נשאלתי ע"י אשה שעובדת בשעות הבוקר בטיפול בתינוקות, ופעמים רבות בשעות של זמן-תפילה-לכתחילה אין לה פנאי להתפלל.
האפשרויות המעשיות לתפילה בשבילה, הן או מוקדם בבוקר בסביבות הנץ החמה - לפניו או לאחריו, או בשעות הצהרים - לפני חצות או לאחריו (הדברים משתנים לפי זמני הנץ וחצות, ולפי שינויים טכניים וכו' שלא תמיד אפשר לצפות את כולם מראש).
ועניתי כך:
אם היא יכולה לכוון את התפילה בבוקר מוקדם כך ששמו"ע יהיה אחרי הנץ - זה ודאי לכתחילה שבלכתחילה.
אם לא (כגון בימים שהנץ בשעות מאוחרות והיא כבר צריכה להזדרז לעבודתה ואין פנאי לתפילה בכוונה הראויה) - אז אם היא יכולה להתפלל אחרי עלות השחר במתינות - זה עדיף על פני תפילה בסביבות חצות היום (זה - נחשב "תפילה בזמנה", וזה (תפילה אחרי ד' שעות לפני חצות) - נחשב "תפילה שלא בזמנה" וכעין תשלומין, ובפרט שיש סיכוי לא קטן שהשעה תדחוק אותה והתפילה תידחה לאחרי חצות היום, וכדאמרינן (ברכות כט,ב) "לייטי עלה במערבא אמאן דמצלי עם דמדומי חמה מאי טעמא דלמא מיטרפא ליה שעתא"). אבל אם האפשרות היחידה להתפלל מוקדם היא רק אם היא תתפלל במהירות ושלא בכוונה - אז עדיף להתפלל מאוחר ובכוונה, וכמנהגם של החסידים, ובפרט שהיא אשה, ויש אומרים שנשים יותר יכולות להקל בדקדוקי-זמני-תפילה (אם כי לא מצאתי לזה מקור מוסמך לע"ע, ובפרט לשיטת אדה"ז).
חזרה ושאלה:
מה לעשות אם היא קמה לפני עלות השחר ורוצה להתחיל את התפילה?
ועניתי:
הכי טוב זה לומר רק את ג' הברכות הראשונות של ברכות השחר (ענט"י, אשר יצר, ו"אלקי, נשמה"), ואז לדלג על כל הברכות הקצרות ולהמשיך מברכת "המעביר שינה" וכו' עד אחרי פרשת סידור המערכה (בסידורי תהילת ה' עמוד 19), שאת כל זה אפשר בלי פקפוק להגיד לפני עלות השחר. ואז אחרי עלות השחר להשלים את הברכות הקצרות ולהתחיל מפרשת התמיד וכו'.
הבהרה: כתבתי לפי סדר התפילה שבסידורי חב"ד, בו סדר התפילה הוא כך: מודה אני, ענט"י, אשר יצר, "אלקי, נשמה", כל הברכות הקצרות של ברכות השחר, המעביר שינה וכו' ויה"ר וכו', יה"ר .. שתצילני היום ובכל יום וכו', ברכות התורה, ברכת כהנים, אלו דברים וכו', ואח"כ מתחילים את כל שאר הענינים הנאמרים לפני התפילה. אילו היא היתה מתפללת בסידור אחר - ייתכן שהייתי מציע לה קצת אחרת, כדי למנוע בלבול, לפי הענין.
הבהרה נוספת: כתבתי פרשת סידור המערכה, דהיינו "וידבר .. צו את אהרן ואת בניו לאמר זאת תורת העולה ... אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה" (ולא "אביי הוה מסדר סדר המערכה).
ביאור:
הנה מצד הדין אפשר מחצות הלילה ואילך לברך את כל הברכות "שנתחייב בהן". אלא שלמעשה לא תמיד מתחייבים בכל הברכות, ובפרט נשים - הרבה פעמים לא מתחייבות בברכת "עוטר ישראל בתפארה" (אם נשארת עם אותו כיסוי ראש שישנה עמו בלילה) וכן ייתכנו ברכות נוספות שלא התחייבו בהן (כגון "שעשה לי כל צרכי" למי שנועלת נעליים שאינן מעור), ואינני רוצה שהיא תגיע למצב של ברכה לבטלה רח"ל או שתשכח אח"כ אילו ברכות היא דילגה ולא תדע מה להשלים (וע"ד המדובר בספר "שיקדש עצמו" פי"א הערה 10 ו-13), ולכן כללתי את כל "הברכות הקצרות" בחדא מחתא ואמרתי לדלג על כולן. אבל את "המעביר שינה" לא אמרתי לדלג, כי מחד גיסא - ודאי התחייבה בה, עקב שטיפת הפנים, ומאידך גיסא - זוהי ברכה חשובה, ששמעתי אומרים שבה יוצאים ידי חובת תפילה דאורייתא (לשיטת הרמב"ם שאומר שיש חובה להתפלל בכל יום וכו'), כיוון שהיא כוללת שבח ובקשה והודיה.
ולגבי שאר סדר התפילה - נכתב בסידור אדה"ז שאפשר לומר את פרשת סידור המערכה מבעוד ליל, וכל הדברים שנאמרים לפניו - ג"כ איני רואה כל מניעה לאומרם לפני אור היום, אבל פרשת התמיד והקטורת - לכאורה זמנן רק אחרי עלות השחר, שאז מתחיל לכאורה זמן הקרבת התמיד, עכ"פ בשעת הדחק.
(היה אפשר להוסיף ולומר גם את "איזהו מקומן" וברייתא דרבי ישמעאל לפני עלות השחר, אך אינני רוצה לבלבל אותה, מלבד השיקול של שמירת סדרי התפילה).
ראוי לציין שכלל לא הזכרתי לגביה את "זמן ציצית ותפילין וק"ש", מטעם שמדובר באשה, והרי אפילו לגברים אם קראו ק"ש החל מעלות השחר יצאו ידי חובה, ולכן לכאורה אין להחמיר עליה לדקדק באיזו שעה היא קוראת את שמע, כי העיקר הוא שמקבלת עליה עול מלכות שמים ומזכירה את יציאת מצרים, ואין עליה חיוב לומר זאת דווקא אחרי הזמן הנ"ל.