נידונים לאלו הנוהגים שלא לטלטל בשבת אף במקום שיש עירוב

[פרנקל תאומים]

המעשה עם קפידתו של הגרש"ז על הבן שהניח לאביו לסחוב את הספסל נמצא גם ב'הליכות שלמה' בהערות (אאל"ט) וכמדומה שמובא שם שהגרש"ז כ"כ התרגש והצטער מהעניין, עד שהוא מצא לנכון לספר זאת בשיעורו בישיבת 'קול תורה' ביום ראשון שלמחרת אותה שבת.

אכן ('הליכות שלמה - תפלה' ע' נה הע' 95).

יש''כ גדול על ההעלאה. אכן, דברי חכמים כדרבנות וכמשמרות נטועים. ראוי לנו שיהיו הדברים הללו על לוח ליבנו.

[סופר-סתם]

יעויין סימן שג סעיף יח, שיש שאסרו תכשיטים אפילו בתוך הבית.

אגב, בחב"ד מחמירים בזה?

לא ראיתי מי שמחמיר בזה, לא בתכשיטים, ולא בהנחת דברים בכיסים (חוץ ממני בעצמי).

בקהילת זילברמן מחמירים בדבר, והנשים אינן עונדות תכשיטים בשבת.

ולעצם עניינו של האשכול, יש לחלק את הנושא לשנים, עירוב שמסתמך על על שיטות היתרים קולות, שיש מה להחמיר בו, למקום שהעירוב טוב לכל הדעות, מדוע לא לטלטל?
(אף שפעם אמר לי אדם, שהוא חושש שיבוא לטלטל אף במקום שהעירוב לא חלק. אבל באותה מידה אפשר שלא לטלטל בבית שמא יטלטל במקום אחר וכגזירת תכשיטים).

[סגי נהור]

דומה שעירוב לכל הדעות הוא די נדיר. רוב העירובין המצויים נופלים באחד לכל הפחות משלושת הענינים הבאים, ורובא דרובא - בכל השלושה: א) רוחב ט"ז אמה. ב) פרוץ מרובה על העומד, או מרחק של יותר מי' אמות בין עמוד לעמוד בצוה"פ. ג) דיירים מחללי שבת / גויים (להבדיל).

[עזריאל ברגר]

יעויין סימן שג סעיף יח, שיש שאסרו תכשיטים אפילו בתוך הבית.

אגב, בחב"ד מחמירים בזה?

לאחרונה ראיתי באחד מעלוני ההלכה החב"דיים שכתבו בפשיטות ש"אסור" להניח חפצים בכיסים בשבת וכיו"ב, ונזפתי בהם בתוקף על זה שהם אוסרים את המותר, ושבפועל רבים נוהגים בזה היתר, כולל הרבי מליובאוויטש בעצמו, ששמעתי עליו מאנשים נאמנים שהיה בקביעות מניח מטפחות בכיסו בעת בואו להתוועדויות בשבת קודש, ושלפחות פעם אחת ראו איך שהוא הוציא אותן מהכיסים כאשר הוצרך בדחיפות להגיע במהירות לבית אמו (ביום פטירתה - שבת קודש ו' תשרי תשכ"ה).

[עזריאל ברגר]

דומה שעירוב לכל הדעות הוא די נדיר. רוב העירובין המצויים נופלים באחד לכל הפחות משלושת הענינים הבאים, ורובא דרובא - בכל השלושה: א) רוחב ט"ז אמה. ב) פרוץ מרובה על העומד, או מרחק של יותר מי' אמות בין עמוד לעמוד בצוה"פ. ג) דיירים מחללי שבת / גויים (להבדיל).

א - ליתר דיוק: הסתמכות על כך שאין לנו רה"ר (אם מחמת העדרם של ששים רבוא, ואם מחמת שאין פתחי העיר מכוונים זה כנגד זה, וטעמים נוספים כפי שנתבארו בארוכה בדברי רבותינו).
ויש להוסיף:
ד. מקומות הזרועים המבטלים את רה"י והופכים אותה לכרמלית, ואכמ"ל.
ה. פקפוקים רבים בפרטים הקטנים של עשיית העירוב, שבקיצור אפשר לומר שהרבה פעמים עירוב בהכשר הרבנות שקול לכשרות בהכשר הרבנות (ויכול להיות טוב יותר, ויכול להיות וכו').

