יגל כתב:אחת השמועות הנאות על הג"ר דוד בהר"ן: פ"א נכנס למקווה בשבת בבוקר, ולאחר שטבל בצונן עמד והזהיר את הנכנסים שאסור לטבול בחמין. נכנס חסיד א' ואמר לו 'אל תבלבל במוח' וירד וטבל בחמין. התעטף ר"ד ויצא במרוצה אל הרחוב בשאגה: 'העירוב פסול'...
יאיר כתב:סליחה על השאלה,
ידוע שטבילה לגברים היא לתוספת קדושה ולכן אין צורך להקפיד בחציצה..מכיון שנתקלתי בדיעות חלוקות האם הדבר כן גם בבעל קרי?
מן הגורן ומן היקב כתב:ו) ומכאן שהמגיס לבו במי שאינם טובלים כל יום אינו אלא מן המתמיהים, וא"צ לומר שהמבטל תפילה בזמנה, ואף תפילה בציבור משום האי טעמא, עבריינא מיתקרי. (ה' הטוב יכפר בעדו).
נוטר הכרמים כתב:ד. מכאן שהטענות 'איך אפשר לומר 'נשמת' בטומאת הגוף וכיו"ב, אינן אלא הרגשים מסוימים של חוגים ידועים, לא מצינו דגש הלכתי כזה. ואולי אציע להם הרגשים אחרים: לדוגמא, כיצד אפשר לערוך 'שולחן הטהור' ולהחיות את 'נפשי חולת אהבתך' (אגב, האם יש מקור קדום למושג 'אהבת השבת'?) לאור האלקטר"י המופעל בידי מחללי השבת?
אני ואפסי כתב:בבראנקס שבנוא יארק היה גר רב ליטאי חשוב ונכבד, הרב אברהם יצחק שוחאטאוויץ, ומעניין מאוד הוא מה שלמרות היותו רב ליטאי ורב אמריקאי נחרטו -ביידיש ובאנגלית- על קברו כתב מפורש מצוואתו, שמי שרוצה להתפלל על קברו יטבול לפנ"כ במקוה...
להבין כתב:בין גדולי ליטא היה הרבה שהקפידו מאוד על טבילת עזרא, לדוגמה הרעק"א והחפץ חיים.
סוקר כתב:הרבה דמגוגיה בדברי הרב להבין
א. חסידים (רובם לכה"פ) לא הקפידו על ט"ע בגלל דעות להלכה, (ולכן לא תמצא מעולם חסידים שנוהגים בשפיכת ט"ק, וגם לא ראיתי מעולם שהן נזהרין בחציצה (ליש סוברים), או בודקים את כשרות המקווה שכידוע מקוואות גברים הם הפקר לגמרי, וכל איזה גבאי פותח מקווה לרווחת המוסדות באין משגיח). ובשל אותו "עניין" מבטלים ת"צ או מאחרים זמן תפילה (חלקם כמובן)
לא נכון, כשאין מקוה מקפידים על ט"ק.סוקר כתב:לא תמצא מעולם חסידים שנוהגים בשפיכת ט"ק
מלבד ההערה של אפרקסתא, לפחות בחסידות אליה אני משתייך מקפידים שמקוואות גברים יהיו כשרים לכתחילה לכל סוגי הטבילות (ולו משום טבילת כלים, אבל גם ללא זה).סוקר כתב:או בודקים את כשרות המקווה שכידוע מקוואות גברים הם הפקר לגמרי, וכל איזה גבאי פותח מקווה לרווחת המוסדות באין משגיח
סוקר כתב:הרבה דמגוגיה בדברי הרב להבין
א. חסידים (רובם לכה"פ) לא הקפידו על ט"ע בגלל דעות להלכה, (ולכן לא תמצא מעולם חסידים שנוהגים בשפיכת ט"ק, וגם לא ראיתי מעולם שהן נזהרין בחציצה (ליש סוברים), או בודקים את כשרות המקווה שכידוע מקוואות גברים הם הפקר לגמרי, וכל איזה גבאי פותח מקווה לרווחת המוסדות באין משגיח). ובשל אותו "עניין" מבטלים ת"צ או מאחרים זמן תפילה (חלקם כמובן)
ב. האריז"ל לא טבל כל יום וזו בדותא המוכחשת לגמרי בדברי הרח"ו עצמו וכבר הביאו כאן את דבריו. (ואצל החסידים יש סיפורי מסיו"נ של פיקו"נ לטבילה והאריז"ל לא מסר נפשו ע"ז כמבואר שם...)
ג. הביטוי מחלל שבת על הטובלים במקוואות חמים, הוא כמובן סגנון חריף, לא רק לקומארנער מותר לומר שמי שלא מניח תפילין דר"ת הוא קרקפתא וכו' וכן לשאר הצדיקים....
ד. הסיפור של חשמל הוא אכן בושה גדולה לחסידים, שמצד אחד רוממות שבת קודש בגרונם ומצד שני רובם ככולם מקילים בדבר שיש בו רמיסת השבת בגאון (אם לא איסור ממש) ובזה צדק נוטה"ק לגמרי, שאין לך זיוף גדול מזה לעמוד על הפראנצעס ולהשתפך בשירת י'ה אכסוף שבת קודש וכו', ומצד שני בכלל לא להכנס לדון אם האור הנשקף מהנברשות הרהבתניות או כשר או חילול שבת.
אפרקסתא דעניא כתב:היימישער, מכבר רציתי לידע - היכן מבואר בפרוטרוט סדר ניתינת ט' קבין בדורנו? [למשל: האם אדם יכול לשפוך על עצמו, אף שידיו אינן נרטבות שהרי אוחז בהן בכלי? וכן - מה שיעור ט"ק לפי חזו"א וראח"נ (מסתמא אפשר להקל בזה כראח"נ)? האם מקילים בטוש (יודעני שזו מחלוקת, אך מה הנהוג)?].
אפרקסתא דעניא כתב:היימישער, מכבר רציתי לידע - היכן מבואר בפרוטרוט סדר ניתינת ט' קבין בדורנו? [למשל: האם אדם יכול לשפוך על עצמו, אף שידיו אינן נרטבות שהרי אוחז בהן בכלי? וכן - מה שיעור ט"ק לפי חזו"א וראח"נ (מסתמא אפשר להקל בזה כראח"נ)? האם מקילים בטוש (יודעני שזו מחלוקת, אך מה הנהוג)?].
מבקש לדעת ולהבין כתב:מה זאת אומרת להתפלל בטהרה אי משום טבילת עזרא והרי על זה מדבר השו"ע ואם משום תוספת קדושה אם אין לי טעות המושג הזה של תוספת קדושה מקורו בהאר"י הקדוש והבעש"ט זי"ע ולפני כן לא שמענו. יש טהור ויש טמא אך תוספת קדושה מלנן.
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 204 אורחים