמואל דוד]

מענין לענין - מדוע אמר יוסף ליעקב ״לא כן אבי״ הרי אסור לסתור דבריו.

[כדכד]

יוסף חשב שיעקב טועה במציאות ובטעות מניח ידו הימנית על ראש מי שאינו בכור ולכן אמר לו שהבכור הוא לא אפרים אלא מנשה ולכן שישים עליו את ימינו
כשרואה שהאב טועה במציאות אין זה נקרא לסתור את דבריו כשמעמידים אותו על טעותו

[שמואל דוד]

יישר כח!

[באר בשדה]

זכורני שראיתי פעם שמישהו שאל קמיה מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א,
האם בכל פעם כשהתורה כותבת 'ויאמר - ....' וכיוצ"ב פעמים הרבה, האם הכוונה שבלשון זה בדיוק דיבר אאע"ה, או מרע"ה, וכו'. או שהם דיברו כדבר איש אל רעהו, ולא במילים קצרות ומדודות, והתורה הק' קיצרה והביאה בלשון זו. ואיני זוכר מה השיב. (אולי יש ע"ז בפורום כבר?).

לשון אנשים שבתורה

[אשרי יושבי ביתך]

מענין לענין - מדוע אמר יוסף ליעקב ״לא כן אבי״ הרי אסור לסתור דבריו.

נשאל בזה מרן רבינו הגר"ח קניבסקי זללה"ה (דרך שיחה ח"ב עמ' סג) בהא דאמר יוסף לאביו (בראשית מח, יח) 'ויאמר יוסף אל אביו לא כן אבי, כי זה הבכור, שים ימינך על ראשו', והקשו בשם הצפנת פענח איך הי' מותר ליוסף לומר כן לאביו, הרי אסור להודיע לאביו שטועה, משום דמיכסיף ומצטער. והשיב הגר"ח 'זה רק על מילתא דסברא, אבל על טעות במציאות – מותר'.

[וראה למרן הגר"נ קרליץ זצ"ל (חוט שני הל' כאו"א, עמ' רצג) שכתב, דאם אב מבקש מבנו להגיה לו כתביו או לבדוק לו חשבונותיו, ומצא הבן טעות, אין לומר לאביו 'טעית כאן', אלא יאמר בלשון 'נמצא כאן טעות' וכיו"ב, והיינו שלא יתייחס אל הטעות שאביו טעה, אלא להתייחס לעצם המציאות והעניין שיש כאן טעות, בלי לייחסו לאביו].

[שמואל דוד]

יישר כח!