ולמעשה, המקומות העיקריים בהם מותר לטלטל לכו"ע הם ביישובים המוקפים גדר (ולכן אינם רה"ר כלל), ואשר יש בהם מי שממונה על פרטי דיני העירוב כהלכתו ועושה זאת כראוי (כמדומני שיש כאלו שהולכים לכל גוי ושוכרים ממנו רשות. במקומות קטנים - זה אפשרי באם מוכנים להתאמץ בשביל המצווה).

[סגי נהור]

בא' הוספת טעמים להיתר... ולא לאיסור.

[סופר-סתם]

דומה שעירוב לכל הדעות הוא די נדיר. רוב העירובין המצויים נופלים באחד לכל הפחות משלושת הענינים הבאים, ורובא דרובא - בכל השלושה: א) רוחב ט"ז אמה. ב) פרוץ מרובה על העומד, או מרחק של יותר מי' אמות בין עמוד לעמוד בצוה"פ. ג) דיירים מחללי שבת / גויים (להבדיל).

בהחלט.
מכיר שני מקומות שעונים להגדרה, שכונת הר נוף (לא יודע אם כל הרחובות), וטלזסטון.

[עזריאל ברגר]

בא' הוספת טעמים להיתר... ולא לאיסור.

אמת לאמיתה.

[ליטוואק פון בודאפעסט]

מונח בזכרוני שהשו"ע הרב פסק שמהא דאמרינן 'חייב אדם למשמש בכיסו ערב שבת עם חשיכה', כ"ש שאסור להכניס דבר לתוך כיסו בשבת, ואיני מוצא את מקורו לע"ע.

[עזריאל ברגר]

מונח בזכרוני שהשו"ע הרב פסק שמהא דאמרינן 'חייב אדם למשמש בכיסו ערב שבת עם חשיכה', כ"ש שאסור להכניס דבר לתוך כיסו בשבת, ואיני מוצא את מקורו לע"ע.

צוין לעיל - בשו"ע שג,יח, ובשו"ע אדה"ז זהו בסעיף כג, וראה סימן רנב סעיף כ.
ואריכות דבריו עם הראיה שדיברת עליה - היא בקו"א לסימן שא, ס"ק ט.
(ברכות עליון ינוחו על ראשו של הרב שלום דובער לוין שערך את המהדורה החדשה של השו"ע - עם המ"מ וההפניות מהכא להתם וכו' - שבזכותה מצאתי בקלות את המ"מ שכתבתי כאן).

[ליטוואק פון בודאפעסט]

ברכות עליון ינוחו על ראשו של הרב שלום דובער לוין שערך את המהדורה החדשה של השו"ע - עם המ"מ וההפניות מהכא להתם וכו' - שבזכותה מצאתי בקלות את המ"מ שכתבתי כאן).

צריכים לכתוב מילים אלו באותיות גדולות. שו"ע הרב של הרשד"ב לוין הוא יצירת פאר, וממנו ילמדו וכן יעשו מדפיסים אחרים. כאשר אני לומד קצות נתיבות או תומים במהדורותיהם החדשות, אני מתגעגע לשו"ע הרב.
מי יתן והיו המגיהים שמים לב להלומד בעצמו, ולא רק ללב הנדבן, ודו"ק.

[שומע ומשמיע]

דומה שעירוב לכל הדעות הוא די נדיר. רוב העירובין המצויים נופלים באחד לכל הפחות משלושת הענינים הבאים, ורובא דרובא - בכל השלושה: א) רוחב ט"ז אמה. ב) פרוץ מרובה על העומד, או מרחק של יותר מי' אמות בין עמוד לעמוד בצוה"פ. ג) דיירים מחללי שבת / גויים (להבדיל).

