היום שאלני מישהו על מקור לזה, ובס"ד תוך כדי נזכרתי בדברי חז"ל במדרש (אור גדול פט"ו, הובא בס' שובי השולמית ח"י סי' כט וע"ש)
גדול המעביר על מידותיו ואינו כועס, שהקב"ה אוהב אותו ושומע תפלתו
והמתבייש ונעלב, אין לך מעביר על מידותיו גדול מזה, וממליא הרי שיש כח בתפלתו להועיל.
הוספה:
והנה רגילים לבקש ברכה על זש"ק, והנה בגליון התורני "אבני אפד" (גליון לו פרשת נשא תשפ"א, מעשה אפד אות ה) הובא עובדא על אדמו"ר הגאון רבי אהרן מקרלין זצ"ל, בעת עריכת השלחן ביום ל"ג לעומר, השתתף רב מתנגד אחד אשר שלא זכה לזש"ק, ואשתו הפצירה בו שילך להתברך. והנה כיבדו כל אחד מהמשתתפים להזכיר מימרא של רשב"י מזהר הקדוש, והיה איזה פגיעה בכבודו של אותו רב הנ"ל [ויש בזה כמה נוסחאות], ועל כן הזכיר אותו רב מימרא דרשב"י מוטב לו לאדם שיפיל את עצמו לתוך כבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים. [ורצה לרמז בזה על שהלבינו פניו].
נענה ואמר אדמו"ר בעל בית אהרן זצ"ל, מנין, מתמר, ותמר היה לה תאומים, וכן יהיה אצלך, וכן הוה שנושע בתאומים.
עכ"ד.
ובהצטרף הנ"ל א"ש יותר.
וביותר ביום ל"ג בעומר, שהרי ידוע המעשה שרשב"י עצמו נולד מכח תפלותיה של אמו (ע' קונטרס ל"ג בעומר בהלכה ובאגדה פרק ג עמוד כז, שהביא כן מר"י משאש בספר נחלת אבות ח"ג דרוש קמו בשם ספר מעשיות כת"י), והרי רשב"י נולד בל"ג בעומר, (כמ"ש הבני יששכר מאמרי חודש אייר מאמר ג אות ב, הובא בקונטרס הנ"ל סוף עמוד כט, ושכן כתב הגרצ"ה מלובלין זצ"ל וע"ש עוד).
וראה טעמי המנהגים עמוד רסג, ובהערה שם, שיש ללמוד שיום ל"ג בעומר מסוגל לזש"ק.
והעירוני שבספר אוצר דברי רבינו בעל הישועות משה מוזיניץ זצ"ל (סוף עמוד שנז) של"ג בעומר מסוגל לזש"ק. ע"ש. הוספה 2
הגאון רבי יצחק באלזר זצ"ל בספר אור ישראל (חלק נתיבות אור) מספר על רבו הגרי"ס זצ"ל:
פעם אחת בהיותו במושב עם תלמידיו, נתגלגלו הדברים על דבר אנשים צדיקים, אשר דבריהם נשמעים בשמים, ונתקיים בהם ותגזור אומר ויקם לך, ואחד סיפר לפניו כי הוא יודע מאיש צדיק, כאשר לפעמים פגעו בו אנשים והצירו לו, הכם בשוט לשונו ופגע בהם קללתו, וכל דבריו נתקיים לא נפל צרור ארצה.
אדמו"ר זצוק"ל אמר על זה בצחות לשונו, כי האיש אשר הוא במדרגה רמה כזו אשר דבריו יוכלו לעשות רושם, הלא מאד צריך להיות נזהר, לנצור לשונו ושפתיו להוציא מפיו שום דבר רע, כי בקל יוכל להיות אדם המזיק, כי מה הבדל אם מזיק בידים או מזיק בשוט לשונו, להכות רעהו בסתר בכח גזירת עליון.
ולכאורה צ"ב שאינו מדין ותגזר אומר, אלא משום קללת חכם.