בהחלט.
מכיר שני מקומות שעונים להגדרה, שכונת הר נוף (לא יודע אם כל הרחובות), וטלזסטון.

כל הרחובות.

[שילה צבי]

שנים תמהתי על כך שרבים מחמירים לעצמם, אך במקרה הצורך (לעזור לנשותיהם עם העגלה וכדו') מקילים לעצמם בשופי, ולא משתדלים שלא לצאת מהבית בשבת עם התינוקות וכו'. והיה לי קשה שאם זה חומרא נצרכת למה לא יתאמצו יותר שלא להגיע למצב שצריך (ואולי סוברים שממש אי אפשר להימנע לגמרי, אך במציאות נראה שאפשר כמו שנוהגים במקומות מסויימים).
ואמר לי ת"ח אחד שיש סמך (על אף שכמובן לא ממש דומה) לכך מדין פסי ביראות, שרואים שם שלמרות שהתירו לעולי רגלים, זה רק לבהמות (או לאדם אם אי אפשר אחרת) אבל אדם עצמו (אם יכול) צריך להיכנס לבאר ולא להיזדקק להיתר. רואים שבעניין זה של טלטול למרות שחז"ל תיקנו והתירו, סו"ס זה לא המסלול הפשוט ולכן יש להימנע היכא דאפשר.

[יוצא פוניבז']

ה. פקפוקים רבים בפרטים הקטנים של עשיית העירוב, שבקיצור אפשר לומר שהרבה פעמים עירוב בהכשר הרבנות שקול לכשרות בהכשר הרבנות (ויכול להיות טוב יותר, ויכול להיות וכו').

לפי המקובל גם העירוב של הבד"ץ שקול לכשרות רבנות.
(וגם העירובין השכונתיים בבני ברק ברובם לא נמלטו מחשש סקילה, משום שאין פתרון מעשי לרחובות של ט"ז אמה).

[עזריאל ברגר]

ה. פקפוקים רבים בפרטים הקטנים של עשיית העירוב, שבקיצור אפשר לומר שהרבה פעמים עירוב בהכשר הרבנות שקול לכשרות בהכשר הרבנות (ויכול להיות טוב יותר, ויכול להיות וכו').

לפי המקובל גם העירוב של הבד"ץ שקול לכשרות רבנות.
(וגם העירובין השכונתיים בבני ברק ברובם לא נמלטו מחשש סקילה, משום שאין פתרון מעשי לרחובות של ט"ז אמה).

בענין הרחובות של ט"ז אמה - יש פוסקים גדולים שאומרים שמעיקר הדין אין לנו רה"ר (לדוגמא אדמו"ר הזקן בשולחנו, וכפי שהארכתי בזה במקומות אחרים להוכיח שדעתו ברורה להקל בזה).
ועד"ז בעוד ענינים שנחלקו הראשונים והוכרעו באחרונים שמעיקר הדין אפשר להקל, והמחמיר תע"ב וכיו"ב.

אבל יש ענינים שבהם לכאורה מעיקר הדין אסור, וסומכים על היתרים דחוקים, וזה מה שאמרתי שזה "כמו לאכול רבנות".
ואכן לדעת המשנ"ב נראה שמעיקר הדין אסור לסמוך על העירובים הנפוצים, מכיוון שהוא סובר שיש לנו רה"ר (אא"כ נאמר שחסרים תנאים אחרים של רה"ר, כגון "מפולש משער לשער").

בהשוואה לכשרות - לאשכנזי לאכול "לא גלאט" ו"בישול ישראל רמ"א" וכיו"ב - יש לו על מי לסמוך בשופי.
אבל היתר מכירה - זה חידוש של אחרונים, ובפרט באופן שהוא מתנהל בדורותינו, כבר כתבו עליו שהוא "גרוע יותר מהערמה".

ונא לא להאריך בפרטי עניני הכשרות, ואם אראה שמאריכים בזה - ייתכן שאמחק את דברי ואת כל מה שמסתעף.